ב. (שם אות ד) וכתבתי בסה"ק מקבציאל, שאדם האומר י"ג מדות עם הצבור, והם מיהרו לגמור אותם, והוא עודנו במחציתם, הרי זה נחשב כאומרם עם הצבור כיון שהתחיל בהם עם הצבור. ע"כ. הנה בשו"ת תורה לשמה (סי' צו) כתב, שאע"פ שפסק מרן בש"ע (סי' תקסה ס"ב) שאין היחיד רשאי לומר י"ג מדות דרך תפלה ובקשת רחמים, שדבר שבקדושה הן, מ"מ יכולים לאומרם דרך קריאה בעלמא (בטעמי המקרא). מיהו אם התחיל לאומרם עם הצבור, אלא שמיהרו הצבור לסיימם והוא עודנו באמצעיתם, רשאי להשלימם דרך תפלה ובקשת רחמים, וראיה לזה מהירושלמי (פ"ד דמגילה ה"ה), תניא, אין פורסים על שמע פחות מעשרה, התחילו בעשרה ויצאו מקצתם גומר. אין נושאים כפיהם בפחות מעשרה, התחילו בעשרה ויצאו מקצתם גומר. וכן בנ"ד שהתחיל עם הציבור בעשרה, אפילו סיימו הצבור אמירתן, יכול לגמור הי"ג מדות דרך בקשת רחמים כיון שהתחיל לאומרם עם הציבור. ע"כ. והנה דברי הירושלמי הובאו להלכה בש"ע (סי' נה ס"ב) אם התחיל לומר קדיש בעשרה, ויצאו מקצתם גומר הקדיש שהתחיל בו "והוא שנשתיירו רובם". ע"כ. וא"כ אין ללמוד מהירושלמי נידון זה, שהוא יחיד, ולא נשארו עמו רוב מנין. גם מ"ש בתורה לשמה שם שאם התחיל הוידוי עם הצבור, והש"צ היה מהיר מאד, וסיים הש"צ הוידוי עם הי"ג מדות, וזה כשסיים הוידוי ראה שכבר סיימו הציבור הי"ג מדות, כיון שהתחיל הוידוי עם הצבור, והוידוי הוא התחלה של י"ג מדות דשייכי להדדי, רשאי לגמור הי"ג מדות אע"פ שכבר סיימו הצבור אמירתם, כי גם זה נחשב אמירתם עם הצבור. ע"כ. ולפי האמור כיון שהוא יחיד, וכל הצבור סיימו י"ג מדות, אינו רשאי לומר לבדו י"ג מדות דרך תפלה ובקשת רחמים, כיון דבעינן שנשתיירו רובן. וכל שכן שיש לבעל דין לחלוק שאין קשר בין הוידוי לי"ג מדות, ומילתא אחריתי היא, ולא שייכי להדדי. ודמי ליצאו מקצתם בתפלת החזרה, שאין הש"צ רשאי לומר קדיש תתקבל אחר החזרה. כמבואר בתשובת הרמב"ם, שהובאה בבית יוסף (סי' נה). וכן הסכימו האחרונים של גאוני ספרד. ע' בכף החיים (סי' נה ס"ק לה). ושוב ראיתי להרהמ"ח בספרו עוד יוסף חי (פרשה זו אות ח) שפסק בנידון זה, שסיים הוידוי, וכבר גמרו הציבור כל הי"ג מדות, שאף שי"ג מדות חשיבי סיום וגמר הוידוי, אינו רשאי לומר י"ג מדות דרך תפלה ובקשת רחמים, על סמך שהתחיל הוידוי עם הציבור, אלא צריך לאומרם בטעמים, כדין יחיד המתפלל לבדו, כיון דבההיא דהירושלמי שהתחיל בהיתר, בעינן שיהיו נשארים ששה. ע"ש. ולפי זה גם בדין הזה שנזכר בבא"ח כאן צריך שיסיים הי"ג מדות בטעמי המקרא, ולא בדרך תפלה ובקשת רחמים, כיון דבעינן שישארו ששה. ודו"ק.
