• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

דרושים: תלמידי חכמים לעניית תשובות לקושיות בתורת מרן

לא הבנתי על מה אתה מדבר, על יודע להיכן הדין נוטה או אינו יודע. פרט יותר.
גם על יודע להיכן הדין נוטה.
דכיון שלא הגיע להוראה אינו צד בענין.
ובעיקרון יש ע"ז קונ' של ידידנו רבי @ינון בשם עשה לך רב. שהועלה בפורום. ול@הרב שמעון ללוש יש בזה דו"ד באיזה נקודות עמו. ע"ש.
האמת שבאותה מדה אפשר להפנות שאלה זו לרבנים אחרים שחולקים על האור לציון ועל הבא"ח שנשמח שיציגו איזה ראיה עצומה לשיטתם כדי שנדע שכשהם חולקים הם אוביקטבים.
כמדומה שלכמה מהחברים כאן יש "אינטרס" ליישב דעת מרן זיע"א, ובכך אין בעיה כלל, כי מצווה ליישב דברי הגדולים. כמובן בתנאי שאינו מעקם במודע את דברי הפוס' ותורתינו הקדושה להשגת מטרתו.
אבל להקשות על הפוס' ולחלוק על דבריהם עד כמה שידוע לי אין כזו מצוה ואפי' לא "ענין", לכן החולק חייב להיות אובייקטיבי, ואם לא ח"ו...
אולם לא אכנס לזה, ובשביל לשמח אותך מצורף כאן חיזוק לפסק מרן זצ"ל
https://forum.moreshet-maran.com/threads/מנין-שבעה-נקיים-לאחר-ד-ימים-חיזוק-פסקו-של-מרן-זצ-ל.3003/unread
שימחתני.
 
נערך לאחרונה:
כל פעם אתה משנה דרישות. ביקשת מאמר 'ראיה' למרן זצ"ל - קיבלת [חשבתי שתאמר איזה יישר כח..]
תוך כדי שכתבת זאת אני כתבתי ייש"כ.
עכשיו אתה רוצה לדעת אם הגענו להוראה.
בא נפתח אשכול מה נקרא הגיע להוראה.
סמיכה ברבנות? לרב שכונה או רב עיר או לדיינות? מו"ץ באחד מבתי ההוראה? רב בית כנסת? אתה יכול להוסיף עוד.
בכל אופן אם אומר לך שכן - האם תאמין לי? אז מה הנפ"מ.
אדרבה.
לענ"ד לא די באף אחד מהקריטריונים שהצגת (כי לכאו' גם חילוני יכול לעבור את מבחני הרבנות, ורק לקבלת תעודת רב עיר וכד' צריך מכתב המלצה, ואיני יודע מה בדיוק הקריטריונים ל"המלצה" זו). אלא צריך שיהיה רב שמכיר את האדם ועמד על קנקנו והסמיכו להוראה.
לא יודע אם אאמין, תלוי מה תכתוב, אם תכתוב ע"י מי הוסמכת וכד', אז יהיה לי אמון בענין, אבל גם אם תכתוב רק "הגעתי להוראה", אז לפחות אדע שאתה מצהיר על כך.
אבל אם מישהו מכם לא הוסמך להוראה ויודה בכך, אז באמת יש לנו דיון חשוב בענין.
עכ"פ אני מסביר את עצמי, כי אני ודאי לא הגעתי להוראה. אז גם אם אחד מכם הגיע להוראה ויש לו לחוש, לי אין לחוש, ונשאר לי רק ליישב אם אזכה.
תתמקד לגופם של טענות כמו שהרב ללוש עושה.
אני בהחלט משתדל בענין הזה.
רק "ביקשתי" לא "דרשתי", שתעשו משהו שישמח כמה יהודים כאן בפורום, ואולי גם יוריד איזה מפלס, וישמח גם את הקב"ה...
 
