• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

תשלום הורים לבעלות משפחתון בתקופת הקורונה

שלו' וברכה לכבוד הרב,
תודה על המענה כל פעם מחדש....

רצינו לשאול מה לגבי תשלום של הורים לבעלות משפחתון:
המטפלות קיבלו חלת על סך כ4000 ויותר כל חודש מחופשת הקורונה ולאחר שביתה הוחלט מטעם הממשלה לתת להן עוד כ3500 שח לשני החודשים של חופשת הקורונה כשבדר"כ משכורת לחודש היא בערך כ9000 אלף שח.

ההורים בדר"כ כל חודש משלמים את הפרש תשלום התמת בהתאם לדרגתם.... כך שבדר"כ כל חודש כל משפחה משלמת על הילד כ800 שח.
התמת אומר שההורים אינם צריכים לשלם למטפלות על כל התקופה הזו.

המטפלות דורשות לכל הפחות תשלום על פסח או על השלמת חודש שלישי - מ15/3/2020-31/3/2020. והן טוענות שממילא משלמים כל הזמן על פסח גם אם לא עבדו.

ההורים טוענים שהמטפלות קיבלו את החלת ועוד התוספת מטעם משרד הכלכלה שאמנם לא מהווה את כל המשכורת אך הוא גבוה דיו, הרי בכל התקופה הזו הן לא עבדו והילדים היו בערב פסח עם כל הקושי בבית וחלק אפי' בעבודה במישרה מלאה מהבית וזו תקופה שבעיקר בגללה ובגלל תקופות דומות רשמו את הילדים למשפחתון וגם בגלל זה משלמים על כל חג הפסח כי זו תקופה שזה מאוד נחוץ הטיפול בילד. ומה גם שהמטפלות פצחו בשביתה כמה ימים כשכבר היו צריכות להתחיל ע"מ שהתמת ישלם להם את התוספת.

נשמח לדעת מהי דעת תורה בסיטואציה זו (חוץ מלהגיע לפשרה)....

תודה גדולה....
 
שלום וברכה
דעת פוסקים רבים היא שבזמן שאסרו מצד החוק על מעונות וגנים ומוסדות לימוד לקיים לימודים, דינו כמכת מדינה. ומאחר ויש מחלוקת מי נושא בהפסדים האם הגננות בלבד, או גם ההורים. לכן מעיקר הדין אם עדיין לא שילמו ההורים כלל, אין חובה לשלם. ואם שילמו יכולים הגננות לתפוס עד כשליש מהתשלום בלבד, ואת היתירה משליש צריכים להחזיר להורים. אם ניתנו צ'קים מראש, יכול הלקוח לבטל את הצ'קים כדי שלא ייפדו אותם.
אולם הנכון לפשר בין הצדדים ולחייב את ההורים עד גובה חצי משכר הלמוד, בהתחשב ששכרם המלא בתקופה שלא עבדו הוא כפועל בטל שהוא כ70% משכרם המלא בזמן שהם עובדים - בימים שלפני חג הפסח, וכ85% משכרם המלא בימים שהם עובדים - בימים שאחרי חג הפסח.
ובשאלה לגבי גן שהוא בהשתתפות התמ"ת, יש לחשב מהו חצי שכרם של הגננות לפי החישוב הנ"ל, בכל החודשים שלא עבדו בכל תקופת המגיפה, ואחר ניכוי תשלום החל"ת והתוספת שקבלו, אם עדיין לא הגיעו לחצי שכרן, מדין פשרה ראוי להורים להשלים לגננות עד מחצית משכרם המלא כנ"ל.
בברכה רבה וחג שמח

ולמקור הדין, אצרף ממה שכתב הרה"ג יונתן בן שושן שליט"א בדין זה (בגיליון משפט כהלכה 9 שאלה ג) חיוב תשלומים למטפלות וגננות פרטיות ששבתו מעבודתן בעקבות נגיף הקורונה והתעוררה שאלת רבים, האם חייבים ההורים לשלם לגננות ולמטפלות עבור הימים ששובתים מעבודתם, שמצד אחד יש לחייב את ההורים לשלם היות והמטפלות מצד עצמן חלקן היו מעונינות להמשיך לטפל בילדים אלא שהמצב המסוכן מנע מהן, ומצד שני יש לפטור את ההורים היות ולמעשה המטפלות לא שמרו על הילדים. ויש לדעת מה הדין למעשה בזה?
