בושם בכיפור

האם יש חולקים?
אכן יש חולקים ואוסרים משום איסור סיכה [עי' שועה"ר ריש תרי"א כמדו'].


ואולם בילקוט יוסף שבת ד סימן שכז - דיני סיכה בשבת סעיף ו
ו. מותר לתת בשבת מי בושם על הפנים או על הידים, ואין בזה איסור סיכה. ואף ביום הכפורים יש להקל בזה. ואף על השערות יש להקל. אולם כבר ביארנו לעיל (סימן שב וסימן שכב) שאסור ליתן בשבת ריח טוב על גבי מטפחת וכדומה, משום מוליד ריחא. ומכל מקום מי שהתיז על גופו מי בושם מיוחדים להעברת הזיעה [דיאודורנט] מותר לו להחליף בשבת בגד אחר, אף שהריח יעבור על הבגד, שהרי אינו מתכוין להולדת הריח בבגד, והוי פסיק רישיה דלא איכפת ליה באיסור דרבנן.ו)
 
הרב ללוש שליט"א רצה לחדש שמתי שלא מתכוון לסוך, אלא רק אין לו איפה להתיז את הבושם ומתיזו על ידו רק כדי להריחו מותר, ואינו כלהעביר הזוהמא. וק"ק שהרי הפוסקים כתבו שמה שאסור לסוך להעביר הזוהמא אע"פ שלא מכוון לתענוג משום ש " מ"מ תענוג יש בדבר, ופסיק רישיה הוא " וא"כ בפשטות ה"ה גם במקרה שאין לו היכן להתיז את הבושם הוי פסי"ר ואסור.

אמנם, כפי שצוין לעיל מרן שליט"א פסק שאין בזה סיכה כלל (שהרי זה אינו סוג של שמן וכדו', וכן אינו ראוי למאכל ועוד כמה צירופים בסוגיית סיכה)
וא"כ נשאר רק איסור רחיצה, ולענ"ד כוונת מרן שליט"א אינה להתיר להתיז בושם על הגוף בשופי, שהרי אף לתת אצבעו במים אסור, אלא רק אם הוא מצטער או כדי להעביר ריח רע. כנלע"ד פשוט.
 
חזור
חלק עליון