שלום וברכה
לענין צבע הבתים:
בשו"ע (סימן ל"ב ס"מ) כתב עור הבתים מצוה לעשותו שחור.
ובמ"ב (ס"ק קפ"ד) כתב משמע דבדיעבד אינו לעיכובא, ויש פוסקים דס"ל דהוא הלמ"מ כמו הרצועות ולעיכובא הוא אפילו בדיעבד, ובביאור הגר"א משמע שהוא מצדד כן להלכה וכן בישועות יעקב וכן משמע בא"ר ובשכנה"ג דיש להחמיר, אם לא במקום דלא אפשר יש לסמוך אדברי המקילין כדי שלא להתבטל ממצות תפילין.
ובפסקי תשובות (שם אות סה) כתב וכשלמראה עין נראה שחור היטב אם כי אחרי התבוננות נראה הכא והתם איזה נקודות קטנות שירד הצבע, אפשר להניחם בברכה, ויש מתירים אף במיעוטו אינו שחור כל שרובו שחור, אבל יש לתקנו בהקדם.
ולענין ריבוע הבתים:
כתב בשו"ע (שם סעיף לט) כתב תפילין בין של ראש בין של יד, הלכה למשה מסיני שיהיו מרובעות בתפרן, ובאלכסונן, דהיינו שיהיו ריבוען מכוון ארכו כרחבו, כדי שיהיה להם אותו אלכסון שאחז"ל כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא, וצריך לרבע מקום מושבן וגם הבתים. וכו'. עשאם מרובעות ואחר זמן נתקלקל רבוען, יש מי שאומר שצריך לרבען.
נתקלקל ריבוען.
ובמ"ב (ס"ק קע"ט) הסביר כגון שנתעקמו הבתים זה פונה למזרח וזה למערב או שנתקלקל חודי הבתים לגמרי עד שנעשה עגול.
ובשו"ת יביע אומר (חלק ט - אורח חיים סימן ו אות ז) כתב והנה מצוי מאד בתפלין שהיו מרובעות כהלכה בתחלתן, אלא שלאחר זמן ע"י שפשוף הכתונת וכיו"ב נשחק מעט מהזויות של התפלין, ויש לדון אם גם זה בכלל מ"ש מרן שאם נתקלקל ריבוען צריך לרבען. וראיתי בערוך השלחן (ס"ק עז) שדן בזה, וכתב, שכיון שריבוען עדיין קיים, ורק החידוד ירד מזויות הבתים, לא מקרי נתקלקל ריבוען, דאטו אם חידודי קצוות הבתים אינם מחודדים כמקדם, נאבד שם הריבוע מהם? וכו'. הילכך נראה שאפילו אם חידודי הקצוות נשחקו מעט, מה בכך, מ"מ הזויות שוות הן, ועוד דלא ניתנה תורה למלאכי השרת וקלקול הזויות במשך הזמן הוא הכרחי. והן אמת שיש סופרים המומחים מאד באומנותם בעשיית הבתים של התפלין, ועושים אותם באופן שלא יתקלקלו, אבל רובא דרובא אין ביכולתם לעשות כן. ועוד שאלה לוקחים ממון הרבה בעד הבתים שעושים, ואין ביכולת כל אדם להשיגם. וגם בהם ראיתי שבמשך הזמן מתקלקלים מעט בקצוות הבתים, כי כן הוא בהכרח, ולכן אומר אני שחלילה לומר שם פיסול על זה, שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, וזהו כמו שאמרו בבכורות (יז ב) לענין מרובע, עביד כל היכא דמצית. ואותם המחפשים חומרות יתרות אין רוח חכמים נוחה מהם. ע"כ. וכן ראיתי ב"גליון אלפס" שבסוף הרי"ף על מסכת חולין להגרש"ז (פ"ק דחולין על הר"ן סי' תרצד) שכתב, אודות התפלין שקרנות הזויות שלהם נשחקו מעט ע"י הכתונת והטלית, שאפילו החרדים מאד לדבר ה', אין מקפידים ע"ז. והרי אנן קי"ל תפלין מרובעות הל"מ, מ"מ יש לי ראיה להכשירם מדין סיד המזבח וכו', וה"נ בתפלין כל זמן שאין קלקול הריבוע ניכר לעין אף על פי שאין הקרנות מחודדות, שהקרנות נשחקו קצת ע"י הכתונת והטלית, והוא חסרון כל שהוא, אין קפידא בזה, כי אי אפשר לעשות תפלין חדשות בכל יום, ופוק חזי שכמה מגדולי ישראל חכמים וצדיקים לא הקפידו ע"ז. ע"כ. [וע' בספר עוד יוסף