תשובה נחלקו הפוסקים כאשר יש בעיר מכת מדינה הגורמת לכלל המלמדים שלא ללמד, האם חייבים הורי התלמידים לשלם שכר המלמדים אם לאו, ולפי זה המוחזק במעות יוכל לומר 'קים לי' שהדין עימי, ולפי זה אם ההורים לא שילמו אינם חייבים לשלם ואם שילמו אינם יכולים לתבוע כספם. אכן, החתם סופר היה מורה גבי מלחמה שהיתה בזמנו שיש לעשות פשרה בהתרצות שני הצדדים, וישלמו ההורים חצי שכרן ואם כבר שילמו כל שכרן יחזירו להם המטפלות חצי.
נימוק הדין בשאלה זו נדון בשני נידונים: א. האם חייב בעל הבית לשלם שכר הפועל כאשר יש מכת מדינה בעיר, למרות שאינו עושה מלאכתו. ב. האם נגיף הקורונה מוגדר כמכת מדינה.
תחילה נדון האם יש לחייב בעל הבית לשלם לפועל שכרו כשאינו עושה מלאכתו מחמת אונס מכת מדינה.
דין מכת מדינה מבואר במשנה בבא מציעא (קה:) "המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה, אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכורו, אם אינה מכת מדינה אין מנכה לו מן חכורו". וביאור דין המשנה, מי שסיכם עם חבירו שיעבוד בקרקעו ותמורת עבודתו יקבל את החיטים היוצאות מהשדה, וישלם הפועל לבעל הקרקע בכל שנה עשרה כור חיטים היוצאות מקרקע, ולבסוף התקלקלו החיטים. והדין הוא שאם קלקול התבואה היה מכת מדינה - פטור הפועל מלשלם עשרה כור לבעל הקרקע, היות ומזלו גרם. אך אם קלקול החיטים לא היה מכת מדינה - חייב לשלם כפי שסיכמו. וכן כתב השולחן ערוך (סי' שכא ס"א) להלכה שכאשר יש מכת מדינה בעיר, אין החוכר משלם דמי החכירות לבעל הקרקע, היות ומזלו של בעל הקרקע גרם להפסד התבואה.
ודין זה נשנה במשנה לעיל שם (קג:) "המקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין או בית האילן, יבש המעין ונקצץ האילן אינו מנכה לו מן חכורו, אם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זו, או שדה בית האילן זה - יבש המעיין ונקצץ האילן מנכה לו מן חכורו". וביאור משנה זו, מי שחכר שדה חבירו ובתוכה היה מעיין, ובאמצע השנה יבש המעיין ובעקבות כך הקרקע לא הוציאה את התפוקה שרגילה להוציא בכל שנה. דנה המשנה אם חייב החוכר להעמיד למחכיר עשרה כור חיטים כפי שסיכמו ביניהם, או שמא היות ויבש המעיין אינו חייב להעמיד אותם. ומחלקת המשנה שאם גילה החוכר דעתו שרצונו לחכור שדה זו מפני המעיין שבתוכה - אינו חייב להעמיד לבעל הקרקע עשרה כור חיטים, אך אם חכר את השדה בסתמא ולא גילה דעתו שחוכר אותה על דעת שיש בה מעיין - חייב החוכר להביא עשרה כור חיטים. ומכריחה הגמרא שמשנה זו עוסקת דוקא שיבש המעיין המקומי בלחוד, ולכך אילו לא גילה החוכר דעתו שרצונו בשדה זו - חייב לשלם לבעל הקרקע כפי שקצבו מראש. אך באופן שיבש המעיין לכל בני העיר, וכעת בני המדינה כולה אינם יכולים להשקות שדותיהם, אף שלא גילה החוכר דעתו שרצונו בשדה עם מעיין - אינו חייב לשלם עשרה כור, היות והוי מכת מדינה ואומרים שמזלו של המחכיר גרם להפסד הקרקע.
