כתב הב"י בסי' צ"ח סעיף ב': "וכתב הרשב"א (תוה"א שם) שדעת הרמב"ן (חולין צח: ד"ה אלא לטעם כעיקר) כפרש"י וכן דעת הר"ן ז"ל (לה: סוף דיבור ראשון) והרשב"א כתב (תוה"א שם ע"ב) שהראב"ד סובר כר"ת דטעם כעיקר דאורייתא מין בשאינו מינו ושכן דעת הרב בעל הלכות (גדולות קלב ע"ג) ובסוף דבריו כתב לענין פסק הלכה אנו על מי נסמוך בואו ונסמוך על דברי ר"ת ור"י ז"ל ובעל ההלכות והראב"ד שרבים הם ואמרו להחמיר בשל תורה עכ"ל".
מכאן רואים שדעת הרשב"א היא שטעם כעיקר הוא מדאורייתא, והיינו שסובר כר"ת ודלא כרש"י.
ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' תצ"ו כתב: "ומה שכתבת בקפילא שנראה לך יותר מיושב כדברי מי שאומר דדוקא קפילא ובמסיח לפי תומו. ומן הטעם שאמרת לפי שאותו חוש לפעמים משתנה וכוזב כמו שיקרה לחולים.
אני כבר אמרתי שיש לחוש לדבריהם. אבל ראיות מכריחות יש דקפילא לאו דוקא. מדאמרינן בשלמא תרומה טעם לה כהן ולא אמרינן טעים לה קפילא כהן. ועוד מדאמר רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא. מין בשאינו מינו והתרא בטעמא מין בשאינו מינו ואסורא בקפילא. אלמא מדחלקן שמע מינה טעמא היינו טעם הנרגש לכלל בני אדם ולא אמרו קפילא אלא ארמאה וכדי שלא ישקר. וטעמא רבה איכא. דדבר זה מדרבנן הוא וספקו לקולא. וההוא טעמא דכתב מר ישגח ביה מר. דאם איתא אף הקפילא מקבל מקרה התמורה בתגבורת המרה ומכל מקום ראוי לחוש".
וכך הביא הב"י בסעיף א': "כתב הרשב"א ואין צריך שיהא אומן בכך אלא אפילו סתם בני אדם וכו'. בת"ה הארוך (ב"ד ש"א טז סוף ע"א) הביא ראיה מדאמרינן בגמרא (חולין צז.) בשלמא תרומה טעים לה כהן ולא קאמר טעים לה כהן קפילא ועוד מדאמר רבא אמור רבנן בטעמא אמור רבנן בקפילא מדמחלק טעמא וקפילא לשנים שמע מינה טעמא הוי טעם הנרגש לכל בני אדם ולא אמרו קפילא ארמאה אלא משום דילמא גוי בעלמא משקר אבל קפילא לא מרע נפשיה וכיון שכן אי קפילא הוא אפילו יודע שלענין איסור והיתר שואלין אותו סומכין עליו ואי מסיח לפי תומו אפילו שאר בני אדם נמי ויש מחמירין דלא סמכינן אלא אקפילא ובמסיח לפי תומו ויש לחוש לדבריהם עכ"ל".
ובפרי מגדים שער התערובות חלק השני פרק השני ד"ה ואני העני כתב: "ואני העני מסופק בדבר אחד כמו שאגיד. והוא אם נאמר דודאי הוא טכ"ע ד"ת או דמספיקא מחמירין ולא וודאי ומה שהביאני לזה הוא ממ"ש הב"י בספרו הארוך בצ"ח במינו הלכה דלא כרש"י ובא"מ כתב אף שהרמב"ם ורש"י ורמב"ן ור"ן סוברים דרבנן מ"מ לחומרא נקטינן כרשב"א הרי שהרשב"א גופא בארוך ק"ב מחמת ספיקא פסק כן להחמיר בשל תורה וכמ"ש הש"ך בצ"ח אות ב' וכ"מ בב"י דרשב"א מספיקא פוסק כן ורי"ו כתב דרשב"א כרש"י והב"י כ' דלא דק והרי תה"ד בסימן ע"ט אומר בפי' דרשב"א כרש"י וכמ"ש המ"כ דס"ח ב' דבתשובה סי' תצ"ו כתב בפי' דטכ"ע דרבנן יע"ש וחזר מספרו הארוך עכ"ל המ"ך. הן אמת שבתשובה יראה בפי' דטכ"ע דרבנן והרואה בתשובה יראה דתשובה חיבר באחרונה לאחר הארוך והקצר ובסימן תקי"ח מבואר כן יע"ש ואלא מפני המנהג אנו נוהגים כר"ת וכו'".
