ברכת מזונות בתוך הסעודה

[יאיר יחז. מעודה]

שלום רב,
ידוע לי שאומרים בזה סב"ל נגד מרן (שכתב בסימן קסח ס"ח גבי לחמניות [וה"ה פת הב"ב] לברך עליהם בתוך סעודה).
השאלה, האם מרן הגר"ע זצוק"ל וכן הרב הראשל"צ שליט"א אוחזים שדעת השו"ע לברך גם על מה שהוא פת הב"ב מחמת ספק (ואז אמרינן סב"ל נגדו) או דס"ל שדעת מרן רק פת הב"ב ודאית (ואין דעתו לברך על פת הב"ב מצד הספק). [דעתי נוטה יותר שדבריו אמורים על כל מה שהוא פסק שנקרא פת הב"ב, אף שפסק כן מחמת ספק].

למה אני שואל? כי אם דעת מרן לברך בתוך הסעודה גם על פת הב"ב מחמת הספק, למה לא נצרף את דעת הפמ"ג (הקדמה להלכות ברכות) שמסתמא לא כיוון עליה כיוון שרגיל לברך עליה 'מזונות' (כך מבאר דעתו הגר"ע יוסף בחזו"ע ברכות רפג'). והרי לנו ס"ס לברך בצירוף דעת מרן.​

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
שלום וברכה,

לחמניות המבוארות בש"ע אינם בספק מזונות, אלא ברכתם מזונות באופן ודאי, וכיון שאוכל מהם שלא מחמת הסעודה, פסק מרן שיברך עליהם לפניהם, כמו שאר פירות וכיו"ב שבאים לקינוח סעודה. והוא הדין לכל מאפה שהוא פת הבאה בכסנין לכל הדעות, שמכיון שמביאו שלא מחמת הסעודה יברך עליו ברכה ראשונה. אבל דבר שהוא ספק פת כסנין ספק פת גמור, בודאי שגם מרן הש"ע שהכריע לברך עליו מזונות ומעין שלוש מספק, לא יאמר לברך עליו בתוך הסעודה, שהרי סוף סוף הוא גם ספק המוציא, ונפטר מספק בברכת הפת.

אולם נראה שאפילו שיש חולקים על הש"ע בדין הברכה על לחמניות בשעת הסעודה, והכריעו כהרשב"א שהובא בב"י, שמכיון שאם יקבע עליהם סעודה יברך המוציא, לכן אין לברך עליהם גם כשאינו קובע עליהם סעודה, ולפ"ז גם על פת כסנין שלכל הדעות היא מזונות כמו בקלוו'ה אין לברך לשיטתם, וכן פסק בברכת ה' ח"ג פ"י סעיף עו, מכיון דקי"ל סב"ל נגד מרן הש"ע, וגם מכיון שמצא עוד ראשונים שסוברים כהרשב"א,
אולם בזה נראה שהצדק עם כבודו שיש כאן ס"ס בצירוף דעת מרן הש"ע, שמא כשבלי הלקט וסיע' שמברך ודלא כהרשב"א, ואת"ל כהרשב"א, שמא כהפמ"ג דכיון דלא מחית נפשיה לספיקא לא פטר בלא כוונה.
אלא שיש לעיין עוד במ"ש בברכת ה' שמא אילו ראה מרן הש"ע שיש עוד כמה ראשונים כהרשב"א היה חושש בספק ברכות. ועוד חזון למועד אי"ה.

ולמעשה בודאי שהמברך כדעת מרן הש"ע שפיר דמי, וכן פסק מרן הראש"ל שליט"א דכל שהוא לאחר הסעודה ולכולי עלמא הוי פת כסנין, מברך במ"מ אפילו שהוא קודם ברכת המזון.

בברכה רבה