תוצאות חיפוש

קודם כל לא באתי להכריע נגד מרן זצ"ל, אלא להראות את הצדדים בפני הקורא, והמעיין ישפוט. דבר שני, הרב מאיר סבג לא הביא מעצמו את הדברים, אלא הביא כעשרה אחרונים שכך הבינו בדעת המהר"ם אלשקר, ולא בא אלא 'להכריע' בין האחרונים. הנה צילום מתוך תשובתו, ועי' שם באורך התשובה.

כמובן לא באתי להכריע בזה, אלא רק להציג את הדברים בעיני הקורא, והמעיין ישפוט.

ציין לאור ישראל שהשיבו על זה. זה לא נקרא להתייחס? אין לחכם אלא מה שעיניו רואות. אם אתה ראית ובכל זאת אתה עוצם עיניים, סימן שאתה לא חכם... וכפי מה שיש להשיב על אותם אלו שטוענים כנגד מה שחכם אחד הקשה על חכם שקדם לו, מכמה פוסקים וכד' [כגון הגרע"י שהקשה הרבה פעמים על הבא"ח], שהם טוענים שמסתמא היה...

אכן - אכמ"ל, איני רואה מכבודו משא ומתן רציני, אז לשם מה יש להאריך?

הרב סבג הביא דבריו לחצאין, או שאתה קראת את דבריו לחצאין? זה צילום: הרי להדיא שהביא את מה שהרב מנוחת אהבה כתב ראיות אחרות לזה, ועל זה השיב שיש עמו בכתובים תשובה לדברים, וגם בקובץ אור ישראל (נתיבות תש"נ, עמ' סט) השיב על כל הדברים. ע"ש.

האמת שיש עוד הרבה מה להאריך בזה, אך כעת עמד קנה במקומו, ועי' להר"מ סבג בקובץ שהעליתי לעיל (זה), שהאריך עוד בזה בטוב טעם שלמעשה קשה מאד להקל בדבר הזה. עש"ב.

א. מצינו לכמה אחרונים נוספים שהבינו שהמהר"ם אלשקר מיירי רק 'בביתו', כגון: פרדס הבינה (מטעי משה נטע יא אות טו), שו"ת להורות נתן (ח"ה עמ' קפב) לב העיברי לר"ע שלזינגר תלמיד החת"ס (ח"א דף עח ע"ב). ועוד (עי' להר"מ סבג שהעליתי לעיל באריכות). ולדברי כבודו כולם 'בעיתיים'? ב. ככל הנראה האחרונים לא ראו...

הוא מחה במי שאוסר כן ולא עיין כדבעי, וכדביאר קודם לכן שלא ע"ז אמרו שער באשה ערוה וכו' כדהוכיח מהראשונים וכו'. כדלעיל בהודעה הקודמת.

עיין שוב בדבריו דלא משמע כן מלשונו. אלא משמע דרצונו לומר שאחרי מה שביאר לפני כן שאין שום איסור בגילוי השיער הזה בבית ואפילו בק"ש של הבעל כנגדו, מעתה "בואו נצוח שאוסרים 'בבלי דעת' באיזה שיער אמרו ולמאי הילכתא איתמר בגמרא" דהיינו כפי שכבר ביאר לעיל שם דבגמרא לא מיירי אלא בדבר שדרכו לכסות כמו שכתבו...

להתנאות ברה"ר? אדרבה לא ניתנו תכשיטין אלא לתוך ביתה (תנחומה וישלח) [איני נכנס כעת לסוגיית בגדי צבעונין ותכשיטין ברה"ר, שיש לעיין בה הרבה. אלא רצוני רק לומר שלהוכיח מזה שכתב שעושין כן להתנאות משמע דמיירי ברה"ר הא ודאי ליתא, דנהפוך הוא. אבל כנראה שיבוש דורינו שהפכו את החוץ לבפנים ואת הבפנים לחוץ...

לא נראה שהיה מנהג פשוט בזה בזמנו. אלא רק אחרי תקופת ההשכלה במאתיים שנה האחרונות (שהיו שנים שאפילו את כל ראשן היו מגלות ולא היה ביד הרבנים למחות, ואכמ"ל). בפרט שכתב בלשונו "דכיון שנהגו לגלותו מימי עולם ומשנים קדמוניות 'ברוב תפוצות הגולה שתחת יד ישמעאל'", והרי במקומות הישמעאלים היה המנהג לכסות...

מכיר. לא באתי להצדיק אותו כלל ואיני נכנס לזה כלל (אגב אני מכיר טוב את החתן שלו, למד איתי בישיבה). דנתי לגוף הדברים הללו שלענ"ד הם נכונים. לגבי דבריך אעיין בזה בערב בל"נ, כעת אני צריך לצאת... ייש"כ.

אם קראת הכל אז אתה מוזמן לדחות את ההוכחות החזקות המובאות שם שהמהר"ם אלאשקר התיר רק בבית. [מה שכתב בדעת מרן זצ"ל שם זה רק בדרך 'אולי' כלשונו שם].

אכן. תעיין בקבצים דלעיל. בלשונו של המהר"ם אלאשקר מבואר דמיירי בבית. אין עניין להתווכח באויר בלי לענות לגופו של עניין. ראה בקובץ הראשון שהעליתי כאן (זה) בעמוד האחרון (- עמוד כו) בטור השני בסוגרים. ודו"ק.

לדחוק? קראת את מה שהעליתי לעיל? הרבה יותר דחוק לומר שדיבר גם לעניין בחוץ. עיין בקבצים דלעיל. ואיני רואה עוד טעם להאריך בזה.

אבל במקור הדין, דהיינו במהר"ם אלאשקר מוכח דמיירי בבית. עיין בקבצים שצירפתי לעיל.

ועיין עוד במצורף.

יש על זה אריכות רבה בפוסקים בדעתו של מהר"ם אלשקר. ועיין במצורף מה שדן בזה בארוכה, וראה שם בעמ' כו ד"ה ואחרי (עמ' 4 מדפי הקובץ), במה שדיבר בזה עם הראש"ל שליט"א.