• לקראת יום השנה השביעי למרן, יצא לאור בס"ד קובץ בית יוסף תשפ"א (גליון מו) לרכישה באתר "מורשת מרן שופס": shops.moreshet-maran.com

תרסיס קולית בשבת

#1
שלום רב

חזן שמידי פעם אחרי תפילות ארוכות, יועיל לו לרסס בגרונו תרסיס מסויים המיקל לצרידות וכדו'. האם מותר לעשות כן בשבת [כי ביו"ט בלאו הכי ליכא גזירה משום סממנים] היכא דלא התחיל בזה מלפני שבת [וגם אין לו ענין להתחיל כשאינו צרוד]?
 
#3
היכא דלא התחיל בזה מלפני שבת
סליחה שאני מעיר הערה במדור זה אך זה חשוב לעניין הלכה
גם היכא שהתחיל מערב שבת אין זה כלל גורף כמו ש"כ בילקו"י ס' שכח, וכן עיין באחרונים המובא בפסקי תשובות ס' שכח אות ג', אלא כל מה שהתירו הוא רק אם יפסיק בשבת יגרם לו איזה נזק או שלא יהיה תועלת במה שהתחיל לפני וכד'. אך לא בכל תרופה אפשר לומר כן
 
#4
אכן, ובנידו"ד הרי איירי שישתמש בתרסיס במקרה והוא צרוד, והוי שפיר במקום שההימנעות גורמת צער. ומבואר בילקוט יוסף שם (עמוד קלו) דבזמנינו דקיל טפי (היות ואין כל אחד מכין תרופה בביתו אלא קונה בבית מרקחת) שרי בכה"ג. ע"ש.

ולגוף השאלה, לענין שבת, הנה בילקו"י (שם עמוד קנו), על מה שהתיר למי שסובל מצרידות למצוץ דבר שגם בריאים מוצצים אותו, הוסיף ד'בצרידות שאינה מחמת חולי בגרון נראה דשרי בכל אופן'. וכוונתו מבוארת דהיינו אפילו למצוץ דבר שאינו מאכל בריאים. ובמקורות ציין למש"כ שם לגבי היתר גמיעת ביצה חיה לשליח ציבור, שכתב המרדכי בשם רבינו שמחה משפירא שאין בהנעמת הקול משום רפואה כיון שאין לו מכה בגרונו. ושכ"כ בחידושי דינים מרבני ירושלים. והובא בכה"ח פלאג'י. וכתב עוד בסוגריים בזה"ל: ובשו"ת מהר"ח אור זרוע (סימן נו-נז) כתב, שיש לחלק בזה בין ניחר קולו לבין אם עושה כן לצחצח ולהנעים את קולו. וסיים (מהר"ח או"ז), דמ"מ משום כבוד הבריות וגם כבוד שמים יש להתיר בצינעא. ע"ש. עכ"ל.

ולי צ"ע מה ההגדרה של צרידות שמחמת חולי ושאינה מחמת חולי. ולכאורה כל שלא ידוע לו חולי באזור הגרון הוי שלא מחמת חולי. ובדרך כלל אצל חזן הצרידות באה לו ע"י שמתפלל זמן ארוך ואינו שותה כלל תוך כדי, וכן, ע"י חוסר שינה במיוחד בימים נוראים (וז"ל הרמ"א בסו"ס תריט: החזנים המתפללים כל היום לא יעורו כל הלילה, כי מאבדים קולם כשאינם ישנים. מהרי"ל).
 
#5
ב"ה
שלום וברכה,
הגדר של אינו מחמת חולי, כל שנעשה מחמת התעסקות בקול וכדומה, והגדר בזה למעשה, שאינו חש כאב בגרון, ולא אובחן ע"י רופא שיש לו איזה חולי בגרון. כלומר דלא אתייליד ריעותא. אבל אם נולד ריעותא, כגון שמרגיש כאב בגרון, או שאובחן ע"י רופא שיש לו חולי בגרון, נחשב מחמת חולי. (ועיין הרחבת הנושא בקובץ המצורף).
ולגבי יום הכיפורים, נראה ברור שאין להקל בשום פנים, ומלבד הנידון של רחיצה וסיכה, יש בזה ממש גדר של שתיה, במה ששואף ובולע בגרונו את הנוזל שריסס, ע"מ שיפעל כהוגן בגרונו.

בברכה רבה
 

קבצים מצורפים

קישורים לאתר 'מורשת מרן'