ולפי זה היה מקום לומר שאף בנידון דידן יהיה כן, שאף שהמטפלת אינה עובדת בימים אלו, מכל מקום מזלם של ההורים גרם לנגיף הקורונה וחייבים לשלם שכרה. חיוב בעל הבית לשלם לפועל כאשר נאנס מלעבוד מחמת מכת מדינה.
ואולם נחלקו הפוסקים האם דין מכת מדינה נאמר דוקא לענין לפטור את הפועל מלהביא לבעל הבית את שסיכם עמו וכפי דוגמת המשנה בב"מ גבי חוכר שדה מחבירו, או שמא אף לענין לחייב את בעל הבית לשלם לפועל. וכגון מי ששכר תזמורת לחתונה, וסיכם עם בעל התזמורת לשלם לו ₪ 10,000 ולבסוף ארעה הפסקת חשמל בכל העיר, וכל בעלי התזמורת אינם יכולים לנגן, ותובע בעל התזמורת תשלום למרות שלא ניגן היות והיה אנוס, ונחלקו הפוסקים אם אכן חייב בעל הבית בזה. וכמו כן מורים ומורות בבתי ספר באשקלון ובאר שבע ועוד, שאינן יכולים ללמד בבתי הספר בשעת הפגזות טילים, נחלקו הפוסקים אם יכולות לתבוע שכר מהמנהל למרות שלא עבדו, וכדין מכת מדינה.
ובדין זה מצינו סתירה ברמ"א, שבסימן שכ''א כתב הרמ"א (ס"א) "וכן פסק מהר"ם על מלמד שגזר המושל שלא ילמד, דהוי מכת מדינה וכל ההפסד על בעל הבית". ומבואר בדבריו שדין מכת מדינה נאמר אף לענין לחייב בעל הבית לשלם לפועל. ומאידך בסימן של''ד (ס"א) כתב הרמ"א: "כל אונס שאירע לפועל, בין ששניהם היו יודעין שדרך האונס לבא, או ששניהן אינן יודעין - הוי פסידא דפועל". ומבואר שכל אונס שהפועל והבעל הבית לא חשבו עליו הפועל מפסיד, ולפי זה בכל מכת מדינה וכגון שגזר המושל על המלמדים לא ללמד, שודאי שניהם לא חשבו עליה יש לפועל להפסיד שכרו, ומדוע חייב הרמ"א את בעל הבית לשלם? וביישוב סתירה זו נאמרו שלשה דרכים באחרונים:
א. הט"ז (סי' שכא ס"א) כתב שיש לחלק בין אונס יחיד לאונס מכת מדינה, שבאונס יחיד יש לפטור את בעל הבית מלשלם לפועל, היות ולא התנו כן להדיא, וזהו שכתב הרמ"א בסי' שלד שהפועל מפסיד, אך באונס מכת מדינה היות והוא אונס רחוק - חייב בעל הבית לשלם היות, ולא היו אמורים להתנות על כך ביניהם וזהו דין הרמ"א בסימן שכ''א.
ב. הנתיבות המשפט (סי' שלד ס"ק א) כתב ליישב את הסתירה באופן אחר, שלעולם לדעת הרמ"א אין מחייבים את בעל הבית לשלם לפועל אף כשארע אונס מכת מדינה, וכן הוא בכל מקום ששניהם לא היו אמורים להתנות שהפועל מפסיד. אולם בנידון של המרדכי גבי מושל שגזר על המלמדים לא ללמד - חייב המרדכי את בעל הבית לשלם מפני שאסור ללמד תורה בשכר והשכר שנטל המלמד בהכרח היה עבור שימור התלמידים, ומאחר והמושל לא גזר בענין שימור התלמידים אלא בענין לימוד התורה - קיבל המלמד את שכרו עבור השימור שעשה באותה תקופה. וכן נקט הביאור הגר"א (סי' שכא ס"ק ז) להלכה כדעת הנתה"מ.
ג. הסמ"ע (סי' שכא ס"ק ו) יישב את הסתירה ברמ"א, שכאשר ארע אונס מכת מדינה, היות והפועל מזומן לעשות מלאכתו וכמו כן הבעל הבית מעונין שיעשה אלא שאין באפשרותו, ולכך יחלקו ביניהם. ולפי זה כאשר ארעה הפסקת חשמל ובעקבות כך התזמורת אינה יכולה לנגן היות ובעל התזמורת מכין את עצמו לנגן, וכמו כן בעל החתונה מעונין שינגן יחלקו בשכר, וכתב הסמ"ע שכן היא דעת המרדכי והרמ"א גבי נידון המושל שגזר לא ללמד תלמידים ,שחייב בעל הבית לשלם למלמד חצי שכרו.
