דרשה נפלאה מפי מרן זצ"ל לחג השבועות, עומק ביאור נעשה ונשמע, והלקח לדורות הנלמד ממתן תורה

בימים הסמוכים לחג השבועות היה מרן זיע"א מבאר בשיעוריו את הלקחים שעלינו להפיק וליישם מחג השבועות, כדרכו בקודש לדרוש משומעיו דברים מעשיים הניתנים לקיום, ולא דרשות פורחות באויר שאין בהן שום נפקא מינה למעשה, כמו כן היה מרן מבאר את דרכי לימוד התורה ביושר העיון לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, מתוך יראת ה' טהורה, מובאת כאן דרשה נפלאה שבה הרחיב מרן לבאר את עומק הענין הטמון באמירת נעשה ונשמע, ואת ההשלכות היוצאות מכך הלכה למעשה
מתוך מעדני המלך חלק ג'​

עומק ביאור הקדמת נעשה לנשמע
​

דרש רבי סימאי, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ששים ריבוא של מלאכי השרת לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, וכיון שחטאו ישראל ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום, שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב כו'. אמר רבי אלעזר, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני, רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב 'ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו', ברישא עושי והדר לשמוע (שבת פח.).​

ועדיין הדבר לא מובן, מה הגדולה בכך שהקדימו נעשה לנשמע?

ובכלל הדבר תמוה וכי אפשר לעשות לפני שישמע, הלא כתיב (משלי יח, יג) 'משיב דבר בטרם ישמע איולת היא לו וכלימה', וכל שכן לפני שידע את הפרטים. היה להם לשמוע 'דבר אתה עמנו ונשמעה', ואח"כ יעשו?

ולא עוד אלא שהבת-קול משבחת אותם "מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו", מה המעלה בסוד זה שהמלאכים משתמשים בו?

ועוד יש להבין מה ענין ששים ריבוא הכתרים שקשרו המלאכים לכל אחד, וגם כשאח"כ חטאו בעגל ירדו מלאכי השרת ופרקום מהם, מה ענין כתרים אלה?

בזוהר הקדוש[1] מסביר כך, נאמר בפרשת וזאת הברכה (דברים לג, ב) 'ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש מימינו אשדת למו'. "אשדת למו" זו התורה שנמסרה באש בימינו של הקב"ה, אך מאי בעי שעיר ופארן? פארן זהו מקומו של ישמעאל, כמו שנאמר (בראשית כא, כא) 'וישב במדבר פארן ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים', וכן שעיר זהו מקומו של עשיו, כמ"ש (בראשית לג, טז) 'וישב עשו ביום ההוא לדרכו שעירה'. מה ענין עשיו וישמעאל לכאן? הזוה"ק מביא את דברי התלמוד שלנו שהקב"ה לקח את התורה והתחיל מבקש מאומות העולם שיקבלוה. כשהגיע לישמעאל אמר לו מה כתיב בה? אמר הקב"ה 'לא תגנוב'. וכי ישמעאל ימ"ש יכול בלי לגנוב, 'והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו' (בראשית טז, יב), כולם גנבים רשעים, אמר תנה לישראל.

הלך הקב"ה לעשיו, אמר מה כתיב בה? ענה הקב"ה 'לא תרצח', בעשיו נאמר (בראשית כז, מ) 'ועל חרבך תחיה', אינו יכול בלי לרצוח, גם הוא אמר תנה לישראל.

שואל הזוהר היכן מצאנו שה' דיבר עם איזה בריה בעולם מלבד משה רבינו? ומסביר שהמדובר על השר של ישמעאל והשר של עשיו בשמים, 'ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה' (ישעיהו כד, כא), לכל האומות יש מלאכים שמייצגים אותם למעלה, ולעשיו וישמעאל יש מינוי יותר גדול שכל אחד מהם ממונה על שלושים וחמש אומות מתוך שבעים האומות. שמא עשו ממונה על אירופא והמערב המודרנים, וישמעאל קיבל את כל הפרימיטיבים והמלוכלכים סעודיה וכיוצא באלה, ה' חילקם ביניהם 'לאלה תחלק הארץ לנחלה' (עפ"י במדבר כו, נג).

