• ל"מרכז למורשת מרן" דרוש מפעיל לתכנית על מרן בתלמודי תורה, וכן מפעילה בבתי ספר לבנות. דרישות התפקיד: א. גישה לילדים חובה. ב. כושר רטורי. ג. פנוי/ה בשעות הבוקר לפחות בחלק מימות השבוע. יצירת קשר במייל: office@moreshet-maran.com

באיזה דברים סומכים על חזקה דרבא שהקטן הגדיל

במה סומכים על חזקה דרבא

א) האם סומכים על חזקה דרבא בדאו' (בירור שיטות הראשונים)


מרן הגרע"י זיע"א ס"ל בכמה דוכתי דסמכי' על חזקה דרבא גם בדאו', וכמש"כ ביבי"א ח"ז (או"ח סי' מו אות ב), ובח"י (או"ח סי' נה ח"א אות ט), ובחזו"ע סוכות (עמ' תב. וע"ע עמ' סו ושמג), ובימים נוראים (עמ' קכה, וכ"ה במאור ישראל ח"ג הל' שופר פ"ב ה"ב), ובתרו"מ (עמ' קמט והלא'), ובאבלות ח"ב (עמ' קיג והלא'), ובתוספת נופך בשבת ח"ב (עמ' מז והלא'), (וע"ע בשו"ת חזו"ע ס"ס ב בהע', וביבי"א ח"ד או"ח סי' י אות ד, וח"ו או"ח סי' ג אות א, וח"ח או"ח סי' טו אות כא, וח"ט או"ח סי' פג אות כב, ובח"י יו"ד ס"ס ט. ובהליכו"ע ח"א עמ' ח, וח"ח עמ' ע. ובחזו"ע פורים עמ' ל, ועמ' רלח, וכ"ה במאו"י ח"ג עמ' ש), משם הנוב"י (אה"ע מהדו"ק סי' סא ואו"ח מהדו"ת ס"ס א) גופיה ועוד פוס', ושכן מבואר במהרי"ט (סי' מא ונא), ובאבנ"ז (אה"ע סי' רטו אות יז), ובשו"ת זרע אמת ח"ג (יו"ד סי' קמב), ובשו"ת תורת חסד מלובלין (או"ח סי' א), ובשו"ת עין יצחק (חאה"ע סי' מג אות ג והלאה), ובשו"ת עמק יהושע (הל' אבלות סימן כב סוף עמוד קכב). ע"ש. ושכן ס"ל:

(א) להריב"ש (סי' קפב) שכ' "שהרי החזקה ההיא אמיתית היא, כיון שמוציאין בעבורה הקטנה מחזקת קטנותה שלא תמאן". (אלא דצ"ע בלשונו שכ' לפנ"ז שסומכים על חזקה זו רק להחמיר ולא להקל, אא"כ כסניף. ע"ש). (וע"ע בשו"ת תורת חסד שם אות ח).

(ב) ולמהרי"ק (החדשות, סי' מז עמ' ריח), דכ' להדיא דסמכי' אחזקה דרבא אף בדאו'.

(ג) ובהלכה ברורה ח"ג (סי' לט בירור הלכה ס"ק ב) כ' להוכיח כן ממש"כ הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' צח) להוציא ממון ע"פ עדים שהגיע לכלל שנים. ע"ש. (וכ"כ בהגהותיו לשו"ת פאר הדור שם). אולם לפמש"כ המו"ל לשו"ת הרמב"ם (מהדו' מכון י-ם, סי' תקיד הע' 4) להעיר דלפמש"כ הרמב"ם (הל' מכירה פכ"ט הט"ז) "וחזקה היא שאין העדים חותמין על השטר אא"כ ידעו בודאי שהמוכר גדול", אמאי הוצרך להגיע לעדות זו. א"כ לא מצינו שהרמב"ם סמך על חזקה דרבא בלבד. (ולכאו' י"ל דס"ל כהריב"ש דחזקה דרבא היא רק כשיש סניף נוסף. אלא דעדיין צ"ב אמאי הוצרך לעדות שהגדיל, אחר דס"ל דחזקה שידעו בודאי שהוא גדול. ומש"כ שם המו"ל שלכן צ"ל דאף שכ' שם "ובא מי שהעיד שהוא בן טו שנה", צ"ל שהיו ב' עדים דאל"כ מה מועיל לענין זה ע"א [ובאמת בשו"ת פאר הדור הגירסה היא "ובאו עדים והעידו"]. הנה בשו"ת בית אפרים [אה"ע ר"ס קל ד"ה אמנם, הו"ד בליקוטי הערות על הנוב"י מהדו"ק סי' סא] כ' שא"צ ב' עדים להא דהגדיל למכר, עפ"ד הרמב"ם [סנהדרין פט"ז ה"ו] דהאיסור עצמו יוחזק בעד א'. [אלא דלפי"ז נדחק בביאור דבריו בהל' אישות (פ"ב הכ"ב-כג)]. ע"ש. ויל"ע בזה עוד, דלכאו' י"ל דמדלא סמך הרמב"ם כאן על החזקה שידעו, ובכ"ז הוציא ממון על סמך חזקת שנים ש"מ דסמכי' עליה אף בדאו').

(ד) ובנוב"י (אה"ע מהדו"ק סי' סא) כ' להוכיח כן מד' התוס' (ב"ב קנד רע"ב) שכ' לגבי מכר שחוששים שמא הוא קטן, דווקא היכא דאחר גדלותו לא היו לו סימנים. (ובליקוטי הערות מכון י-ם [אות ז ואות יא] הביאו מכמה מהאח' שכתבתו לדחות דבריו. ושכ"כ המחנ"א [אישות סי' א]. ושבשו"ת בית אפרים [אה"ע ר"ס קל ד"ה 'וראיתי' והלא'] עם שנחלק על ביאורו בתוס', מ"מ הסכים דכן ס"ל להתוס'. ושהבית מאיר [אה"ע סי' קעב סעי' ז] ושו"ת עין יצחק [אה"ע ח"א סי' מג ענף א אות ג] הסכימו גם עם פירושו בתוס', ושכ"כ בעל המראות הצובאות בס' אגודת אזוב [דרוש לברמ"צ]. וע"ע בכת"ס [אה"ע ס"ס כז ד"ה והנה פר"מ] דג"כ החזיק בדברי הנוב"י, ושכן ס"ל להרמב"ן. והעלה [בד"ה המורם] דלתוס' סמכי' אחזקה דרבא באיסורים אף בדאו', [ורק בממון לא סמכי']. וע"ע בתורת חסד [שם אות ה-ו]).

