ב"ה
שלום וברכה.
לאחר זמן תפילת שחרית, אם עדיין לא התפלל, רשאי להתפלל כל חלקי התפילה זולת ברכות קריאת שמע, שאין לאומרם אחר זמן תפילה בשם ומלכות, אלא אם רוצה לאומרם יהרהר שם ומלכות בלבו.
ואילו לאחר חצות היום, צריך לברך ברכות השחר, וברכות התורה, וקריאת שמע. ורשאי לומר גם כל סדר הקרבנות, ופסוקי דזמרה, אבל ברכות ברוך שאמר וישתבח וברכות קריאת שמע לא יאמר אלא אם כן מהרהר שם ומלכות בלבו.
ומה ששאל אם עדיף תפילה במנין אחר סוז"ת או ביחידות בזמנה, הנה הדין בזה שבדיעבד שהגיע למצב כזה, בודאי שחייב להתפלל בזמנה ביחידות ולא להמתין למנין לאחר זמנה. אלא שמלכתחילה יש לו לעשות מה שבידו לתכנן זמנו ומצבו שלא יגיע לכזה מצב.
אולם מה ששאל אם עדיף תפילה ביחידות ולהרוויח זמן הלימוד בבוקר, או במנין ולהפסיד חלק נכבד מסדר הבוקר, בזה אין תשובה אחת גורפת, שפעמים עליו להתפלל דוקא במנין על אף שיפסיד מסדר הבוקר, ופעמים שעליו להתפלל ביחידות ולהגיע בזמן לסדר הבוקר.
דמצד אחד התפילה במנין על אף שחשובה היא ביותר ואין להפסידה אלא במקום אונס כמבואר בש"ע, אולם עדיין אינה "חיוב לכתחילה" אלא "מצוה מן המובחר", ולכן נדחית מפני דיני תפילה אחרים כאשר הם "חיוב לכתחילה", (וכגון נצרך לקטנים שלכתחילה לא יתפלל כך ובדיעבד יי"ח, אעפ"כ יפסיד תפילה במנין בשביל שלא להתפלל דיעבד כשצריך לקטנים, וכן עוד כיו"ב.) ואם כן כ"ש כאן שמפסיד בידיים מצוות עשה של תלמוד תורה בזמן שהוא קבוע ללימוד, שזה איסור גמור, וזה דאורייתא, וכן מפסיד את החברותא והרי הוא חב לאחריני, ואין לו רשות להזיק חברו במצות לימודו וברצף קביעותו בשביל "מצוה מן המובחר" של עצמו, וכן מחליש את האוירה ואת הרצינות בבית המדרש כאשר מגיע מאוחר. (וידוע מתלמידי חכם ב"צ אבא שאול זצ"ל שפעמים נדירות שהורה לתלמידיו שפטורים מתפילה בציבור מפני הטיפול בילדים בבוקר וכד', וכמובן שאין ללמוד מזה שום דבר למעשה וכדלהלן). ופעמים שעצם זה שיתפלל ביחידות באותו בוקר שנקלע לכזה מצב, יגרום לו שיזהר מכאן ולהבא שלא להגיע למצבים שכאלה.
אולם מאידך גיסא כשמתפלל ביחידות מחמת כן, יש חשש גדול שאט אט יעשה לו כהרגל ולכתחילה עד שיבא למצב שיתרגל לקום ברגע האחרון ולהתפלל יחיד בדילוג המוכרח ולרוץ לסדר לימודו.
ולכן למעשה אין לו לאדם להכריע לעצמו בכל כיו"ב, אלא אם רואה עצמו בכזה מצב, עליו לעשות שאלת חכם, לשטוח לפניו מצבו כדבעי, כדי שהחכם ישקול את כלל התמונה מסביב, ואת תנאי המסגרת בה לומד, ואת חוסן אישיותו של השואל לאן זה יכול להוביל, וכן ע"ז הדרך, ולפ"ז יכריע לו למעשה מה בדיוק עליו לעשות, ויציב לו גדרים ועקרונות ברורים לפי מצבו ועניינו, והיה ה' עם השופט, ובלבד שיכוין לבו לשמים.
בברכה רבה