והיינו שהפמ"ג מביא את דברי המנחת כהן שכותב שהרשב"א חזר בו ממש"כ בתורת הבית והביאו הבית יוסף, ששם כתב שטעם כעיקר דאורייתא, ובשו"ת חזר בו וכתב שטעם כעיקר מדרבנן.
והוסיף לכתוב "והרואה בתשובה יראה דתשובה חיבר באחרונה לאחר הארוך והקצר ובסימן תקי"ח מבואר כן".
(וכן בתרומת הדשן ח"א סי' ע"ט כתב על דברי הרשב"א: "י"ל דסבר כרש"י דטעם כעיקר דרבנן").
וכן ביבי"א ח"ח חלק יו"ד סי' ו' אות ה' כתב: "ושו"ר להפרי מגדים (בשער התערובת החלק השני, בד"ה ואני העני), שכתב, ואני מסופק אם הא דקי"ל טעם כעיקר דאורייתא הוא מתורת ודאי, או שמספק מחמירים, שאף שהרמב"ם ורש"י והרמב"ן והר"ן ס"ל טעם כעיקר דרבנן, מ"מ נקטינן כהרשב"א להחמיר. ובמנחת כהן כתב שהרשב"א בתשובה (סי' תצו) כ' להדיא דטעם כעיקר דרבנן, וחזר בו ממ"ש בתורת הבית דהוי דאורייתא. והמעיין בתשו' הרשב"א יראה שהיא משנה אחרונה, לאחר תורת הבית הארוך והקצר".
ובסי' תקי"ח כתב: "עוד כתוב בקונדרס שתמה המתמיה וגם אתה כמהו על מה שכתבתי בחבור בגבנה שגבנו אותה מבהמה ידועה ואחר כך נשחטה הבהמה ונמצאת טרפה. ואפילו גבן מששים בהמות ונמצאת אחת מהן טרפה שאין חלב אותה טרפה בטלה. אם ידוע שהיתה טרפה בזמן שחלבו ממנה כולן אסורו'. ולפיכך אם תוך שלשה ימים שגבנו ממנה נשחטה הבהמה ונמצא דהוגלד פי המכה בידוע שהיא שלשה ימים קודם שחיטה דתניא וכו'. ותמהתם אמאי אינו בטל בששים אף על גב דהיא עצמה אינה בטלה. דבעלי חיים לא בטילי מאי טעמא חלב דידה לא בטיל. ועוד אמרת אתה שאין לחלב אפי' דין אחד מאבריה.
דע נכבדי שלא נעלם ממני מה שאמרת. ומי שעמד על חבורי כמתמיה ההוא אם הביט בו בעין האמת ראה מפורש בחבורי בשער ראשון של בית התערובות בביאורי דבר שיש לו מתירין. זה לשוני. יש לנו לחקור ולדעת ביצה של ספק טרפה שנתערבה באחרות ועדיין התרנגולת קיימת מהו? וכו' וכן הדין לגבנה שגבנו אותה מחלב ספק טרפה שנתערבה באחרות ועדיין הבהמה קיימת. ואולי תשהה שנים עשר חדש או תלד וכן כיוצא בזה. ומסתברא וכולה כדכתבית התם עד אבל כל דבר שאין המתיר בא בודאי וגם אינו בידו כגון ביצה וגבנה של ספק טרפה וכו'. עד ולפיכך נראה לי שהן כשאר האיסורין שאין להם מתירין ובטלין כדרך שבטלה ביצה של ודאי טרפה. ע"כ לשוני שכתבתי שם. הנה שלא נעלם ממני מה שאמרתם. ואיני כך בעיני שאטעה במה שתינוקות של בית רבן יודעין אותה. אלא שהכונה שם או היתה הגבנה חשובה וכדבר שאינו בטל. גם זו נחמיר עליה שלא לבטלה כאלו היתה הבהמה ודאי טרפה היא. דכל תוך שלשה בודאי טרפה היא. ולא היתה שם עיקר הכוונה לאסור את תערובתה. אלא לעשות זו שהוגלד פי המכה דודאי טרפה לכל דיניה. ויורה על זה מה שכתבתי שם שאין חלב אותה טרפה בטלה בששים. ולולי זה אלא לאסור כל תערובתה היה לי לומר אין חלב אותה טרפה בטלה. אלא לומר שלא באתי לאסור אלא שהיתה הכוונה בזמן שאין אותה גבנה בטלה. ומה שכתבתי שאין חלב טעות הוא שפלטתו סכין המהירות. והכוונה היתה לכתוב גבינת חלב אותה טרפה. והראי' שכתבתי שאין בטלה. ואם חלב לא היה לנקבה דחלב זכר חלב שחלבו גוי חלב טהור. ועוד הבט נא וראה בקצר אם כתבתי שם במקום זה שלא תהא הגבינה בטלה. ולא כתבתי שם אלא דין זה שהוגלד פי המכה שהוא עיקר הכוונה. חלילה לי מהכשל במכשולות כאלו. וכך ראוי לכתוב שם לפי הכוונה בזמן שאין גבנת חלב אותה טרפה בטלה".