(ה) וע"ע בשו"ת הרשב"א ח"א (סי' רנג) שכ' "והוא שהביא ב' שערות גמורות", ומשמע קצת דלא סמכי' אחזקה דרבא (ועי' לו שם סי' רלט אי הוי דאו'). (אולם בס' ביד חזקה [ענף א פ"א] כ' להוכיח מד' הרשב"א בנדה [מו. ד"ה וכי קאמר] דהיא חזקה מעליא, מדכ' דחזקה דרבא היא לסמוך על בדיקת נשים [כהריב"ש], או להיכא דכבר עשו, דא"צ 'למטרח ולבדוק דחזקה הביאה'. [אלא דהוא במיאון דרבנן, ואף חליצת קטנה פסולה הוא רק דרבנן (טוש"ע אה"ע סי' קסט סעי' נ). ולהלן הבאתי מהבית מאיר והיבי"א שכ' להוכיח כן מדבריו בחולין דהוא אף בדאו'. וע"ע בכת"ס דלהלן. וע"ע למהרי"ט הנ"ל שכ' להוכיח כן מדבריו בתשו' (ח"א סי' אלף רטז). אולם לביאורו השני בד' הרשב"א אין הוכחה לחזקה דרבא. וגם לפמש"כ בשו"ת רבי בצלאל אשכנזי (סי' יט/כ) ע"ד הרשב"א הללו אין הוכחה לחזקה דרבא, ועי' בהגהות בצל החכמה ע"ד (הע' 66) ובהע' המו"ל לרשב"א מכון י-ם שם מהאח' שהסכימו לדבריו. וע"ע מחנ"א שם]. וצ"ל דס"ל להרשב"א דבעי' לברורי היכא דאפשר [וכדלהלן] בין בדאו' ובין בדרבנן).

(ו) וביבי"א שם הוכיח כן אף מהרמב"ן (בחולין). וע"ע במחנ"א (שם), ובכת"ס (או"ח סי' קכט ד"ה עד כה, ואה"ע ס"ס כז ד"ה והנה פר"מ).

(ז) אולם יש להעיר דלכאו' בשו"ת הרא"ש (כלל לג סי' ה) נראה דס"ל דרק בדרבנן סמכי' אחזקה דרבא. (ועי' בדרכ"מ אה"ע סי' מג אות א מה שהביא מדבריו). וכמש"כ הנוב"י (שם). ע"ש. וכ"כ במחנ"א שם. אולם הכת"ס (אה"ע סי' כז ד"ה המורם) העלה דאף להרא"ש סמכי' אחזקה דרבא אף בדאו', (אלא דרק באיסורי סמכי', ולא בממון). ע"ש.

(ח) ובשו"ת אחיעזר ח"ג (סי' יט) כ' דברמ"ה (ב"ב קנה: אות קלט) מבואר דס"ל דחזקה דרבא לא הוי ודאית. (אולם לד' הכת"ס י"ל דהוא רק בממון ולא באיסורי).

(ט) ובהלכה ברורה שם כ' שכן מוכח להדיא מהתשב"ץ ח"ג (סי' קעא) שכ' שאין מוציא יד"ח בדאו' בלא בדיקה (ומש"כ "וכמו שנראה בפרק ג' שאכלו על שלחן אחד לענין ברהמ"ז", נראה דכוונתו להא דאמרי' שם [ברכות מז סע"ב] "אין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן", וש"מ דרק בזימון שאינו מוציא יד"ח אין מדקדקין אבל במה שמוציא יד"ח מדקדקין). אולם בתשב"ץ שם סיים "אבל לא דקדקתי בזה הרבה מפני המח'", ונראה דלא ברירא ליה.

ב) למה בחליצה לא סומכים על חזקא דרבא

ביבי"א כ' שרק בחליצה אין סומכין אחזקה דרבא:

(א) כיון שיש לה חזקת יבמה לשוק (שעומדת נגד חזקה דרבא), [וע"ע בתורת חסד (שם)].

(ב) או בגלל שיכולים לברר (ובידינו לבודקו). [וביבי"א ח"ז (שם) כ' להוכיח דכן ס"ל לרמב"ן והרשב"א בחולין (ועי' בית מאיר אה"ע סי' קעב סעי' ז שג"כ כ' כן דהכי מוכח להדיא מהרשב"א)[1]]. (וע"ע בחזו"ע יו"ט [עמ' רצא הע' לב] בענין חזקה כשיכולים לברר). [ולכאו' דברי הנוב"י סתרי אהדדי, אלא די"ל דמש"כ בסי' מא הוא רק דיש לבודקו (וכמש"כ בסי' סא ובאו"ח שם דהיכא דיכולים לברר אין סומכין על חזקה זו) ואה"נ היכא דא"א לבודקו יודה דסמכי' אחזקה דרבא אף באיסור א"א. (אלא דעדיין דבריו סתרי במש"כ בסי' מא "ובאיסור דאו' לא סמכינן אחזקה וכו'". דהא בסי' סא ובאו"ח שם כ' דאף בדאו' סמכי'. וצ"ע)].

(ג) ביבי"א ח"י שם הביא מהמהרי"ק (הנ"ל) דהוא משום חומר איסור ערוה.

(ד) ושהשואל ומשיב (תליתאה ח"א סי' שצח) כ' דהוא משום דבחליצה כתיב "איש" וא"כ בעי' איש ודאי, ואשה הוקשה לאיש, (ועי' במהרי"ק שם עמ' ריז), וכיון דחזקה זו היא משום רוב, לא סמכי' עליה במקום דבעי' ודאי. ע"ש. (ואמרי' בגמ' [ב"ב קנו.] "בודקין לקדושין לגרושין ולחליצה ולמיאונין ולמכור בנכסי אביו", ובכולהו כתיב "איש" [דברים כד, א]. ולמכור הוא ממון שאין הולכים בו אחר הרוב. ומיאון הוא לחומרא).

ג) האם סומכים על חזקא דרבא במקום עיגון


הפת"ש (אה"ע סי' יז ס"ק נו) כ' משם הנוב"י (אה"ע מהדו"ק, סי' מא) דבאיסור דאו' לא סמכינן אחזקה כיון שבא לכלל שנים הביא סימנים, ואף אם נבדוק עוד ונמצא בו עתה קשה לסמוך כו' ושאם הנער יאמר שברי לו שכבר הביא ב' שערות קודם שראה העדות הנ"ל נאמן הוא וכו'. ושהבית מאיר (אה"ע סי' יז) כ' שהוא מסופק על גוף דין זה אם בעדות אשה צריך כלל שיהא גדול ממש בשערות ויותר משמע לו דא"צ שערות כלל, דלא בשערות תליא אלא בדעת. (ועי' בהוספות מכת"י [במהדו' ראש פינה] שהוכיח כן מד' הרמב"ם [יבום פ"ד הל"א] שכ' "או קטן שהוא מכיר ונבון". ע"ש. ועי' לו לקמן [סי' קל סעי' כא, הו"ד בהע' וביאורים בטור המאור אה"ע ח"ג עמ' קכז הע' 2] עמש"כ הב"י שם דאם עדי החתימה מוחזקים בשנים די, וכו'. שכ' שאם אין עדים כשרים אלא הם בודאי חייב שיהיו מבוררים בשערות). ובליקוטי הערות ע"ד הנוב"י (מהדו' מכון י-ם) הביאו כהבית מאיר גם מס' חן טוב (ס"ק נב וראיתי). וציינו לאוצה"פ סי' יז (ס"ק צה אות ד) שהרחיבו בזה. (וע"ע יבי"א ח"ז או"ח סי' מו אות ב עמ' קנא).

