בס"ד.
מצורף העלון הנפלא אור השבת, שבאמת נותן לנו אור לשבת, יישר כח ל@הרב שמעון ללוש (ואף שאין מברכין על תוספת אורה, מ"מ בלי שם ומלכות מברכין...)
ראיתי באות א, שכתב בדין פת שנילושה בתבלין פיקנטי בצל וכד', שלא דמי לפלוגתא דסי' קסח סי"ז בדין פשטיד"א, האם דוקא על מילוי מתוק הוי מזונות להנך ראשונים, אבל על מילוי דבר מלוח כבשר וכד' מברכין המוציא, או דלמא גם על זה מברכין מזונות. ונחלקו שם הט"ז והמג"א בהבנת מרן הש"ע. ולהלכה נקט מרן זצ"ל בהליכות עולם (פרשת פנחס אות יב) וכן בחזו"ע (ברכות עמ' ס) דהעיקר שדעת מרן הש"ע לברך על זה המוציא אף שלא קבע סעודה, דיש חילוק בין מילוי פירות למילוי בשר וכד' וכאמור. וכתב על זה הגר"ש ללוש שכל זה דוקא ב"מילוי", אבל בתערובת בלישה, בזה אין חילוק בין תערובת מתוקה לתערובת מלוחה, אלא תמיד יש לברך מזונות, ולכן בנידון השאלה - על פת שנילושה בתבלין וכד', יש לברך מזונות.
[ודע דאין לומר שלפ"ז היום גם על לחמניות רגילות יש לברך מזונות, שהרי יש בהם מלח וביצים וסוכר וכד', שודאי שזה נותן טעם מסויים (דאל"כ לא היו נותנים אותם בעיסה), ולפי הנ"ל הרי גם בדבר שאינו מתוק שנילוש בעיסה ונתן טעם, יש לברך מזונות וכנ"ל, וכפי שבאמת טען לי פעם חכם אחד, דזה אינו, דאחרי שהדרך ברוב ככל הלחמים היום לשים דברים אלו, זהו צורת הלחם דהאידנא, משא"כ כשזה עם תבלינים וכד' שאינו מקובל לשים אותם בסתם לחם, שלפי הנ"ל יש לברך עליהם מזונות. וק"ל. כנלע"ד].
ולכאורה יש להעיר מדברי הכף החיים (סי' קסח ס"ז) שהביא את דברי הרב מסגרת זהב (על הקיצוש"ע), שכתב שרוטב בשר לא הוי כמי פירות. וכתב על דבריו: ולענ"ד נראה דיש להסתפק בזה, ברוטב של בשר ובמים שנתבשלו בהם הפירות ויש לחשוב אותם כמו מולייתא הממולאים בבשר ודגים שכתבנו לעיל אות ד"ן שיש פלוגתא בזה. יעו"ש. עכ"ל. ושם באות ד"ן הביא את פלוגתת המג"א והט"ז הנ"ל. ע"ש. הא קמן דגם בזה איכא הך פלוגתא. ומאחר ומרן בחזו"ע פסק כהמג"א בזה, שבדבר מלוח וכד' יש לברך המוציא, ה"נ לכאורה לא שנא. ויש לעיין אם יש לו עוד חברים לכה"ח בזה. אבל גם לא מצאתי אחרונים כנגדו בהדיא. וצ"ע בזה.
עוד דבר, ראיתי בעלון שם בסוף תשובה א בהערה, שחילק בממולאים בשר וכד' בין כאלו שהם גדולים לבין כאלו שהם קטנים, שבקטנים יש לברך עליהם מזונות אף שממולאים בבשר וכד', ע"פ הביאור הלכה בסו"ס קסח. ע"ש. ולכאורה לדידן לא קי"ל הכי, שהרי פסק מרן בחזו"ע (ברכות עמ' נה) לגבי הלחמניות המתוקות שאין לברך על זה מזונות, אע"פ שרגילים לקבוע על זה, ועל כרחך שאין לנו אלא את הגדרים שקבעו לנו חז"ל מהו פת הבאה בכסנין ומה לא, ולא שזה תלוי בכל מקום ובכל זמן אם לאכול פת כזו או אחרת בארעות או בקביעות. וכמו שהאריך בשו"ת אוצרות יוסף (שבסוה"ס הלכה ברורה ח"ח סי' י. ועי"ש עוד בעמ' תפא-תפב). וא"כ מאחר שלפי הגדרים ההלכתיים סובר מרן זצ"ל לברך על זה המוציא על אף שזה ממולא, כי זה ממולא בשר ולא דבר מתוק, ה"נ גם אם זה קטן יש לברך על זה המוציא, דלא כהמשנה ברורה. [ויש לעיין בשו"ת שמ"ש ומגן שציין מרן זצ"ל (שם עמ' נז) בעניין הלחמניות המתוקות, אם באמת טעמו משום מה שכתב הרב הלכה ברורה או דלמא מטעמא אחרינא. וצ"ע כעת. ועוד חזון למועד].
אשמח לשמוע חוות דעת חכמי ורבני הפורום החשוב.
