וא''כ י''ל שמכיון שחכמי הטבע אומרים שהבצל הוא מאכל בריא, נראה שיש להקל בזה [ובפרט שי''ל שנשתנו הטבעים ולא על בצלים אלו דברו חז''ל].
מרן זיע"א ביבי"א ח"ו (או"ח סימן מח אות ו) כ' לגאון רבי רפאל ברוך טולידאנו זצ"ל "ומה שחידש מר בעמוד ר"ל סעיף כ"א, שבזמן הזה שאנו רואים מעשים בכל יום ששותים שמן זית ואינו מזיק יש לברך עליו בורא פרי העץ, אנא דאמרי שאין לסמוך על זה, שמאחר שהרי"ף והרא"ש הביאו להלכה דברי הגמ' (ברכות לה:) שהשותה שמן זית אינו מברך עליו מפני שמזיקו, וכ"פ הטוש"ע (סי' רב ס"ד). וכ"כ בש"ע הגר"ז שם, ובחיי אדם (כלל נא סי' טז), ובקיצור ש"ע (סי' נד ס"ח), ושאר אחרונים, איך נוכל לסמוך על חילוקים כיו"ב מדעתינו ולעשות מעשה במקום איסור ברכה לבטלה. וגם הרמב"ם (בפ"ח מה' ברכות ה"ב) שפסק שמב' שהכל, אודוי מודי שהוא מזיק, וע"כ אינו מברך עליו ברכתו שהיא בפה"ע, וכדמוכח ג"כ ממה שפסק (בפ"י מה' תרומות הי"א) שהשותה שמן זית של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש, וכ' בכ"מ, דה"ט משום דמזיק ליה ולא חשיבא אכילה, וכמ"ש בברכות (לה:). וע"ע בב"ח ובפר"ח בליקוטיו (סי' רב ס"ד). ואף על פי שיש סיוע לד' מר, ממ"ש בבן איש חי (פר' פינחס סעיף ט) שמב' על שמן זית בפה"ע,
ולכאו' נראה דס"ל דבזה"ז נשתנו הטבעים ואינו מזיק, אבל אין זה מוכרח, שי"ל דמיירי בשותה ע"י אניגרון, ומזמן רב תמהתי עליו שהיה לו לפרש דבריו ולא למסתם סתומי. ועכ"פ למעשה זה כלל גדול בידינו ספק ברכות להקל, והשותה שמן זית בזה"ז אינו מברך כלל".
ובאו הדברים בתוספת נופך בחזו"ע ברכות (עמ' קכו). ע"ש.
ובהליכו"ע ח"ב (עמ' ק) הוסיף בתוך דבריו וכ' בזה"ל "הן אמת שראיתי להרה"ג ר' רפאל ברוך טולידנו (סי' צ סעיף כא, עמוד רל) שאחר שהביא דברי מרן הש"ע, כתב, ולי נראה שבזמן הזה שאנו רואים מעשים בכל יום שהשמן אינו מזיק, ואדרבה הרופאים אומרים שהוא טוב לבריאות לשתות כף שמן זית בכל יום, לכן יש לברך עליו בפה"ע כברכתו. ע"כ. ונראה מדבריו שרוצה לומר שנשתנו הטבעים בזמן הזה,
ובאמת שאין ראיה מדברי הרופאים, דקי"ל (בפסחים מב:) דכל מידי דמעלי להאי קשה להאי, וא"כ אע"פ שהשמן זית טוב לבריאות בדברים מסויימים, מכל מקום אזוקי מזיק ליה בדברים אחרים.
וקשה לומר מדעתינו שנשתנו הטבעים, במקום ספק ברכה לבטלה. והיפך דברי הטור והש"ע וכל האחרונים הנ"ל. ואף הרמב"ם (בפ"ח מהל' ברכות ה"ב) שפסק לברך על שמן זית שהכל, אודויי מודה שהוא מזיק לגופו, כדמוכח ממה שפסק (בפרק י מהל' תרומות הל' יא), השותה שמן זית של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. וכתב מרן הכ"מ, דה"ט משום דמזיק ליה, ולא חשיבא אכילה, כדאיתא בברכות (לה:). וע"ע ביומא (פ סע"ב). ובד' הב"ח, ופר"ח בליקוטיו (סי' רב ס"ד). ואף שיש סיוע לדברי הרה"ג ר' רפאל ברוך טולידאנו מדברי הרהמ"ח שנראה ג"כ שסובר שנשתנו הטבעים, אין לסמוך ע"ז נגד כל הפוסקים הנ"ל. ואע"פ שמצינו כיו"ב להמגן אברהם (סי' קעג סק"א) שכתב, שאף שכתב מרן הש"ע (שם ס"ב) שחובה ליטול ידיו במים בין אכילת בשר לדגים משום שקשה לצרעת, (ע' פסחים עו:) וחמירא סכנתא מאיסורא, אפשר שבזמן הזה אין סכנה כל כך, דחזינן לכמה דברים המוזכרים בגמ' שהם סכנה, ובזה"ז אינם מזיקים מפני שנשתנו הטבעים, וגם הכל לפי טבע הארצות. ע"כ. וע"ע בשו"ת חתם סופר (חיו"ד סי' קא). ע"ש. אולם בשו"ת מהר"ם שיק (חיו"ד סי' רמד) כתב, דברי המג"א הנ"ל לא נראה לי, כיון שיש סכנה באכילת דגים ובשר וכו'. וע"ע בשו"ת אמרי דוד (ס"ס קעז). ע"ש. והכא נמי אין לסמוך על סברא זו במקום ספק איסור ברכה לבטלה, ומשום שאנו מדמין לא נעשה מעשה. וכן ראיתי בשו"ת אור לציון ח"ב (עמוד קטו) שהביא דברי הרב בן איש חי דקמן, ותמה עליו מהגמ' (ברכות לה:) שאין לברך על שמן זית משום שהוא מזיק, ואף שיש שרוצים לומר שנשתנו הטבעים, ובזמנינו אין השמן זית מזיק, לא נראה לומר שמזמן מרן שהעתיק דין זה נשתנו הטבעים. ואפשר שהוא מזיק גם עתה באופן שאינו ניכר להדיא".
וחזי' מכל הנ"ל דמרן זיע"א לא פשיט"ל לסמוך ע"ד חכמי הטבע, ולא לומר נשתנו הטבעים, בכה"ג. ויל"ד בזה עוד. ודי בזה הערה.