מכל האמור למדנו שלש שיטות האם נאמר דין מכת מדינה לחייב את הבעל הבית לשלם שכר לפועל שלא עשה עבודתו: א. לדעת הט"ז דין מכת מדינה נאמר אף לענין לחייב. ב. לדעת הנתה"מ דין מכת מדינה לא נאמר לענין לחייב. ג. לדעת הסמ"ע חייב בעל הבית לשלם חצי שכרו.
חיוב ההורים לשלם למטפלות כדין מכת מדינה ולפי זה גננות ומטפלות השובתות ממלאכתן מחמת נגיף הקורונה, לדעת הט"ז הורי הילדים חייבים לשלם שכרן, היות והן אנוסות בדבר זה באונס של מכת מדינה, אלא שמכל מקום כאשר הורי הילדים מוחזקים במעות יכולים לטעון 'קים לנו' כדעת הנתה"מ ולא לשלם.
ובאופן שהביאו ההורים צ'קים למטפלת עבור החדשים הבאים, יהא דינם תלוי במחלוקת הפוסקים אם הדבר מוגדר כאילו מוחזקות במעות, ולדעת הגר"נ קרליץ (חוט שני שבת ח"ב עמ' שלב) והגרז"נ גולדברג (תחומין חי"ב עמ' ) אין זה נחשב כמוחזקות במעות, היות והצ'ק הוא רק נותן הוראה לבנק להביא כסף למפקיד הצ'ק, אך יש חולקים וסוברים שהיות והבנק מביא כסף על פי הצ'ק נחשב שמוחזק כבר עתה במעות. ולפי זה אף כשתופסות בצ'קים יוכלו לומר 'קים לנו' שהדין עמנו ויוכלו להפקיד את הצ'ק בבנק, אך מצד שני אף ההורים יוכלו לומר קים לנו שהדין עמנו ויוכלו לבטל את הצ'ק.
אכן כל זה הוא לענין עיקר הדין, אך לענין מעשה נביא להלן את דברי החתם סופר שכתב שראוי לעשות פשרה בין הצדדים ויש לשלם חצי שכרם.
כעת נדון האם בנידון דידן מוגדרת מכה זו כמכת מדינה, ונראה פשוט שאף שלמעשה לא מתו כל כך אנשים ממגיפה זו - הרי זה מוגדר כמכת מדינה, היות ולפי החוק היה אסור לפתוח גנים ומטפלות בימים אלו, וביחס לעבודה זו נחשב הדבר כמכת מדינה, וכפי שנביא בסמוך שלש הגדרות בפוסקים בדין מכת מדינה, ולדברי הכל בנידון דידן נחשב כמכת מדינה: א. בשו"ת זקן אהרן (ח"ב סי' קמג) כתב שדין מכת מדינה לא נאמר אלא כשבאה המכה על רוב בני העיר השייכים לאותה עבודה, וכפי שארע בנידון המובא במרדכי (ב"מ סי' שמג) גבי מלמד שאינו יכול ללמד תלמידים מפני גזרת המושל, שהיות והמושל גזר על כל מלמדי העיר שלא ללמד - הרי זו מכת מדינה, אך באופן שהגזירה אינה על אנשי אותה עבודה, אף שרוב בני העיר נגועים במכה - אין זה נחשב כמכת מדינה.
ב. הש"ך (סי' שלד ס"ק ג) והערוך השולחן (סי' שלד ס"י) כתבו שהגדרת מכת מדינה היא בכל מקום שיש מכה בעיר ואף שהמכה אינה דוקא על אנשי אותה עבודה, היות ורוב בני העיר שייכים בה - הרי זו מכת מדינה.
ולפי שתי הגדרות אלו, בנידון דידן נחשבת מכה זו כמכת מדינה, שהרי המכה הגיעה גם לבני העיר וגם לבני אותה עבודה, שהרי כל המטפלות והגננות לא יכלו לעבוד.
