תוכניות 'שאלות ותשובות' בערוצי הקודש
ישנם הרבה רבנים שמשיבים לשאלות בהלכה שנשאלים ע"י רבים מהמאזינים לרדיו (בכל ערוצי הקודש, 'קול חי', 'קול ברמה', 'מורשת').
קריאת הראשון לציון
ושמעתי ממרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, שקרא להנהלות תחנות הרדיו, לסגור את תוכניות השאלות ותשובות אונליין, במסגרתם עולים מאזינים ושואלים את הרבנים השונים שאלות בצורה ישירה, באופן שהשאלות לא היו למראה עיניהם קודם מתן התשובה, ונצרכים לענות תשובה מיידית, בלי להתבונן.
הרבה פעמים קורא שרב משיב תשובות לא נכונות, מחמת הלחץ שצריך לענות מיידית, או מחמת אי ידיעה, כי הוא לא נמצא עכשיו בסוגיה. והוסיף כי תכנית 'עשה לך רב' ששודרה ברדיו קול ישראל בזמנו לפני פסח, שם היה מרן רבינו עובדיה יוסף זיע"א, עונה לשאלות בהלכה. הראשון לציון אמר כי הוא 'מגלה סוד' שאביו היה מכין את השאלות קודם, והיה פונה לאנשים שונים שיתקשרו למספר זה וזה, ונותן להם את השאלות שהוא החליט שישאלו. כך שהוא יודע את התשובות מראש, ולא יכולים להתקיל אותו עם דברים שלא היה מוכן אליהם.
הגר"י יוסף סיפר, שפעם אחת שאל את אביו הגדול מדוע עושה כן, ומרן הגר"ע ענה לו שהוא מפחד, אולי פעם אחת ישאלו אותו שאלה שהוא לא מוכן אליה. ולכן הוא מכין את הכל מראש, כדי שחלילה לא תהיה תקלה. וזה מרן הגר"ע יוסף זצ"ל שאת כל התורה כולה יודע, הוא עשה את זה, והיום כל אחד עולה לרדיו ושואל שאלות, עכ"ד.
רבנים שצריך לקחת מהם דוגמא
אכן יש לציין לשבח כמה רבנים שהולכים בדרך זו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, ואמרתי להזכיר בשמותיהם שמהם ילמדו וכך יעשו.
הגאון רבי בנימין חותה שליט"א הנהיג אצלו שהציבור משאיר את שאלותיו במערכת טלפונית, וכך הרב מעיין בשאלות במהלך השבוע, ומעלה את השאלות ע"י המאזינים לשידור חי בתוכנית 'מבט לשבת'.
גם הגאון רבי שמעון ללוש שליט"א, שמשיב לשאלות המאזינים בתוכנית 'אור השבת', לא לפני שהוא מקבל את כל השאלות מראש, ויושב עליהם לפעמים שעות רבות, כדי שלא לטעות חלילה בדבר הלכה.
כל החסרונות שיש בתוכנית ללא מחשבה מוקדמת
אכן בדרך זו ישנם כמה מעלות, ואכתוב את כל החסרונות הרבים שיש בתוכנית רגילה, ונבין ממילא את המעלות שיש לתוכנית שהרב מקבל את השאלות מראש.
א'. בתוכנית רגילה פעמים רבות שהשאלות חוזרות על עצמם, אבל בתוכנית זו השאלות לא חוזרות על עצמם, אלא הרב המשיב בכל פעם בוחר שאלות חדשות שלא השיב עליהם עדיין, וכך רבבות המאזינים יכולים ליהנות מכל שאלה ששומעים ברדיו, מה ש
ב'. בתוכנית רגילה שמשיבים ללא כל מחשבה מוקדמת, לא יודעים מי עולה לשידור, ופעמים שעולים כל מיני טיפוסים שונים, עם שאלות מוזרות, ומפריעים למהלך התוכנית.
ג'. פעמים שאחד שאין לו טקט עולה לשידור חי ושואל שאלה שאורכה כמה דקות תמימות, וכגון שמספר איזה סיפור שאירע עמו, והרב צריך להקשיב לו בקוצר רוח עד שיסיים את סיפורו.