ולכאו' אף אם צריך שערות וכד' הנוב"י י"ל דלהלכה סמכי' אחזקה דרבא גם בדאו', וכמשנ"ת לעיל (אות א) זיע"א.

והנה לטעם השואל ומשיב בעיגונא שפיר דמי לסמוך על חזקא דרבא, ולטעמו השני של הנוב"י דהיכא שיכולים לברר בעי' לברר, א"כ בעיגון היכא דאין יכולים לברר שפיר דמי לסמוך על חזקה זו. אולם לטעמו הראשון שהוא משום שיש נגדה חזקה אחרת, וכן לטעמו דהמהרי"ק דהוא משום חומר ערוה, לכאו' גם בעגונה אין לסמוך על חזקה זו, דהא יש נגדה חזקת אשת איש, וגם היא ערוה. אלא די"ל דכיון שכל מה שצריך לבדוק ב' שערות הוא מדרבנן, (וביבי"א ח"י ובחזו"ע שבת וימי"נ שם, הביא מהזרע אמת שכל חומרא זו דצריך לבדוק היא חומרא בעלמא מדרבנן. אולם לכאו' אזיל לשיטתו דבחליצה החמירו כיון דאפשר לברר), א"כ בעיגונא דאקילו רבנן לכאו' לא יחמירו בזה. ומצאתי בליקוטי הערות על הנוב"י (סי' מא, מהדו' מכון י-ם) שהביאו כן משו"ת תועפות ראם (סי' יט), ומהכת"ס (אה"ע סי' כז ד"ה ובגוף) דבעיגונא לא החמירו, (וכ"כ בד"ה המורם). הו"ד באוצה"פ שם (אלא שהתועפות ראם כ' זאת בצירוף כמה דעות. ע"ש). וע"ע באבן ברורה (סי' יז סס"ק קמג) מה שציינו בזה.

אולם לכאו' חשיב כתחילתה דלא היקלו בעגונא בתחילתה, אלא רק בסופה. אלא דלפמש"כ ביבי"א ח"ו (סי' ד אות ח) דלהלכה מקילין גם בתחילתה, לפי מש"כ בעל תוס' יו"ט בתשו' גאוני בתראי (סי' י) דלד' הגמ' שם בתי' השני (ואיבעית אימא יכיר לחוד והכרת פנים לחוד), אין לנו לומר שהקילו רק בסופה אלא הקילו אף בתחלתה. (ושכן מבואר בתשו' הרמב"ם, דמקילים אף בתחילתה). ושכ"כ הרדב"ז בשו"ת דברי דוד (סי' כה דף ט ע"א בד"ה ולענין). ע"ש. וכ"כ העצי ארזים (סס"ק פד, וע"ע בסס"ק פה), וע"ש מש"כ אמאי יש לפסוק כלישנא בתרא שם. (וע"ע במה שכתב בסי' י אות ד בענין דו"ח בעדות אשה). [אולם בשו"ת ב"י (דיני גוי מסל"ת סי' ד ד"ה אלא) משמע דאין מקילין בתחילתה, ורק בנידונו שלשון הגוי המסל"ת היה משמע טפי להקל היקל. ע"ש. ועי' באור זרוע (סי' תשדמ) מש"כ בזה. ע"ש. (וע"ע בשו"ת תורת חיים למהרח"ש ח"ג סי' נ. ע"ש). וידידי הר"ר סויד נר"ו בקונ' מנחת רפאל ח"ג (ס"ס יט) ביאר די"ל דכיון שפעמים ע"י דרישה וחקירה נפסלת אף עדות אמיתית, על כן בעדות אשה שיש להקל בה, אין דורשים וחוקרים. ע"ש]. א"כ שפיר דמי לסמוך על חזקה זו אף אם חשיבא כתחילתה. (וע"ע בכת"ס שם).

ד) האם חזקה דרבא היא מהרגע הראשון שהגיע לשנת הי"ג


ביבי"א ח"ג (או"ח סי' כז אות ו ד"ה והנה) כ' בנידונו "ועוד דהא קי"ל באה"ע (סי' קנה סי"ח), שיעור אורך ב' שערות משיצמחו ויהיו ראויים להנטל בפי הזוג, או לקרוץ בצפורן, ואז חשובה גדולה למיאון. אבל אינה חשובה גדולה לחליצה עד שיהיה בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן. ע"כ. והא ודאי שא"א שיגיעו לשיעור כזה מיד עם צמיחתן בלילה הראשון של שנת י"ד. ואף די"ל דמשכחת לה כגון שהביא ב' שערות ביום האחרון של שנת י"ג דלא חשיבי שומא. וכמ"ש התוס' (נדה מט. ד"ה ואיב"א). וברא"ש (שם). וכ"פ הרמ"א (שם סי"ד). מ"מ לא מסתבר לומר שביום אחד יגיעו לשיעור כדי לכוף ראשן לעיקרן. ומכ"ש דרובא דעלמא לא הוו הכי. ועוד שדעת מרן בש"ע שם כרמב"ם וסיעתו דלא מהני אלא כשהביא ב' שערות אחר שהשלים שנת י"ג. וכן מתבאר בס' המקנה (קידושין סג סע"ב) שכ' שא"א לומר דחזקה דרבא היא שבאותו יום מחזקינן ליה מיד בב' שערות גמורות כדינן, (כדקי"ל לחומרא כדי לכוף ראשן לעיקרן), שבודאי שאין סברא לומר שבשעה אחת שהגיע בשנת י"ד באו הסימנים הללו עד כדי כך לכוף ראשן לעיקרן וכו'. ע"ש. וע' בתוס' (קידושין עט: ד"ה מי) שהנערות רגילות להביא סימני בגרות בבוקר של אותו יום. ע"ש. ומסתברא לומר שגם הנערים מביאין הסימנים בבוקרו של יום. וע' בחי' הרמב"ן (יבמות לד) גבי בשופעות מתוך י"ג לאחר י"ג לחיובי אינהו. (שכ' ד"היאך אפשר לצמצם שיביאו כולן כאחת"). ובחי' הרשב"א (שם) ע"ש. ואיך שיהיה מכל הני טעמי אין הדבר מצוי כל כך שיביא ב' שערות גמורות כדינן מיד עם צאה"כ של שנת יד". עכ"ד. אלא שכתב זאת רק לצירוף לכמה סברות. וגם בחזו"ע שבת ח"ב (עמ' מו) כ' שבלילה מסתמא לא הביא עדיין ב' שערות (ולכן כ' שלא יברך בלילה זה ברכות התורה. וכ"כ בילקו"י מהדו' תשמ"ה עמ' נט. וידידי ר"מ אילוז נר"ו האירני שבחזו"ע שם (סעי' יא-יג) מדוייק דבלילה אינו מוציא אחרים יד"ח קידוש. ע"ש ודו"ק. [אולם לענין ש"צ בערבית י"ל דקייל טפי דאינו מוציא אחרים יד"ח]).

