• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • בשורה משמחת: בעז"ה עומד לצאת לאור בימים הקרובים ילקוט יוסף ברכות חלק א' החדש. מחיר מוזל לקבוצות הנרשמים מראש (כגון כוללים, קהילות, בתי כנסת וכדו'), לפרטים והרשמה יש לפנות למרכז למורשת מרן במייל: y@moreshet-maran.com

ספר אור חדש - אסיפת אלפי שיטות ראשונים שלא נזכרו בב"י וסידורם על סדר כל הטוש"ע

בענין מחבר הספר אור חדש יש לציין:
א'. שמחבר הספר בספרו "אור חדש" (ע"ד מרן החיד"א בשם הגדולים ח"ב ספרים) תב בזה"ל "אל יעלה על דעתך שחיבור הב''י הוא מושלם לחלוטין ואין מה להוסיף או לשנות בו דהא יש הרבה ספרים חשובים שלא ראה אותם הב''י וכן הרבה ספרים שלא עיין בהם על כל דבר ודבר, ואכתוב כאן מקצתם וכו' (א"ה. כאן הביא רשימה של ספרים שלא נזכרו בב"י או
הציטוט הנ"ל הוא ממהדורות ישנות כבר מזמן תוקן מעט הניסוח ועוד היד נטויה.
הב"י הוא מבחינתי גדול האחרונים וחס ושלום איני בא לתקן את שגיאותיו וכדומה, אני סך הכל מביא מובאות שהוא לא הביא, וכיון שיש מאות מובאות שהוא לא הביא גם בדברים שהם מאוד משנים את המאזן של הפסיקה באותו ענין, על כרחך צריך לומר או שלא היה לו חלקים מספרים אלו (דבר שלא מסתבר) או שלא עבר על הכל או בכל דרך אחרת, על כל פנים ודאי שלא השמיט במתכוין כל זה כפי הניכר למעיין בסיפרי.
איני מכריע בשום מקום על פי משקל זוטא של ראשונים נוספים, אלא רק כשיש ממש כמות גדולה מאוד של ראשונים בצורה שאי אפשר להכריע אחרת, והמעיין בסיפרי יווכח.
עפר אני תחת כפות רגלי הב"י ומי יתן ואזכה לנשק עפר רגליו, והוצאת הלעז הנ"ל היא בוטה ולא ראויה.
 
לפי איך שתיארת את זה שהפסיקה היא כג' עמודי ההוראה או ב' או כשאין אז כראשונים שהזכיר בהקדמה רמב"ן סמ"ג ועוד אין שום מציאות שהב"י יחזור בו ע"פ ראשונים אחרים ואם חזר בו הרי שאין כוונת הב"י דווקא לראשונים הנ"ל. ואז יש עניין ללקט עוד ועוד.
גם אם היו ראשונים מאלה שכתב בב"י שלא היו תמיד לפניו[אם תמיד מביאם מכלי שני באמת וכפי שהוא כותב כך נשמע] או שעיין בדבריהם במקום פלוני אך לא ראה דבריהם במקום אחר יש עניין להביא.

עכ"פ אני מבין אותך הערותיך חשובות ונכונות, אין לי מה להוסיף ואשאיר לרב אופיר מחבר הספר הנדון להסביר את עצמו.
במקומות שיש ב' עמודי הוראה לא אכריע גם אם אמצא כמות גדולה מאוד מאוד של ראשונים, אך דא עקא שהרבה מאוד נידונים נפסקים על פי שאר הראשונים ולא הוזכרו בג' עמודי ההוראה ורק שם אני מכריע וגם שם רק בגוונא שאין צל של ספק שהב"י היה חוזר בו, וכל מודה על האמת שיעיין בסיפרי יבין זאת.
 
במקומות שיש ב' עמודי הוראה לא אכריע גם אם אמצא כמות גדולה מאוד מאוד של ראשונים, אך דא עקא שהרבה מאוד נידונים נפסקים על פי שאר הראשונים ולא הוזכרו בג' עמודי ההוראה ורק שם אני מכריע וגם שם רק בגוונא שאין צל של ספק שהב"י היה חוזר בו, וכל מודה על האמת שיעיין בסיפרי יבין זאת.
לא זו הייתה כוונתי, אלא באתי להראות שאין זה זר לטעון שהב"י יחזור בו לו היה רואה ראשונים נוספים כי ראינו שחזר בו ואחד ההסברים הוא הנ"ל שכנראה ראה ראשונים אחרים. ואלא איך אם יש ג' עמודי הוראה אוב' לא יחזור בו גם אם יש ואם אין ג' או ב' אז איך חזר בו אם כוונתו רק לראשונים מסויימים שנזכרו בהקדמה? אלא ודאי שהנחה ופרשנות זו של הרב @איש תם היקר לא מתקבלת לדעתי.
 
