• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

קונטרס מענה שלום ואמת

מכון קול יוסף

Member
חבר צוות
בעניין מנהגי מרוקו

תשובה לקונטרס דברי שלום ואמת ועוד.

מאת הרב ראובן יוסף מיארה שליט"א

בתוספת מאמרים מאת מרן הראש"ל שליט"א, הרה"ג שמעון ללוש שליט"א, והרה"ג אליהו עזריאל שליט"א.
 

קבצים מצורפים

  • קונטרס מענה שלום ואמת תשפ''א.pdf
    2.1 MB · צפיות: 66
בקשר לתמיהה על מחבר דברי שלום ואמת בענין אמירת בסימנא טבא בדעת ר"ח פלאג'י שכביכול המחבר הוסיף מעצמו משפט שלם - המשפט הנ"ל לקוח מספר כתר שם טוב ח"ז עמ' רכ"ד
1623329442965.jpg
1623329460606.jpg

אלא שמחבר דברי שלום ואמת חשב שהכל הוא מדברי ר"ח פלאג'י, אולם המילים 'אבל.. לכן הקלו' הם הוספת בעל כתר שם טוב, אבל אינם המצאה של המחבר הנ"ל.
 
המחבר עצמו כבר הסביר זאת בכרך ב', ועוד הודה שהאיר את עיניו, ולא התייחס לאופן ההערה. ובכל זאת חזר ונדפס בספרי הראש"ל ושוב גם בקונטרס זה, שבדה מלבו, והמציא. זה מאוד מוזר.
 
דברי שלום ואמת היא סדרה של 4 כרכים, מדוע קרא לזה קונטרס?
הכריכה נערכה על ידי ההו"ל על דעת שהוא קונטרס, ונעלם מעיני המחבר. נתקן זאת בס"ד.
בקשר לתמיהה על מחבר דברי שלום ואמת בענין אמירת בסימנא טבא בדעת ר"ח פלאג'י שכביכול המחבר הוסיף מעצמו משפט שלם - המשפט הנ"ל לקוח מספר כתר שם טוב ח"ז עמ' רכ"ד
הצג קובץ מצורף 1021


הצג קובץ מצורף 1022

אלא שמחבר דברי שלום ואמת חשב שהכל הוא מדברי ר"ח פלאג'י, אולם המילים 'אבל.. לכן הקלו' הם הוספת בעל כתר שם טוב, אבל אינם המצאה של המחבר הנ"ל.
המחבר עצמו כבר הסביר זאת בכרך ב', ועוד הודה שהאיר את עיניו, ולא התייחס לאופן ההערה. ובכל זאת חזר ונדפס בספרי הראש"ל ושוב גם בקונטרס זה, שבדה מלבו, והמציא. זה מאוד מוזר.
מחבר הספר דברי שלום ואמת ציין לשו"ת רב פעלים כמקור לדבריו, ושם מבואר להדיא שהוא רק מדברי הג"ר אליהו מני ולא מדברי הגר"ח פלאג'י, ראה מ"ש בזה בקונטרס בחלק המאמרים מאמר ב' (עמ' 72) שם נתבארו הדברים.

ואם חזר בו ותיקן. אה"נ, אבל אין זו תשובה לומר שהוא לקח מכתר שם טוב, בעוד שהוא כותב במפורש שהוא מדברי הרב פעלים. והדברים מטעים, ברצונו, או שמא שלא ברצונו.
 
נערך לאחרונה:
אבל אם הוא הבהיר בריש גלי בפתיחת ספרו השני והסביר שהעתיק בטעות מתוך ספר מסויים שהוסיף מדיליה עוד שורה אחת, שכל בר דעת מבין שזה נעשה בתום לב, מדוע להציגו כשקרן וזייפן, שוב ושוב?
למה לכתוב שבדה והמציא, כשיודעים ששום דבר לא הומצא אלא כש"ט כתב?
 
אבל אם הוא הבהיר בריש גלי בפתיחת ספרו השני והסביר שהעתיק בטעות מתוך ספר מסויים שהוסיף מדיליה עוד שורה אחת, שכל בר דעת מבין שזה נעשה בתום לב, מדוע להציגו כשקרן וזייפן, שוב ושוב?
למה לכתוב שבדה והמציא, כשיודעים ששום דבר לא הומצא אלא כש"ט כתב?
התנצלות זו מופרכת מיסודה, שהרי בחלק א' ציין לרב פעלים ולא לכתר שם טוב, וברב פעלים זה ברור שאין זה מלשון ר"ח פלאג'י, ורק בכתר שם טוב ניתן לטעות. אז להביא תירוץ מכתר שם טוב שמלכתחילה הוא לא דבר עליו כלל, אין זה אלא שמנסה להשליך הטעות על אחרים במקום להודות בטעותו, ששיכנע עצמו (או את הקוראים) להאמין שכך אמר ר"ח פלאג'י.

ולו היה זה המקרה הבודד, דיינו. אלא שכפי שציינו בקונטרס, ספרו מלא מעניינים אלו. ראה לדוג' בחיבורינו בעמ' 48, 50, 79, ועוד. ע"ש.
 