או שפעמים רבות עולים לשידור בני אדם, שכל אחד מהם שואל כמה שאלות, ומתנצל שיש לו ארבע שאלות לשאול, לא פחות !!
תופעות אלו, לא רק שמכבידים על השומעים הרבים, אלא גם גוזלים מזמנם של אחרים שגם הם מעוניינים לשאול את שאלותיהם, והרבה פעמים שנבצר מהם לשאול מחמת קוצר הזמן.
ד'. יש אנשים ששואלים שאלה שלא על מנת לקבל תשובה אלא כדי להתווכח עם הרב, וכך נוצר בשידור חי משא ומתן בין הרב לשואל.
ה'. ישנם בני אדם שלא שואלים שאלות, אלא באים לבייש את הרב המשיב (פעמים שמתכוונים לכך, ופעמים שלא מתכוונים) וכגון שלפני כשבוע השיב כך וכך, ודבריו נסתרים משו"ע מפורש, או שבספרו כתב כך והוא נגד גמ' וכל כיוצא בזה.
ו'. קורה הרבה שעולים לשידור תלמידי חכמים ומדברים ב'קודים' עם הרב (וכגון שיש סתירה בין סי' רעג לסי' קעח וכדו') כך שנוצר מצב ששניהם מדברים לבדם וכל ייתר המאזינים לא מבינים את הדו-שיח בניהם.
או ששואל שאלה מאד מורכבת בהלכה, והמאזינים אינם מבינים לא את השאלה ולא את התשובה.
ז'. פעמים שאנשים שואלים שאלות שהצניעות יפה להם.
ח'. פעמים שהרב לא מבין היטב כוונת השואל (כגון שמדבר בצורה מבולבלת) וטועה בהבנת דבריו, וזאת גם לאחר חקירות ובירורים חוזרים ונשנים, עדיין אפשר לטעות. ופעמים שינוי קל בנוסח השאלה יכול להביא לידי תשובה אחרת.
אכן כל חסרונות אלו, לא שייכים בתוכנית שהשאלות עוברות ביקורת מראש, וכך הרב המשיב מסנן היטב את השאלות שלא צריכות להישאל, וכל התוכנית יוצאת בשאלות מעניינות אקטואליות מעשיות ופרקטיות.
מה מרוויח הרב המשיב
ויש להוסיף כי גם הרב המשיב מרוויח שמעיין בכל שבוע בעשרות שאלות מגוונות ומעשיות הלכה למעשה, וכל שאלה עוברת חשיבה רבה הכולל מקורות מדוייקים לתשובה, ומגיע על ידי כך לחקר האמת. ובפרט שהינו מודע לעובדה כי יהיה עליו להעביר את תשובותיו לרבבות המאזינים בשידור חי כל רחבי הארץ, והמטרה הניצבת בראש מענייניו היא להבהיר את הדברים כמה שיותר, וכך כל לימודו יהיה באופן יסודי יותר, ורק לאחר שסיכם את הדברים היטב והכל צלול ונהיר בראשו בתכלית, יוכל להנחילם לאחרים.
החיסרון הגדול מכולם – להכשיל את הציבור !!!
כמובן שהחיסרון העצום שיש בתוכניות אלו, כאשר רב שומע את השאלה, ולא יודע להשיב על כל שאלה שנשאל, והזהיר על כך מרן הגר"ע יוסף זצ"ל שניסיון הבושה גדול שאפשר פעם או פעמיים לומר 'איני יודע' אבל יותר מכך אינו עובר לסוחר, וכך נמצא שהרב משיב תשובות שאינם נכונות, והציבור נכשל בהרבה איסורים, כמו ברכות לבטלה, חילול שבת, וכל כיוצא בזה.