אולם עדיין צ"ב דאם נאמר דאינו סובר כן, וכדמשמע פשטות לשונו בכל ספריו המצויינים לעיל (וכ"כ להדיא בחזו"ע שבת ח"ב עמ' מה ד"ה ולפי), מה נענה על מה שהק' שאינו יכול לצמוח מיד.

וידידי ר"ד שאלתיאל נר"ו אמר ליישב דבעי' שערות שיגדלו בכדי לכוף ראשן לעיקרן, ומתחילת גידולם סגי. ויל"ע בזה. ואחי ורא'ש ר' אבנר נר"ו וידידי ר"י גוליאן נר"ו אמרו די"ל דלמאן דס"ל דבעי' כדי שיכוף ראשן לעיקרן, לא בעי' שתחילת גידולן יהא אחר הגיעו לי"ג שנים, (ולא מקרי שומא כל עוד א"א לכוף ראשן לעיקרן), וא"כ שפיר יכול לצמוח קודם הגיעו לי"ג שנים, ובזמן מלאת י"ג שנים מגיע לכדי שיכוף ראשן לעיקרן.

והוסיף אחי נר"ו דמדברי הגרעק"א (בהגהות השו"ע או"ח סי' קפו ס"ב) גבי קטן שאכל ביום האחרון של שנת י"ב לפני השקיעה, והחשיך ועדיין לא נתעכל המזון, האם מחוייב לברך מדאו'. מוכח דס"ל דמיד כשהחשיך הוי גדול. וע"ע בילקו"י פסח כרך א (עמ' תרעה והלא') עוד כמה חקירות מהפוס' בקטן שהגדיל, ומכמה מהם ג"כ מוכח דמיד בתחילת הלילה נקטי' דהוא גדול. וע"ע בחזו"ע שבת ח"ב (עמ' מג-מה) שג"כ מדברי כמה מהפוס' שהביא שם משמע כן.

ה) למה בכל קטן שהגדיל לא אומרים שיש לו חזקת קטנות

והנה ראיתי למי שהעיר אמאי בכל חזקה דרבא לא נאמר דיש לו חזקת קטנות, עד שיתברר שצמחו לו ב' שערות. אולם לכאו' י"ל בפשיטות דהוא מפני שהיא חזקה העשויה להשתנות. (עי' שו"ת בית אפרים אה"ע ר"ס קל סד"ה ועכ"פ למדנו מזה). ובשו"ת תורת חסד (שם, אות ב) כ' דהוא משום שאינה מצויה לעמוד ובכל יום גדלה והולכת וסופה להתבטל. ושכ"כ הפנ"י (בקו"א לקידושין). ועוד שאחר שהגיע לגיל גדלות בטלה חזקת קטנות.

סיכום הדברים


א.
לא מצינו למי מהראשונים שמוכח מדבריו לכו"ע דחזקה דרבא לא מועילה בדאו'.

ב. מצינו לכמה מרבותינו הראשונים דס"ל שבממון אין סומכין על חזקה דרבא.

ג. לא מצינו למי מהראשונים שכ' דהיכא שאפשר לברר סומכין על חזקה דרבא להוציא יד"ח בלא לברר, ואפי' בדרבנן. (ואילו ברשב"א מבואר דצריך לברר אף בדרבנן). ונפק"מ לנער בן י"ג שמוציא יד"ח אחרים בקידוש ובקריאת מגילה ובתקיעת שופר וכד'.

אשמח מאוד לקבל הערות



[1] האם הב"י ראה את חידושי הרשב"א לב"ב
הנה בב"י [אה"ע ס"ס מג] כ' משם רבו מהר"י בירב [סי' מב] משם ה"ר דוראן והרשב"א, דנראה דס"ל דאפי' היכא דא"א לברורי לא סמכי' בקידושין. ולפי"ז לכאו' דברי הרשב"א סתראי. וצ"ע. אולם עי' בנוב"י [אה"ע מהדו"ק סי' סא ד"ה ועפ"ז] שכ' ד"טעות נזדמן בקולמוסו הרשב"א במקום הרמב"ן שחדושי ב"ב להרמב"ן נינהו ולא להרשב"א". וכ"כ בחלק חו"מ [מהדו"ק סי' ד ד"ה והנה זה]. ויש לסייע דבריו ממש"כ הב"י אה"ע [סי' פה ס"ז] "ובחי' הרשב"א פרק חזקת כתוב בסוף דבריו כלשון הזה וכו'". ולא נמצא כן ברשב"א אלא ברמב"ן. [הארת ידי"נ ר"י גוליאן נר"ו]. ולפי"ז לק"מ. אולם בליקוטי הערות לנוב"י [מהדו' מכון י-ם] הביאו משו"ת בית אפרים [סי' מז ד"ה וראיתי בשו"ת, ובתשו' מהרצ"ה אב"ד ברלין שנדפסה שם ס"ס מג ד"ה ועכ"פ] שכוונתו לחי' הרשב"א שהיו בכת"י, שהועתקו ע"י מהר"י בי רב [ס"ס מב], ובשו"ת מהר"ם אלשיך [סי' קד]. ובאמת בתשו' שם לא נזכר מחידושי הרשב"א אלא מתשו' הרשב"א. [וגם הב"י אחר שהביא ד' מהר"י בירב כ' "ועי' בחי' הרשב"א בפ' מי שמת (ב"ב קנו.)". ומשמע שבא להוסיף עמש"כ מהר"י בירב מתשו' שכן מבואר גם בחידושיו]. ודברי הנוב"י שרירין וקיימין. ובחו"מ ציינו עוד לרווחא דשמעתתא [ע"ד השב שמעתתא שער ה פט"ז אות לג-לד] ושם הביא שכן הוא בחי' הרשב"א הנד"מ. ויל"ע בזה עוד.
 