ומשם הוכיח הפמ"ג שהרשב"א כתב תשובה זו אחרי התורת הבית.
ראשית, לכאו' צ"ב, למה הפמ"ג הוצרך להביא את מה שכתב הרשב"א בסי' תקי"ח, והרי בסי' תצ"ו המדובר כתב במפורש: "אני כבר אמרתי שיש לחוש לדבריהם", ומקורו בתורת הבית הארוך הנ"ל, ומדוע הוצרך להגיע לסי' תקי"ח?
אולם אולי י"ל שבסי' תצ"ו כתב רק שאמר כן, אך יתכן דאפשר לומר שלא כתב כן עדיין, ומכאן לא מוכח שכבר כתב את תורת הבית. אולם בסי' תקי"ח כתב להדיא "מפורש בחבורי" והיינו וודאי שכבר כתב את חיבורו תורת הבית.
יש לחקור ולדעת אם הכוונה היא רק שתשובה זו נכתבה קודם התורת הבית או שכל השו"ת נכתב קודם.
ואמנם בעין יצחק ח"א עמ' תל"ב כתב: "ועיין בפרי מגדים (יורה דעה בפתיחה להלכות תערובות) דהרשב"א חיבר שו"ת אחר החידושים. ושכן משמע בשו"ת הרשב"א (סי' תקיח)".
והיינו שהבין מדברי הפמ"ג שכל השו"ת נכתב אחר התורת הבית.
[ואמנם בעין יצחק נקט לשון "אחר החידושים" ואפשר שנתכוון לחידושי הרשב"א ולא לתורת הבית, אך מכך שהביא את דברי הפמ"ג וכן שהביא את הראיה משו"ת הרשב"א בסי' תקי"ח ששם כתב על חיבורו תורת הבית, וודאי צ"ל שנתכוון החידושים - היינו תורת הבית הארוך והקצר].
ואמנם כך היה נ"ל גם מפשטות הלשון של הפמ"ג, שכן כתב "דתשובה חיבר באחרונה לאחר הארוך והקצר" ונראה דהיינו סתם תשובה, כלומר ספר השו"ת, וכן ממש"כ "ובסימן תקי"ח מבואר כן", משמע שלא חילק בין הסימנים והבין שכל השו"ת נכתב אחרי תורת הבית (דאל"כ איך יכול להביא ראיה מסי' תקי"ח לכך שסי' תצ"ו נכתב אחרי התורת הבית?).
אולם צ"ע על דברי הפרי מגדים, איך הביא ראיה מכך שסי' תקי"ח בשו"ת נכתב אחר התורת הבית, שגם סי' תצ"ו נכתב אחרי החיבור.
