• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • בשורה משמחת: בעז"ה עומד לצאת לאור בימים הקרובים ילקוט יוסף ברכות חלק א' החדש. מחיר מוזל לקבוצות הנרשמים מראש (כגון כוללים, קהילות, בתי כנסת וכדו'), לפרטים והרשמה יש לפנות למרכז למורשת מרן במייל: y@moreshet-maran.com

גמרא מבוארת (שוטנשטיין מתיבתא וכדו') טוב או רע?

שילה אפרהימי

Well-known member
האם נכון ללמוד מגמרא מבוארת? מה מפסידים מזה שלומדים מתוך הביאור או משתמשים בו יותר מידי? קראו את המאמר הבא:

תסמונת שוטנשטיין​

שני כוחות באדם, כוח העצמאי וכוח המובל. ובעוד כוח העצמות מושך אותו אל ישותו וייעודו, הכוח המובל מורידו חיים שאולה, אל עמקי העצלות והתבוסתנות. כוח זה בהיותו פסיבי – שולט במלכיו של האדם באופן טבעי, בעוד שכוח עצמותו אינו אלא שאיפה פנימית כעשב השדה הנמשך אל האור וכאש הנמשכת אל יוצרה. במקורותינו נקראים אלו הכוחות – היצר הטוב והיצר הרע. בעוד שהיצר הטוב מושך את רצונו של האדם להתעלות מעל דחפיו החומריים, היצר הרע מכביד עול החומריות על האדם ומושכו לדבוק בחומריותו ובעצלותו.

ויען כי עפרות החומריות גס, על כן לא יאבה האדם לשאת עצמו עול כלל, ויעדיף להימשך אחרי הכוחות המובילים אותו בפיחות המאמץ ובריחוק היזע, וישלה עצמו כי בזה יגיע אל המנוחה ואל הנחלה. ולא היא. כי כאשר ייסר איש את גופו ומוחו למען נפשו, כך יוקל מעליו משא החומר וידבק בעליונות הרוח, כי כמוהו כאדם המתנשא אל על אשר ישליך מעליו המשא למען ינסוק לגבהי מרומים. ויקל בכך משא חומריותו ומשא רוחו.

והנה בבוא האיש לעסוק בתורת חיים, לא יחפש לו הקלות בדרך הלימוד כלל, שהרי בכך הוא משפיל עצמו לעפר חומריותו בה בעת שמנסה הוא להתעלות מעליו. ואיך יצפה לבינה בדרך שכזו, הלא לכסיל ייחשב הוא לראות רק הנראה לעיני בשר ולא יבין דבר לאשורו, והוא מה שאמרו יהיב חכמתא לחכימין – לרוצים להחכים, ומנדעא ליודעי בינה – שמצאו וחשו בדעתם בינה מה היא. שהיא מה שישכיל ליכנס לעולמה של תורה ולדעת אשר לא כצורנו צורם, שאין זה רק חכמת העניינים, אל צריך לרומם עצמו לתוך עולמם של חכמים, על ידי עמל ויגיעה, ועל ידי שיראה עצמו ראוי לכך, שאינו יכול להבין דברי חכמים אם חושב עצמו שאינו ראוי להשיג החכמה ההיא.

ועל כן שמעו נא ידידי, ולא תפנו אל האלילים להביט ארצה אל העצלות בעבודת ה', כי אין דין המערב עפר בעפר, כמערב עפר בזהב המלך. כי לא ינקה האיש ההוא מחטא הדרך אשר תורידהו חיים שאולה. ודי בזה.



כל שיחתי היא כמובן במי שיכול ללמוד בלי זה ולא במי שלא מבין אלמלא הפירוש (שאז השאלה האם צריך ללמוד גמרא או משהו אחר)

מה דעתכם?
 
אני תמיד אומר לבחורים, שגם אם הם מסתבכים באיזו שורה בגמ' ורוצה ללמוד עם גמרות מבוארות, העיקר שלא יהפכו את זה לדרך קבע. והכי חשוב, שגם כשהם מעיינים בגמ' מבוארת שיסתכלו בצורת הדף ויזכרו את הדף גמ' כמו שהוא במקור.
 
