ב"ה
שלום וברכה,
במענה לשאלתך בענין ישיבה מעורבת באירועים ללא ריקודים,
הנה חכמים לא גדרו את אופני הישיבה של גברים ונשים בגדרים מיוחדים, אלא הסתפקו במה שנתנו לנו גדרים ברורים בכל הנושא של זהירות מעריות ושמירת גדרי הצניעות, כמבואר בשלחן ערוך אבן העזר סימן כא, ובעוד מקומות.
ומאחר שמבואר בדברי רבותינו (שם) איסור הסתכלות בנשים כשמביא להנאה והרהור, ממילא יוצאים גדרי ההפרדה הראויה על פי ההלכה באירועים משותפים. והכלל המנחה בזה, שכל דבר מציאות שמצוי בה חשש של הרהור בנשים, יש לגדור בפרץ ולהימנע.
ולכן נהגו בהפרדה בעת הישיבה, לישב גברים לחוד ונשים לחוד, לבלתי היות שם ערוב, ובכך למנוע חשש הרהורי עברה, וגם כאשר יש ריקודים באירוע, הנה בדורות עברו הריקודים היו מצויים אצל הגברים, ואילו הנשים ישבו בדרך כלל ללא ריקודים, וכן הנשים היו לבושות בצניעות ראויה בדרך כלל, לכן לא היה צורך בהפרדה ע"י מחיצה גמורה, והיתה מספיקה ההפרדה בישיבה של גברים לחוד ונשים לחוד כאמור, וכך יש תיעודים של אירועים של גדולי ישראל, כמו של חכם בן ציון אבא שאול זיע"א, ומרן רבנו הגדול זיע"א, ועוד, שאין שם מחיצה כלל, ולא היו צריכים למחיצה, ורק הישיבה היתה נפרדת גברים לחוד ונשים לחוד.
אבל בדורותינו אנו שהצניעות הידרדרה הלוך וחסור, ורבות מבנות ישראל הושפעו מתרבות העמים בלבושי שחץ המביאים להרהורי עברה, ממילא הוכרחו להנהיג מכח המציאות שתהיה מחיצה גמורה המבדלת בין הגברים לנשים באופן שלא תהיה העין שולטת לצד הנשים, זאת ועוד נשתרבב המנהג כיום אצל ציבור הנשים שגם בצד שלהם יש ריקודים של שמחה בשעת האירוע, ע"מ לשמח את הכלה וכדומה, וממילא בודאי שאין שום היתר להסתכל בזה אף כשלבושות בצניעות, שבדרך כלל מעורב בזה קלות ראש המביא להרהורי עברה הקשים מעברה, ולכן חיוב המחיצה נעשה הכרח הלכתי מכח המציאות, והיינו מכח גדרי הצניעות ודיני הרחקה מן העריות.
ומעתה למעשה לגבי הנידונים המובאים בשאלה, הדבר מבואר מאליו שאי אפשר ליתן בזה תשובה גורפת, אלא הדבר תלוי ברקע של כל מקרה לגופו, ובהשלכות המצויות בו, וברמת הצורך והרגישות שנמצאים בו, שיציגו הדברים בפני החכם, והיה ה' עם השופט.
בברכה רבה
