• חדש מאיגוד האברכים והקהילות: חוברת בחומרת איסור הגיוס לצבא ובשבח לימוד התורה בישיבות הקדושות, ממרן רשכבה"ג רבינו עובדיה יוסף זיע"א ומנהיג הדור מרן רבינו יצחק יוסף שליט"א. לקריאה והפצה לחצו כאן

גידול פאות מאחורי האוזן

אושרי רביב

Well-known member
בס”ד, ‏ח’ ניסן תשפ”א, 951-2/פ”א

לכבוד היקר והנעלה, מזכה הרבים, שמו מפארים כה”ר בן ציון שמואל שלוש שליט”א

אודות מה שאשתו חפצה מאוד שיגדל פאות מסולסלות, ולו אין זה נח, ושואל כיצד יעשה.

הנה מעיקר הדין אין חיוב בגידול פאות הראש, וכמו שהארכנו בזה בס”ד בילקוט יוסף הלכות כבוד אב ואם (פ”ט סעיף לג ובהערה), ובספר דיני חינוך קטן (עמ’ רפא), שמנהג זה אינו אלא ממדת חסידות. ושם הבאנו דברי הזוהר הקדוש (באדרא פר’ נשא דף קלא) דמעיקר הדין סגי שיהיה אורכן בשיעור שיכוף ראשן לעיקרן. וע”ש בארוכה ומשם בארה.

ואף שהגאון רבינו יוסף חיים זיע”א האריך בזה בכמה מקומות, וכעין מש”כ בספרו בן איש חיל (ח”א סוף דרוש א לזכור) וז”ל: ולכן ניתנו הפאות בפנים למעלה מן הזקן, כדי שיעידו על זה האדם שהוא יהודי וכו’. ע”כ. ושם (דרוש ג לפרשת זכור) הביא מעשה נפלא בזה וסיים בזה”ל: על כן כמה וכמה צריכין אתם להזהר בשני עדים נאמנים אלו העומדים אחד מימין ואחד משמאל המעטרים אתכם בעטרה של היהדות. ואין אני מעמיס עליכם לעשות לכם פיאות עבים וארוכים כמנהג אחינו האשכנזים הי”ו, ורק אבקש שיהיה בהם שיעור הניכר לעיני הכל, ולא יהיו כעשבים קטנים העומדים על פתח הקרקע אשר רק רישומן ניכר, דאלו פסולין הם לעדות כדין קטן שפסול להעיד, כי רק הגדולים נאמנין להעיד בגודלן. וכבר דיברתי על זה פעמים רבות, ואשרי המדבר על אוזן שומעת, ואשריהם ישראל שמעו ונזהרו ותבא עליהם ברכה. עכת”ד.

והנה, זכינו לראות את גדולי הדור הקודם שהיו תלמידים מובהקים של רבינו יוסף חיים זצוק”ל, וכולם היו ללא פיאות, ובראשם זקן המקובלים חכם אפרים הכהן זצוק”ל אביו של יבלחט”א ראש הישיבה הגאון חכם שלום כהן שליט”א. וכן שאר בשרו של הבא”ח, ראש הישיבה חכם יהודה יהושע צדקה זצ”ל, והגאון המקובל הרב כף החיים זצוק”ל ועוד כהנה וכהנה של גדולי וחכמי בבל שהיו דבוקים בתורת הבא”ח, ועכ”ז לא נהגו בדבר זה כדבריו. זכינו להכיר את מוהר”ר עזרא עטייה, את חכם אברהם ענתבי, חכם יעקב עדס, חכם עובדיה הדאיה, הרב ארי חיימוף, חכם בן ציון, מרן, זצ”ל, כל אלה זכינו לראותם ולאף אחד מהם לא היו פאות, עכ”פ לא פאות מסולסלות. ויש לקיים ויגבה לבו בדרכי ה’. אא”כ יש בעיא ש שלום בי, והאשה מטרתה לשמור על בעלה להתרחק מחברים רעים, ובזה יש לשקול ענין שלום בית

אולם, אדם שנולד למשפחה חסידית שכולם מגדלים שם את פאותיהם, ראוי וחשוב שימשיך להחזיק מנהג אבותיו ויגדל פאות, כי זהו מנהגם לגדל פאות ולא יהיה שונה מהם. כמו כן, בחור תימני שהוריו וכל בני משפחות מגדלים פאותיהם, ראוי ונכון שימשיך לאמץ מנהג חשוב זה, אלא שפעמים רבות, אותם בחורים לומדים בישיבות ספרדיים או ליטאיים וחבריהם לועגים להם, והם מרגישים מוזרים, ולכן יתייעצו עם רבותיהם כדת מה לעשות.