גם על יודע להיכן הדין נוטה.
דכיון שלא הגיע להוראה אינו צד בענין.
הרמב"ם לא הגביל אלא כתב אם 'אינך' יודע. הוא דיבר אלי ואליך ואל כל מי שלומד רמב"ם [אולי מי שהגיע להלכות ממרים נקרא הגיע להוראה. יש לדון]
מדובר באחד שבאמת יודע. לא צריך יותר מדאי להתפלפל. אדם שלמד את הסוגיא הספציפית הזו ויודע את טענות הצדדים ויודע להכריע ולהבין מי צודק ומי יותר דחוק ומי יותר מרווח וכדומה - נקרא שהוא 'יודע' להיכן הדין נוטה, ועליו קאי הרמב"ם.
מי שטוען שצריך שיגיע להוראה - שיביא ראיה. פשט הדברים זה כמו שכתבתי, והמוציא מחבירו עליו הראיה.
כמדומה שלכמה מהחבירם כאן יש "אינטרס" ליישב דעת מרן זיע"א, ובכך אין בעיה כלל, כי מצווה ליישב דברי הגדולים. כמובן בתנאי שאינו מעקם במודע את דברי הפוס' ותורתינו הקדושה להשגת מטרתו.
אבל להקשות על הפוס' ולחלוק על דבריהם עד כמה שידוע לי אין כזו מצוה ואפי' לא "ענין", לכן החולק חייב להיות אובייקטיבי, ואם לא ח"ו...
מאי אולמיה ליישב את דעת הרב עובדיה יותר מדעת הבא"ח והחיד"א והאורל"צ ושאר חכמי הדורות.
תמיד כשמקשים על הרב עובדיה וכדומה - הדבר 'מיישב' את מי שהרב עובדיה חלק עליו - אז למה זה לא נקרא 'ענין' ולישב דעת הרב עובדיה יש מצוה?
ודרך אגב, לעומת מי שיש לו אינטרס ליישב דעת הרב עובדיה - לי אין אינטרס לא לחלוק עליו ולא ליישב את דבריו אלא לבדוק מי נראה 'לי' צודק בכל מחלוקת שאני יכול לברר עפ"י דברי הרמב"ם הנ"ל וכפי ביאור הערוך השולחן שהבאתי.
ולכן בהרבה מקומות אני עצמי עושה ומורה לעשות כדעת הרב עובדיה זצ"ל כמו בענין פאה נכרית, ברכת הדלקת הנר בשבת, ברכת הטבילה ועוד ועוד דברים רבים גדולים וקטנים.
מה שאני מעלה כאן זה את הדברים שיש לי ראיות אחר העיון והחיפוש הרב שלא כדבריו, והכל בצורה מכובדת כדרכה של תורה, וכפי שכתב לך @חסיד מרן זיע''א. ואדרבה אם יש תשובות מספקות לחברי הפורום היקרים שיעלו אותם במקומם הראוי להם.
 