והרי הפרי מגדים עצמו בכללים בהוראת איסור והיתר שלו, אות ט' כותב: "צריך לדעת הפוסקים המפורסמים שחיברו ספרים רבים ולפעמים סותרים את עצמם מספר לספר אחר איזה מהם נלך, ואבאר קצת. הנה הרשב"א ז"ל חיבר חידושי הרשב"א על חולין וס' תורת הבית הארוך וס' תורת הבית הקצר ושו"ת. ופשיטא מחידושי הרשב"א לתורת הבית - לתורת הבית שומעים. מתורת הבית הארוך לתורת הבית הקצר - לתורת הבית הקצר שומעים, כי שם הוא אליבא דהלכתא. ואם בתשובה סותר לתורת הבית הארוך או לתורת הבית הקצר - צ"ע, כי בתשובה כמה פעמים כתב שתורת הבית הארוך ותורת הבית הקצר חיבר מקודם, וכן מבואר שם בסי' רע"ג, ומ"מ צ"ע על איזה מהן נסמוך. אפשר תשובה א' כתב מקודם חיבור התורת הבית הארוך והתורת הבית הקצר".
וא"כ איך יכול להביא ראיה מסימן לסימן? והרי כתב להדיא דאפשר תשובה א' כתב מקודם התורת הבית.
(ואמנם לא כ"כ הבנתי מדוע הניח בצ"ע אחרי שיש לו ראיה שהתשובות נכתבו קודם, ומהיכי תיתי לחלק שנכתבו רק חלק מהתשובות).
ואמנם, ראיתי שכתב מרן הראש"ל הרב יצחק יוסף שליט"א בספר "חידושי דינים בענייני איסור והיתר" בעמ' קצ"ה: "ועיין בפרי מגדים בפתיחה להלכות תערובות, שהביא סתירה בדברי הרשב"א בדין טעם כעיקר. ע"ש. אולם י"ל שאחר שכתב הרשב"א את ספרו תורת הבית, כתב את תשובתו, ואחר כך כתב את משמרת הבית, (יש תשובות שכתב קודם) ואף שבתשובות הוא מזכיר פעמים ממש"כ במשמרת הבית מכל מקום יש תשובות שכתב אחר כך, ולדינא אזלינן כמ"ש בתורת הבית ובמשמרת הבית דטכ"ע מה"ת. (ואולי היה אפ"ל דבתורת הבית כתב "ולענין הלכה וכו', בואו ונחמיר בדבר, כי רבים הם ואמרו להחמיר בשל תורה". ומהלשון משמע שאינו מצד עיקר הדין אלא "בואו ונחמיר". אלא שבמשמרת הבית פסק בפשיטות דטעם כעיקר מה"ת. ע"ש)".
ולפי"ז, ראשית יש לדעת, שהרי זה סותר את מש"כ מרן זצ"ל ביבי"א הנ"ל שהביא שדעת הרשב"א היא שטעם כעיקר הוא מדרבנן, שכן חזר בו בתשובותיו ממש"כ בתורת הבית, וכפי שכתב המנחת כהן והביאו הפמ"ג הנ"ל.
ושנית, הרי כאן כתב אחרת ממש"כ הוא עצמו בעין יצחק ששם כתב שהרשב"א חיבר שו"ת אחר החידושים. ומשמע מדבריו דהיינו שכל השו"ת נתחבר אחר החידושים, וכמו שהביא גם הוא את הראיה מסי' תקי"ח, ואיך כתב ב"חידושי דינים" לחלק בין התשובות? (וכמש"כ הפמ"ג בכללים).
וא"כ יוצא שיש סתירה בדברי הפמ"ג שכותב בכללים שאפשר לומר שחלק מתשובות הרשב"א נכתבו קודם תורת הבית וחלק נכתבו אחרי, ובהקדמה להלכות תערובות הביא ראיה מסי' תקי"ח לכך שמה שהרשב"א כתב בסי' תצ"ו הוא נכתב אחרי התורת הבית, ולכן מוכח שחזר בו. וא"כ היה פשוט לו שהשו"ת נכתב אחרי התורת הבית, אז למה הניח בכללים בצ"ע?
וכן צ"ב על מש"כ מרן הראש"ל שליט"א שמצד אחד משמע בעין יצחק שכל שו"ת הרשב"א נכתב אחרי התורת הבית, ומצד שני כתב ב"חידושי דינים" שחלק מהתשובות נכתבו קודם.