כשבא הקב"ה ליתן את התורה בא לשרו של עשו והוא סירב לקבל, אמר לו הקב"ה תמיד אתה רדפת אחרי יעקב בטענה שאתה הבכור, איך אתה אומר שאתננה לישראל, הרי ישראל ישלח אותי בחזרה אליך באומרו שהוא הצעיר?

אמר לו, רבונו של עולם תן לי עצה מה אעשה, עשיו ימות אם יקבל את התורה... אמר לו הקב"ה תן לי שוחד שאשחד בו את יעקב שיקבל את התורה, אתה בנו של יצחק שהיה קדוש מרחם אמו צדיק יסוד עולם עם קדושה גדולה, יש בך הארת הקדושה של יצחק, נשאב ממך את ההארה הזו, נעשה ממנה כתרים וניתנה לישראל, והסכים. מיד פשט הקב"ה מעליו את כל ההארה של הקדושה אשר ירש מיצחק ועשה מזה ששים ריבוא כתרים רוחניים של הבנת התורה וייעוד התורה.

הלך הקב"ה לישמעאל, אמר לו אמנם אתה פרא-אדם ופרא-בהמה... אך זרעו של יצחק לא ירצו לקבל בטענה שאתה הבכור. ושוב שאל ישמעאל מהקב"ה, תן לי עצה מה אעשה? אמר לו, תפשוט מעליך כל הארת הקדושה שירשת מאביך אברהם, והסכים. לקח ממנו את כל הארת הקדושה ועשה ממנה ששים ריבוא כתרים.

וכשישראל אמרו נעשה ונשמע, "נעשה" לשון עשיה ולשון עשיו. "נשמע" לשון שמיעה ולשון ישמעאל. והם ששים ריבוא כתרים כנגד עשו וששים ריבוא כנגד ישמעאל שהוציאם הקב"ה מתוכם, 'והסירותי דמיו מפיו ושיקוציו מבין שיניו ונשאר גם הוא לאלהינו' (זכריה ט, ז), הקב"ה עשה מהם קדושה לישראל שיקבלו התורה ביתר שאת ויתר עוז[2].

ומפני מה הקדימו ישראל נעשה לפני שמיעה? השמיעה אין ביאורה שמיעה בדוקא, אלא גם לשון הבנה, וכמ"ש (בראשית מב, כג) 'והם לא ידעו כי שומע יוסף כי המליץ בינותם', וכי האחים חשבו שיוסף חרש? אלא הם חשבו שאינו מבין כיון שדיבר על ידי מתורגמן. כך גם שמיעת ישראל, אין הכונה על שמיעה פשוטה, אלא על הבנת עומק מצוות התורה, צריך הרבה התעמקות להבין את עומק התורה, וזהו "נעשה ונשמע", בודאי שבתחילה ישמעו את התורה, אך נעשה את המצוות אפילו שלא נבין את טעמן, שאין אתה יודע טעמם וערכם של המצוות, כל אחד שבאה לידו מצוה בין הוא מבינה בין שאינו מבינה צריך לקיימה, וזו מעלתם של ישראל שהלכו בתמימות עם הקב"ה, 'תומת ישרים תנחם' (משלי יא, ג)[3].

ובכך ישראל השתמשו בסוד של מלאכי השרת, כי גם מצוה שאיננו מבינים את טעמה, 'אלהים ידע דרכה והוא הבין את מקומה' (איוב כח, כג), 'ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה' (דברים ו, כד), אנו יודעים שה' הוא אבינו, 'בנים אתם לה' אלהיכם' (דברים יד, א), מה לי אם אני מבין או לאו, יש הרבה מצוות, ה'חוקים' אינם מובנים, וה'משפטים' מובנים, כשם שצריך לקיים את המשפטים המובנים כך צריך לקיים את החוקים שאינם מובנים. 'את משפטי תעשו ואת חוקתי תשמרו ללכת בהם אני ה' אלהיכם' (ויקרא יח, ד), צריך לקיים את שניהם יחד.