אין ספק שאין חדש תחת השמש, מרן הב"י קבע כללים לדון ע"פ ג' עמודי הוראה שהיו "ה"מקובלים בעניני הלכה בתפוצות ישראל, וכמבואר בהקדמתו,
ולכן אין כ"כ נפק"מ בעוד ראשונים.
אבל צדקו דברי המחבר הנ"ל שראוי לעיין בכל ספרי הראשונים, שהיא הדרך הנכונה בה נלך, והיא הדרך שקבלנו ממרן רבינו עובדיה יוסף זצוקלה"ה, וכמ"ש בדברי פתיחה ליביע אומר ח"א. ויש בזה כמה נפק"מ, שאף מרן הש"ע היה מסכים להם.
אך מ"מ נלע"ד שהיה להמחבר להתנסח בצורה מכובדת יותר, וכפי שכתבו קודמיי.
 
לא הבנתי למה תמיד הנוסח של המחבר הוא "ויש להעיר", אם יש עוד מישהו שכתב כא' השיטות שהביא הב"י זה הערה? זה הוספה או הארה. לכא' הנוסח המתאים הוא ויש להוסיף.
יש להעיר שבד' מרן בהקדמת הב"י מבואר שלא מביא כל ראשון על כל נידון, גם אם ידע אותם. ולכן זה לא הערה כשלא מביא מישהו.
רק כשיש מכך נפק"מ שהדין אמור להשתנות בעקבות הראשונים הנוספים זה יכול להקרא הערה.
 
במה שכתב במהדו' האחרונה עמ' 887, "לא אסרו אלא בבישול שעל ידי האש ולא על ידי מליח או כבוש" וכו' "וכן מבואר מדברי סמ"ג בלא תעשה קמח", בעוניי לא מצאתי שם, ואשמח לציטוט הלשון בו דבר זה מבואר.
 
במה שכתב במהדו' האחרונה עמ' 887, "לא אסרו אלא בבישול שעל ידי האש ולא על ידי מליח או כבוש" וכו' "וכן מבואר מדברי סמ"ג בלא תעשה קמח", בעוניי לא מצאתי שם, ואשמח לציטוט הלשון בו דבר זה מבואר.
גם בראב"ד שציין שם לא מצאתי זאת, כי אמנם כתב שלא גזרו במליח, אבל לא כתב שזה בגלל שהגזירה היא רק באש. ולא הזכיר כבוש כלל, ולא כל טעמיו שייכים בכבוש.
 
לא הבנתי למה תמיד הנוסח של המחבר הוא "ויש להעיר", אם יש עוד מישהו שכתב כא' השיטות שהביא הב"י זה הערה? זה הוספה או הארה. לכא' הנוסח המתאים הוא ויש להוסיף.
יש להעיר שבד' מרן בהקדמת הב"י מבואר שלא מביא כל ראשון על כל נידון, גם אם ידע אותם. ולכן זה לא הערה כשלא מביא מישהו.
רק כשיש מכך נפק"מ שהדין אמור להשתנות בעקבות הראשונים הנוספים זה יכול להקרא הערה.
אני קורא לזה הערה מחמת שכשיש מחלוקת אף אם הב"י או השו"ע פסק כצד אחד, מ"מ הצד השני חזי לאיצטרופי כשיש כמה צדדים נוספים או כשיש צורך גדול מאוד (במחלוקות מסוימות), וכשכמות הראשונים משתנה אף אם הפסק העיקרי לא משתנה מ"מ יש לזה איזה שהיא השלכה, ואולי הלשון לא מדוייקת לגמרי, על כל פנים כשאני כותב יש להוסיף, בדרך כלל הכוונה שראשון זה לא מעלה או מוריד כאן.
במה שכתב במהדו' האחרונה עמ' 887, "לא אסרו אלא בבישול שעל ידי האש ולא על ידי מליח או כבוש" וכו' "וכן מבואר מדברי סמ"ג בלא תעשה קמח", בעוניי לא מצאתי שם, ואשמח לציטוט הלשון בו דבר זה מבואר.
באופן כללי כשאני כותב וכן מבואר הכוונה שאינו להדיא אלא מבואר, וכשאני כותב וכ"כ פלוני, הכוונה שכתב כן להדיא.
לגוף הדבר בסמ"ג שם כתב גבי דגים קטנים מלוחים דאיירי שמלחן ישראל או גוי והם הופכים על ידי המליחה לנאכלים חי וממילא אף אם צלאם גוי מותר כי נאכלים חי, ע"כ, ולמה לא אסר סמ"ג מחמת שמלחן הגוי בתחילה, כי ס"ל דמליחה לא אוסרת, וכ"כ הראב"ד.
מה שאתה כותב שאין הכרח ממליח לכבוש, אני סברתי דהכל טעם אחד ומה לי מליח כרותח ומה לי כבוש כמבושל, ועל כן לא חילקתי בזה, ולא דקתי בזה מאחר שאין מי שחולק בדבר, אם יש חילוק בדבר באר ואתקן שזה רק במליח.
 