פותח הדיון
פותח הדיון
יהודה בן דוד - משנת יוסף

יהודה בן דוד - משנת יוסף

Active member
פעילות

0%

אֲרִיכוּת יָמִים

12%

כיון שהתעוררו לי כמה הערות והוספות, הוספתי אותם וסימנתי בקו.
במה סומכים על חזקה דרבא

א) האם סומכים על חזקה דרבא בדאו' (בירור שיטות הראשונים)

מרן הגרע"י זיע"א ס"ל בכמה דוכתי דסמכי' על חזקה דרבא גם בדאו', וכמש"כ ביבי"א ח"ז (או"ח סי' מו אות ב), ובח"י (או"ח סי' נה ח"א אות ט), ובחזו"ע סוכות (עמ' תב. וע"ע עמ' סו ושמג), ובימים נוראים (עמ' קכה, וכ"ה במאור ישראל ח"ג הל' שופר פ"ב ה"ב), ובתרו"מ (עמ' קמט והלא'), ובאבלות ח"ב (עמ' קיג והלא'), ובתוספת נופך בשבת ח"ב (עמ' מז והלא'), (וע"ע בשו"ת חזו"ע ס"ס ב בהע', וביבי"א ח"ד או"ח סי' י אות ד, וח"ו או"ח סי' ג אות א, וח"ח או"ח סי' טו אות כא, וח"ט או"ח סי' פג אות כב, ובח"י יו"ד ס"ס ט. ובהליכו"ע ח"א עמ' ח, וח"ח עמ' ע. ובחזו"ע פורים עמ' ל, ועמ' רלח, וכ"ה במאו"י ח"ג עמ' ש), משם הנוב"י (אה"ע מהדו"ק סי' סא ואו"ח מהדו"ת ס"ס א) גופיה ועוד פוס', ושכן מבואר במהרי"ט (סי' מא ונא), ובאבנ"ז (אה"ע סי' רטו אות יז), ובשו"ת זרע אמת ח"ג (יו"ד סי' קמב), ובשו"ת תורת חסד מלובלין (או"ח סי' א), ובשו"ת עין יצחק (חאה"ע סי' מג אות ג והלאה), ובשו"ת עמק יהושע (הל' אבלות סימן כב סוף עמוד קכב). ע"ש. ושכן ס"ל:

(א) להריב"ש (סי' קפב) שכ' "שהרי החזקה ההיא אמיתית היא, כיון שמוציאין בעבורה הקטנה מחזקת קטנותה שלא תמאן". (אלא דצ"ע בלשונו שכ' לפנ"ז שסומכים על חזקה זו רק להחמיר ולא להקל, אא"כ כסניף. ע"ש). (וע"ע בשו"ת תורת חסד שם אות ח).

(ב) ולמהרי"ק (החדשות, סי' מז עמ' ריח), דכ' להדיא דסמכי' אחזקה דרבא אף בדאו'.

(ג) ובהלכה ברורה ח"ג (סי' לט בירור הלכה ס"ק ב) כ' להוכיח כן ממש"כ הרמב"ם בשו"ת פאר הדור (סי' צח) להוציא ממון ע"פ עדים שהגיע לכלל שנים. ע"ש. (וכ"כ בהגהותיו לשו"ת פאר הדור שם). אולם לפמש"כ המו"ל לשו"ת הרמב"ם (מהדו' מכון י-ם, סי' תקיד הע' 4) להעיר דלפמש"כ הרמב"ם (הל' מכירה פכ"ט הט"ז) "וחזקה היא שאין העדים חותמין על השטר אא"כ ידעו בודאי שהמוכר גדול", אמאי הוצרך להגיע לעדות זו. א"כ לא מצינו שהרמב"ם סמך על חזקה דרבא בלבד. (ולכאו' י"ל דס"ל כהריב"ש דחזקה דרבא היא רק כשיש סניף נוסף. אלא דעדיין צ"ב אמאי הוצרך לעדות שהגדיל, אחר דס"ל דחזקה שידעו בודאי שהוא גדול. ומש"כ שם המו"ל שלכן צ"ל דאף שכ' שם "ובא מי שהעיד שהוא בן טו שנה", צ"ל שהיו ב' עדים דאל"כ מה מועיל לענין זה ע"א [ובאמת בשו"ת פאר הדור הגירסה היא "ובאו עדים והעידו"]. הנה בשו"ת בית אפרים [אה"ע ר"ס קל ד"ה אמנם, הו"ד בליקוטי הערות על הנוב"י מהדו"ק סי' סא] כ' שא"צ ב' עדים להא דהגדיל למכר, עפ"ד הרמב"ם [סנהדרין פט"ז ה"ו] דהאיסור עצמו יוחזק בעד א'. [אלא דלפי"ז נדחק בביאור דבריו בהל' אישות (פ"ב הכ"ב-כג)]. ע"ש. ויל"ע בזה עוד, דלכאו' י"ל דמדלא סמך הרמב"ם כאן על החזקה שידעו, ובכ"ז הוציא ממון על סמך חזקת שנים ש"מ דסמכי' עליה אף בדאו').

(ד) ובנוב"י (אה"ע מהדו"ק סי' סא) כ' להוכיח כן מד' התוס' (ב"ב קנד רע"ב) שכ' לגבי מכר שחוששים שמא הוא קטן, דווקא היכא דאחר גדלותו לא היו לו סימנים. (ובליקוטי הערות מכון י-ם [אות ז ואות יא] הביאו מכמה מהאח' שכתבתו לדחות דבריו. ושכ"כ המחנ"א [אישות סי' א]. ושבשו"ת בית אפרים [אה"ע ר"ס קל ד"ה 'וראיתי' והלא'] עם שנחלק על ביאורו בתוס', מ"מ הסכים דכן ס"ל להתוס'. ושהבית מאיר [אה"ע סי' קעב סעי' ז] ושו"ת עין יצחק [אה"ע ח"א סי' מג ענף א אות ג] הסכימו גם עם פירושו בתוס', ושכ"כ בעל המראות הצובאות בס' אגודת אזוב [דרוש לברמ"צ]. וע"ע בכת"ס [אה"ע ס"ס כז ד"ה והנה פר"מ] דג"כ החזיק בדברי הנוב"י, ושכן ס"ל להרמב"ן. והעלה [בד"ה המורם] דלתוס' סמכי' אחזקה דרבא באיסורים אף בדאו', [ורק בממון לא סמכי']. וע"ע בתורת חסד [שם אות ה-ו]).

(ה) וע"ע בשו"ת הרשב"א ח"א (סי' רנג) שכ' "והוא שהביא ב' שערות גמורות", ומשמע קצת דלא סמכי' אחזקה דרבא (ועי' לו שם סי' רלט אי הוי דאו'). (אולם בס' ביד חזקה [ענף א פ"א] כ' להוכיח מד' הרשב"א בנדה [מו. ד"ה וכי קאמר] דהיא חזקה מעליא, מדכ' דחזקה דרבא היא לסמוך על בדיקת נשים [כהריב"ש], או להיכא דכבר עשו, דא"צ 'למטרח ולבדוק דחזקה הביאה'. [אלא דהוא במיאון דרבנן, ואף חליצת קטנה פסולה הוא רק דרבנן (טוש"ע אה"ע סי' קסט סעי' נ). ולהלן הבאתי מהבית מאיר והיבי"א שכ' להוכיח כן מדבריו בחולין דהוא אף בדאו'. וע"ע בכת"ס דלהלן. וע"ע למהרי"ט הנ"ל שכ' להוכיח כן מדבריו בתשו' (ח"א סי' אלף רטז). אולם לביאורו השני בד' הרשב"א אין הוכחה לחזקה דרבא. וגם לפמש"כ בשו"ת רבי בצלאל אשכנזי (סי' יט/כ) ע"ד הרשב"א הללו אין הוכחה לחזקה דרבא, ועי' בהגהות בצל החכמה ע"ד (הע' 66) ובהע' המו"ל לרשב"א מכון י-ם שם מהאח' שהסכימו לדבריו. וע"ע מחנ"א שם]. וצ"ל דס"ל להרשב"א דבעי' לברורי היכא דאפשר [וכדלהלן] בין בדאו' ובין בדרבנן).