ג. בשו"ת ראנ"ח (סי' לח) כתב שדין מכת מדינה נאמר דוקא כאשר באה המכה בגוף אותה מלאכה שנשכר בה, וכפי שארע בנידון המובא במרדכי (ב"מ סי' שמג) גבי מלמד שאינו יכול ללמד תלמידים מפני גזרת המושל, שהמושל גזר על עצם לימוד התלמידים, ובזה יש מכת מדינה שאינו יכול כעת ללמד. וזהו דין המשנה בב"מ (קה:) שחכר שדה מחבירו ונשתדפו החיטים שיש מכה בגוף החיטים אותם התחייב לו. אבל באופן שארעה מכת מדינה מחמת גזירה שאינה נוגעת לעיקר עבודתו, וכגון שגזר המושל שלא ילכו אנשים ברחובות ובעקבות כך המלמדים אינם יכולים ללמד - אין זה נחשב כמכת מדינה ופטור בעל הבית לשלם שכרם. וכן מבואר בנתיבות המשפט (סי' שלד ס"ק א) כדבריו, שביאר מדוע חייב המרדכי את בעל הבית לשלם שכרו למלמד, אף שארע אונס, שהיות ואסור למלמד ליטול שכר, והשכר שנוטל הוא עבור שימור התלמידים, אם כן מאחר והאונס לא ארע על שימור התלמידים אלא על עצם הלימוד - אינו נחשב כאונס.
ובנידון דידן הגזירה באה על גוף המלאכה, שגוף פתיחת הגן היתה אסורה לפי החוק, ולדברי הכל נחשב הדבר כמכת מדינה, ולפי עיקר הדין שביארנו לעיל יש לפטור את ההורים מלשלם. הכרעת הדין למעשה אכן, אף שביארנו כי לפי עיקר דין תורה יכול המוחזק לומר 'קים לי', למעשה ראוי להורים והמטפלות בהתרצות שני הצדדים להתחלק בתשלום וישלמו ההורים חצי שכרן, וכפי שכתב החתם סופר (ספר הזכרון עמוד נא) גבי אירועי מלחמה שהיו בזמנו ורבו המלמדים והתלמידים ששאלו לנפשם האם חייבים לשלם שכרם אחר שבטלו מלימודם שבועות הרבה. והשיב החתם סופר וזה לשונו: "ואני בעניי אמרתי דין תורה לא ידעתי ואני משלם לשכירים שלי שכרם משלם בלי ניכוי פרוטה, ואתם תבצעו הדין על דרך הפשרה לשלם החצי ויפסיד המלמד החצי. וטעמי ונימוקי כי זה הוא ברור שהוא כדין מכת מדינה וכו' על כן הואיל ומסברא נראה דמזל שניהם גרם, על כן עשיתי פשרה מרצון שניהם וחפצם שיהיה ההפסד על שניהם וכן כתב בספר אורחות המשפטים בשם תשובת מהר"ם (ב"ב סי' שפח) שראוי לנהוג כן למעשה.
עוד כתב (שם בגיליון 12 שאלה א') מהו סכום התשלום שיש להורים לשלם למטפלות פרטיות עבור תקופה זו? תשובה: מעיקר הדין המוחזק במעות רשאי לעכב מעותיו בידו, אך ראוי שיעשו פשרה וישלמו ההורים מחצית מהסכום ששילמו בתקופת החורף. ובנימוק הדין כתב כאמור לעיל נחלקו הפוסקים כאשר יש בעיר מכת מדינה הגורמת לכלל המלמדים שלא ללמד, האם חייבים הורי התלמידים לשלם שכר המלמדים אם לאו, ומעיקר הדין המוחזק במעות יוכל לומר 'קים לי' שהדין עימי, ולכן הורים שלא שילמו - אינם חייבים לשלם, והורים ששילמו אינם יכולים לתבוע כספם בחזרה. אכן, הבאנו שם שהחתם סופר היה מורה גבי מלחמה שהיתה בזמנו שיש לעשות פשרה בהתרצות שני הצדדים, וישלמו ההורים חצי שכרן, ואם שילמו את כל שכרן - יחזירו המטפלות להורים