לשון ההקדמה
ספרים שסייעני ה' ללמדם מן הקצה אל הקצה
ולאסוף מהם כל אשר מצאתי שאילתות דרב אחאי, הלכות גדולות, תשובות הגאונים שערי תשובה, המנהיג, האשכול )אלבעק(, היראים, שבולי הלקט )ח"א(, פאר הדור לרמב"ם )רק עד סי' קנו(, ספר המכריע לרבינו ישעיה די טראני, תורת הבית ושער המים לרשב"א ובדק הבית לרא"ה, הלכות לולב לראב"ד עם השגות הרמב"ן, ספר הצבא לרז"ה עם השגות הרמב"ן, הלכות ברכות לריטב"א, דרשת הרמב"ן לראש השנה, סמ"ק מצוריך )רק ד' חלקים הראשונים מתוך ז' החלקים ובלא הגהות סמ"ק(, ר " ן ונימוק "י ורבינו יהונתן על הרי"ף )בכל מסכת מי שנדפס אצלה(, סמ"ג חלק לא תעשה, וכעת הנני בסמ"ג חלק עשה. כל זה מלבד הרבה מאוד שיטות ראשונים שנאספו שלא לפי סדר ספריהם, כגון רש "י, תוס', ר"ח, חידושי הרמב"ן הרשב"א הריטב "א והרמ"ה, בית הבחירה למאירי, הפירוש המיוחס לרבינו גרשום, המאור, מלחמות ה' לרמב "ן, הערוך ועוד. ע''כ
קנאת סופרים [אפי' לא חולם להגיע כזה רחוק]

חזק וברוך ויישר כח עצום ספר מקיף על כל השו''ע
עברתי מעט והספר ערוך וכתוב בצורה מסודרת וברורה ובטח יש בו תועלת עצומה וחסכון בזמן
כמה זמן ערכה כתבתו?
ואגב לענין עמידה בחזרת הש''ץ [סי' קכד] יש להוסיף שביחו''ד [ח''ה סי' יא כמדומני] הביא שדעת הרז''ה [סוף ר''ה] שיש לשבת ופשטות לשון הרמב''ם [פ''ט] שיש לעמוד
 