(ו) וביבי"א שם הוכיח כן אף מהרמב"ן (בחולין). וע"ע במחנ"א (שם), ובכת"ס (או"ח סי' קכט ד"ה עד כה, ואה"ע ס"ס כז ד"ה והנה פר"מ).

(ז) אולם יש להעיר דלכאו' בשו"ת הרא"ש (כלל לג סי' ה) נראה דס"ל דרק בדרבנן סמכי' אחזקה דרבא. (ועי' בדרכ"מ אה"ע סי' מג אות א מה שהביא מדבריו). וכמש"כ הנוב"י (שם). ע"ש. וכ"כ במחנ"א שם. אולם הכת"ס (אה"ע סי' כז ד"ה המורם) העלה דאף להרא"ש סמכי' אחזקה דרבא אף בדאו', (אלא דרק באיסורי סמכי', ולא בממון). ע"ש.

(ח) ובשו"ת אחיעזר ח"ג (סי' יט) כ' דברמ"ה (ב"ב קנה: אות קלט) מבואר דס"ל דחזקה דרבא לא הוי ודאית. (אולם לד' הכת"ס י"ל דהוא רק בממון ולא באיסורי).

(ט) ובהלכה ברורה שם כ' שכן מוכח להדיא מהתשב"ץ ח"ג (סי' קעא) שכ' שאין מוציא יד"ח בדאו' בלא בדיקה (ומש"כ "וכמו שנראה בפרק ג' שאכלו על שלחן אחד לענין ברהמ"ז", נראה דכוונתו להא דאמרי' שם [ברכות מז סע"ב] "אין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן", וש"מ דרק בזימון שאינו מוציא יד"ח אין מדקדקין אבל במה שמוציא יד"ח מדקדקין). אולם בתשב"ץ שם סיים "אבל לא דקדקתי בזה הרבה מפני המח'", ונראה דלא ברירא ליה.

ב) למה בחליצה לא סומכים על חזקא דרבא

ביבי"א כ' שרק בחליצה אין סומכין אחזקה דרבא:

(א) כיון שיש לה חזקת יבמה לשוק (שעומדת נגד חזקה דרבא), [וע"ע בתורת חסד (שם)].

(ב) או בגלל שיכולים לברר (ובידינו לבודקו). [וביבי"א ח"ז (שם) כ' להוכיח דכן ס"ל לרמב"ן והרשב"א בחולין (ועי' בית מאיר אה"ע סי' קעב סעי' ז שג"כ כ' כן דהכי מוכח להדיא מהרשב"א)[1]]. (וע"ע בחזו"ע יו"ט [עמ' רצא הע' לב] בענין חזקה כשיכולים לברר). [ולכאו' דברי הנוב"י סתרי אהדדי, אלא די"ל דמש"כ בסי' מא הוא רק דיש לבודקו (וכמש"כ בסי' סא ובאו"ח שם דהיכא דיכולים לברר אין סומכין על חזקה זו) ואה"נ היכא דא"א לבודקו יודה דסמכי' אחזקה דרבא אף באיסור א"א. (אלא דעדיין דבריו סתרי במש"כ בסי' מא "ובאיסור דאו' לא סמכינן אחזקה וכו'". דהא בסי' סא ובאו"ח שם כ' דאף בדאו' סמכי'. וצ"ע)].

(ג) ביבי"א ח"י שם הביא מהמהרי"ק (הנ"ל) דהוא משום חומר איסור ערוה.

(ד) ושהשואל ומשיב (תליתאה ח"א סי' שצח) כ' דהוא משום דבחליצה כתיב "איש" וא"כ בעי' איש ודאי, ואשה הוקשה לאיש, (ועי' במהרי"ק שם עמ' ריז), וכיון דחזקה זו היא משום רוב, לא סמכי' עליה במקום דבעי' ודאי. ע"ש. (ואמרי' בגמ' [ב"ב קנו.] "בודקין לקדושין לגרושין ולחליצה ולמיאונין ולמכור בנכסי אביו", ובכולהו כתיב "איש" [דברים כד, א]. ולמכור הוא ממון שאין הולכים בו אחר הרוב. ומיאון הוא לחומרא).

ג) האם סומכים על חזקא דרבא במקום עיגון


הפת"ש (אה"ע סי' יז ס"ק נו) כ' משם הנוב"י (אה"ע מהדו"ק, סי' מא) דבאיסור דאו' לא סמכינן אחזקה כיון שבא לכלל שנים הביא סימנים, ואף אם נבדוק עוד ונמצא בו עתה קשה לסמוך כו' ושאם הנער יאמר שברי לו שכבר הביא ב' שערות קודם שראה העדות הנ"ל נאמן הוא וכו'. ושהבית מאיר (אה"ע סי' יז) כ' שהוא מסופק על גוף דין זה אם בעדות אשה צריך כלל שיהא גדול ממש בשערות ויותר משמע לו דא"צ שערות כלל, דלא בשערות תליא אלא בדעת. (ועי' בהוספות מכת"י [במהדו' ראש פינה] שהוכיח כן מד' הרמב"ם [יבום פ"ד הל"א] שכ' "או קטן שהוא מכיר ונבון". ע"ש. ועי' לו לקמן [סי' קל סעי' כא, הו"ד בהע' וביאורים בטור המאור אה"ע ח"ג עמ' קכז הע' 2] עמש"כ הב"י שם דאם עדי החתימה מוחזקים בשנים די, וכו'. שכ' שאם אין עדים כשרים אלא הם בודאי חייב שיהיו מבוררים בשערות). ובליקוטי הערות ע"ד הנוב"י (מהדו' מכון י-ם) הביאו כהבית מאיר גם מס' חן טוב (ס"ק נב וראיתי). וציינו לאוצה"פ סי' יז (ס"ק צה אות ד) שהרחיבו בזה. (וע"ע יבי"א ח"ז או"ח סי' מו אות ב עמ' קנא).

ולכאו' אף אם צריך שערות וכד' הנוב"י י"ל דלהלכה סמכי' אחזקה דרבא גם בדאו', וכמשנ"ת לעיל (אות א) זיע"א.

