תוצאות חיפוש

זה לא סכנה ממשית, זה סכנה שעשויה לקרות ליוצא לדרך, לא סכנה שאתה נכנס אליה. במחילה אבל כבודו מבלבל בין הסוגיות, וקשה לי לחזור לאותו הסבר שוב ושוב.

הניסוח מוטעה, זה לא שאדם נכנס ל״קצת סכנה״, אלא שהוא נכנס למקום שהגדירו חז״ל ש״עשוי להיות בו סכנה״.

בסוף דבריו כתב לצרף את עניין סכנת דרכים בדרך בינעורנית, הואיל ואורח משפט דיבר על סכנה בים. והיא גופא מצרף את עניין סכנת דרכים בדרך בינעורנית לתוכן דבריו של האורח משפט, שתקנה לא בטלה וכו׳ ומכ״ש היכא שיש עדיין סכנה וכו׳.

עיקר דבריו הם בטור הימני, שאע״פ שבטל הטעם לא בטלה התקנה. בטור שמאלי הוא מגיב לטענת האול״צ ועולת יצחק שלדבריהם תקנו חכמים את הברכה דווקא לסכנת הולכי דרכים, ומעיר על דבריהם שהתקנה הייתה על סכנת הדרכים, וסכנה זו עשויה להשתנות מדור לדור. אך אין זה עיקר טעם הפסק אלא להגיב על טענותיהם. עריכה: ואפילו...

מה פתאום. בשבת לא חוששים ״חשש רחוק״ סתם. רק כשיש דברים המעידים על סכנה. (כמו חולה סכרת וכיו״ב, שגם כשהוא מרגיש בריא, מותר להרכיב את המזרק וכו׳, כי לא רוצים שיבוא לידי סכנה) לעומת זאת, אין שום איסור לצאת מחוץ לעיר. ורק בהולך תחת קיר נטוי וכו׳, אמרו חז״ל שהוא מכניס עצמו במקום סכנה. אני מבין את...

אני מבין מה קשה לך, אך אתה צריך להבין דבר מהותי - חז״ל הזהירו שלא להכניס אדם את עצמו לסכנה, במקום שיש סכנה ממשית. כמו קיר נטוי וכיו״ב. לעומת זאת לחדש איסור יציאה למקום שמוחזק בו סכנה, אין לומר, דלא על זה דיברו חז״ל. ואין עניין להכניס כאן פיקו״נ בשבת, דהתם אפילו על ספק פיקו״נ מחללים שבת. ואין...

ובכ״ז יש הבדל מהותי בין ״המכניס עצמו למקום סכנה״ שפותח הנושא רוצה לדמותו אליו. שהתם מדובר בסכנה ממשית (עובר ליד קיר נטוי וכד׳)

מחילה אך אתה טועה לענ״ד. חז״ל תקנו לברך הגומל על היוצא למקום ששכיח בו סכנה, לא למקום שיש בו סכנה. ולכן הגם שיוצא למקום הזה לצורך ״ברכת הגומל״, לא עשה שום איסור.

קשה להגדיר במדויק למה ההנחה שאתה קובע ש״נסיעה בינעורנית היא מסוכנת״ היא שגויה, מחמת שהרי בסופו של דבר מברכים עליו הגומל. אני חושב שהתשובה הברורה לזה היא - זה לא שעצם הנסיעה היא סכנה, אלא עצם היציאה מעיר למקום לא מיושב, הגדירו חז״ל שישנה מציאות של סכנה. ועכ״פ ודאי אין זה בגדר שאין אדם מכניס עצמו...