ואשר על כן, חכם עיניו בראשו, לחנך את בניו משחר נעוריהם כמנהג אבותינו ורבותינו ולא ידריכם בדרך שתוכל להסב להם צער כזה או אחר לאחר שיגדלו. אלא אם כן שולח אותם ללמוד בישיבות של חסידים, ששם בוודאי ראוי שילך כמותם ולא יהיה משונה מהם.

בברכת התורה,

יצחק יוסף

הראשון לציון
 
לכאורה לאו דוקא מי ששולח לישיבות חסידיות.
גם אצל הליטאים ישנן פאות. קטנות מאחורי האוזן.
וגם בת"ת והישיבות הללו הילדים הספרדים לכאורה לא צריכים להיות שונים.
 

קבצים מצורפים

  • בן איש חיל - פרשת זכור דרוש ד.PDF
    2.5 MB · צפיות: 8
צאלח מנצור

להרב @צאלח מנצור יש פאות? ;)
 
לכל מאן דבעי [מאן בעי סם חיי].

אביא מה שהשיגה ידי לעת עתה [ועוד חזון למועד], גבי עניין "פאות", ואביא מקורות לעניין מנהג "פאות לספרדים".

א. תחילה נפתח- בדבר השמחה שהיו עושים לתגלחת הראשונה לילד, שהיו עושים אותה בשמחה, שמחה זו מה עושה?, ולשם מה הנו שמחים?.

יעויין בספר משנת חסידים לר' עמנואל חי ריקי מסכת אייר וסיוון פ"א סעיף ז, אמשטרדם תפ"ז דף קז ע"א- מבאר עניין התגלחת הראשונה שעושים לילד שהיו עושים זאת בשמחה וכו' "וכ"ש אם היא פעם ראשונה שמגלח ראש בנו ומניח הפאות שהיא מצווה".

למדנו מלשונו- דהיה מלפני 300 שנה, וכתב בפשיטות- דמניחים פאות הראש בתגלחת הקטן, וזה היתה השמחה.

ב. בספר גן המלך [לרבי אברהם הלוי] אות סב' כתב שמותר לגלח התגלחת הראשונה במועד כי יש שמחה בדבר ופירש השערי תשובה על שו"ע או"ח סי' תקל"א סעיף ו' ס"ק ז'- שעניין השמחה היא שמחנכים את הקטן במצווה להיות לו פאת הראש.

דמריהטת לשונו- למדנו שמשאירים פאות הראש, ולכן בתגלחת הראשונה שזה פעם הראשונה שמשאיר לו פאות, יש בזה שמחה של מצווה ושרי לגלח אף במועד, מפני שזה מצווה.

ג. שדי חמד כרך ט' מערכת חול המועד סק"ה הביא בשם הנחפה בכסף ח"ב דף ז' ע"ג ואילך "דהטעם שנהגו להרבות שמחה בתגלחת ראשונה בתופים ובמחולות הוא משום חיבוב מצווה שמניחין לו פאה בראשו".

למדנו הן מהנחפה בכסף- שהיה מלפני 300 שנה ויותר [היה רבו של החיד"א], וכן מהשדי חמד, דמשאירים פאות הראש, ולכן שמחים בתגלחת הראשונה [מה שקרוי בפי כל "חלאקה"], דזה תגלחת של מצווה.

ד. ספר תולדות יהודי קאליש [לר' ישראל דוד בן יצחק מאיר בית הלוי] עמ' 319- הביא אגרת משנת תקצ"ו, [מלפני 200 שנה] ושם מתאר את העיר צפת.

ותחילה- פותח עם עדת הספרדים- "הסוג הראשון הוא עדת הספרדים הנקראים בפינו פרענקים היושבין כאן מזמן שבית המקדש היה קיים, מדברים בלשון הקדש, אמנם לא מדוייקת מעורבת בהרבה מילים מן התרגום, הם מבטאים את הקמץ כמו פתח וכן את הת' כמו ת דגושה, הם מלובשים כמו הישמעאלים, "והם נבדלים מהם רק בפיאותיהם", אלא שהזקנים והחשובים שבהם צונפים צניף שחור לראשם ולובשים על בגדיהם אדרת רחבה מאוד מאריג שחור, זכרון אבל על חורבן ביהמ"ק וירושלים", האנשים האלה הם מטבע כעסנים עצומים ואינם יכולים לדבר במתינות ושונאים את בני חוץ לארץ אלא מאחר שהם זקוקים לאנשי חו"ל הבאים הנה ומקבלים מהם הלואות כסף, הם מראים חיבה במקצת ולבם בל עמם וכו'.