והנה לטעם השואל ומשיב בעיגונא שפיר דמי לסמוך על חזקא דרבא, ולטעמו השני של הנוב"י דהיכא שיכולים לברר בעי' לברר, א"כ בעיגון היכא דאין יכולים לברר שפיר דמי לסמוך על חזקה זו. אולם לטעמו הראשון שהוא משום שיש נגדה חזקה אחרת, וכן לטעמו דהמהרי"ק דהוא משום חומר ערוה, לכאו' גם בעגונה אין לסמוך על חזקה זו, דהא יש נגדה חזקת אשת איש, וגם היא ערוה. אלא די"ל דכיון שכל מה שצריך לבדוק ב' שערות הוא מדרבנן, (וביבי"א ח"י ובחזו"ע שבת וימי"נ שם, הביא מהזרע אמת שכל חומרא זו דצריך לבדוק היא חומרא בעלמא מדרבנן. אולם לכאו' אזיל לשיטתו דבחליצה החמירו כיון דאפשר לברר), א"כ בעיגונא דאקילו רבנן לכאו' לא יחמירו בזה. ומצאתי בליקוטי הערות על הנוב"י (סי' מא, מהדו' מכון י-ם) שהביאו כן משו"ת תועפות ראם (סי' יט), ומהכת"ס (אה"ע סי' כז ד"ה ובגוף) דבעיגונא לא החמירו, (וכ"כ בד"ה המורם). הו"ד באוצה"פ שם (אלא שהתועפות ראם כ' זאת בצירוף כמה דעות. ע"ש). וע"ע באבן ברורה (סי' יז סס"ק קמג) מה שציינו בזה.

אולם לכאו' חשיב כתחילתה דלא היקלו בעגונא בתחילתה, אלא רק בסופה. אלא דלפמש"כ ביבי"א ח"ו (סי' ד אות ח) דלהלכה מקילין גם בתחילתה, לפי מש"כ בעל תוס' יו"ט בתשו' גאוני בתראי (סי' י) דלד' הגמ' שם בתי' השני (ואיבעית אימא יכיר לחוד והכרת פנים לחוד), אין לנו לומר שהקילו רק בסופה אלא הקילו אף בתחלתה. (ושכן מבואר בתשו' הרמב"ם, דמקילים אף בתחילתה). ושכ"כ הרדב"ז בשו"ת דברי דוד (סי' כה דף ט ע"א בד"ה ולענין). ע"ש. וכ"כ העצי ארזים (סס"ק פד, וע"ע בסס"ק פה), וע"ש מש"כ אמאי יש לפסוק כלישנא בתרא שם. (וע"ע במה שכתב בסי' י אות ד בענין דו"ח בעדות אשה). [אולם בשו"ת ב"י (דיני גוי מסל"ת סי' ד ד"ה אלא) משמע דאין מקילין בתחילתה, ורק בנידונו שלשון הגוי המסל"ת היה משמע טפי להקל היקל. ע"ש. ועי' באור זרוע (סי' תשדמ) מש"כ בזה. ע"ש. (וע"ע בשו"ת תורת חיים למהרח"ש ח"ג סי' נ. ע"ש). וידידי הר"ר סויד נר"ו בקונ' מנחת רפאל ח"ג (ס"ס יט) ביאר די"ל דכיון שפעמים ע"י דרישה וחקירה נפסלת אף עדות אמיתית, על כן בעדות אשה שיש להקל בה, אין דורשים וחוקרים. ע"ש]. א"כ שפיר דמי לסמוך על חזקה זו אף אם חשיבא כתחילתה. (וע"ע בכת"ס שם).

ד) האם חזקה דרבא היא מהרגע הראשון שהגיע לשנת הי"ג


ביבי"א ח"ג (או"ח סי' כז אות ו ד"ה והנה) כ' בנידונו "ועוד דהא קי"ל באה"ע (סי' קנה סי"ח), שיעור אורך ב' שערות משיצמחו ויהיו ראויים להנטל בפי הזוג, או לקרוץ בצפורן, ואז חשובה גדולה למיאון. אבל אינה חשובה גדולה לחליצה עד שיהיה בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן. ע"כ. והא ודאי שא"א שיגיעו לשיעור כזה מיד עם צמיחתן בלילה הראשון של שנת י"ד. ואף די"ל דמשכחת לה כגון שהביא ב' שערות ביום האחרון של שנת י"ג דלא חשיבי שומא. וכמ"ש התוס' (נדה מט. ד"ה ואיב"א). וברא"ש (שם). וכ"פ הרמ"א (שם סי"ד). מ"מ לא מסתבר לומר שביום אחד יגיעו לשיעור כדי לכוף ראשן לעיקרן. ומכ"ש דרובא דעלמא לא הוו הכי. ועוד שדעת מרן בש"ע שם כרמב"ם וסיעתו דלא מהני אלא כשהביא ב' שערות אחר שהשלים שנת י"ג. וכן מתבאר בס' המקנה (קידושין סג סע"ב) שכ' שא"א לומר דחזקה דרבא היא שבאותו יום מחזקינן ליה מיד בב' שערות גמורות כדינן, (כדקי"ל לחומרא כדי לכוף ראשן לעיקרן), שבודאי שאין סברא לומר שבשעה אחת שהגיע בשנת י"ד באו הסימנים הללו עד כדי כך לכוף ראשן לעיקרן וכו'. ע"ש. וע' בתוס' (קידושין עט: ד"ה מי) שהנערות רגילות להביא סימני בגרות בבוקר של אותו יום. ע"ש. ומסתברא לומר שגם הנערים מביאין הסימנים בבוקרו של יום. וע' בחי' הרמב"ן (יבמות לד) גבי בשופעות מתוך י"ג לאחר י"ג לחיובי אינהו. (שכ' ד"היאך אפשר לצמצם שיביאו כולן כאחת"). ובחי' הרשב"א (שם) ע"ש. ואיך שיהיה מכל הני טעמי אין הדבר מצוי כל כך שיביא ב' שערות גמורות כדינן מיד עם צאה"כ של שנת יד". עכ"ד. אלא שכתב זאת רק לצירוף לכמה סברות. וגם בחזו"ע שבת ח"ב (עמ' מו) כ' שבלילה מסתמא לא הביא עדיין ב' שערות (ולכן כ' שלא יברך בלילה זה ברכות התורה. וכ"כ בילקו"י מהדו' תשמ"ה עמ' נט. וידידי ר"מ אילוז נר"ו האירני שבחזו"ע שם (סעי' יא-יג) מדוייק דבלילה אינו מוציא אחרים יד"ח קידוש. ע"ש ודו"ק. [אולם לענין ש"צ בערבית י"ל דקייל טפי דאינו מוציא אחרים יד"ח]).

אולם עדיין צ"ב דאם נאמר דאינו סובר כן, וכדמשמע פשטות לשונו בכל ספריו המצויינים לעיל (וכ"כ להדיא בחזו"ע שבת ח"ב עמ' מה ד"ה ולפי), מה נענה על מה שהק' שאינו יכול לצמוח מיד.