וכן צ"ב על מה שפסק מרן שליט"א שם שגם דעת הרשב"א שטעם כעיקר מדאורייתא, בשונה ממש"כ במנחת כהן וכן הביאו הפמ"ג והביאם מרן זצ"ל ביבי"א ח"ח הנ"ל שהרשב"א חזר הו מכך וסובר שטעם כעיקר דרבנן.
אגב, לפי מה שנכתב שהרשב"א חזר בו, גם יתורץ מה שהקשה הש"ך בסי' צ"ח ס"ק ב'.
מכאן רואים שדעת הרשב"א היא שטעם כעיקר הוא מדאורייתא, והיינו שסובר כר"ת ודלא כרש"י.
ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' תצ"ו כתב: "ומה שכתבת בקפילא שנראה לך יותר מיושב כדברי מי שאומר דדוקא קפילא ובמסיח לפי תומו. ומן הטעם שאמרת לפי שאותו חוש לפעמים משתנה וכוזב כמו שיקרה לחולים.
אני כבר אמרתי שיש לחוש לדבריהם. אבל ראיות מכריחות יש דקפילא לאו דוקא. מדאמרינן בשלמא תרומה טעם לה כהן ולא אמרינן טעים לה קפילא כהן. ועוד מדאמר רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא. מין בשאינו מינו והתרא בטעמא מין בשאינו מינו ואסורא בקפילא. אלמא מדחלקן שמע מינה טעמא היינו טעם הנרגש לכלל בני אדם ולא אמרו קפילא אלא ארמאה וכדי שלא ישקר. וטעמא רבה איכא. דדבר זה מדרבנן הוא וספקו לקולא. וההוא טעמא דכתב מר ישגח ביה מר. דאם איתא אף הקפילא מקבל מקרה התמורה בתגבורת המרה ומכל מקום ראוי לחוש".
וכך הביא הב"י בסעיף א': "כתב הרשב"א ואין צריך שיהא אומן בכך אלא אפילו סתם בני אדם וכו'. בת"ה הארוך (ב"ד ש"א טז סוף ע"א) הביא ראיה מדאמרינן בגמרא (חולין צז.) בשלמא תרומה טעים לה כהן ולא קאמר טעים לה כהן קפילא ועוד מדאמר רבא אמור רבנן בטעמא אמור רבנן בקפילא מדמחלק טעמא וקפילא לשנים שמע מינה טעמא הוי טעם הנרגש לכל בני אדם ולא אמרו קפילא ארמאה אלא משום דילמא גוי בעלמא משקר אבל קפילא לא מרע נפשיה וכיון שכן אי קפילא הוא אפילו יודע שלענין איסור והיתר שואלין אותו סומכין עליו ואי מסיח לפי תומו אפילו שאר בני אדם נמי ויש מחמירין דלא סמכינן אלא אקפילא ובמסיח לפי תומו ויש לחוש לדבריהם עכ"ל".
ובפרי מגדים שער התערובות חלק השני פרק השני ד"ה ואני העני כתב: "ואני העני מסופק בדבר אחד כמו שאגיד. והוא אם נאמר דודאי הוא טכ"ע ד"ת או דמספיקא מחמירין ולא וודאי ומה שהביאני לזה הוא ממ"ש הב"י בספרו הארוך בצ"ח במינו הלכה דלא כרש"י ובא"מ כתב אף שהרמב"ם ורש"י ורמב"ן ור"ן סוברים דרבנן מ"מ לחומרא נקטינן כרשב"א הרי שהרשב"א גופא בארוך ק"ב מחמת ספיקא פסק כן להחמיר בשל תורה וכמ"ש הש"ך בצ"ח אות ב' וכ"מ בב"י דרשב"א מספיקא פוסק כן ורי"ו כתב דרשב"א כרש"י והב"י כ' דלא דק והרי תה"ד בסימן ע"ט אומר בפי' דרשב"א כרש"י וכמ"ש המ"כ דס"ח ב' דבתשובה סי' תצ"ו כתב בפי' דטכ"ע דרבנן יע"ש וחזר מספרו הארוך עכ"ל המ"ך. הן אמת שבתשובה יראה בפי' דטכ"ע דרבנן והרואה בתשובה יראה דתשובה חיבר באחרונה לאחר הארוך והקצר ובסימן תקי"ח מבואר כן יע"ש ואלא מפני המנהג אנו נוהגים כר"ת וכו'".