חי (פרשת חיי שרה אות ח). ובשו"ת אור לציון ח"א (ס"ס ד). ובשו"ת שבט הלוי ח"ג (חאו"ח סי' ב אות ג). ע"ש]. וע"ע באשל אברהם מבוטשאטש (סי' לב) שכתב, אודות הריבוע של הבתים, כשקצת הריבוע אינו בשלמותו, אין חשש בזה כל שאין נראה להדיא שנתקלקל הרבה, ובודאי שהנכון לכתחלה שיהיה הריבוע בין בעור הבתים עצמם, ובין אחר שנשחרו. ואם נקלף קצת מהשחרות שלהם, וע"י כך נראה שנעשו שלא בריבוע, אין שום חשש בזה, כיון שגוף הבית הוא מרובע, והשחרות הרי אינו מעכב. וכ"כ עוד בדעת קדושים (ס"ק מט ונ'), וכתב שם, שהעולם מקילים כשנתקלף קצת מן הדבק של שחרות התפלין, אף שעל ידי כך הדבק הנשאר אינו מרובע, ואולי הם מקילים מצד שיש אומרים שאין קפידא בקלקול הריבוע אחר העשיה. ע"ש. [ואני לא מצאתי מי שיאמר כן, נגד הש"ע]. וצ"ע. ע"ש. וכבר הובאו לעיל דברי המשנה ברורה בביאור הלכה, דפשיטא שעל ידי פגימה קטנה כשיעור חגירת צפורן, ואפשר אפילו מעט יותר מזה, לא אזל מניה שם ריבוע. וע"ע בשו"ת יד אליהו רגולר (סי' ה). ובשו"ת אמרי יושר ח"ב (סי' סד). ובשו"ת חסד לאברהם מה"ת (חאו"ח סי' ח). ובשו"ת תשורת שי (סי' תלט). ודו"ק. ע"כ.
וכן כתב בשו"ת אור לציון (חלק א - אורח חיים סימן ד) ולענין אם בעינן שיהא חוד בריבוע הבתים, נראה דלא בעינן שיהיו חדים. דהרי הרמב"ם (שם הל' ב' וג') כתב בסדר עשיית הבתים, שלוקחין עץ מרובע אורכו כרחבו וכו', וחופרין בו שלשה חריצין כדי שיעשה לו ארבע ראשין, ולוקחין עור ומרטיבין אותו במים ומשימים בו את העץ, ומכניסים את העור בין כל חריץ וחריץ וכו', ומניחין את העור על העץ עד שייבש, ואח"כ חולץ העור מעל גבי האימום של עץ, ונמצא העור שיש בו ארבעה בתים פנויים, ע"כ. והרי אם לוקחין עור רטוב ותוחבין בו את העץ, אפילו אם ימתחנו בחוזק, אי אפשר שיהא חוד בריבוע הבית, ואם איתא דבעינן שיהיו חדים, היה לו לומר שאח"כ ישפשף הפינות והקצוות כדי שיהיו חדים, אלא ודאי לא בעינן שיהיו חדים. אלא כיון דמיחזי כריבוע כשר, וריבוע קרינא ביה. ע"כ.
וכן כתב בפסקי תשובות אורח חיים (שם אות סג) כתב שהשאלות בענין זה מצויות מאד, ומסקנת ההלכה עפ"י דברי הביה"ל (ד"ה נתקלקל) ושאר גדולי הפוסקים נחלק לשלשה. א. נעשו פגימות או בליטות בשטח התיתורא או הבית אך לא בזויותיו ולא בחודיו, שפיר טפי להקל כל שלמראה עינינו לא נתקלקל הריבוע. ב. פגימות או בליטות בחודי הזויות של התיתורא או הבית, לכתחילה יש לחוש כל שנפגם כשיעור חגירת הצפורן (1 מילימטר) לתקנו, ובדיעבד כשר לברכה, כל שלא נתקלקל צורת הריבוע. ג. ובנפגם בחוד זויות הבית למעלה ונעשה כעיגול יש יותר להקפיד ולתקנו, אך גם בזה יש לזכור שלא נתנה תורה תורה למלאכי השרת וקלקול הזויות הוא בהכרח, ולא תמיד מזדמן לתקנו מיד, ואין לומר על זה שם פסול מוחלט כל שקלקול החידוד הוא מעט ולא נאבד מהבית שם מרובע.
ולכן למסקנה מעיקר הדין תפילין שנראים מרובעים וקילוף הצבע אינו ניכר כל כך, התפילין כשרות לברכה, ואם יש בידו צבע לצבוע הקילוף שהיה בחוד הזוית יצבענו לשם קדושת תפילין, ודי בזה. ואם נפגם הבית ביותר ממילמטר אחד יש לתקנו אולם עדיין כשר לברכה, כל שהריבוע ניכר ולא התעגל וכיו"ב.
