אמרתי שדעת מרן שליט"א לא כך. לא קיבל את דברי. אמר שלחלוק על מרן זצ"ל אי אפשר כיון שכל רז לא אניס ליה וכו'. ואני חושב שזה הסיבה שמרן שליט"א אינו חולק לעולם על דעת אביו. תמיד מכופף את דעתו לדעת אביו.
לפני כמה שנים היה לי דו שיח עם מרן שליט"א בעניין זה. אני טענתי שיש מקומות שהמחלוקת תלויה ממש בשיקול דעת ולפי טענת החולק נראה יותר אחרת. ואז מרן שליט"א אמר לי שאם מרן זצ"ל אמר סברא ומביא ראיות לכך ומישהו חולק עליה, אז הוא אומר בעצם שמרן זצ"ל טעה. ואני הקטן אמרתי לפני המלך שלענ"ד הקטנה טעות שייכת...
מרן שליט"א אמר לי במפורש שאיך הם אומרים (כסא רחמים, והגרמ"ל) "שמרן זצ"ל הוא פאר הדור" אם בלמעלה מ200 מקומות הם חולקים עליו". אז הם סוברים שהוא טעה בלמעלה מ200 מקומות." כך אמר לי בביתו נאוה קודש בערב שבת. ואמרתי לו שלפי דעתם אין כאן טעות, אלא שהדבר נתון לשיקול הדעת. אך הוא לא קיבל הדברים.
למה הרב משה לוי דיבר לא בכבוד למרן?! אלא מספר הפעמים שהוא חולק.
אני מדבר על דברים שאינם מחלוקת על מרן. אלא מחלוקת בפוסקים היותר אחרונים. ויש. לא רק בבן איש חי אלא גם ברב פעלים ועוד.
ומרן מלכא יש לו יותר ספרים ודיבר אף ביותר פרטים. ממילא המחלוקות יותר רבות.
בעניין מספר המחלוקות. ניתן לראות איך מרן מלכא זיע"א חלק על הבן איש חי בלמעלה ממאתים מקומות. וזה לא אומר משהו שיטתי נגד הבן איש חי. אלא זה אומר שהרב היה לומד הרבה את הספר כולו מריש ועד גמירא ולכן היה לו הרבה מקומות להביע את דעתו. וכן אמר מלכא פעם "שאין יותר בקיא ממנו בספרי הבן איש חי".
ואותו דבר...
מה שהיה עם מרן זה משהו אחר לגמרי.
כי הבן איש חי בהרבה דברים חלק על מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו. ואין המחלוקת בכלל בסברא. אלא בעובדות.
והבבלים לא רצו בכלל לשמוע דעה אחרת נגד הבן איש חי לא משנה מצד הסברא או מצד אחר. ועל דא קא בכינא.
קודם כל ודאי שזה לשם שמים ע"ז אין חולק. כידוע שמרן זצוק"ל היה מחבבו מאוד ואכמ"ל. אך מרן שליט"א דעתו אינה נוחה שכאילו באופן עקבי ושיטתי דעתו חולקת על מרן זצוק"ל. כי אפשר לסבור כמרן ולא בהכרח לחלוק עליו. גם אם אתה חושב אחרת.
אף אחד לא כועס על הגר"מ לוי ע"ז שחלק על מרן זצ"ל. ואדרבא הלוואי שכל תלמיד חכם שיש לו איזה הערה על מרן מלכא זצוק"ל יכתוב בלשון של זהורית כמו שהיה נוהג הגר"מ לוי זצ"ל. כל מעשיו אך ורק לשם שמים.
מרן שליט"א מתנגד למחלוקותיו לא בגלל הלשונות [שהרי הוא מדבר בכל הכבוד הראוי] אלא בגלל עצם המחלוקות כי...
אם יש לאדם סברא או ראיות לחלוק על חכם לא משנה כמה הוא גדול. חייב לומר את דעתו אם מתכוון לשם שמים בראיות אמיתיות כמובן. ותוך הבאת דברי הרב המושג והערה ע"ד אם הטענה. אך לכתוב מובר כביכול הדבר פשוט היה מאז ומעולם לפסוק כהאר"י ולהחמיר אף נגד מרן, וכן לנהוג כמנהגים אף שזה נגד מרן אפי' שהמנהג הונהג...
מקצת שבחיו:
עמ' נה: "ולא נחה דעתו בזה, (של חכם עזרה עטייה) עד שממש התנגד לחכם שדורש ברבים להחמיר כר"ת". בעמ' סב: אחר שכתב שמחמירים אף נגד השו"ע: "ועל כן צריך להזהר טובא בהוראת ההלכה, לתפוס את הדרך הבטוחה כמה שיותר, שלא יבואו לידי מכשול לעולם, ולכן לא היתה רוח חכמים נוחה לפרסם לרבים קולות...
צודקים. אבאר דברי.
כוונתי שנעשה חסד עם מרנא ורבנא חסידא קדשיא הבן איש חי שנסיר משם את הקונטרס הנ"ל. דמה לבר עם התבן. זו כוונתי. שלא יהיה צער לצדיק שנמצא בשכנותו דברי בלע כאלו.
תפסיק להיות תמים. צורב צעיר שמדבר כך בלשון "מוסר" כביכול על גדול הדור לא ראוי הוא לשום כבוד. ואדרבא בכוונה הוא לא מזכיר...