מחצה. ואולם יש לפקפק בהוראה זו, שכל דברי החתם סופר אמורים גבי 'מלמדי תינוקות' שהם מעונינים ללמד תורה לתינוקות של בית רבן, וכאשר אינם מלמדים - נחלשים, ובזה יש לשלם על פי הפשרה מחצית מהסכום המלא כאכלושי דמחוזא (ב"מ עז.) שעובדים קשה וכאשר שובתים ממלאכתן נחלשים. אך מטפלות הבטלות בימים אלו מעבודתן - היות ונהנות מכך - אם כן מעיקר הדין שכרם המלא אמור להיות כפועל בטל שזהו מחצה מהשכר המלא, וכפי שכתב הט"ז (סי' שלג ס"א) בביאור דין שכר פועל בטל, ואם כן לאחר הפשרה יש לשלם להם רק 25% מהסכום המלא. אלא שביררו גדולי הוראה אצל מטפלות ומסקנתם היתה שעבור הימים שלפני חג הפסח היו מתרצות המטפלות לקבל 70% משכרם המלא אילו היו שובתות מעבודה, היות ובימים אלו ישנן הכנות רבות שצריך לעסוק בהם, וכמו כן לאחר רצף העבודה שהיתה בתקופת החורף - נהנות לפוש. ועל פי בירור זה פסקו חלק מגדולי הוראה שיש להורים לשלם למטפלות 35% משכרם המלא.
היות ואילו ולפי הדעות שמזל ההורים גרם לאונס - חייבים לשלם מסכום זה 70% משכרם וכדין פועל בטל, אם כן אחר הפשרה יש לשלם מחצית. ועבור הימים של אחר חג הפסח, ביררו הדיינים אצל המטפלות שהיו מתרצות לקבל 85% אילו היו שובתות מעבודה, היות ובימים שלאחר הפסח המנוחה נחוצה פחות, ורוב המטפלות מעונינות לחזור לשגרה. ונמצא שיש לשלם מחצית מסכום זה והוא כ- 42% מהשכר המלא.
ואולם יש לדון בהוראה זו מחמת שלש סיבות: א. נראה מסברא שחיוב תשלומים כפועל בטל אינו נמדד לפי רוב המטפלות שבעיר, אלא החיוב נמדד לפי כל מטפלת ומטפלת לגופה, ואותן מטפלות שאינן מעונינות כלל בחופשה - יש לשלם להם מעיקר הדין שכר מלא, ואחר הפשרה יש לשלם מחצית השכר המלא. ב. עוד נראה לומר כי כל ההתרצות של המטפלות לשבות מעבודתן ולקבל 70% הוא דוקא באופן שאכן יקבלו סכום זה, אך היות ולמעשה מקבלות 35% בלבד משכרם המלא - לכך אינן מתרצות.
ואם כן חוזר הדין שיש להחשיב את רוב ככל המטפלות כ'אכלושי דמחוזא', היות ורובן אינן מתרצות לשבות מעבודה ולקבל 35% ובפרט שאף בימים אלו צריכות לפרנס ביתם ומשפחתם ולתת לחם לפי הטף לשובע, ואם כן שכרם המלא הוא 100% ואחר הפשרה יש לשלם 50%. ג. עוד נראה כי על פי הוראת החתם סופר שהיתה בזמנו - בכל ענין יש להורים לשלם למלמדים חצי מהשכר המלא, ואף כאשר יש למטפלות הנאה מלשבות, שהיות ודברי החתם סופר אינם אמורים על פי עיקר הדין, אלא לפי הפשרה הראויה, אם כן בכל ענין ראוי להתחלק. ומחמת סברות אלו, נראה למעשה שראוי לפשר בין הצדדים וישלמו ההורים למטפלות מחצית משכרן המלא.
ועוד כתב שם (שאלה ו) בענין סכום התשלום שיש לשלם בתקופה זו למשפחתונים מטעם משרד התמ"ת, ההורים פטורים מלשלם לגמרי, היות וכפופים להחלטות המדינה בזה, ומכל מקום הורה המעונין לבוא לקראת המטפלת ולשלם שכרן - תבוא עליו הברכה.