ועד היכן הדברים אמורים, יכול להיות אדם שקיבל תשובה לא נכונה מהרב, וכעת כל החיים יישאר בטעותו ויכשל, כי הרב לא יודע מי עלה לשידור ואין לו יכולת להשיגו, וגם אם בשבוע הבא יודיע על טעותו (דבר שבדרך כלל קשה לעשות) מ"מ מי אמר שאותו אחד עלה לשידור וישמע שהרב חזר בו [אולי הוא בדרך כלל לא שומע רדיו ורק באותו שבוע עלה כי ביקש תשובה לשאלתו, או שבאותו שבוע לא היה לו פנאי לשמוע את התוכנית וכדו'].
כבר בזמן התלמוד מצינו תופעה זו
ויש לציין שתופעה זו אינה חדשה שנוצרה רק בדור האחרון, אלא כבר בתקופת התלמוד מצינו כן. בגמ' שבת (ג:) מובא שרב שאל את רבי שאלה, ורבי חייא אמר לו: 'כבר אמרתי לך שאם רבי עוסק במסכת מסויימת, אל תשאלהו שאלות במסכת אחרת, שמא לא ידע ויתבייש. והוסיף לו רבי חייא: אם לא שרבי אדם גדול הוא, היית מביישו שהיה עונה לך תירוץ שאינו תירוץ.
ומבואר בגמ' שאפילו רבי אם לא היה יודע להשיב על שאלתו, לא היה עומד בניסיון הבושה, והיה אומר לו תשובה שאינה נכונה, כדי לפטור את עצמו בכך שאינו יודע תשובה.
ונורא הדבר למתבונן היטב ! אפילו רבי שמתייחס כינוי זה לרבי יהודה הנשיא עורך המשניות שהיה האדם הגדול הענקים, אם באמת לא היה יודע מה לענות, לא היה עומד בזה ומחמת הבושה והביזיון היה אומר תשובה שאינה נכונה !
ואנן מה נעניה אבתריה, קל וחומר רבני הרדיו שיכולים פעמים רבות שלא לדעת, וקשה מאד להודות שאינם יודעים אחרי כמה פעמים שכבר הודו על כך.
הגדרת 'כל ששואלים אותו בכל מקום ואומרה'
והנה מצינו בגמ' שבת (קיד.) איזהו תלמיד חכם, כל ששואלין אותו הלכה בכל מקום ואומרה, למאי נפק"מ – למנויי פרנס על הציבור. אם יודע להשיב רק באותה המסכת שעוסק בה ממנים אותו במקומו, אבל אם יודע להשיב בכל המסכתות ממנים אותו להיות ראש ישיבה, וא"כ לאור זאת יש להקשות הרי רבי יהודה הנשיא היה ריש מתיבתא וממילא נכלל ב'כל ששואלין אותו הלכה בכל מקום ואומרה', וא"כ צריך להבין דברי רבי חייא לרב שלא ישאל אותו במסכת אחרת.
ומרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א השיב על כך בזה"ל: 'יודע לענות, אבל לא מוכרח שיענה כהלכה רק אומר דעתו עתה'.
והיינו דגם הגדרת תלמיד חכם לפי ראיית חז"ל בתקופת התלמוד, עדיין אינו מוכרח שבגלל רוחב ידיעתו הגדולה בכל מקום ישיב כהלכה, וא"כ תלמיד חכם בדורנו על אחת כמה כמה שאינו מוכרח כלל ועיקר שידע להשיב כדת וכהלכה.
גם מו"ר מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א כתב לתרץ בזה"ל: 'כיון שעונה מיד עלול להיכשל ולהתבייש שאין מיושב להתבונן איך לענות'.
וביאור דבריו נראה דבאמת אה"נ תלמיד חכם יודע בכל מקום לענות, אבל אין ראיה שיודע לענות כהלכה מיד, והיינו שעיקר המדד של חז"ל להיכנס תחת ההגדרה של ת"ח, הוא ב'כמות' של התורה, אך לא ב'מהירות הזמן' כיצד להשיב על מה שנשאל, והיינו ידע לענות בודאי אבל זה ייקח לו כמה דקות שיתבונן היטב בתשובתו. ולפי זה מובן שאזהרת רבי חייא לרב לא הייתה על כמות הידיעות בתורה שהיו לרבי שזה ללא צל של ספק לא היה הנושא המדובר, אלא רק הזהיר על מהירות מתן התשובה.
