יש להשיב על הדברים ע''פ מה שלקטתי במשך השנים תוך כדי לימוד וכדלהלן:
איתא בחגיגה [ג:] אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין. ופרש''י עשה אזניך כאפרכסת: מאחר שכולן לבן לשמים עשה אזנך שומעת ולמוד, ודע דברי כולן, וכשתדע להבחין אי זה יכשר קבע הלכה כמותו. עכ''ל. ולא כתב שכל זה דוקא כשהגיע לגדלות אותו חכם שהוא חולק עליו.
כתב הב''י [חו''מ סי' קנו] וז''ל: מהרי"ק בשורש (קצ"ד) [קצ"א] האריך מאד בדינים אלו וכתב שזה שכתב הרא"ש בתשובה שאדם יכול לדור בכל מקום שירצה ואין בני העיר יכולים לעכב עליו פשיטא שרוצה לומר שאין בני העיר יכולים לעכב עליו על פי בית דין אבל אם תגבר יד בני העיר לסגור דשא באפיה הן על ידי השר הן על ידי שום מונע פשיטא שהרשות בידם ולא יחלוק על זה כי אם העיקש והפתלתול אשר לא ידע ולא יבין ולא הגיע להוראה עד כאן לשונו. [בדק הבית] ודבריו תמוהים בעיני היאך יופקד זה להתגבר עליו על ידי השר ושלא על פי בית דין ואף על פי שהפריז הרב על מדותיו להתריס נגד החולק על דבריו לא בשביל זה אמנע מלכתוב הנראה לי דמלאכת שמים היא ואין משוא פנים בדבר [עד כאן].
בשו''ת אהל משה [לר' אליעזר משה הורביץ, לפני כ130 שנה, ח"ב סי' ס"ח] כתב על דבר אשר התערמו עליו שחלק על הגר"א וז''ל: מכתבו הגיעני, בראשית ההשקפה נפלאתי שבא אך כמדחה בטענת לא כי בלבד..... ודרך בזה בדרך הרבה מרבני ליטא שיחיו, אנכי לא כן עמדי, ולא אחשוב היות נוחה בזה דעתו של אותו צדיק אשר האיר עיני העם לחפש בחורין ובסדקין אחר כל הראשונים ז''ל ולא לשאת פנים נגד האמת.... וכן הורונו דרך זה כל קדמונינו זכרם ברוך, והבאים אחר הגר''א..... והמאמינים בזה לא תלמידיו הם כי לא למדו דרכו רק דרך מנגדינו אשר יעקשו הישרה למען כבוד גדוליהם והוא כבוד המדומה.... דע כי אתה חייב לדעת, כל מי שירצה להעמיד דעת ידועה ולישא פני אומרה ולקבל דעתו בלי עיון והבנה לענין אותו דעת אם אמת אתה אם לא, שזה מן הדעות הרעות, והוא נאסר מדרך התורה וגם מדרך השכל. ואינו ראוי מדרך השכל מפני שהוא מתחייב גרעון וחסרון בהתבוננות מה שצריך להאמין בו. ומדרך התורה מפני שנוטה מדרך האמת ונוטה מעל קו הישר, אמר השי''ת לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט וגו'. ואמר לא תכירו פנים במשפט וגו'. ואין הפרש לקבלת אותו דעת להעמידה בלא ראיה, או בין שנאמין לאומרה ונשא לו פנים ונטען לו, כי האמת אתו בלא ספק, מפני שהוא אדם גדול כהימן וכלכל ודרדע. שכל זה אינו ראיה אבל אסור.
וכ''כ החת''ס [ח''ב יו''ד סי' קסז] האמת שלפמ"ש תוס' נדה מ"ב ע"ב ד"ה שהוציא משמע דבית החיצון שהשמש דש שם הוא חוץ לפרוזדר וא"כ דברי נב"י נכונים כיון דבבשרה היינו חוץ לפרוזדר ה"ה ההרגשה נמי שם הוא והיינו זיבת דבר לח אבל באמת כל זה כתבו תוס' לפי הבנתם וכן רש"י ז"ל פי' סוגי' דפרוזדר לפי מה שצייר מהר"ם לובלין הכל לפי שכלם אבל אחר בקשת המחילה מרבותינו הקדושים לא צדקו דבריהם בזה כי האמת עם הרמב"ם כאשר יעיד הניסיון עפ"י חכמי וספרי הניתוח אשר לפנינו מספרי בני ישראל כמו מעשי טוביה וס' שבילי אמונה ושם במעשה טוביה יש טעות קצת בציור הלול ויש לפני עוד ספרים מדויקים מרופאים מומחים אשר לא מבני ישראל המה בכמה וכמה ציורים כולם יעידון ויגידון כהרמב"ם ז"ל ומיני' לא ניזוע גם שאלתי רופאים וכך אמרו לי. עכ''ל. הרי שחלק על רש''י והתוס' ולא נשא פנים מכח ראיות שהביא מרופאים גויים, ולא אמר מה נדע אנו ולא ידעו הם.