כפי גודל האמונה התמימה זוכים לישועה יותר גדולה

יש פסוק (תהלים קיט, קנה) 'רחוק מרשעים ישועה כי חוקיך לא דרשו'. פירושו, אנו אומרים בתפילה בכל יום 'מלך עוזר ומושיע ומגן'. "עוזר" היינו בדרך הטבע, כאדם שצריך מהקב"ה יותר סעד ועזר ופרנסה. אך לפעמים בדרך הטבע האדם אינו יכול לחיות כלל, כגון שיש לו מחלה קשה ה' יצילנו וכל הרופאים מרימים ידיים, אדם זה זקוק ל"ישועה" למעלה מהטבע, פעמים הקב"ה רואה את צדקותו, זכיותיו עומדות לפני הקב"ה והוא שולח לו דברו הטוב וירפאם.

במצוות התורה יש חוקים ומשפטים, המשפטים מובנים בשכל האדם, ואילו החוקים למעלה מבינת אנוש. כשהאדם עושה רק את המשפטים ואינו מקיים את החוקים, הריהו רשע אינו מאמין בקב"ה, ה' נתן לנו גם חוקים וגם משפטים. אדם כזה שבורר ועושה רק את מה ששכלו מבין, נאמר בו 'רחוק מרשעים ישועה', כשם שהוא אינו עושה דבר שלמעלה משכלו כך אין הקב"ה שולח לו ישועה למעלה מהטבע, ה"ישועה" שהיא למעלה מהטבע רחוקה ממנו, כי "חוקיך" לא דרשו, מדה כנגד מדה, כשם שאינו רוצה לקבל עליו את החוקים שלמעלה משכלו כך אין הקב"ה שולח לו ישועה למעלה מהטבע.

לזה אנו מתפללים 'אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב', אנו מקבלים עלינו כל התורה בכללותה בלי שום סייג! ולכן הקב"ה 'מלך עוזר ומושיע ומגן', פעמים רבות הרופאים משתוממים איך אדם זה קם לתחיה, הקב"ה יתברך שמו ראה שאדם זה אינו בורר במצוות התורה אלא מקיים את כולן כך מרפאהו למעלה מהטבע.

אנו מקדימים נעשה לנשמע, אף שאיננו מבינים אנו בטוחים כי 'אלהים ידע דרכה והוא הבין את מקומה', אנו עושים הכל כמו שהאדון מצוה על עבדו ואינו שואל וחוקר על מה ולמה. 'ושמרת לעשות ככל אשר יורוך' (דברים יז, י) - אפילו יאמרו לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל[4]! ואם בסנהדרין נאמר כן, קל וחומר במה שהקב"ה מצוה אותנו 'כל אשר ציוה ה' נעשה ונשמע'.

ובזה הסבירו המפרשים את ההבדל בין החכם לרשע בהגדה בליל פסח. "חכם מה הוא אומר, מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם. אף אתה אמור לו כהלכות הפסח, אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. רשע מה הוא אומר, מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעקר, ואף אתה הקהה את שניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, לי ולא לו, אלו היה שם לא היה נגאל".

וקשה מפני מה מקהים את שיני הרשע, מה בכך שאמר לכם ולא לו, שמא הוא לא למד דקדוק וטעה? והלא גם החכם אמר אתכם?

אכן בבן החכם כתיב (שמות יג, יד) 'והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת', היום אינו שואל כלום אלא מקיים כל מה שאומרים לו, לאכול מצה ומרור בלי קושיות ותירוצים, רק למחרת אחרי שכבר עשה הינו שואל ורוצה להבין. ואילו הרשע תובע עתה "מה העבודה הזאת לכם", אם אתה מסביר לי אעשה, ואם לאו לא אעשה, אדם כזה נקרא רשע! קודם כל צריך לעשות ורק לאחר מכן ינסה להבין, כפי שמצינו שהרמב"ם נתן טעמים לכמה מצוות. אחרי העשיה מותר לאדם להבין את טעמן של המצוות.

וכך אנו אומרים בתפילה 'אין כאלהינו אין כאדוננו', ואח"כ 'מי כאלהינו מי כאדוננו'. ולכאורה בתחילה נשאל 'מי כאלהינו', ורק אח"כ נאמר אין כאדוננו.

