מתוך ה'מגדלות מרקחים':
מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלקיך (יט לב)
פירש רש"י וכן הוא באריכות בגמ' קידושין לג. יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו קודם שיבוא זמן חיובו, דכי מטא זמן חיובא הא לא חזי ליה דקאים מקמיה, ת"ל תקום ויראת. ופירש רש"י שם יש לך לירא מן היוצר היודע מחשבותיך שאתה מבקש תחבולות להפטר ממצותו, עכ"ל. והקשו במושב זקנים מבעלי התוס' בשם הר"י, מאי שנא מהא דאמרינן בפסחים ט. מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהיה פטורה מן המעשר, משמע שמותר להערים לפטור עצמו מן המצוה.
והנה לכאורה היה מקום לומר דהא דילפינן מדכתיב "ויראת מאלקיך" היינו דבזה שעוצם עיניו אינו נפטר כלל מחובת הקימה, דחובת הקימה היא גם כשאינו רואה את רבו, מחמת עצם המציאות שרבו נמצא שם, ואם אינו רואהו אינו אלא אנוס, ולכן מלכתחילה אסור לו לעצום עיניו כדי שלא יראהו, דנכנס ביודעין לביטול עשה. אמנם מדברי הר"י הנ"ל מבואר דל"כ, דגם לאחר הילפותא מ"ויראת מאלקיך" אם באמת עוצם עיניו לא חל עליו החיוב קימה, שהוא דוקא כשרואה את הת"ח, אבל מ"מ איכא איסורא ד"ויראת מאלקיך" שלא לפטור את עצמו מהמצוה, ולכן הקשו מאי שנא מתרומות ומעשרות.
והנה בפשוטו היה מקום לומר דתרומות ומעשרות אינה מצוה חיובית, וגם לאחר שנתחייב במעשר אין חיוב לעשר, רק שאם רוצה לאכול חייב, א"כ ממצוה כזו ליכא איסור לפטור עצמו, אבל ממצות קימה שהיא מצוה חיובית דלאחר שראה את רבו הוי חיוב גמור, אפשר לומר דחמור יותר ואיכא איסור לפטור עצמו.
ובמושב זקנים תירץ דשאני הכא משום כבוד תורה אינו יכול להערים, דכבוד התורה עדיף כדאמרינן בשבועות ל: עכ"ד. והגר"ש אלתר שליט"א הקשה, דכל זה שייך לגבי חכם, אבל למאי דקי"ל בקרא זה נכלל גם מצות קימה מפני שיבה ואפילו אינו חכם, וזה הוי ככל שאר מצוות ולא שייך לומר בזה דעשה דכבוד התורה עדיף. ואולי באמת הך קרא ד"ויראת מאלקיך" קאי רק על "זקן" דהיינו חכם שקנה חכמה דסמיך ליה, ולא קאי על רישא דקרא ד"מפני שיבה תקום", דמיירי בזקן בשנים, ויצא מזה חידוש לדינא דמותר לעצום עיניו מפני זקן בשנים, וצ"ע.
מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלקיך (יט לב)
פירש רש"י וכן הוא באריכות בגמ' קידושין לג. יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו קודם שיבוא זמן חיובו, דכי מטא זמן חיובא הא לא חזי ליה דקאים מקמיה, ת"ל תקום ויראת. ופירש רש"י שם יש לך לירא מן היוצר היודע מחשבותיך שאתה מבקש תחבולות להפטר ממצותו, עכ"ל. והקשו במושב זקנים מבעלי התוס' בשם הר"י, מאי שנא מהא דאמרינן בפסחים ט. מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהיה פטורה מן המעשר, משמע שמותר להערים לפטור עצמו מן המצוה.
והנה לכאורה היה מקום לומר דהא דילפינן מדכתיב "ויראת מאלקיך" היינו דבזה שעוצם עיניו אינו נפטר כלל מחובת הקימה, דחובת הקימה היא גם כשאינו רואה את רבו, מחמת עצם המציאות שרבו נמצא שם, ואם אינו רואהו אינו אלא אנוס, ולכן מלכתחילה אסור לו לעצום עיניו כדי שלא יראהו, דנכנס ביודעין לביטול עשה. אמנם מדברי הר"י הנ"ל מבואר דל"כ, דגם לאחר הילפותא מ"ויראת מאלקיך" אם באמת עוצם עיניו לא חל עליו החיוב קימה, שהוא דוקא כשרואה את הת"ח, אבל מ"מ איכא איסורא ד"ויראת מאלקיך" שלא לפטור את עצמו מהמצוה, ולכן הקשו מאי שנא מתרומות ומעשרות.
והנה בפשוטו היה מקום לומר דתרומות ומעשרות אינה מצוה חיובית, וגם לאחר שנתחייב במעשר אין חיוב לעשר, רק שאם רוצה לאכול חייב, א"כ ממצוה כזו ליכא איסור לפטור עצמו, אבל ממצות קימה שהיא מצוה חיובית דלאחר שראה את רבו הוי חיוב גמור, אפשר לומר דחמור יותר ואיכא איסור לפטור עצמו.
ובמושב זקנים תירץ דשאני הכא משום כבוד תורה אינו יכול להערים, דכבוד התורה עדיף כדאמרינן בשבועות ל: עכ"ד. והגר"ש אלתר שליט"א הקשה, דכל זה שייך לגבי חכם, אבל למאי דקי"ל בקרא זה נכלל גם מצות קימה מפני שיבה ואפילו אינו חכם, וזה הוי ככל שאר מצוות ולא שייך לומר בזה דעשה דכבוד התורה עדיף. ואולי באמת הך קרא ד"ויראת מאלקיך" קאי רק על "זקן" דהיינו חכם שקנה חכמה דסמיך ליה, ולא קאי על רישא דקרא ד"מפני שיבה תקום", דמיירי בזקן בשנים, ויצא מזה חידוש לדינא דמותר לעצום עיניו מפני זקן בשנים, וצ"ע.