וידוע שכך היתה דרכו של הש''ך, דוגמא לכך מש''כ בחו''מ סי' שפח [ס''ק כד] וז''ל: אבל בספרי הארכתי בזה ודחיתי כל ראיות הרי"ף ובעל המאור והרמב"ן והעליתי דדוקא אם אנסוהו על ממון סתם אז אף שאנסוהו להביא חייב כשנשא ונתן ביד דזה מיקרי מציל עצמו בממון חברו. עכ''ל.
וע''ע שם [ס''ק כט] שכ' לחלוק על הרמב''ם וסיים וז''ל: כן נראה לי, ודברי הרמב''ם והמחבר והע''ש צלע''ג. עכ''ל.
וע''ע שם [ס''ק לט] וז''ל: כנ"ל ברור, ולא הוצרכתי להאריך רק מפני שגדול הדור מהרי"ל לא פסק כן ונמשכו אחריו מהרש"ל והר"ב ומהר"ם מלובלין ושאר אחרונים ולע"ד הוא כשגגה היוצא מלפני השליטים האלו. עכ''ל.
וע''ע בחו''מ סי' רנה בש''ך [ס''ק ה] שכתב: אכן תמהני מאוד על הרמב''ם והברטנורה והכסף משנה והתוס' דאישתמיטתהו ש''ס ערוך פרק מרובה [ב''ק עג:]....ונ''ל לענין דינא הקדש כשאר דברים כן נ''ל ברור. עכ''ל. וע''ש בקצוה''ח ובפת''ש שהביאו אחרונים שישבו קושיית הש''ך.
ועיין בפר''ח יו''ד סי' צט [ס''ק כא] שכתב להקשות בראיות על הראב''ד והרא''ש והרמב''ן והרשב''א והר''ן והכריע שאיסור מהתורה שנתבטל מין במינו ואח''כ נתרבה האיסור שרי עד רובו או עד שיתן טעם במין בשאינו מינו. ודלא כהראב''ד שהקל בזה בנותן טעם, ודלא כהרמב''ן שהחמיר עד שישים גם במין במינו.
וע''ע ביאור הגר"א [או''ח סי' תנט] שכתב וז''ל: ושיעור מיל כו'. כך כ' בתה"ד לפי חשבון עשרה פרסאות ביום. אבל הוא תמוה מאד ושגגה גדולה היא מאד דהא אמרינן בפרק מי שהיה דעשרה פרסאות הוא מע"ה עד צ"ה וא"כ י"ב שעות ביום בינוני לדידי' מע"ה עד צ"ה. וטעות גדולה הוא שכ"כ כל התוכנים שבתקופת ניסן ותקופת תשרי שהן ימים בינונים י"ב שעות מנץ החמה עד השקיעה ומע"ה עד צ"ה הוא ט"ו שעות...... וגם הראיה שהביא מ"א ממש"ש ב' שית דליליא ותרתי דיממא הוא לפי מ"ש תוס' דהמשמרות מסיימין בע"ה אבל לפי מ"ש שהוא שקר מפורסם שהשש שעות מסיימין ביום בינוני בנ"ה וכנ"ל..... עכ''ל.
גם הב''י פעמים אינו מקבל דברי המגיד משנה בדעת הרמב''ם. וז''ל [חו''מ סי' שצד]: ובאמת שאיני רואה גילוי דעת בדברי הרמב''ם לומר מה שפירש בו ה''ה שדברי הרמב''ם סתומים הם וסובלים איזה משני הפירושים. עכ''ל. [וכ''כ בכסף משנה הל' נזקי ממון פ''ג הי''ב].
עוד כתב שם בב''י [סעיף ג] וז''ל: ואף על פי שהתוספות [ד"ה המעמיד] כתבו דאם כן לא משתמיט בשום דוכתא דלחייב שן ברשות הרבים אפילו מקרב בהמתו אצל הפירות ומעמידה עלייהו. כדברי הרשב"א והרב המגיד נקטינן דטענת לא משתמיט לאו טענה היא דמילתא דפשיטא היא דהוי מזיק בידים וליכא לפלוגי ביה בין רשות הרבים לרשות הניזק. עכ''ל. הרי שהכריע נגד התוס' משום שלא נראתה לו טענת התוס', על אף מש''כ בהקדמתו לב''י וז''ל: ומי זה אשר יערב לבו לגשת להוסיף טענות וראיות. ואיזהו אשר ימלאהו לבו להכניס ראשו בין ההרים הררי אל להכריע ביניהם על פי טענות וראיות לסתור מה שביררו הם או להכריע במה שלא הכריעו הם. כי בעונותינו הרבים קצר מצע שכלינו להבין דבריהם כל שכן להתחכם עליהם.
וע''ע בבית יוסף [חושן משפט סימן רנג] שכתב וז''ל: ומהכא [ב''ב קיד.] משמע בהדיא דסבירא להו לתלמודא דהא דרב יהודה במתנה שיש בה קנין מיירי וכמו שכתב רבינו בסמוך בשם רשב"ם ואילו היה מדקדק בזה לא היה כותב עליו דלא נהירא.
