אם "העתק-הדבק" משו"ת בר אילן, זה בסדר, אז בבקשה (אגב, זה נמצא בחלק ז'-אם כוונתך לזה):
ז) כי מן האמור יש לתמוה על מ"ש הרה"ג ר' יעקב סופר בכף החיים (סימן תקפב סק"ט), דלפי מאי דקי"ל בש"ע (סימן רו) ששהיה בשתיקה בין ברכה להנאה לא הויא הפסק, לכן בדיעבד אם שהה אחר שחתם האל הקדוש יותר מכדי דבור, יכול לסיים המלך הקדוש, כל זמן שלא התחיל בברכה שלאחריה, משום דספק ברכות להקל, ורק אם התחיל בברכה שלאחריה אפי' תיבה אחת ונזכר צריך לחזור לראש. ע"כ. ותמיהני עליו שבא לחלוק על פסק מרן בלי כל יסוד כלל, דהא לא דמי למ"ש בסי' ר"ו, דשאני התם שהברכה היתה כהוגן אלא ששהה בין הברכה להנאה בשתיקה בלבד, הילכך אין השהייה מפסקת, ורשאי ליהנות על סמך הברכה שבירך, אבל כאן ששינה את חתימת הברכה ממטבע שטבעו חכמים באומרו האל הקדוש, כיון ששהה שיעור כדי דיבור אין אמירת "המלך הקדוש" מתחברת ומצטרפת להזכרת השם של חתימת הברכה, ואי אפשר עוד לתקן את אשר עיות, ורק כשחזר בו בתוך כ"ד ואמר המלך הקדוש חזי לאצטרופי עם הזכרת השם, ואמירת "האל הקדוש" באמצע, הוי כתוספת שבח בלבד. ולפ"ז מה שהביא הכה"ח מההיא דסימן ר"ו לענין נ"ד, רב המרחק ביניהם הרחק כמטחוי קשת, וחלילה לסמוך על דברי הכף החיים בזה, היפך פסק מרן. וע' בש"ע (סי' תפז ס"א) שאם טעה ביום טוב וחתם בתפלה מקדש השבת אם נזכר בתוך כדי דיבור וסיים מקדש ישראל והזמנים יצא, מאחר שהוא יודע שהוא יום טוב. ומקורו בתוס' ברכות (יב א), וכ"כ המרדכי שם. אלמא שאם חזר בו אחר כדי דיבור לא מהני, והיינו טעמא כמו שכתבנו שכיון ששינה ממטבע הברכה לא מהניא חזרתו אחר ששהה כדי דיבור. ושוב מצאתי להמשנה ברורה בשער הציון (סי' תפז סק"ב) שהסביר החילוק מההיא דסימן ר"ו שנוסח הברכה היה כהוגן, ולכן אין שהייתו בין הברכה להנאה מפסקת, משא"כ הכא שקלקל נוסח הברכה, וצריך לתקנה, כל ששהה כדי דיבור לא מהני תיקונו. ע"ש. והכף החיים עצמו (בסי' תפז ס"ק יב) הביא ההסבר הנ"ל בשם המשנה ברורה, (ומה שסיים הכף החיים שם, אינו מחוור). וע"ע בשו"ת אבני זכרון ח"א (סי' ד), ובדברי מרן החיד"א במחב"ר (סי' תקפב סק"ה). ע"ש. ומיהו אם התחיל בברכה שלאחריה אפי' תיבה אחת חוזר לראש. וכמ"ש המשנה ברורה (סי' תפז ס"א) בביאור הלכה. ודלא כהפמ"ג שם. וכן מבואר במטה יהודה (סי' תקפב ס"ב) ובשלמי צבור (דף שו ע"ג). ובמטה אפרים (סי' תקפב סעיף ט). וכ"כ הכף החיים (בסי' תפז ס"ק יג, ובסי' תקפב סק"י) בשם האחרונים. וע' בספר חוקת הפסח מווארשא (סי' תפז סק"א). ודו"ק.
