תוצאות חיפוש

אכתוב את דבריך בצורה קצת יותר הלכתית. כל הדין שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכו', זה בב' שהגיעו להוראה. משא"כ באברכים שספק אם יש צד שהגיעו להוראה, שבאים לחלוק על גדול המורים, שאין צד שיכולים לחלוק עליו.

אינו ענין לנ"ד, שאינו לענין שנעלם ממנו מקור, אלא שהנידון אם הבין את דברי הפוסק.

זה אולי מסביר מהיכן העוז לחלוק על כל גדולי הדורות.

אגב, אתה מכיר את המחבר? אתה מכיר את הפולמוס אודותיו?

כמדומה שההסבר פשוט, שכיון שהמנהג היה פשוט כך, והמהר"ם אלשקר בא ליישב את המנהג, למה לנו לומר שדיבר על מנהג אחר? וגם כל פשטות דבריו שעושות כן להתנאות וכו' הוא ביוצאות לרה"ר וכמו שהבין החת"ס ועוד גדולים. ומה שכתב "ובואו ונצווח על אלו האוסרים אותו שער לאשה בתוך ביתה מההיא דשער באשה ערוה בבלי דעת"...