מצורף העלון הנפלא אור השבת, שבאמת נותן לנו אור לשבת, יישר כח ל@הרב שמעון ללוש (ואף שאין מברכין על תוספת אורה, מ"מ בלי שם ומלכות מברכין...)
ראיתי באות א, שכתב בדין פת שנילושה בתבלין פיקנטי בצל וכד', שלא דמי לפלוגתא דסי' קסח סי"ז בדין פשטיד"א, האם דוקא על מילוי מתוק הוי מזונות להנך ראשונים, אבל על מילוי דבר מלוח כבשר וכד' מברכין המוציא, או דלמא גם על זה מברכין מזונות. ונחלקו שם הט"ז והמג"א בהבנת מרן הש"ע. ולהלכה נקט מרן זצ"ל בהליכות עולם (פרשת פנחס אות יב) וכן בחזו"ע (ברכות עמ' ס) דהעיקר שדעת מרן הש"ע לברך על זה המוציא אף שלא קבע סעודה, דיש חילוק בין מילוי פירות למילוי בשר וכד' וכאמור. וכתב על זה הגר"ש ללוש שכל זה דוקא ב"מילוי", אבל בתערובת בלישה, בזה אין חילוק בין תערובת מתוקה לתערובת מלוחה, אלא תמיד יש לברך מזונות, ולכן בנידון השאלה - על פת שנילושה בתבלין וכד', יש לברך מזונות.
[ודע דאין לומר שלפ"ז היום גם על לחמניות רגילות יש לברך מזונות, שהרי יש בהם מלח וביצים וסוכר וכד', שודאי שזה נותן טעם מסויים (דאל"כ לא היו נותנים אותם בעיסה), ולפי הנ"ל הרי גם בדבר שאינו מתוק שנילוש בעיסה ונתן טעם, יש לברך מזונות וכנ"ל, וכפי שבאמת טען לי פעם חכם אחד, דזה אינו, דאחרי שהדרך ברוב ככל הלחמים היום לשים דברים אלו, זהו צורת הלחם דהאידנא, משא"כ כשזה עם תבלינים וכד' שאינו מקובל לשים אותם בסתם לחם, שלפי הנ"ל יש לברך עליהם מזונות. וק"ל. כנלע"ד].
ולכאורה יש להעיר מדברי הכף החיים (סי' קסח ס"ז) שהביא את דברי הרב מסגרת זהב (על הקיצוש"ע), שכתב שרוטב בשר לא הוי כמי פירות. וכתב על דבריו: ולענ"ד נראה דיש להסתפק בזה, ברוטב של בשר ובמים שנתבשלו בהם הפירות ויש לחשוב אותם כמו מולייתא הממולאים בבשר ודגים שכתבנו לעיל אות ד"ן שיש פלוגתא בזה. יעו"ש. עכ"ל. ושם באות ד"ן הביא את פלוגתת המג"א והט"ז הנ"ל. ע"ש. הא קמן דגם בזה איכא הך פלוגתא. ומאחר ומרן בחזו"ע פסק כהמג"א בזה, שבדבר מלוח וכד' יש לברך המוציא, ה"נ לכאורה לא שנא. ויש לעיין אם יש לו עוד חברים לכה"ח בזה. אבל גם לא מצאתי אחרונים כנגדו בהדיא. וצ"ע בזה.
עוד דבר, ראיתי בעלון שם בסוף תשובה א בהערה, שחילק בממולאים בשר וכד' בין כאלו שהם גדולים לבין כאלו שהם קטנים, שבקטנים יש לברך עליהם מזונות אף שממולאים בבשר וכד', ע"פ הביאור הלכה בסו"ס קסח. ע"ש. ולכאורה לדידן לא קי"ל הכי, שהרי פסק מרן בחזו"ע (ברכות עמ' נה) לגבי הלחמניות המתוקות שאין לברך על זה מזונות, אע"פ שרגילים לקבוע על זה, ועל כרחך שאין לנו אלא את הגדרים שקבעו לנו חז"ל מהו פת הבאה בכסנין ומה לא, ולא שזה תלוי בכל מקום ובכל זמן אם לאכול פת כזו או אחרת בארעות או בקביעות. וכמו שהאריך בשו"ת אוצרות יוסף (שבסוה"ס הלכה ברורה ח"ח סי' י. ועי"ש עוד בעמ' תפא-תפב). וא"כ מאחר שלפי הגדרים ההלכתיים סובר מרן זצ"ל לברך על זה המוציא על אף שזה ממולא, כי זה ממולא בשר ולא דבר מתוק, ה"נ גם אם זה קטן יש לברך על זה המוציא, דלא כהמשנה ברורה. [ויש לעיין בשו"ת שמ"ש ומגן שציין מרן זצ"ל (שם עמ' נז) בעניין הלחמניות המתוקות, אם באמת טעמו משום מה שכתב הרב הלכה ברורה או דלמא מטעמא אחרינא. וצ"ע כעת. ועוד חזון למועד].
אשמח לשמוע חוות דעת חכמי ורבני הפורום החשוב.