האם נכון ללמוד מגמרא מבוארת? מה מפסידים מזה שלומדים מתוך הביאור או משתמשים בו יותר מידי? קראו את המאמר הבא:

תסמונת שוטנשטיין​

שני כוחות באדם, כוח העצמאי וכוח המובל. ובעוד כוח העצמות מושך אותו אל ישותו וייעודו, הכוח המובל מורידו חיים שאולה, אל עמקי העצלות והתבוסתנות. כוח זה בהיותו פסיבי – שולט במלכיו של האדם באופן טבעי, בעוד שכוח עצמותו אינו אלא שאיפה פנימית כעשב השדה הנמשך אל האור וכאש הנמשכת אל יוצרה. במקורותינו נקראים אלו הכוחות – היצר הטוב והיצר הרע. בעוד שהיצר הטוב מושך את רצונו של האדם להתעלות מעל דחפיו החומריים, היצר הרע מכביד עול החומריות על האדם ומושכו לדבוק בחומריותו ובעצלותו.

ויען כי עפרות החומריות גס, על כן לא יאבה האדם לשאת עצמו עול כלל, ויעדיף להימשך אחרי הכוחות המובילים אותו בפיחות המאמץ ובריחוק היזע, וישלה עצמו כי בזה יגיע אל המנוחה ואל הנחלה. ולא היא. כי כאשר ייסר איש את גופו ומוחו למען נפשו, כך יוקל מעליו משא החומר וידבק בעליונות הרוח, כי כמוהו כאדם המתנשא אל על אשר ישליך מעליו המשא למען ינסוק לגבהי מרומים. ויקל בכך משא חומריותו ומשא רוחו.

והנה בבוא האיש לעסוק בתורת חיים, לא יחפש לו הקלות בדרך הלימוד כלל, שהרי בכך הוא משפיל עצמו לעפר חומריותו בה בעת שמנסה הוא להתעלות מעליו. ואיך יצפה לבינה בדרך שכזו, הלא לכסיל ייחשב הוא לראות רק הנראה לעיני בשר ולא יבין דבר לאשורו, והוא מה שאמרו יהיב חכמתא לחכימין – לרוצים להחכים, ומנדעא ליודעי בינה – שמצאו וחשו בדעתם בינה מה היא. שהיא מה שישכיל ליכנס לעולמה של תורה ולדעת אשר לא כצורנו צורם, שאין זה רק חכמת העניינים, אל צריך לרומם עצמו לתוך עולמם של חכמים, על ידי עמל ויגיעה, ועל ידי שיראה עצמו ראוי לכך, שאינו יכול להבין דברי חכמים אם חושב עצמו שאינו ראוי להשיג החכמה ההיא.

ועל כן שמעו נא ידידי, ולא תפנו אל האלילים להביט ארצה אל העצלות בעבודת ה', כי אין דין המערב עפר בעפר, כמערב עפר בזהב המלך. כי לא ינקה האיש ההוא מחטא הדרך אשר תורידהו חיים שאולה. ודי בזה.



כל שיחתי היא כמובן במי שיכול ללמוד בלי זה ולא במי שלא מבין אלמלא הפירוש (שאז השאלה האם צריך ללמוד גמרא או משהו אחר)

מה דעתכם?
כבודו כתב את הדברים או מצוטט?
אין ספק שאדם צריך לעמול, לשבור את העצלות, אבל צריך להדגיש ולומר, בסך הכל יהודי רוצה לעשות נחת רוח להשם ולעסוק בתורתו.
נכון שכתבת והדגשת שאין אתה מדבר למי שלא יכול בלי. אבל גם מי שיכול ועדיין מפעם לפעם, או אפילו בקביעות של זמן ביום ללמוד בזה לא נחליש אותו. צריך להבין כמו ששעת הדחק כדיעבד דמי. כך אפילו שאדם יכול ללמוד בלי זה, אבל הוא יודע שהוא צריך לעצמו שעה ביום של משניות מבוארות, או גמרא מבוארת, וללמוד בחת ובשמחה, מי אנחנו שנמענע בעדו וניתן לו הרגשה של בעל בית. ובכך הוא לא ילמד או ירדם על הספר.
 
השאיפה היא תמיד לגדלות. אבל ההרגשה שנותנים לאחר שפתאום פותח איזה ספר מוסר או משניות מבוארות ביום מסויים קצת שהוא חלוש או עייף, שהוא בעל בית או מוזר, תגרום לו להתנדנד מול הגמ' בעיון שלומדים בכולל או ב"י בלי לקרוא את האותיות שפורחות לו באויר, או לחתוך הבית בטענה של עייפות כבדה היום או לא מרגיש טוב. כל אברך בכולל או בחור ישיבה שיודע טוב מאוד על מה אני מדבר. ולכן האוירה צריכה מצד אחד להיות מחייבת בכולל וישיבה, אבל מצד שני, לגמרי מכילה. באנו לעשות רצון השם, ויש זמנים, ויש שעות ויש פעמים שחורגים מהסטרנדט, וגם זה לשם שמים. ללמוד ולהיות עבד השם.
אשמח להארות, הצדקות או לחלוק על דבריי. באמת אשמח לשמוע את דעת הרבנים הצדיקים פה.
 