הסוג הנזכר פוסקים את שאלותיהם לפי דעת "הבית יוסף", הם נושאים שתי נשים, וכן נהוג אצלם הייבום וכו', כן נהוג אצלם דין המלקות, ואם אחד מי שהוא נתחייב במלקות מכריזים עליו בבית הכנסת שלהם וכו'.

וכן נוהגים במנהגים רבים שונים ממנהגינו, מצויים אצלם הרבה ספרים.

"כשהייתי בטבריה נכנסתי לבית מדרשם ונתקיימה שם ישיבה, בה לומדים חמישים איש כשכולם יושבים כדרכם על הרצפה, והיו שם שלשה ראשי ישיבה, וכולם למדו הלכות בשר וחלב, בית מדרש זה מרווח יותר מבית מדרשינו בקהילתינו, ובכתליו ארונות מלאים ספרים, ומה התפלאתי כאשר ראיתי ארון אחד מלא בספרי שאלות ותשובות, כולם מסומנים במספרים המגיעים עד למספר 315, ושמותיהם זרים שבבית לא שמעתי שמעם ולא ראיתים".

מסוג זה יושבים בצפת לערך 1000 משפחות.

ואז עובר לסוג השני והם המכונים "חסידים", ולאחמ"כ לסוג השלישי המכונים "פרושים".

ע"כ מאותו ספר.

הארכתי- קצת את לשונו, מ"מ למדנו דהספרדים מלפני 200 שנה בעיה"ק צפת היו "ניכרים בפיאותיהם"

ה.
ועוד שם בספר בהמשך עמ' 324

מדבר על עניין ה"חלאקה", בעדות הספרדים [של לפני 200 שנה].

"ועתה אכתוב לך ההדלקה והשמחה הרבה של חגיגת הספרדים, מנהגם לבצע שם את התספורת הראשונה של ילדיהם מיום הולדם אך ורק בחצר קדושה זו, וכך הוא הסדר- האב מביא את בנו כשהוא לבוש פאר ומקושט בקישוטים ומלווה מבני משפחתו וידידים מתוך ריקודים ונגינה בכל מיני כלי זמר מתופפים ורוקדים, כששאלתי לשמחה זו מה עושה?- אמרון לי- "מפני שהאב מספר את בנו ומניח לו שתי פיאותיו ומצווה זו חשובה בעיני הספרדים כמצוות הכנסת הבן בבריתו של אברהם אבינו".

ובהמשך עמ' 329- לימוד התורה כמו אצלינו לומדים ש"ס עם מפרשים ראשונים ואחרונים, ואילו דרך לימודם של הספרדים שונה לגמרי [וכפי שהביא לעיל שהיו כנראה לומדים שותי"ם ופחות עניינם בגמ' ומפרשים, אלא ישר ההלכה, ב"י ושותי"ם בהלכה].


ו. שו"ת דברי חזקיהו בהקדמתו לחלק ב' מגולל הסיפור שהיה בשליחות בבוכארה ואביו נגלה אליו בחלום שיגזוז פיאותיו כדי שלא ידעו שהוא יהודי והסתפק בכך שהסתירם מתחת לכובעו וכו',

והוא היה ספרדי מסלוניקי מלפני 160 שנה, הא למדת שהיו לו פיאות ניכרות.

ז. שו"ת רוח חיים פאלאג'י [לר' חיים פאלאג'י] אבן העזר סי' טו"ב ס"ק ל"ז- הביא שם קבלת עדות בב"ד עבור שני אנשים יהודים אחד ספרדי בשם ר' שלמה אבולעפייה, ועוד אחד אשכנזי, שנסעו שניהם בספינה וטבעה הספינה, והיה גוי בספינה שהעיד על שני היהודים האלה דהיו עמו בספינה שהם טבעו למוות, וששאלו את הגוי מניין לך שהם היו יהודים ענה להם "מצד הפאות שהיה להם הכרתים שהם יהודים", נמצינו- דגם לספרדי הנ"ל בזמן ר' חיים פלאג'י היה לו פאות ניכרות שהגוי לפי"ז ידע שהוא יהודי.

