ולולא שהייתי אומר שהראשל״צ לא ראה את המכתבים הנ״ל הייתי אומר שיש לראשל״צ יותר הבנה בנושא ממה שאנו יודעים.
במחילה אין זה אלא פיטומי מילי בעלמא, דהרי למה לן לתלות בראשל"צ שליט"א שלא הבין דברים מפורשים שלא משתמעים לשני פנים, שהרי כתב מרן זיע"א במכתב בזה הלשון: על הבנות להגיע עם לבוש הולם, הכולל חצאית או שמלה עד הקרסולים – מקסי. ולא כפי שפסקתי בעבר, שהשמלה או החצאית צריכה להגיע קצת למטה מהברכים ואת שאר הרגל יהיה מספיק לכסות עם גרביים שאינן שקופות. "וזה אחר שישבתי על מדוכה זו, והגעתי למסקנא שלא מספיק שאשה תלך עם חצאית או שמלה שמגיעה עד לברכים, אלא צריכה ללכת עם חצאית או שמלה שמגיעה עד הקרסולים", ושוב ראיתי שעוד כמה מגדולי זמנינו כתבו כך. וכן הסכים עימי להלכה ידידי הגאון רבי בן ציון א. שאול (שליט"א) [זצ"ל].עכ"ל. (וכיו"ב כתב מרן בשאר מכתבים שנזכרו לעיל). ואין לך לשון ברורה מזו שכותב להדיא שחוזר בו.
והרי מצינו בכמה נידונים שכתב מו"ר הראשל"צ ומוכח שלא ראה מכתבים של מרן אביו זצ"ל, לדוגמא ראה בשו"ת הראשל"צ ח"ב (עמ' קעז) שהקשה סתירה בדברי מרן זיע"א, ונדחק לתרץ בג' אופנים. ע"ש. ואילו במכתב (הנדפס בספר קיצור חזו"ע שבת ח"ב עמ' רעז הערה 4) הובא שנשאל בזה והשיב: "בהלכות יו"ט נכתב כן לחומרא, אבל הדין להקל" (וע"ע בשו"ת מעולפת ספירים ח"ב סי' יט אות טו שהאריך בזה לבאר דעתו של מרן זיע"א ע"פ המכתב הנז' ועוד. ע"ש). וראה עוד בשו"ת הראשון לציון (ח"א סי' י) כתב להקל במקום צורך להושיט מידו לידה במקום רבים. ע"ש. ואילו בטהרת הבית הנד"מ (ח"ב עמ' צא בגליונות וציונים הערה 8) הביאו מכתב שכתב לאסור. ע"ש. ואין בזה תימה או חלילה זלזול בראשל"צ שליט"א ח"ו, דהדבר פשוט שלא כל המכתבים שכתב מרן זיע"א במשך חייו הגיעו לידיו. והדברים פשוטים וברורים. ומעתה ודאי שיש לתלות שלא ראה את המכתבים הנ"ל, בפרט שהרי כתב שם להדיא להצריך עד הקרסול בהחלטיות (ולא שיש פנים להבין לכאן ולכאן) וכאמור.
ומעיקרא דחויה הטענה ש"מסתמא היה לו ביאור אחר בדברי מרן זיע"א", דכל עוד שלא פירש לן מה הדחיה לזה, אין לחכם אלא מה שעיניו רואות. וכפי מה שיש להשיב על אותם אלו שטוענים כנגד מה שמרן הגרע"י מקשה על הבא"ח מכמה פוסקים וכד', שהם טוענים שמסתמא היה לבא"ח מה לענות על זה, ובזה ידוע ומפורסם שאין טענטם טענה, מאחר שאין לחכם אלא מה שעיניו רואות. ופשוט.
והראני ידידי הרה"ג מאיר סבג שליט"א, דכן כבר מבואר בכמה פוסקים, דהנה כתב הב"י (או"ח סי' רנג ד"ה כל דבר) בזה"ל: "ורבינו [הטור שהקשה שם על דברי הרמב"ם] נראה שלא על דעתו פירוש זה, ולפיכך הוקשה לו דעת הרמב"ם". ע"ש. ומבואר דלא אמרינן שמסתמא ידע פירוש זה והיה לו מה לדחות זאת. וכן מבואר עוד בב"י (בסי' שלה ס"ג ד"ה כתב עוד) שהקשה על דברי הר"ר ישראל איסרלן (בעל תרומת הדשן) מדברי ר"י בתוספות (שבת קיז:) ואחר שכתב "ושמא יפרש מה"ר ישראל (את דברי ר"י שם) דהיינו לומר וכו'" כתב: "מיהו פשט דברי התוספות לא משמע הכי וכו', ועוד דאם כן היה לו לה"ר ישראל להביא דברי ר"י ולפרשם כן, ומדלא הביאם יש לחוש שנעלמו ממנו". עכ"ל. וכ"כ רבינו הרדב"ז (ח"ג סי' תקסד) וז"ל: אם לא הביא דברי הראשון, נראה שלא ראה את דבריו, ואמרינן אילו היה רואה את דבריו היה חוזר בו. עכ"ל. וכן כתב בשו"ת מים עמוקים (סי' כו) אודות מה שנשאל שם בכאשר אחד מן הפוסקים כתב עליו שהוא מסופק בו, ולא ידע מאי ידון ביה, ואחד מן הפוסקים פשיט ליה מדקדוק אחר מדברי הגמרא, האם אמרינן שהפוסק ההוא ידע אותו דקדוק ודחי ליה וא"כ הוי מחלוקת הפוסקים, או דלמא אמרינן דלא עלה על לבו הדוקוק ההוא ואי הוה שמיע ליה הוה הדר ביה. ואחר שכתב דודאי ישלסמוך על מי דפשיט ליה מטעם שאין ספק מוציא מידי ודאי, הוסיף עוד טעם: ועוד דליכא לספוקי שמא האומר לא ידענא מאי אידון ביה ידע הראיה ההיא אלא שהוא דוחה אותה, דא"כ היה מביא הראיה והיה דוחה אותה, וכמו שכתבו התוס' (ב"ב כב.), וכן מבואר מבס' שבת (יט:) ובכתובות (סט.). ע"ש ראיות ברורות לזה. וכן מבואר בשו"ת משאת בנימין (תלמיד הרמ"א, סו"ס צה) שכתב וז"ל: והטור ז"ל לא הרגיש בזה, שאילו הרגיש, לא היה תופס על הרמ"ה. עכ"ל. וע"ע בביאור הגר"א (סי' ב סק"ג) שכתב על הא דהקשתה הגמ' (שבת סא.) על דברי ריו"ח מברייתא, ומסיק: דלמא רבי יוחנן הא מתניתא לא הוה שמיע ליה ואי הוה שמיע ליה הוה הדר ביה, ואי נמי שמיע ליה וקסבר אין הלכה כאותה משנה. ע"כ. וכתב ע"ז הגר"א שם, דבאמת הברייתא עיקר, ומאי דקאמר עוד אביי אי נמי שמיע ליה וקסבר אין הלכה כאותה משנה, הוא לרווחא דמילתא, דאל"כ בכל תיובתא נימא הכי. ע"כ. מבואר להדיא בדבריו דלא אמרינן שידע הפוסק לקושיא ההיא והיה לו מה לענות. (וכיו"ב ראה בחגיגה ד.).
ואה"נ כל עוד אותו פוסק בחיים, ראוי לשואלו זאת. וכבר כתבתי שבעז"ה אסיים להוסיף מעט נופך בתשובה ואראה זאת לראשל"צ שליט"א.
