שלום וברכה לכל הרבנים!
יש לי שאלה לגבי דעתו של מרן הרב עובדיה לענין גרמא שלא במקום הפסד.
מצד אחד כתב בספרו יחוה דעת חלק א סימן לד:
אמנם מרן השלחן ערוך /א"ח/ (סי' תקי"ד סעיף ג') כתב: נר של שעוה שרוצה להדליק אותו ביום טוב וחס עליו שלא ישרף כולו, יכול לתת סביבו קודם שידליקנו דבר המונע מלהשרף, בענין שיכבה כשיגיע שם. מבואר שאין להתיר גרם כיבוי לאחר הדלקתו, וכאן הרי הגרמא נעשית כשהגאז דולק. אולם המגן אברהם שם הקשה על זה ממה שפסק מרן השלחן ערוך /א"ח/ (בסי' של"ד סעיף כ"ד), טלית שאחז בה האור, מותר לתת עליה משקים לגרום לה כיבוי כשיגיע האור לשם. ועיין בספר נהר שלום ובספר מאמר מרדכי שם שתירצו, שלא התיר מרן בסימן של"ד גרם כיבוי אלא משום הפסד, אבל שלא במקום הפסד, כגון נר, אסור. וכמו שכתב בבית יוסף סי' תקי"ד לחלק כן בשם המרדכי. ולפי זה יש מקום לומר שבנידוננו שיש חשש הפסד, שאם ישאיר הגאז דולק, ללא בישול, יבוא לידי דליקה, (וכמ"ש בשו"ת מהר"ש ענגיל ח"ג סימן נ"ה), גם למרן השלחן ערוך יש להתיר.
גם בשו“ת יביע אומר חלק ג סימן יח לא התיר להקדים כיבוי חשמל או הדלקתו בגרמא אלא במקרה של חולה או מצוה
שוב בספרו הליכות עולם חלק ד עמ’ עא-עב לא התיר אלא במקרה של חולה או מצוה.
מכל זה מבואר שהוא סובר שגרמא שלא במקום הפסד זה אסור, וגם שזה דעת מרן השלחן ערוך (כמו שמבואר בתשובתו ויחוה דעת הנ“ל)
מצד שני כתב בספרו חזון עובדיה חלק ו עמוד קמא:
“והנה בשו“ת יביע אומר חלק י (סימן כו) העלתי להלכה, דמאי דקי“ל ההיתר של גרם כיבוי, משום דעשייה הוא דאסור הא גרמא שרי, זהו אף שלא במקום פסידא, כמו שסתם לנו מרן בש“ע (סי שלד), ודלא כהרמ“א שכתב דדוקא במקום פסידא מותר לגרום כיבוי“
האם מיכוון שחזון עובדיה זו משנה אחרונה נגיד חזר בו ממה שכתב בשאר ספריו, בהלכה למעשה יהיה מותר גרמא אפילו שלא במקום הפסד?
אשמח מאוד לקבל תשובות
יש לי שאלה לגבי דעתו של מרן הרב עובדיה לענין גרמא שלא במקום הפסד.
מצד אחד כתב בספרו יחוה דעת חלק א סימן לד:
אמנם מרן השלחן ערוך /א"ח/ (סי' תקי"ד סעיף ג') כתב: נר של שעוה שרוצה להדליק אותו ביום טוב וחס עליו שלא ישרף כולו, יכול לתת סביבו קודם שידליקנו דבר המונע מלהשרף, בענין שיכבה כשיגיע שם. מבואר שאין להתיר גרם כיבוי לאחר הדלקתו, וכאן הרי הגרמא נעשית כשהגאז דולק. אולם המגן אברהם שם הקשה על זה ממה שפסק מרן השלחן ערוך /א"ח/ (בסי' של"ד סעיף כ"ד), טלית שאחז בה האור, מותר לתת עליה משקים לגרום לה כיבוי כשיגיע האור לשם. ועיין בספר נהר שלום ובספר מאמר מרדכי שם שתירצו, שלא התיר מרן בסימן של"ד גרם כיבוי אלא משום הפסד, אבל שלא במקום הפסד, כגון נר, אסור. וכמו שכתב בבית יוסף סי' תקי"ד לחלק כן בשם המרדכי. ולפי זה יש מקום לומר שבנידוננו שיש חשש הפסד, שאם ישאיר הגאז דולק, ללא בישול, יבוא לידי דליקה, (וכמ"ש בשו"ת מהר"ש ענגיל ח"ג סימן נ"ה), גם למרן השלחן ערוך יש להתיר.
גם בשו“ת יביע אומר חלק ג סימן יח לא התיר להקדים כיבוי חשמל או הדלקתו בגרמא אלא במקרה של חולה או מצוה
שוב בספרו הליכות עולם חלק ד עמ’ עא-עב לא התיר אלא במקרה של חולה או מצוה.
מכל זה מבואר שהוא סובר שגרמא שלא במקום הפסד זה אסור, וגם שזה דעת מרן השלחן ערוך (כמו שמבואר בתשובתו ויחוה דעת הנ“ל)
מצד שני כתב בספרו חזון עובדיה חלק ו עמוד קמא:
“והנה בשו“ת יביע אומר חלק י (סימן כו) העלתי להלכה, דמאי דקי“ל ההיתר של גרם כיבוי, משום דעשייה הוא דאסור הא גרמא שרי, זהו אף שלא במקום פסידא, כמו שסתם לנו מרן בש“ע (סי שלד), ודלא כהרמ“א שכתב דדוקא במקום פסידא מותר לגרום כיבוי“
האם מיכוון שחזון עובדיה זו משנה אחרונה נגיד חזר בו ממה שכתב בשאר ספריו, בהלכה למעשה יהיה מותר גרמא אפילו שלא במקום הפסד?
אשמח מאוד לקבל תשובות
