ברכה שאינה צריכה

[אושרי רביב]

שלום רב לאוהבי תורתך
בדבר ברכה שאינה צריכה. ראיתי שנקט מרן שליט"א שהיא מדאורייתא.
אולם משו"ת יביע אומר חלק ח חלק יורה דעה סימן לב אות ב רואים שכתב שזה מדרבנן???
וראיתי מה שכתב בילקוט יוסף תפילה כרך א, וגם הוא הסגיר זאת. איך מסבירים אבל את דעת הרב במה שכתב בחלק ח? הוא לא כתב את זה בתור "צירוף". [כוונתי שמרן זיע"א לא כתב על כך שיש לצרף אלא כתב כך בפשיטות].
אשמח לתשובה מהירה ככל האפשר
כי אני צריך תשובה בנידון למחר בצהריים (סביבות השעה 2).
תודה רבה ועמוקה לכל החברים היקרים ההולכים בדרך מרן זיע"א!

 

[בנימין לוריא]

הוא לא כתב את זה בתור "צירוף". [כוונתי שמרן זיע"א לא כתב על כך שיש לצרף אלא כתב כך בפשיטות].

כמדומני שהוא כן כתב את זה ב'סוג של צירוף', וז"ל:
"הרי כאן אין אנו דנים אם צריך לברך או לא, אלא אם יש צורך להודיעו ולהפרישו מאיסור בשא"צ, במקום שיש לחוש להפרת שלום בית, בזה אנו סומכים על הספק ספיקא להשאר בשב ואל תעשה, ולא להודיעו, ואין לנו בזה שום עון אשר חטא... הילכך יש להורות בנ"ד שאין להודיעו כלל, דשב ואל תעשה עדיף, שגדול כבוד הבריות, וגדול השלום".
וכן כתב בהמשך: "ובנ"ד האב מברך שתי הברכות ביראת השם, בחושבו שהוא מברך על מצות פדיון הבן שהוא מחוייב בה, והוא אונס גמור בדבר, וכמעט שאינו עושה שום איסור, לכן טוב שלא לגלות לו ולא כלום, כדי שלא לגרום חשש גירושין בין הזוג, ועכ"פ ודאי שיהיו מריבה וקטטה וביטול שלום הבית, וגם בזיון גדול לאשה ולמשפחה. וגם לילד הנולד יגרום הענין להוצאת שם רע, שיהיה שיחה בפי הבריות עד עולם וכו', הילכך יניחו לאבי הבן לעשות הפדיון עם שתי הברכות, שגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה".
כלומר, שאה"נ וברכה שא"צ היא מדאורייתא, ורק משום שלום בית וכבוד הבריות (שדוחה ל"ת שבתורה) פסק לנהוג ב"שב ואל תעשה".
כך נלענ"ד והדברים אינם מוכרחים ולא עיינתי בדבר דיו!