ובנימוק הדין כתב, יש לבאר מעט את המציאות במשפחתונים. הנה מטפלות של משפחתונים מטעם משרד התמ"ת מקבלות סכום חודשי עבור כל ילד כ-₪ 2,000 כ- ₪ 1,300 משלמת המדינה וכ – 700 ₪ משלמים הורי הילדים. ובתקופה זו משרד התמ"ת הודיע למטפלות שלא יקבלו כלל תשלום מטעם המדינה עבור הימים ששבתו מעבודה, וכמו כן הודיע להורים שלא ישלמו למטפלות כלל עבור תקופה זו. חיוב ההורים בתשלום מחצית השכר החודשי אף במשפחתונים מטעם משרד התמ"ת, ואולם נחלקו גדולי הוראה האם על פי דין תורה יש להורים לשמוע להחלטת משרד התמ"ת בזה, או שמא עליהם לשלם כפי דין תורה אצל שאר מטפלות פרטיות שאינן כפופות להחלטת גוף אחר. וחלק מגדולי הוראה הורו בזה, שאין להורים לשמוע להחלטת משרד התמ"ת, אלא מן הראוי שיעשו פשרה כפי שעושים שאר המטפלות הפרטיות. וסברתם בזה, שהיות והמטפלות שמטעם משרד התמ"ת מוגדרות כ'עוסק עצמאי' ואינן מוגדרות כשכירות של משרד התמ"ת, אם כן כעת שיש לפנינו דיון הלכתי האם חייבים ההורים לשלם למטפלות או לא - החלטת משרד התמ"ת אינה קובעת. ואף שמשרד התמ"ת מעורב בכללי המשפחתונים, מכל מקום אינו מעורב בנושא של 'תשלום ההורים', ונושא זה נשאר חתום וסגור בין ההורים למטפלות. ואולם יש לדון בהוראה זו, שהיות ולמעשה קיום המשפחתונים מבוסס על תמיכת משרד התמ"ת, והוא נותן את רוב הכסף למטפלות, ויכול לקבוע חוקים כרצונו בכל שעה, אם כן מן הסתם בשעת רישום ההורים למטפלת, מקבלים ההורים עליהם את כל הוראות משרד התמ"ת בנושא המשפחתון, ובכלל זה אף את ההוראות הנוגעות לתשלום שבין ההורים למטפלות. ויש לחזק סברא זו, שהרי כל המסמכים הנלווים שיש בשעת הרישום, הרי הם מסמכים של משרד התמ"ת, וכן התנהלות ההורים בשעת הרישום היא מול משרד התמ"ת בלבד, ואם כן אף שלאחר הכניסה של הילד למשפחתון משלמים ההורים למטפלות ולא למשרד התמ"ת, מכל מקום דעת ההורים שיהא התשלום על פי קביעת משרד התמ"ת. ומכל מקום הורה המעונין לבוא בזה לקראת המשפחתוניות ולשלם שכרן - תבוא עליו ברכה.
הפשרה הראויה במשפחתונים מטעם משרד התמ"ת והנה עוד הורו בענין זה חלק מגדולי הוראה, שהפשרה הראויה שיש לעשות במשפחתונים מטעם משרד התמ"ת, הוא שישלמו ההורים סכום ₪ 1,000 ואף שבימים רגילים משלמים ההורים למטפלות כ-₪ 700 מכל מקום עבור חודשים אלו, היות והמטפלות לא קיבלו את שכרן ממשרד התמ"ת, יש להורים לשלם ₪1000 שזהו מחצית מ-2000 ₪.
וסברתם בזה שהיות ולמעשה ההורים נהנו בתקופת החורף ממשפחתון ברמה של משרד התמ"ת, ששווי משפחתון זה נאמר על סך 2000 ₪ שמקבלות המטפלות מההורים וממשרד התמ"ת יחד, אם כן כעת שמשרד התמ"ת לא שילם עבור ההורים - חייבים ההורים לשלם מחצית סכום זה.
ואמנם אף בהוראה זו יש לדון, שאף שההורים נהנו משווי 2000 ₪ היות ומתחילה נכנסו למשפחתון על דעת לשלם את הסכום הנמוך שהוא כ- 700 ₪ אף שכעת משרד התמ"ת לא משלם למטפלות 1300 ₪, אין זו סיבה לחייב את ההורים, אלא שיש למטפלת דין ודברים עם משרד התמ"ת.
 
אין לך הרשאות מספיקות להגיב כאן.
חזור
חלק עליון