באנו לעשות רצון השם, ויש זמנים, ויש שעות ויש פעמים שחורגים מהסטרנדט, וגם זה לשם שמים. ללמוד ולהיות עבד השם
השאלה אם בזמנים של עייפות או חוסר חשק וכדו' זה נכון ללמוד גמרא מבוארת או שילמד משהו אחד לגמרי כגון הלכות פסוקות או משניות או נביא וכדו'.
אא"כ הוא במצב שצריך לעמוד בהספקים של הכולל או של עצמו ואם לא יעמוד בהספקים זה יגרום לו שגם כשיצא מהעייפות או הקושי לא יצליח לחזור לתלם שאז בוודאי שיש לשקול בחיוב לימוד כזה. אלא שלענ"ד הגישה צריכה להיות שצריך 'היתר' ללמוד בזה, שצריך לעשות כל פעולה כזו מתוך שיקול דעת שזה הדבר הנכון ולא מתוך ספונטניות כאילו זה דבר שטבעי וטוב לעשות.
 
השאלה אם בזמנים של עייפות או חוסר חשק וכדו' זה נכון ללמוד גמרא מבוארת או שילמד משהו אחד לגמרי כגון הלכות פסוקות או משניות או נביא וכדו'.
אא"כ הוא במצב שצריך לעמוד בהספקים של הכולל או של עצמו ואם לא יעמוד בהספקים זה יגרום לו שגם כשיצא מהעייפות או הקושי לא יצליח לחזור לתלם שאז בוודאי שיש לשקול בחיוב לימוד כזה. אלא שלענ"ד הגישה צריכה להיות שצריך 'היתר' ללמוד בזה, שצריך לעשות כל פעולה כזו מתוך שיקול דעת שזה הדבר הנכון ולא מתוך ספונטניות כאילו זה דבר שטבעי וטוב לעשות.
אני קצת בגישה שונה. אבל בסדר. אני לא חושב שצריך לחץ בעבודת השם בנושא הזה. להיות בנערווין ו"היתרים" לעצמך ללמוד בזה או "איסורים". לעניות דעתי לא כדאי ולא מומלץ.
 
השאלה אם בזמנים של עייפות או חוסר חשק וכדו' זה נכון ללמוד גמרא מבוארת או שילמד משהו אחד לגמרי כגון הלכות פסוקות או משניות או נביא וכדו'.
אא"כ הוא במצב שצריך לעמוד בהספקים של הכולל או של עצמו ואם לא יעמוד בהספקים זה יגרום לו שגם כשיצא מהעייפות או הקושי לא יצליח לחזור לתלם שאז בוודאי שיש לשקול בחיוב לימוד כזה. אלא שלענ"ד הגישה צריכה להיות שצריך 'היתר' ללמוד בזה, שצריך לעשות כל פעולה כזו מתוך שיקול דעת שזה הדבר הנכון ולא מתוך ספונטניות כאילו זה דבר שטבעי וטוב לעשות.
אני דווקא חושב שמי שקשה לו ללמוד גמ' באופן רגיל, עדיף שילמד עם גמ' מבוארת, ולא רק הלכה, משניות, נביא וכו'.
כמובן שילמד גם את הדברים האלו, אבל סו"ס חשוב ללמוד גם גמ'.
גם בעל'בת שקשה לו ללמוד גמ' הייתי "מסכים" לו שילמד לפחות דף היומי ואפי' עם גמ' מבוארת.
לגבי בחור ישיבה, זה לא הדבר הנכון כ"כ ללמוד עם ביאור, אבל אה"נ, אם הוא מתקשה באיזה דבר או רוצה לעיין קצת יותר בביאורים, יכול לפעמים לעיין גם בגמרות המבוארות.
וכן בחור ישיבה שרוצה בבין הסדרים להספיק גם סדר קדשים ויהיה לו קשה להכיר ולאחוז את כל המושגים בלי ההקדמות והביאורים, אז לענ"ד אפשר שילמד בכה"ג עם גמ' מבוארת. כך נראה לי, והנלענ"ד כתבתי...
 
אני קצת בגישה שונה. אבל בסדר. אני לא חושב שצריך לחץ בעבודת השם בנושא הזה. להיות בנערווין ו"היתרים" לעצמך ללמוד בזה או "איסורים". לעניות דעתי לא כדאי ולא מומלץ.
לא עניין של נערווין, פשוט לדעת שצריך להחליט בשיקול דעת על זה, ולא סתם לעשות. לא 'זורמים' בלימוד, עושים כל דבר בשום שכל.
 