רמב"ם לא הגביל אלא כתב אם 'אינך' יודע. הוא דיבר אלי ואליך ואל כל מי שלומד רמב"ם [אולי מי שהגיע להלכות ממרים נקרא הגיע להוראה. יש לדון]
מדובר באחד שבאמת יודע. לא צריך יותר מדאי להתפלפל. אדם שלמד את הסוגיא הספציפית הזו ויודע את טענות הצדדים ויודע להכריע ולהבין מי צודק ומי יותר דחוק ומי יותר מרווח וכדומה - נקרא שהוא 'יודע' להיכן הדין נוטה, ועליו קאי הרמב"ם.
מי שטוען שצריך שיגיע להוראה - שיביא ראיה. פשט הדברים זה כמו שכתבתי, והמוציא מחבירו עליו הראיה.
לפני שאנחנו מתקדמים לדיוק מדברי הרמב"ם.
האם בכל דין שיש בו מח' הפוס', ולא למדת את סוגייתו כראוי, אתה מחמיר אם הוא דאו', ומיקל אם הוא דרבנן? (וגם בזה יש לדון, האם כל דין שיש באח' מח' צריך לעשות כן אף שרוב [או אפי' כל] הפוס' המאוחרים נוקטים כצד אחד, או שרק בדין שגם בפוס' האח' נחלקו הדעות, אבל בדין שנראה שהוכרע כצד אחד אין צורך לחוש לצד השני).
מאי אולמיה ליישב את דעת הרב עובדיה יותר מדעת הבא"ח והחיד"א והאורל"צ ושאר חכמי הדורות.
תמיד כשמקשים על הרב עובדיה וכדומה - הדבר 'מיישב' את מי שהרב עובדיה חלק עליו - אז למה זה לא נקרא 'ענין' ולישב דעת הרב עובדיה יש מצוה?
ראשית יש חידושים שמרן זיע"א כתב, שאינו חולק בדווקא על האחרים, אלא הוא חידש אותם, ולא מצינו בהם התייחסות של פוס' אחרים.
ושנית ההבדל הוא בדיוק בזה, מה המטרה שלך, האם המטרה היא לחלוק, ואגב אתה מיישב, או שהמטרה היא ליישב ואגב אתה חולק. ובדרך כלל זה ניכר מלשון הכותב. [וזה מזכיר לי את ההבדל בין בעל חסד לפראייר...].
ולכן בהרבה מקומות אני עצמי עושה ומורה לעשות כדעת הרב עובדיה זצ"ל כמו בענין פאה נכרית, ברכת הדלקת הנר בשבת, ברכת הטבילה ועוד ועוד דברים רבים גדולים וקטנים.
כוונתך גם למקומות שיצא לך דלא כוותיה? או רק למקומות שאתה מסכים עמו?
 