אלא קודם כל היהודי מקבל עליו באמונה שלימה ובאהבה בלי שום פקפוק כי "אין כאלהינו", ורק אח"כ שואל מי כאלהינו.

וכן אנו אומרים 'אין ערוך לך ואין זולתך אפס בלתך ומי דומה לך'. ראשית כל אנו מקבלים באהבה באופן החלטי ומודיעים כי אין ערוך לך, ורק אח"כ אנו מבררים מי דומה לך. וכאמור זהו גם כן ענין אמירת ישראל נעשה ונשמע.

לכן זו חובתנו! כשקבלנו עלינו ואמרנו "נעשה ונשמע", זהו מסר לכל הדורות 'כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום' (דברים כט, יד), כל נשמותיהם של ישראל עמדו בהר סיני וכולנו קבלנו את התורה באהבה ושמחה.



התורה לא תהא מוחלפת ולא יהיה בה שינוי

והתורה הזו לא תשתנה לעולם בשום זמן, זהו אחד מעיקרי האמונה שלעולם לא יהיה בתורה הזו שינוי ותמורה. אם יש עניינים טכניים שמתחדשים חדשים לבקרים, גם בהם הפסיקה תהיה על פי התורה, אחר העיון בפוסקים ראשונים ואחרונים ואחרי הבנת שורש הבעיה, אין דבר שנפסק מסברת הכרס והראש, תורתנו לא תשתנה בשום זמן!

אחד מראשי בעלי ההשכלה הסכלים הטפשים שהתחילו עם ביקורת המקרא וכל מיני הבלים והמרידו את העם נגד התורה וחכמי ישראל היה דוד פרידלנדר, הוא היה ראש הפעור. אך היות והוא היה חתנו של נשיא הקהלה היה לו גיבוי ולכן היה מעיז את פניו מידי פעם בפעם ובא לו אל הרב הראשי הגאון ר' צבי הירש ברלין אב"ד ברלין עם שאלות שונות ומשונות.

פעם בא והחל שואל שאלות של לגלוג על התורה, ובין הדברים אמר להרב, אם משה רבינו היה בדורנו היה כותב תורה אחרת יותר מודרנית.

התחיל הרב צוחק ואמר לו: דוד, אמשול לך למה נמשלת. כולם אוהבים לשמוע משל, אך הרב עשה אותו למשל ושנינה...

מעשה היה בסוחר גדול שמידי שנה בשנה היה נוסע לעיר לייפציג, מקום בגרמניה שכל הסוחרים היו נאספים לשם שבוע אחד בשנה וכל אחד מראה את סחורותיו לחבריו, כל אחד יודע איזה סחורה יותר יקרה בעירו וקונה אותה בזול ומזה היו מתפרנסים.

אותו סוחר היה גר בברלין והיה צריך לנסוע בעגלה ללייפציג. בימינו יש לכל אחד מכונית יכול ליסוע בעצמו בלי לשאול אף אחד, ויש שגם לו יש מכונית וגם לאשתו, לקיים 'וכפר בעדו ובעד ביתו' (ויקרא טז, ו ועוד)... ואם יש לו בן גדול קונה גם לו מכונית 'והחוט המשולש לא במהרה ינתק'... אך בימים ההם היו נוסעים בעגלה במשך כמה ימים.

והנה בבא הסוחר לשוק העגלות עמדה שם רק עגלה אחד, נתקרב וראה שהעגלון זקן בקושי רואה ממרחק ארבע אמות וחזר לאחוריו. הזקן הרגיש שהסוחר בא לעלות ולפתע פסע כאומר 'עושה שלום במרומיו', פנה ושאל אותו: אדוני מדוע אינך עולה אצלי, תעלה ואקחך לאן שתרצה.

- אומר לך את האמת, בעוד שלשה ארבעה ימים מתחיל היריד בלייפציג וחוששני פן לא אגיע בזמן אם אסע עמך.

- אדוני אני מוכן לקחתך באחריות גדולה שתגיע בזמן. נעשה שטר בקנין גמור ושלם שאשלם לך פיצויים אם תפסיד איזה דבר מחמתי.