הוא לא ציין לכתר שם טוב, אבל העתיק ממנו את הדברים. והוא לא הביא את זה בשם רב פעלים, אלא ציטט את רב פעלים, ואח"כ כתב "גם ר' חיים פלאג'י כתב..." והוסיף את השורה האחרונה, שמאוד קל לטעות בזה ולחשוב שזהו המשך הציטוט.

כך או כך, אין מקום לומר שהמציא, ושבדה מלבו, אלא רק להעיר שהשורה האחרונה אינה מר' חיים פלאג'י, ותו לא.

גם מה שכתבת שספרו מלא בעניינים כאלו, עיינתי בעמודים שציינת ולא מצאתי מאומה. יש רק הערות, והערות בסגנון כזה יש עשרות ומאות על ילק"י ויבי"א. אבל לא היתה שום הערה שבדה מלבו, וזייף.

ולדוגמא, בעמ' 79, במקום להעיר הערה קצרה ופשוטה, שנעלם ממנו סעיף ב' בשו"ע, הכביר מילים חריפות:

"פעם אחר פעם הוא מטעה את עיני הקורא ומסלף את מה שכתוב וכותב דברים שאינם נכונים כלל"...
"ובאמת שהוא סילוף גמור ושינו האמת במכוון"...

ונראה שמרוב התלהבותו שמצא על מה להעיר שנעלם ממנו, ניצל את ההזדמנות לשפוך עליו עביט של שופכין.

(ולמרות שנעלם ממנו, השאלה של המחבר במקומה עומדת - הרי גם הדלקת נרות יום כיפור הוא ענין של מנהג ובכל זאת מברכים אשר קדשנו במצוותיו וציוונו, ומדוע על מנהג למעלה מאלף שנה במרוקו לא נאמר מנהג נגד סב"ל ועוד ששני עמודי ההוראה סוברים לברך.

גם לאחר מכן כתב שבמקום סב"ל לא אמרינן מנהג נגד מרן, ובמקום אחר כתב לברך הנותן ליעף כח בשם ומלכות גם נגד מרן עצמו, בגלל שיש פוסקים כן, וכן המנהג.
 
בעניין מנהגי מרוקו

תשובה לקונטרס דברי שלום ואמת ועוד.

מאת הרב ראובן יוסף מיארה שליט"א

בתוספת מאמרים מאת מרן הראש"ל שליט"א, הרה"ג שמעון ללוש שליט"א, והרה"ג אליהו עזריאל שליט"א.
עדיין אין מענה ראוי לדבריו אלו:

גם בא"י לא היה מנהג המקום אחיד. וממילא גם יחידים שבאים מחו"ל רשאים להמשיך במנהגם בארץ ובפרט שהוא המנהג המקורי והעיקרי גם אצל הספרדים, הקהילות שמקורם במגורשי ספרד, לא עדות המזרח שהן העדות במדינות שממזרח לא"י, כשבספרד הקדומה כולם בירכו על ההלל. ומנהג זה קדם בהרבה למרן השו"ע.

וכן המנהג המקורי בא"י הוא שלא לומר הלל כלל בר"ח ואמירת הלל בדילוג בלא ברכה הוא פשרה בין המנהג המקורי בא"י שלא לומר כלל לבין המנהג בבל לומר הלל בברכה כפי שמובאים הוכחות שכך נהגו בבל כמו למשל שאם לא היו מברכים אז רב לא היה צריך להתפלא על כך שאומרים הלל והיה מבין שמנהג אבותיהם בידיהם לפני שראה שאומרים בדילוג.

וכן כותב שלא ברור שמר"ן הכריע כמו הרמב"ם כי כשהיא כותב "יש אומרים" ו"יש אומרים" ייתכן שהוא הכריע כמו הדעה הראשונה שהיא כאן לברך על ההלל בר"ח או שלא הכריע בין הדעות (ב"שדי חמד" מובאות שלוש הדעות).

וכן כותב שמתנגדי הברכה על מנהג מסתמכים רק על מנהג ערבה אך ישנם מנהגים אחרים שכן מברכים עליהם.

ומה שהבית יוסף כותב שלא בא לשנות מנהגים קבועים הקיימים לפניו, לא מסייג את דבריו לגבי כאלו שעולים מחו"ל ממקומות שמנהגם שונה ממנהג א"י.

לגבי דברי הרב עובדיה שלברך על הדלקת נר חנוכה בביהכ"נ הוא הרחבה של מצוות הדלקת נר חנוכה ולכן מברכים עליה, אז הברכה על הלל בר"ח היא הרחבה של אמירת הלל בחגים (למעט ר"ה ופורים) כדברי בעל שיבולים הלקט שמשווה ברכה זו לברכה על הפטרה במנחה שהייתה נהוג במקומות מסוימים שהיא הרחבה של הברכה על הפטרה בשחרית.
 
נערך לאחרונה:
חזור
חלק עליון