וב"ה מצאתי לי חבר [אע"פ שהדברים פשוטים בעיני, ולא חשבתי לחפש בזה, אולם כיון שכבודו העלה צד אחר חיפשתי ומצאתי] הרי הוא
ערוך השולחן העתיד הלכות ממרים סימן סד סעיף יח
וכתב הרמב"ם בספ"א מממרים, שני חכמים או שני בתי דינין שנחלקו שלא בזמן הסנהדרין או עד שלא היה הדבר ברור להן, בין בזמן אחד בין בזה אחר זה, אחד מטהר ואחד מטמא אחד אוסר ואחד מתיר, אם אינך יודע להיכן הדין נוטה בשל תורה הלך אחר המחמיר, בשל סופרים הלך אחר המיקל עכ"ל. כלומר אם אתה בעצמך יודע להכריע מפלפול וסברא הרשות בידך בכל עניין, כיון שהמחלוקת הוא יחיד כנגד יחיד, ואם אתה בעצמך לא ידעת להכריע אז תלך בשל תורה אחר המחמיר ובשל סופרים אחר המיקל ע"כ.
רמב"ם מפורש אין, ערוך השלחן מפורש בביאור דברי הרמב"ם יש, וזהו חידוש עבורי, ישר כח.
כעת מצאתי שגם בדברי הגט פשוט מבואר כדבריי בדעת הרמב"ם
גט פשוט כללים כלל ו
אמנם הפוסקים האחרונים הם מיראי הוראה ובכל מקום שרואים שנחלקו הפוסקים הראשונים באיסור' דאורייתא אין סומכין להקל על דברי היחיד נגד הרבים. ואפילו במיעוט נגד רבים ואפילו במחלוקת שקול של פוסקים במידי דאורייתא דנין בו כדין הספיקות. וספק דאורייתא לחומרא אעפ"י שדעתם נוטה לדברי המקילין ואעפ"י שמביאין ראיה להכריע כדברי המקילים אפילו הכי אין סומכין על הראיות ועל הכרעתם להקל באיסורי תורה. ובפרט באיסור א"א דהוא פיסול ממזרות ואפילו בשעת הדחק אין סומכין על המיקל באיסור תורה במחלוקת שקול אף על פי שנראים דברי המקילים. ודנין בו כההיא דתניא פ"ק דע"ז היו ב' אחד אוסר ואחד מתיר בשל תורה הלך אחר המחמיר ואף על גב דההיא לא אזלינן בתר המחמיר אלא דוקא היכא דאין אני יודע להיכן הדין נוטה כמ"ש הרמב"ם ספ"א דהלכו' ממרים, היינו דוקא מן הדין אבל מתורת חסידות מחמת היות האחרונים ז"ל מיראי הוראה אין סומכין על המיקל באיסורי תורה במחלוקת שקול אף על פי שדעת הדיין נוטה לדברי המקילין.

