• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

למה מתנועעים בשעה שלומדים?

בנימין לוריא

Administrator
חבר צוות
מדוע מתנועעים בעת שלומדים תורה, או מתפללים וכד'? (העתקתי מעלון "קבלת שבת")
בבעל הטורים בפרשת יתרו (שמות כ, טו) על הפסוק 'וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק', הביא ש'וינועו' הוא מלשון תנועה, שבני ישראל נעו ממקומם לאחוריהם בשעת קבלת התורה, שהתורה ניתנה באימה ברתת ובזיע (ברכות כב.), על כן נהגו להתנועע בעת לימוד התורה.
בזוהר הקד' פר' פנחס, (ח"ג ריט.) מבואר, שלעם ישראל יש נשמה שמאירה בתוכם כנר, כדכתיב 'נר ה' נשמת אדם', הרי כשאומר דבר תורה הנר שבתוכו דולק ואינו יכול לשקוט אלא מתנועע לכאן ולכאן כאור הנר. וזה דוקא בעם ישראל, אך באומות העולם שלא קרויים אדם, לא מתנועעים בשעת לימודם.
בכוזרי (מאמר ב' אות עט, ב) הביא טעם שכלי ופלאי לסיבת ההתנועעות, כי בימי הראשונים היו ספרים מועטים וקוראים רבים, ולכן היו עושים ספרים גדולים, והניחו הספר על הארץ בשעת הלימוד, כדי שיוכלו להסתכל בו עשרה אנשים או יותר בספר אחד, ולפי שהיו מתאספים הרבה אנשים ללמוד ביחד, והיו מסתכלים בספר למרחוק, וכ"א מהם צריך להטות גופו כלפי הארץ כדי להביט בספר, ואח"כ היה מתרחק ושב אל מקומו כדי לתת מקום לחבריו להביט בספר, וכן חוזר חלילה בכל עת זה הולך וזה בא, ומשום זה הורגלו להתנועע בשעת הלימוד בתנועות הלוך ושוב.
ועיין למרן החתם סופר זיע"א בספריו תורת משה (פר' בלק, דף מט: ד"ה איעצך) וחת"ס (עה"ת, בלק דף קכו, ד"ה ועתה) שביאר, שהוא כנגד קללת אחיה השילוני, שקילל את ישראל שיהיו כמו קנה שמתנודד במים (ע' מלכים א, פרק יד), ובאמת קללתו נהפכה לברכה, שכמו שהקנה מתנועע לכאן ולכאן וכל הרוחות אין מזיזות אותו ממקומו, כך רוח היצה"ר ילחום עם הצדיקים ולא מצליח להזיזם ממקומם, וזה פשר 'התנועה הדבוקה בעם קדוש בשעת תורה ותפילה', וכמו שכתב הכוזרי, והיינו כמו ברכת אחיה השילוני שנהיה כקנה, ולא ניכנע לפיתויי היצר, 'ואשר אינם חפצים בברכה עומדים על מקומם כארז, ואנחנו בשם אלוקינו נזכיר'.
והרמ"א (או"ח סי' מח) כתב, "ונהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקורין בתורה, דוגמת התורה שניתנה ברתת". ובאחרונים דנו עוד האם בתפילה שהיא בקשת רחמים צריך להתנועע, לדעת הכה"ח (שם ס"ק ט) דין זה הוא רק בלימוד ולא בתפילה. וע' במג"א (שם, ס"ק א) ואכמ"ל.
ועיין באשל אברהם (רעז, א) שכתב, "במקום עמידתי בתפילה, היה דולק נר שעוה קרוב אלי, והנענועים הרגילים בשעת התפילה היו מקרבים הפה אל הנר וכו' (והיינו, הרוח שנגרם מהנענועים גרמה שיתקרב הנר אל השמן, ויש בזה משום הבערה בשבת), חששתי מלנענע עד שכלה דליקת הנר וכו', אך אחר שכבה הנר לא מנעתי את עצמי מלנענע".
 
הכי קל לזרוק דברים באוויר... כמדומה ואולי... :) (הומור בלבד)
באריכות ראו בשו"ת תפל"מ חלק ו (סי' ט).
ויש סיפור בזה על רבי יהונתן אייבשיץ
כמדומני שגם השדי חמד מדבר בזה.
חלק ה מערכת נ כלל מו, הוב"ד בתפל"מ ח"ו (עמ' קג)
 
חזור
חלק עליון