כתבו שטר ועשו קנין גמור ושלם כמו שקונים מהחתן, החתימו שני עדים וגם החתימו בול של מס הכנסה שיהיה דינא דמלכותא דינא, ועשו הכל כדת וכדין דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. עלה הסוחר וישב במקומו והתחילו לנסוע. 'הם יצאו את העיר לא הרחיקו' והימים היו ימי טבת התחילו גשמים יורדים, ואחריהם ברד 'ואש מתלקחת בתוך הברד', ואחרי שעה החלו יורדים גם שלגים.

העגלון אשר בלאו הכי היה בקושי רואה את המסילה, ועתה באו השלגים 'ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל' לא ראה כלום והתחילה העגלה מסתובבת בתוך היערות כשאינו יודע מהיכן יכנס ומהיכן יצא עד שאפסה תקוותם להגיע בזמן, עבר השבוע של היריד וכל עוד נפשו בו הגיע בקושי לעיר אחת להשיב את רוחם.

אמר לו הסוחר, אדוני התחייבת שנגיע בזמן, עתה עבר הזמן 'ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את הבערה', תשלם לי פיצויים. העגלון סירב לשלם והוא תבע אותו לבית הדין, הרבנים הגדולים שמעו את שני הצדדים, פתחו את השטר וראו שהכל מנוסח כדת וכהלכה עם קנין גמור ושלם וכתוב דלא כאסמכתא וכל התנאים שצריכים להיות, וכפי שנאמר 'ודל לא תהדר בריבו' אין מרחמים בדין, חייבו את העגלון לשלם פיצויים עשרת אלפים דולר.

העגלון חרה אפו וצעק: אדוני הרב לפי איזה תורה אתה מחייב אותי?

- תורת משה רבינו ע"ה.

- תורת משה על ראשי, אך באיזה חודש משה נתן את התורה?

- בחודש סיון.

- בששה בסיון זה קיץ, אין שלג ולא ברד ולא גשמים, אך אם היה נותן אותה בטבת היה אומר שאני פטור...

ואתה דוד פרידלנדר נמשלת לעגלון הזה... מי שחושב שיש בתורה שינוי ותמורה נמשל לעגלון הזה 'עגלון מלך מואב' 'לא יחפוץ כסיל בתבונה'!

תורתנו תורת אמת, 'הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת' (דברים כט, כח), וכמו שכותב הרמב"ם (ריש פ"ט מהל' יסודי התורה): "דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים, אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת, שנאמר 'את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו', ונאמר 'והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת', הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם. וכן הוא אומר 'חוקת עולם לדורותיכם', ונאמר 'לא בשמים היא', הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצות לפי זמן היו, הרי זה נביא שקר, שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ומיתתו בחנק על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא צוהו. שהוא ברוך שמו צוה למשה שהמצוה הזאת לנו ולבנינו עד עולם, ולא איש אל ויכזב".





​

---

[1] עיין חלק ב' דף ג ע"א, וחלק ג' דף קצב סוע"א ואילך. וע"ע בשל"ה הקדוש (פר' יתרו, דרך חיים תוכחת מוסר אות ב), ובחמדת ימים הנד"מ ח"ב (שבועות פ"ג אות ו ואילך) שהרחיבו בדברי הזוה"ק.
[2] וכשחטאו ישראל בעגל ניטלו מהם הכתרים וניתנו למשה רבינו ע"ה, ובכל ע"ש מחזירם לישראל, וזהו ענין הנשמה היתרה, כמו שביאר רבינו האר"י הקדוש עפ"ז מ"ש ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו, כמ"ש בפע"ח (שער השבת פ"ח), ובשעה"כ (דרושי קבלת שבת דרוש א', ענין הבו לה'), ובשל"ה הק' (פר' וזאת הברכה, תורה אור, אות ב), והובא נמי בחמדת ימים ח"א בדוכתי טובא.
[3] וראה בחזון עובדיה על הגדה של פסח (עמ' כה בנד"מ) שהאריך לבאר על פי יסוד זה פסוקים ומאמרי חז"ל.
[4] שיר השירים רבה פ"א פי"ח. ספרי פר' שופטים פי"א. ועי' בירו' הוריות דף ב ע"ב.​