וידידי ר"ד שאלתיאל נר"ו אמר ליישב דבעי' שערות שיגדלו בכדי לכוף ראשן לעיקרן, ומתחילת גידולם סגי. ויל"ע בזה. ואחי ורא'ש ר' אבנר נר"ו וידידי ר"י גוליאן נר"ו אמרו די"ל דלמאן דס"ל דבעי' כדי שיכוף ראשן לעיקרן, לא בעי' שתחילת גידולן יהא אחר הגיעו לי"ג שנים, (ולא מקרי שומא כל עוד א"א לכוף ראשן לעיקרן), וא"כ שפיר יכול לצמוח קודם הגיעו לי"ג שנים, ובזמן מלאת י"ג שנים מגיע לכדי שיכוף ראשן לעיקרן.

והוסיף אחי נר"ו דמדברי הגרעק"א (בהגהות השו"ע או"ח סי' קפו ס"ב) גבי קטן שאכל ביום האחרון של שנת י"ב לפני השקיעה, והחשיך ועדיין לא נתעכל המזון, האם מחוייב לברך מדאו'. מוכח דס"ל דמיד כשהחשיך הוי גדול[2]. וע"ע בילקו"י פסח כרך א (עמ' תרעה והלא') עוד כמה חקירות מהפוס' בקטן שהגדיל, ומכמה מהם ג"כ מוכח דמיד בתחילת הלילה נקטי' דהוא גדול. וע"ע בחזו"ע שבת ח"ב (עמ' מג-מה) שג"כ מדברי כמה מהפוס' שהביא שם משמע כן.

ה) למה בכל קטן שהגדיל לא אומרים שיש לו חזקת קטנות

והנה ראיתי למי שהעיר אמאי בכל חזקה דרבא לא נאמר דיש לו חזקת קטנות, עד שיתברר שצמחו לו ב' שערות. אולם לכאו' י"ל בפשיטות דהוא מפני שהיא חזקה העשויה להשתנות. (עי' שו"ת בית אפרים אה"ע ר"ס קל סד"ה ועכ"פ למדנו מזה). ובשו"ת תורת חסד (שם, אות ב) כ' דהוא משום שאינה מצויה לעמוד ובכל יום גדלה והולכת וסופה להתבטל. ושכ"כ הפנ"י (בקו"א לקידושין). ועוד שאחר שהגיע לגיל גדלות בטלה חזקת קטנות.

סיכום הדברים


א.
לא מצינו למי מהראשונים שמוכח מדבריו לכו"ע דחזקה דרבא לא מועילה בדאו'. [והיא סייעתא לדברי מרן הגרע"י זיע"א דחזקה זו דאו'].

ב. מצינו לכמה מרבותינו הראשונים דס"ל שבממון אין סומכין על חזקה דרבא.

ג. בעיגונא סמכי' על חזקא דרבא, אפי' שהוא א"א דאו', דכיון דחזי' דרבנן טרחו להקל בעיגונא, ודאי שלא החמירו בזה.

ד. לא מצינו למי מהראשונים שכ' דהיכא שאפשר לברר סומכין על חזקה דרבא להוציא יד"ח בלא לברר, ואפי' בדרבנן. (ואילו ברשב"א מבואר דצריך לברר אף בדרבנן). ונפק"מ לנער בן י"ג שמוציא יד"ח אחרים בקידוש ובקריאת מגילה ובתקיעת שופר וכד'. [והיא קו' על דברי מרן הגרע"י זיע"א שסמך בכל הני על חזקה דרבא. ומצוה ליישב[3]].

אשמח מאוד לקבל הערות



[1] האם הב"י ראה את חידושי הרשב"א לב"ב
הנה בב"י [אה"ע ס"ס מג] כ' משם רבו מהר"י בירב [סי' מב] משם ה"ר דוראן והרשב"א, דנראה דס"ל דאפי' היכא דא"א לברורי לא סמכי' בקידושין. ולפי"ז לכאו' דברי הרשב"א סתראי. וצ"ע. אולם עי' בנוב"י [אה"ע מהדו"ק סי' סא ד"ה ועפ"ז] שכ' ד"טעות נזדמן בקולמוסו הרשב"א במקום הרמב"ן שחדושי ב"ב להרמב"ן נינהו ולא להרשב"א". וכ"כ בחלק חו"מ [מהדו"ק סי' ד ד"ה והנה זה]. וכ"כ בפשיטות הגרעק"א [מהדו"ק סי' ז ד"ה ולענ"ד כוונתם]. ויש לסייע דבריהם ממש"כ הב"י אה"ע [סי' פה ס"ז] "ובחי' הרשב"א פרק חזקת כתוב בסוף דבריו כלשון הזה וכו'". ולא נמצא כן ברשב"א אלא ברמב"ן. [הארת ידי"נ ר"י גוליאן נר"ו]. ולפי"ז לק"מ. אולם בליקוטי הערות לנוב"י [מהדו' מכון י-ם] הביאו משו"ת בית אפרים [סי' מז ד"ה וראיתי בשו"ת, ובתשו' מהרצ"ה אב"ד ברלין שנדפסה שם ס"ס מג ד"ה ועכ"פ] שכוונתו לחי' הרשב"א שהיו בכת"י, שהועתקו ע"י מהר"י בי רב [ס"ס מב], ובשו"ת מהר"ם אלשיך [סי' קד]. ובאמת בתשו' שם לא נזכר מחידושי הרשב"א אלא מתשו' הרשב"א. [וגם הב"י אחר שהביא ד' מהר"י בירב כ' "ועי' בחי' הרשב"א בפ' מי שמת (ב"ב קנו.)". ומשמע שבא להוסיף עמש"כ מהר"י בירב מתשו' שכן מבואר גם בחידושיו]. ודברי הנוב"י שרירין וקיימין. ובחו"מ ציינו עוד לרווחא דשמעתתא [ע"ד השב שמעתתא שער ה פט"ז אות לג-לד] ושם הביא שכן הוא בחי' הרשב"א הנד"מ. ויל"ע בזה עוד.
[2] אלא דצ"ע ממש"כ בשו"ת הגרעק"א (מהדו"ק סי' ז) דנראה דס"ל דלא מהני אף בדיעבד דהך חזקה היא רק בדרבנן, (וכמש"כ בשמו בתשובות והנהגות ח"א סי' שלז), וא"כ לפי"ז גם כשמחשיך אינו מחוייב מדאו', אא"כ בדק עצמו וראה שהביא ב' שערות. וצ"ע.
[3] ושמעתי ליישב דס"ל דבזה"ז מקרי אינו יכול לברר, דאין דרך לבדוק דבר זה. אולם לכאו' מד' הרשב"א בנדה [מו. ד"ה וכי קאמר] שכ' דהיכא דכבר עשו, א"צ 'למטרח ולבדוק דחזקה הביאה', משמע דהיכא דעדיין לא עשו, לא סומכים על חזקא דרבא בלא בדיקה אף כשיש טירחא. וצ"ע.
 
חלק עליון