ח. בספר מנהגי יהודי בבל בדורות האחרונים ח"ג בדף 23

הביא קטע מאחד שביקר בבבל בשנת תקע"ו [מלפני 200 שנה] ושם מתאר את בגדי היהודים ומחלקם לעניים ועשירים שהיו לבושים כהגויים המקומיים, וכותב מה שהיה מבדיל בין הגויים ליהודים.

"כל הכיתות האלה [היינו עשירים ועניים] מגדלים זקן ופיאות שמבדילים את הכת הדתית מכל שאר הכיתות".

למדנו בפשטות- מעדותו מלפני 200 שנה בבבל שהיה פיאות ניכרות שמבדילות אותם מהגויים.

ועוד בהמשך שם בעמ' 127- כותב שמחמת המודרניזציה שהחלה לחדור לעיראק בערך [מלפני 100 שנה], החל המצב להשתנות עד שכל העם היו מגלחים כהגויים פאותיהים וזקנם, ורק "החכמים" היו משאירים זקן ופיאות.

למדנו מלשונו- שהביא עדות שמלפני 200 שנה בעיראק כל היהודים היו מגדלים פאות, וכשחדרה ה"מודה" לשם מלפני 100 שנה זה נשאר רק לחכמים.

ט.- עוד על בבל.

ספר מסע בבל לרבי דוד בן סלימאן ששון עמ' סה- בביאור שמות המשפחות הביא שם אבו זלוף- למי שהיו פיאותיו ארוכות, או שהיו מוכרים פיאות שער לנשים,

מ"מ למדנו שהיה בבבל פאות, ולמי שהיו לו פאות ארוכות וניכרות היה לו כינוי מיוחד.

י. ספר אבן ספיר לר' יעקב ספיר שהסתובב הרבה בעולם בעמ' מז- על קהילת הודו שם מרחיב לדבר על מנהג תספורת הראשונה שהיו עושים לילד עם שמחה וכו' ומתאר שהיו גוזזים במספריים הילד את כל שערו, ורק מהתספורת השנייה היו מניחים בצדעי ראשו הפאות שלא יגלח, ושם הוכיחם שגם בתספורת הראשונה צריך להשאיר הפיאות אך ענו לו שהפעם הראשונה כל השיער הוא קודש ולכן אסור להשאיר כלום מהשיער,

מ"מ למדנו- שגם הם התמימים מהודו לכה"פ היו מגדלים פאות הראש מתספורת השנייה ואילך.

ועוד מוסיף שם בעמ' נ'- שהיה בבומביי ושם ראה קהילות שנראים כמו יהודים ע"י שמגדלים הפיאות ועוד דברים היה בהם כיהודים כפי שמתאר שם בהמשך, אך היו מתנהגים בשאר דברים כגויים, ושם משער שכנראה הם מצאצאי היהודים שגלו בבית ראשון וכו' ונשאר בהם סבר זה וכלשונו "ועוד נשאר בידם איזה סימנים ומנהגים מתורת ישראל כמו פיאות הראש והזקן וכו' [הביא עוד דברים שנשאר בהם כיהודים],

מ"מ- למדנו שאף אותם היהודים הזנוחים והשכוחים, את עניין פיאת הראש היה בהם.

ע"כ- מה שהשיגה ידי בעניין, ובעז"ה אם יתווסף לי עוד מקורות אעלנו.
 
נערך לאחרונה:
לשוחרי האמת והמסורת, יש לעיין בקונטרס "לוית חן לראשך" לח"ר משה טופיק, בעניין הנ"ל ע"פ חכמי בבל ומה נהגו בזה למעשה,
שלעולם ברוב החכמים כשהיו בשעת התספורת להסיר הדינים מעל ראשם, היו במקום גידול הפאות מסתפרים במספר גדול קצת יותר משאר הראש,
ונהגו בזה הרב כרם שלמה ובנו הראש"ל רמ"א וכן חכם אפרים כהן וכן שאר החכמים, ופוק חזי,
והדק היטב למעיין שזה נכנס יפה ונהדר בלשון הרי"ח הטוב הנ"ל,
עיי"ש בקונ' הנ"ל ואכמ"ל
 
חזור
חלק עליון