והיינו שהפמ"ג מביא את דברי המנחת כהן שכותב שהרשב"א חזר בו ממש"כ בתורת הבית והביאו הבית יוסף, ששם כתב שטעם כעיקר דאורייתא, ובשו"ת חזר בו וכתב שטעם כעיקר מדרבנן.
והוסיף לכתוב "והרואה בתשובה יראה דתשובה חיבר באחרונה לאחר הארוך והקצר ובסימן תקי"ח מבואר כן".
(וכן בתרומת הדשן ח"א סי' ע"ט כתב על דברי הרשב"א: "י"ל דסבר כרש"י דטעם כעיקר דרבנן").
וכן ביבי"א ח"ח חלק יו"ד סי' ו' אות ה' כתב: "ושו"ר להפרי מגדים (בשער התערובת החלק השני, בד"ה ואני העני), שכתב, ואני מסופק אם הא דקי"ל טעם כעיקר דאורייתא הוא מתורת ודאי, או שמספק מחמירים, שאף שהרמב"ם ורש"י והרמב"ן והר"ן ס"ל טעם כעיקר דרבנן, מ"מ נקטינן כהרשב"א להחמיר. ובמנחת כהן כתב שהרשב"א בתשובה (סי' תצו) כ' להדיא דטעם כעיקר דרבנן, וחזר בו ממ"ש בתורת הבית דהוי דאורייתא. והמעיין בתשו' הרשב"א יראה שהיא משנה אחרונה, לאחר תורת הבית הארוך והקצר".
ובסי' תקי"ח כתב: "עוד כתוב בקונדרס שתמה המתמיה וגם אתה כמהו על מה שכתבתי בחבור בגבנה שגבנו אותה מבהמה ידועה ואחר כך נשחטה הבהמה ונמצאת טרפה. ואפילו גבן מששים בהמות ונמצאת אחת מהן טרפה שאין חלב אותה טרפה בטלה. אם ידוע שהיתה טרפה בזמן שחלבו ממנה כולן אסורו'. ולפיכך אם תוך שלשה ימים שגבנו ממנה נשחטה הבהמה ונמצא דהוגלד פי המכה בידוע שהיא שלשה ימים קודם שחיטה דתניא וכו'. ותמהתם אמאי אינו בטל בששים אף על גב דהיא עצמה אינה בטלה. דבעלי חיים לא בטילי מאי טעמא חלב דידה לא בטיל. ועוד אמרת אתה שאין לחלב אפי' דין אחד מאבריה.
דע נכבדי שלא נעלם ממני מה שאמרת. ומי שעמד על חבורי כמתמיה ההוא אם הביט בו בעין האמת ראה מפורש בחבורי בשער ראשון של בית התערובות בביאורי דבר שיש לו מתירין. זה לשוני. יש לנו לחקור ולדעת ביצה של ספק טרפה שנתערבה באחרות ועדיין התרנגולת קיימת מהו? וכו' וכן הדין לגבנה שגבנו אותה מחלב ספק טרפה שנתערבה באחרות ועדיין הבהמה קיימת. ואולי תשהה שנים עשר חדש או תלד וכן כיוצא בזה. ומסתברא וכולה כדכתבית התם עד אבל כל דבר שאין המתיר בא בודאי וגם אינו בידו כגון ביצה וגבנה של ספק טרפה וכו'. עד ולפיכך נראה לי שהן כשאר האיסורין שאין להם מתירין ובטלין כדרך שבטלה ביצה של ודאי טרפה. ע"כ לשוני שכתבתי שם. הנה שלא נעלם ממני מה שאמרתם. ואיני כך בעיני שאטעה במה שתינוקות של בית רבן יודעין אותה. אלא שהכונה שם או היתה הגבנה חשובה וכדבר שאינו בטל. גם זו נחמיר עליה שלא לבטלה כאלו היתה הבהמה ודאי טרפה היא. דכל תוך שלשה בודאי טרפה היא. ולא היתה שם עיקר הכוונה לאסור את תערובתה. אלא לעשות זו שהוגלד פי המכה דודאי טרפה לכל דיניה. ויורה על זה מה שכתבתי שם שאין חלב אותה טרפה בטלה בששים. ולולי זה אלא לאסור כל תערובתה היה לי לומר אין חלב אותה טרפה בטלה. אלא לומר שלא באתי לאסור אלא שהיתה הכוונה בזמן שאין אותה גבנה בטלה. ומה שכתבתי שאין חלב טעות הוא שפלטתו סכין המהירות. והכוונה היתה לכתוב גבינת חלב אותה טרפה. והראי' שכתבתי שאין בטלה. ואם חלב לא היה לנקבה דחלב זכר חלב שחלבו גוי חלב טהור. ועוד הבט נא וראה בקצר אם כתבתי שם במקום זה שלא תהא הגבינה בטלה. ולא כתבתי שם אלא דין זה שהוגלד פי המכה שהוא עיקר הכוונה. חלילה לי מהכשל במכשולות כאלו. וכך ראוי לכתוב שם לפי הכוונה בזמן שאין גבנת חלב אותה טרפה בטלה".