המעיין היטב בדבריו במקומות המודגשים יראה שהבין בפשיטות ש'הדין נוטה' היינו 'בראיות' להכריע, ו'דעתו' האישית של הדיין נוטה לצד מסויים ולא שיודע את מעלת החכמים ואת כללי הפסיקה וכדומה.
 
כתב הרמב"ם בספ"א מממרים, שני חכמים או שני בתי דינין שנחלקו שלא בזמן הסנהדרין או עד שלא היה הדבר ברור להן, בין בזמן אחד בין בזה אחר זה, אחד מטהר ואחד מטמא אחד אוסר ואחד מתיר, אם אינך יודע להיכן הדין נוטה בשל תורה הלך אחר המחמיר, בשל סופרים הלך אחר המיקל עכ"ל. כלומר אם אתה בעצמך יודע להכריע מפלפול וסברא הרשות בידך בכל עניין, כיון שהמחלוקת הוא יחיד כנגד יחיד, ואם אתה בעצמך לא ידעת להכריע אז תלך בשל תורה אחר המחמיר ובשל סופרים אחר המיקל ע"כ.
מישהו יכול לבאר מהי הדגשתו שהמח' היא יחיד נגד יחיד, אם זה מח' של ב' נגד ב', אז הדין לא כך?
 
האם בכל דין שיש בו מח' הפוס', ולא למדת את סוגייתו כראוי, אתה מחמיר אם הוא דאו', ומיקל אם הוא דרבנן? (וגם בזה יש לדון, האם כל דין שיש באח' מח' צריך לעשות כן אף שרוב [או אפי' כל] הפוס' המאוחרים נוקטים כצד אחד, או שרק בדין שגם בפוס' האח' נחלקו הדעות, אבל בדין שנראה שהוכרע כצד אחד אין צורך לחוש לצד השני).
להקל בדרבנן אין מצוה, מותר להחמיר. אולם בדאוריתא אכן כן. אולם בד"כ גם אם לא למדתי את הסוגיא אני משתדל לפתוח בספרי האחרונים שהביאו את השיטות כמו הרב עובדיה או שאר אחרונים ומשתדל לראות מה הכיוון, מי נגד מי, מה המשקל של האוסרים והמתירים [ללא ידיעה ברורה מי צודק], ואם ראיתי 'מלמעלה' שרוב הפוסקים מתירים ודחו את דברי האוסרים וכדומה - אז לא חשיב מחלוקת שקולה, ומיקל בזה. אבל אם יביאו לי סוגיא כעת בלי אפשרות לבדוק שום צד אלא שזה אוסר וזה מתיר - אה"נ אחמיר בדאוריתא. וגם זה בתנאי ששני החכמים שוים פחות או יותר בחכמה ובמנין.
ראשית יש חידושים שמרן זיע"א כתב, שאינו חולק בדווקא על האחרים, אלא הוא חידש אותם, ולא מצינו בהם התייחסות של פוס' אחרים.
מעטים הם. אם כבר קיים דבר שהאחרונים לא דיברו בו ורק מרן זצ"ל דיבר בו - 'פעמים' שאפשר לדון מזה שכל האחרונים לא דיברו בזה זה אומר שהם לא סוברים כן - דוגמא לדבר אמירת ההלל לנשים בליל פסח - עי' באחד האשכולות מה שכתבתי בזה.
ושנית ההבדל הוא בדיוק בזה, מה המטרה שלך, האם המטרה היא לחלוק, ואגב אתה מיישב, או שהמטרה היא ליישב ואגב אתה חולק. ובדרך כלל זה ניכר מלשון הכותב
כבר כתבתי שאין לי מטרה לא לחלוק ולא ליישב, המטרה שלי היא להבין את דברי התורה וחז"ל לאשורם לפי הכללים שהנחילו רבותינו כולל הרב עובדיה זצ"ל. מה שיוצא לי לאחר העיון זה מה שאני עושה. ומה שאני מעלה כאן זה לאחר שיצא לי כן ללא מטרה מוקדמת.
כוונתך גם למקומות שיצא לך דלא כוותיה? או רק למקומות שאתה מסכים עמו?
למקומות שאני מסכים עמו. רצית לדעת אם אני רק חולק עליו או גם מסכים עמו, אז כתבתי לך מקצת מהדברים 'הגדולים' שבלומדי אותם הסכימה דעתי הקטנה לדעת גדול.
מהי הדגשתו שהמח' היא יחיד נגד יחיד, אם זה מח' של ב' נגד ב', אז הדין לא כך?
כונתו ברורה לאפוקי יחיד נגד 'רבים'.
 