וכן בחור ישיבה שרוצה בבין הסדרים להספיק גם סדר קדשים ויהיה לו קשה להכיר ולאחוז את כל המושגים בלי ההקדמות והביאורים, אז לענ"ד אפשר שילמד בכה"ג עם גמ' מבוארת. כך נראה לי, והנלענ"ד כתבתי...
מה זה יעשה לו? למה בכלל ללמוד גמרא אם כן? האם זה יפתח אותו בלימוד? האם זה יקנה לו כשרון עיוני ולימודי? יתכן שכן במידה מסויימת, אבל האם לא חבל? האם לא כדאי שיתאמץ על הגמ' וכך יתרגל ללשון ולצורת המחשבה כך שיכניס אל תוכו את הדרך שבה הגמ' נלמדת ונקראת וכך יוכל ללמוד דברים אחרים כגון ראשונים ואחרונים וכדו' בהבנה ברורה הרבה יותר? למה 'לבזבז' את הסוגיות וללומדם בדרך הקצרה שהיא ארוכה? במיוחד בישיבה שכל העניין שלה היא ללמד איך ללמוד. ולא רק לטחון חומר. איך הוא ידע להבין כמה הבנות במשפט אחד אם הוא אף פעם לא ניסה לעבוד על זה?
 
לא עניין של נערווין, פשוט לדעת שצריך להחליט בשיקול דעת על זה, ולא סתם לעשות. לא 'זורמים' בלימוד, עושים כל דבר בשום שכל.
לא דיברתי על זרימה. אנחנו לא זורמים בעבודת השם. אנחנו שקולים ואחראים. אבל לא צריך לעשות גורל הגר"א אם אתה אחרי לילה שלא ישנת טוב, אם לפתוח מתיבתא או שוטנשטיין. אפשר יותר קלילות בעניין הזה. שוב, לימוד זו עבודת השם. וכל סוג לימוד. ולפעמים היצר הרע מתפלפל איתך וגורם לך פשוט לחתוך הביתה או לשים את הראש על השולחן או הגמ' או לבהות בה, רק כי הנורמה שמישהו יצר ששוטנשטיין או מתיבתא או קהתי זה מוקצה
 
יש לדון גם מצד ביטול תורה באיכות, ובבית אפרים כתב דאפשר שאף לא מקבל שכר.
אתה מצדד בעד או נגד? יש ביטול תורה באיכות כשלומד עפ ביאור, ומצד שני יש ביטול תורה באיכות כשמנסה ללמוד בלי ביאור ואינו מרוכז...
 
אתה מצדד בעד או נגד? יש ביטול תורה באיכות כשלומד עפ ביאור, ומצד שני יש ביטול תורה באיכות כשמנסה ללמוד בלי ביאור ואינו מרוכז...
תלוי...
אם יכול ללמוד בלא הביאור לא כדאי שילמד עם הביאור, אבל היכן שצריך את הביאור למה לא?!
 
שמעתי מחכם אחד, שהשוטשטיין הוא כמו וייז, שמגיעים איתו ליעד (סיום המסכת/הסוגיא) אבל לא יודעים את הדרך... [וגם אם זוכרים את המסכת, לא לומדים מזה איך ללמוד].
ואני מכיר בחור ישיבה כשרוני מאוד מאוד שהתחתן ויצא לעבוד, והתחיל ללמוד עם שוטשטיין, ושכח איך לומדים דף גמרא בכוחות עצמו.

ושמעתי שזו המעלה של שטיינזלץ, שמי שלומד בו אחרי תקופה כלשהי יכול ללמוד בכוחות עצמו. [ולפני שתוקפים אותי על שהרב שך ושאר גדולים דעימיה חתמו נגד ש"ס זה, אודיע נאמנה ששאלתי למרן הראש"ל שליט"א ואמר לי שמרן אביו זיע"א סבר שאין בזה בעיה. וכמדומה שאח"כ ראיתי כזאת בשו"ת מעין אומר. ועוד נודע לי שהעדה"ח לא הסכימו לצאת נגדו, אחרי שזימנוהו ובדקו הענין לעומק].
 
ולפעמים היצר הרע מתפלפל איתך וגורם לך פשוט לחתוך הביתה או לשים את הראש על השולחן או הגמ' או לבהות בה
שוב, אם זו הברירה היחידה אז ברור שזה מה שתלמד. השאלה היא למה אתה מחליט שזו הברירה היחידה? רק גמרא יש בעולם? אם לא יכול ללמוד היום גמרא, למה ללמוד אותה עם ביאור? לאיזה תועלת? האם לא תצמח לו תועלת רבה יותר אם ילמד משנה ברורה, חזון עובדיה, בן איש חי, משניות, תנ"ך, מוסר, מדרשים, ועוד ועוד?

השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך היא - למה אתה לומד גמרא? מה יעזור לך כיהודי לדעת גמרא? לדידי - התלמוד הוא השער לפסיקת ההלכה, ולפיכך אין עניין ללמוד אותה בשטחיות אלא מתוך מאמץ והבנה אמיתית. אם לך יש סיבה אחרת ללימוד גמרא (חוץ מהסיבה של 'קביעות' בדף היומי לבע"ב שבזה יש תועלת גדולה גם כשלומד עם פירוש או בשיעור) אנא פרוש אותה לפנינו.
 
השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך היא - למה אתה לומד גמרא?
לומד גמ' כי הוא רוצה מאוד ללמוד ומקנא באותם שיש להם חשק והבנה טובה בלימוד מה שאין לו.. וזה גורם לו חשק והבנה.. איני רואה בכך שום פסול. העיקר שילמד.

זכורני ששמעתי מהגה"צ אריה שכטר זצ"ל שכדאי לעודד הבחורים ללמוד בשוטנשטיין וגם בלי.. (רק איני זוכר אם אמר דוקא למתקשים ואם קודם עם הביאור או קודם בלי)
ותמיד אני אומר (לא שאני איזה מגיד מישרים..) שהיום כמעט ואין מציאות שאדם יטען לאחר 120 שנותיו לא ידעתי ללמוד לא הבנתי וכו' כי בכל תחום הלכה, מוסר, תלמוד בבלי, משנה, ירושלמי, זוה"ק, יש ביאור ופירוש וניקוד ועימוד יפה ומאיר... זה מחייב מאוד...

אולי הרב @יצחק משען יאיר לנו בזה מהנעשה והנשמע בכתלי עולם הישיבות
 
האמת שעוד לא הצלחתי לרדת לעומקו של המאמר הפותח שנראה שיצא מתחת ידו של אחד מהמשוררים הקדמונים כרבי אשתרוק בן שאנג'י, וכידוע למעלתכם שהעיברית שלי לא כל כך משופרת לצערי
אבל למרות שגם אני לא בעד הגמרות המבוארות, בכל אופן גם כשאדם לומד גמרא ורשי הוא יכול למרוח את עצמו הרבה יותר ממי שלומד גמרא מבוארת
ויתרה מזו, אדם שלומד נניח את הסוגיות של הדף היומי דהיום בגמרא רש"י ותוס' הוא לא מתאר לעצמו כמה עושר ואוצרות הוא מפסיד בסוגיות כאלה מתוקות עם כל הגדרים של הפה שאסר וקבוע ורוב וס"ס וכו' וכו', שאת כל זה מקבל על מגש של כסף מכוסה בצלופן מי שלומד בגמ' המבוארת עם ההערות למטה
ולכן א"א לתת בזה גדרים מדוייקים
וגם בדימוי לווייז, הנה אני מדליק את הוויז כדי לראות איפה יש פקקים וכדי להכיר את הדרך להבא, כך שלפעמים נסיעות שלימות אני בכלל לא מסתכל בו ולא מקשיב לו, ומאידך גיסא יש כאלה שלא יוכלו לזוז מטר בלעדיו אפילו כדי נסיעה ממגדל העמק לטבריא ויבנאל וכו', ואילו אני נסעתי את כל הארץ מקצה לקצה בלעדיו
ואם הזכרת את הרב שכטר, פעם הוא קרא לי ודיבר איתי על זה באורך שצריך לעודד את הבחורים בכל מיני דרכים, והביא לי דוגמאות מהחינוך שהוא היה נותן לבחורים כשהיה מלמד בישיבה [כך אני זוכר שאמר לי, ואולי אני טועה], ואפילו שלא הייתי קשור אליו כ"כ, וגם הרגזתי אותו באיזה ענין, דיבר איתי באהבה גדולה וסיפר לי דברים אישיים על עצמו, שכעת אין אני זוכר כמעט כלום
 
לומד גמ' כי הוא רוצה מאוד ללמוד ומקנא באותם שיש להם חשק והבנה טובה בלימוד מה שאין לו.. וזה גורם לו חשק והבנה..
זה ממש לא יתן לו הבנה טובה בלימוד. הוא יבין את מה שקורא ותו לא, לא יוכל להבין יותר מזה.

ומאידך גיסא יש כאלה שלא יוכלו לזוז מטר בלעדיו
עליהם כל הדיבור.
 
חזור
חלק עליון