ומשם הוכיח הפמ"ג שהרשב"א כתב תשובה זו אחרי התורת הבית.
ראשית, לכאו' צ"ב, למה הפמ"ג הוצרך להביא את מה שכתב הרשב"א בסי' תקי"ח, והרי בסי' תצ"ו המדובר כתב במפורש: "אני כבר אמרתי שיש לחוש לדבריהם", ומקורו בתורת הבית הארוך הנ"ל, ומדוע הוצרך להגיע לסי' תקי"ח?
אולם אולי י"ל שבסי' תצ"ו כתב רק שאמר כן, אך יתכן דאפשר לומר שלא כתב כן עדיין, ומכאן לא מוכח שכבר כתב את תורת הבית. אולם בסי' תקי"ח כתב להדיא "מפורש בחבורי" והיינו וודאי שכבר כתב את חיבורו תורת הבית.
יש לחקור ולדעת אם הכוונה היא רק שתשובה זו נכתבה קודם התורת הבית או שכל השו"ת נכתב קודם.
ואמנם בעין יצחק ח"א עמ' תל"ב כתב: "ועיין בפרי מגדים (יורה דעה בפתיחה להלכות תערובות) דהרשב"א חיבר שו"ת אחר החידושים. ושכן משמע בשו"ת הרשב"א (סי' תקיח)".
והיינו שהבין מדברי הפמ"ג שכל השו"ת נכתב אחר התורת הבית.
[ואמנם בעין יצחק נקט לשון "אחר החידושים" ואפשר שנתכוון לחידושי הרשב"א ולא לתורת הבית, אך מכך שהביא את דברי הפמ"ג וכן שהביא את הראיה משו"ת הרשב"א בסי' תקי"ח ששם כתב על חיבורו תורת הבית, וודאי צ"ל שנתכוון החידושים - היינו תורת הבית הארוך והקצר].
ואמנם כך היה נ"ל גם מפשטות הלשון של הפמ"ג, שכן כתב "דתשובה חיבר באחרונה לאחר הארוך והקצר" ונראה דהיינו סתם תשובה, כלומר ספר השו"ת, וכן ממש"כ "ובסימן תקי"ח מבואר כן", משמע שלא חילק בין הסימנים והבין שכל השו"ת נכתב אחרי תורת הבית (דאל"כ איך יכול להביא ראיה מסי' תקי"ח לכך שסי' תצ"ו נכתב אחרי התורת הבית?).
אולם צ"ע על דברי הפרי מגדים, איך הביא ראיה מכך שסי' תקי"ח בשו"ת נכתב אחר התורת הבית, שגם סי' תצ"ו נכתב אחרי החיבור.
והרי הפרי מגדים עצמו בכללים בהוראת איסור והיתר שלו, אות ט' כותב: "צריך לדעת הפוסקים המפורסמים שחיברו ספרים רבים ולפעמים סותרים את עצמם מספר לספר אחר איזה מהם נלך, ואבאר קצת. הנה הרשב"א ז"ל חיבר חידושי הרשב"א על חולין וס' תורת הבית הארוך וס' תורת הבית הקצר ושו"ת. ופשיטא מחידושי הרשב"א לתורת הבית - לתורת הבית שומעים. מתורת הבית הארוך לתורת הבית הקצר - לתורת הבית הקצר שומעים, כי שם הוא אליבא דהלכתא. ואם בתשובה סותר לתורת הבית הארוך או לתורת הבית הקצר - צ"ע, כי בתשובה כמה פעמים כתב שתורת הבית הארוך ותורת הבית הקצר חיבר מקודם, וכן מבואר שם בסי' רע"ג, ומ"מ צ"ע על איזה מהן נסמוך. אפשר תשובה א' כתב מקודם חיבור התורת הבית הארוך והתורת הבית הקצר".