להקל בדרבנן אין מצוה, מותר להחמיר. אולם בדאוריתא אכן כן. אולם בד"כ גם אם לא למדתי את הסוגיא אני משתדל לפתוח בספרי האחרונים שהביאו את השיטות כמו הרב עובדיה או שאר אחרונים ומשתדל לראות מה הכיוון, מי נגד מי, מה המשקל של האוסרים והמתירים [ללא ידיעה ברורה מי צודק], ואם ראיתי 'מלמעלה' שרוב הפוסקים מתירים ודחו את דברי האוסרים וכדומה - אז לא חשיב מחלוקת שקולה, ומיקל בזה. אבל אם יביאו לי סוגיא כעת בלי אפשרות לבדוק שום צד אלא שזה אוסר וזה מתיר - אה"נ אחמיר בדאוריתא. וגם זה בתנאי ששני החכמים שוים פחות או יותר בחכמה ובמנין.
מהיכן החידוש במח' ל שקולה, הרי הרמב"ם לא חילק בזה?

ייש"כ יגדיל תורה ויאדיר, אם נשתמש במונחים של דוד המלך, אני צריך לקרוא לך רבי אלופ]י ומיודעי, למדתי ממך הרבה יותר מ2 דברים.
 
בגמ' בב' מקומות הנ"ל לא מדובר שיש 'ראיה' לחכם השלישי כאחד מהצדדים עי"ש היטב, וזה הוי בכלל 'אין אתה יודע להיכן הדין נוטה'.
מהב"ח גם אין ראיה, שהרי מוכח מדברי התוס' שאין להם ראיה יותר לרש"י מלר"ת, ולכן כתב הב"ח מה שכתב.
הרשב"א שם כתב שהחכם 'רואה' דברי המיקל. דהיינו כפי שכתבתי ש'נראה לו יותר' מנטיית לבו, אבל אין לו 'ידיעה' 'וראיה' ברורה לזה, ולזה כתב שצריך להצטרף להיות רוב. אבל אם יש לו ראיה ברורה - הרי הרשב"א עצמו לא חלק על הרמב"ן בהרבה מקומות בראיות? וגם על שאר חכמים, אז מה הוא לא עשה כדברי עצמו? אלא החילוק ברור כמו שכתבתי.
וא"כ כיון שדברי הרמב"ם ברורים כדכתבתי וכפי שמפורש בערוך השולחן [איני רואה שיש 'צד' אחר ברמב"ם, כיון שכל עוד לא מצאנו חבר לפירוש הרב ללוש - פירוש זה כמי שאינו, מחמת דברי הערוך השולחן, וחשיב שיש כאן 'רמב"ם' מפורש, ולא רק ערוך השולחן].
ומדברי הרשב"א אין שום סתירה לדברי הרמב"ם - העיקר כדכתבתי בתחלה.
כבר כתבתי שבזה אין בינינו מחלוקת,
כל המחלוקת היא במדה ואתה סובר שהחולקים עצמם ששמעו אחד את השני ויודעים ראיותיו רשאים לעשות כדעת עצמם היפך הכללים של מסכת ע"ז ז., ובזה כתבתי שברשב"א מבואר בח"א סוף סימן רנג, שאי אפשר.
אבל אם יש ראיה חדשה שלפי ההשערה גם לשיטת ומשנת החולקים בודאי יודו זל"ז מכח ראיה זו, בזה כתבתי כמה פעמים דהלכתא כבתראי, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות, וכחילוקו של הרשב"א בח"ב סי' שכב.
כך שאני לא מבין אם אתה חולק בזה או מסכים לזה שבלא ראיה כזו שתחזיר אותו בעצמו לפי שיטתו ומשנתו, אי אפשר לעשות כהבנת עצמו.

ואדרבה וכי לא מצינו פעמים אין מספר שהתוס' מכריעים כדעת רש"י או ר"ת או ראשונים או גאונים אחרים? וזה ראיה לדבריי שודאי שהחכם יכול להכריע.
מדברי התוס' והב"ח שהובאו באות ד' שבקובץ המצורף לעיל, מתבאר שהכרעותיהם אכן נעשים ע"פ הכללים המבוארים בע"ז ז. ויתר הכללים הנמשכים מהם, "ומפורש שם שאינו על דעת עצמם ונטיית לבם והבנתם", זולת אם ימצאו ראיות מכריעות וכדומה כנ"ל דהדרינן להלכתא כבתראי.