נערך לאחרונה:
אני קורא לזה הערה מחמת שכשיש מחלוקת אף אם הב"י או השו"ע פסק כצד אחד, מ"מ הצד השני חזי לאיצטרופי כשיש כמה צדדים נוספים או כשיש צורך גדול מאוד (במחלוקות מסוימות), וכשכמות הראשונים משתנה אף אם הפסק העיקרי לא משתנה מ"מ יש לזה איזה שהיא השלכה, ואולי הלשון לא מדוייקת לגמרי, על כל פנים כשאני כותב יש להוסיף, בדרך כלל הכוונה שראשון זה לא מעלה או מוריד כאן.
בד"כ ראשון אחד או שניים לא משנים את המסקנא, אא"כ זה א' מעמודי הוראה. כך שזה מאוד נדיר שיהיה לזה השלכות.
"להוסיף" הכוונה להוסיף על רשימת הראשונים שסוברים כך, ופעמים שלא היה לזה השלכות ופעמים שיהיה לזה השלכות. "להעיר" הכוונה שיש לך מה להעיר על הדברים, ואם אתה רק מוסיף אז זה לא הערה. זה יכול להקרות "סיוע" לשיטות האלו וכד'.
הבעיה היא שהקורא (לכה"פ אני) לא מצליח להבין בכל פעם האם אתה בא רק להוסיף ראשון, או אמת להעיר הע' ע"ד הב"י.
באופן כללי כשאני כותב וכן מבואר הכוונה שאינו להדיא אלא מבואר, וכשאני כותב וכ"כ פלוני, הכוונה שכתב כן להדיא.
לגוף הדבר בסמ"ג שם כתב גבי דגים קטנים מלוחים דאיירי שמלחן ישראל או גוי והם הופכים על ידי המליחה לנאכלים חי וממילא אף אם צלאם גוי מותר כי נאכלים חי, ע"כ, ולמה לא אסר סמ"ג מחמת שמלחן הגוי בתחילה, כי ס"ל דמליחה לא אוסרת, וכ"כ הראב"ד.
אבל הם לא כתבו שהטעם הוא בגלל שזה לא באש, ויש בזה נידון, ונפק"מ למיקרוגל וכד' שאינם באש.

מה שאתה כותב שאין הכרח ממליח לכבוש, אני סברתי דהכל טעם אחד ומה לי מליח כרותח ומה לי כבוש כמבושל, ועל כן לא חילקתי בזה, ולא דקתי בזה מאחר שאין מי שחולק בדבר, אם יש חילוק בדבר באר ואתקן שזה רק במליח.
לא ראיתי מי שחילק אבל א"א לכתוב שהראב"ד כתב כן על כבוש כשלא כתב זאת.
 
המהדורה המעודכנת 1390 עמודים
חידשתי את כל הל' נדה והרבה ממקוואות, וסיימתי בעז"ה את ספר תורת הבית לרשב"א ובדק הבית לרא"ה.
יעויין בהודעה הקודמת בענין הספרים המודפסים, נותרו כחמשה עשר ספרים, וגבאים לצורך בית מדרש יכולים לבוא ליטול בלא תשלום (לא לישיבות).
יישר כח גדול
באם נשאר ספרים מודפסים אשמח לבוא לקחת סט אחד
תודה
 
יישר כח גדול
באם נשאר ספרים מודפסים אשמח לבוא לקחת סט אחד
תודה
המהדורה ההיא כבר אזלה מזמן, אמנם כעת תודפס מהדורה חדשה בכמות מצומצמת, והמועניין לרכוש ב-50 ש"ח ב' כרכים כריכה דקה (זה הרבה פחות מעלות ההדפסה), וכן גבאי בתי מדרשות המעונינים לקבל ספר בחינם (לבתי מדרשות של בני תורה, אבל לא לישיבות, ובתנאי שהספר יונח בצורה רשמית בספריה), יצרו עמי קשר במייל- A0583234688@GMAIL.COM
לעת עתה ניתן להשיג בבני ברק
 
נערך לאחרונה:
לא יודע אם העירו כבר, אבל מלבד הכלל של ג' עמודי הוראה כתב הב"י עוד כלל בהקדמתו, והוא:
"ומקום שאחד מן הג' העמודים הנזכרים לא גילה דעתו בדין ההוא והשני עמודים הנשארין חולקין בדבר הנה הרמב"ן והרשב"א והר"ן והמרדכי וסמ"ג ז"ל לפנינו אל מקום אשר יהיה שמה הרוח רוח אלהי"ן קדישין ללכת נלך כי אל הדעת אשר יטו רובן כן נפסוק הלכה:
ובמקום שלא גילה דעתו שום אחד מן הג' עמודים הנזכרים נפסוק כדברי החכמים המפורסמים שכתבו דעתם בדין ההוא. ודרך זו דרך המלך נכונה וקרובה אל הדעת להרים מכשול".
הרי מבואר דאין הבית יוסף מתחשב בכל א' מהראשונים באותה מידה, ולבד מג' עמודי הוראה יש עוד ה' עמודים אשר באורם נראה אור.
ורק כשאין לח' עמודי הוראה אלו יש לנו ללכת ע"פ רוב שאר הראשונים.
 
חזור
חלק עליון