ומבואר בעליל שאפילו תלמיד חכם הגדול ביותר בעולם, חוכמתו והיקף ידיעותיו אינם באים לידי ביטוי אלא רק בגודל זכרונו לדעת את כל מצפוני התורה וחדריה, אבל לענין 'מהירות מן התשובה' שאינו יכול להשיב אלא לאחר חשיבה ודקדוק.
ואין להקשות לאור האמור מדברי הגמ' בקידושין (ל.) ושננתם לבניך, שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאלך אדם אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד. הרי להדיא שת"ח יודע לומר מיד ללא כל מחשבה מוקדמת, דיש ליישב בפשיטות כנ"ל דאה"נ יודע אבל אינו מוכרח שיענה כהלכה.
ההבדל בין שאלות בטלפון לשאלות בשידור חי
אכן יש להבהיר כי תוכנית שאלות ותשובות בשידור חי שונה בשני מישורים משאלות שנשאלות בטלפון בבית הוראה.
א'. בטלפון, הרב יכול לחשוב מעט ואז לענות, כי אין לו לחץ של מאזינים נוספים, וגם אין לו את ניסיון הבושה (או שעכ"פ יש לו בושה במידה מאד קטנה אם לא ישיב מיד) כיון שאין רבבות מאזינים ששומעים אותו, אלא רק אדם אחד התקשר אליו בשביל לדעת דבר ה' זו הלכה.
ב'. תוכניות שאלות ותשובות בשידור חי, כל מהותם ויעודם לענות על אתר לשאלות המאזינים, וגם השואלים מצפים שהרב ישיב מיד על שאלותיהם, ולכן בודאי שהרב לא יחשוב היטב על שאלת המאזין במהלך השידור, ולכן אין לו ברירה אלא להשיב מיד על השאלות שנשאל.
ולכן בתי הוראה שעונים לשאלות בהלכה בטלפון, עושים נכון לפי האמור, ורשאי הרב לענות על שאלות שנשאל, כי גם אין ניסיון הבושה, ואם יש בושה הרי שזה במידה קטנה, וגם שאין לחץ של זמן, אלא הרב יכול להיות מיושב בדעתו להקשות ולתרץ, ולקיים 'הוו מתונים בדין'.
ובאמת שמצינו כמה פוסקים שהעירו שלכתחילה אין להורות דרך הטלפון, עיין דברים חריפים שכתב בזה הגאון רבי מנשה קליין זצ"ל בספרו משנה הלכות (ח"ז סי' קלד) והיינו טעמא כיון שהמורה נחפז להשיב במהרה, וע"ש שהאריך למנות כמה מכשולים העלולים לבוא מזה, וכ"כ בשו"ת באר משה (ח"ח סי' קה אות ד). וכן העיר מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל (חוט שני יו"כ עמ' שפו).
אמנם היום כידוע בכל אתר ואתר, הנהיגו הרבנים בית הוראה ובו מענה טלפוני לכל שאלה בהלכה, אשר בו עשרות רבנים עונים לשאלות, והיינו טעמא כיון שסוף סוף יש בזה גם צד של מעליותא שהמורה הוראה זמין בכל עת להשיב דבר ה' זו הלכה, וכן השואלים אינם נמנעים מלברר את ספקותיהם.
ומה שהעירו האחרונים הנזכרים שהמורה הוראה נחפז להשיב במהרה, כבר ביארנו לעיל את ההבדל שיש בין מענה טלפוני למענה בשאלות דרך הרדיו, ועל כן על כל מורה הוראה לברר היטב את כל צדדי השאלה, ויברר וישקול את הדין במתינות ובישוב הדעת.
וע"ע בספר שערי תורת הבית (ח"א עמ' ש) להגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א שכתב הדרכה נפלאה על הצורה הנכונה כיצד לשאול שאלות בהלכה דרך הטלפון.
אשמח לקבל תגובת הרבנים שליט"א תלמידי הראשון לציון שליט"א