וא"כ איך יכול להביא ראיה מסימן לסימן? והרי כתב להדיא דאפשר תשובה א' כתב מקודם התורת הבית.
(ואמנם לא כ"כ הבנתי מדוע הניח בצ"ע אחרי שיש לו ראיה שהתשובות נכתבו קודם, ומהיכי תיתי לחלק שנכתבו רק חלק מהתשובות).
ואמנם, ראיתי שכתב מרן הראש"ל הרב יצחק יוסף שליט"א בספר "חידושי דינים בענייני איסור והיתר" בעמ' קצ"ה: "ועיין בפרי מגדים בפתיחה להלכות תערובות, שהביא סתירה בדברי הרשב"א בדין טעם כעיקר. ע"ש. אולם י"ל שאחר שכתב הרשב"א את ספרו תורת הבית, כתב את תשובתו, ואחר כך כתב את משמרת הבית, (יש תשובות שכתב קודם) ואף שבתשובות הוא מזכיר פעמים ממש"כ במשמרת הבית מכל מקום יש תשובות שכתב אחר כך, ולדינא אזלינן כמ"ש בתורת הבית ובמשמרת הבית דטכ"ע מה"ת. (ואולי היה אפ"ל דבתורת הבית כתב "ולענין הלכה וכו', בואו ונחמיר בדבר, כי רבים הם ואמרו להחמיר בשל תורה". ומהלשון משמע שאינו מצד עיקר הדין אלא "בואו ונחמיר". אלא שבמשמרת הבית פסק בפשיטות דטעם כעיקר מה"ת. ע"ש)".
ולפי"ז, ראשית יש לדעת, שהרי זה סותר את מש"כ מרן זצ"ל ביבי"א הנ"ל שהביא שדעת הרשב"א היא שטעם כעיקר הוא מדרבנן, שכן חזר בו בתשובותיו ממש"כ בתורת הבית, וכפי שכתב המנחת כהן והביאו הפמ"ג הנ"ל.
ושנית, הרי כאן כתב אחרת ממש"כ הוא עצמו בעין יצחק ששם כתב שהרשב"א חיבר שו"ת אחר החידושים. ומשמע מדבריו דהיינו שכל השו"ת נתחבר אחר החידושים, וכמו שהביא גם הוא את הראיה מסי' תקי"ח, ואיך כתב ב"חידושי דינים" לחלק בין התשובות? (וכמש"כ הפמ"ג בכללים).
וא"כ יוצא שיש סתירה בדברי הפמ"ג שכותב בכללים שאפשר לומר שחלק מתשובות הרשב"א נכתבו קודם תורת הבית וחלק נכתבו אחרי, ובהקדמה להלכות תערובות הביא ראיה מסי' תקי"ח לכך שמה שהרשב"א כתב בסי' תצ"ו הוא נכתב אחרי התורת הבית, ולכן מוכח שחזר בו. וא"כ היה פשוט לו שהשו"ת נכתב אחרי התורת הבית, אז למה הניח בכללים בצ"ע?
וכן צ"ב על מש"כ מרן הראש"ל שליט"א שמצד אחד משמע בעין יצחק שכל שו"ת הרשב"א נכתב אחרי התורת הבית, ומצד שני כתב ב"חידושי דינים" שחלק מהתשובות נכתבו קודם.
וכן צ"ב על מה שפסק מרן שליט"א שם שגם דעת הרשב"א שטעם כעיקר מדאורייתא, בשונה ממש"כ במנחת כהן וכן הביאו הפמ"ג והביאם מרן זצ"ל ביבי"א ח"ח הנ"ל שהרשב"א חזר הו מכך וסובר שטעם כעיקר דרבנן.
אגב, לפי מה שנכתב שהרשב"א חזר בו, גם יתורץ מה שהקשה הש"ך בסי' צ"ח ס"ק ב'.