ולא רק זה אלא כל הראשונים והאחרונים כולם מלאים מפה לפה בענינים כאלו של מחלוקת גם של אחד מול הרבה.
פעמים רבות הרמב"ן מאריך הרבה לחלוק על קודמיו וכן ר"ת גופיה לא חלק על קודמיו אף שהם רבים? וכן כולם, לא עט האסף כל המקומות שחלקו על קודמיהם.
הייתי שמח לדוגמאות, זה היפך הגמ' ע"ז ז.,
וכבר בזה גופא עסק שם הב"ח לדון על הכרעת התוס' בין מחלוקת רש"י ור"ת בדין ניצוק חיבור או לא חיבור, והעיר עליהם כיצד הכריעו לכאורה אחרת מהכללים, והתאמץ לבאר את הכרעתם שבעצם אינה אחרת מהכללים אלא ע"פ הכללים, ע"ש. ואם כדבריך שהכרעות היפך זולתם מצויים לרוב מפה לפה וכו' וכו' א"כ מה לו כי ילין על דוגמא אחת זעירה, ומשמע שבכל המחלוקות שלמד ועסק בהם ראה בהם הכרעות "על פי כללי ההכרעה" ולא כדעתם והבנתם נגד השאר בלי כללים.
אטו לא מצינו פעמים אין מספר שרבותינו הראשונים מכריעים היפך הבנתם, או מתנצלים דבריהם שלא יראה כחולקים על קודמיהם, וכלשון הרשב"א "ומה אעשה שכבר הורה זקן ויושב בישיבה חכם עם איש שיבה", וביטל דעתו לרבנו פרץ. ואמנם מרן הב"י חו"מ כתב עליו שאינו מבין מדוע נחבא אל הכלים, ואף דגברא חזא, תיובתא לא חזא, כלומר יש כאן ראיות מכריחות, ולכן הכריע מרן כהרשב"א, כדין הלכתא כבתראי. וכן רבנו פרץ בהגהות סמ"ק כתב בדין נ"ט בר נ"ט לכתחילה "ואל תשיבני מפני מה התיר רבנו ברוך" וכו', וכן הרא"ש פ"ק דנדה בדין אשה שאין לה וסת קבוע אחר שהמטיר קושיות על הרי"ף והכריח ביאור אחר כתב "אלא שלא מלאני לבי להקל כי דברי רבנו חננאל דברי קבלה הן", וכן ע"ז הדרך הרבה. וזה רק מה שעלה כעת בדעתי ממחשבה של רגע כמימריה בעבור להראותך דרכם, (ואני טרוד מלחפש מקורותיהם המדוייקים אפשר בחיפושים התורניים).
וכך אנו רואים הרבה אצל הפוסקים שיותר מפרשים שיחתם, וכגון אצל מרן היבי"א תמצא רבות ש"דעתו והבנתו" בסוגיא נוטה לכיוון מסויים, ואילו הכרעתו לענין הוראה למעשה יותר ממוצעת או קיצונית לפי כללי הפסיקה ודרכי ההוראה, כמו למשל שיראה הרואה ביבי"א בדין ברכת נפשות על כוס קפה קר בבת אחת, וכן בכלל הגדול של סב"ל נגד מרן, וכן במקומות רבים שמוכיח כשיטה מסויימת ואז מביא עוד אחרונים לכאן ולכאן, ומכריע דספד"ר לקולא, או דאורייתא לחומרא, או סב"ל, וכיו"ב, על אף שמבאר דעתו להדיא בתוך המו"מ מהי הבנתו ומהלכו האישי בסוגיא, כאיזו שיטה הוא יותר מבין, אבל הכרעתו משועבדת לכללי הפסיקה ודרכי ההוראה. וכך מבואר בב"ח שעשו כל הראשונים, אלא שלא פירשו כל זה, ועלינו מוטלת חובת הלימוד של דבריהם באופן הנכון, ולא להימשך אחר ריהטת דבריהם.
אני מסכים שזו גישה שאינה טבעית אצל הלומד בדברי רבותינו מבלי ליתן דעתו על כך, וגם לי כשנחשפתי אליה בראשונה (בעיקר כשראיתי הדברים בב"ח הנ"ל ובש"ך ועוד שנו"נ ב"כללי איסור והיתר" שלהם) הופתעתי עד היכן הדברים מגיעים, וכיצד כל דרך לימודם והכרעתם של רבותינו הראשונים והאחרונים מעתיקי השמועה בנויה מכללים ויסודות ברורים ולא כפי הנראה מרהיטת לשונותיהם ומשאם ומתנם, ולכן אני מבין את הניסוח שכתבת שדבריהם מלאים מפה לפה וכו', אבל מאז שנחשפתי לזה (כעשר שנים) ועד היום אני יותר יותר נפגש באמיתות הדברים וביופי דרכם והכרעתם של רבותינו ושלימות תורתינו הקדושה ודרך ההלכה של רבותינו מעתיקי השמועה הפלא ופלא.
האמת אומר, לא תמיד קל למצא היאך הכרעתם מתאמת לכללי הפסיקה ודרכי ההוראה, אבל בהחלט רואים שהן הן הקווים המנחים את מכלול הכרעותיהם, והן הן היסודות לכל רוח הדברים במשאם ומתנם. ויתירה מזו רואים בדבריהם, (כמו שיותר ניכר ובולט בדברי מרן החיד"א, הגאון פתח הדביר, מרן היבי"א, ועוד כיוצא בהם שמפרשים שיחתם והלך רוחם ואדניהם על מה הטבעו, שע"פ המפורש יותר בדרכם, אפשר להבחין גם המבצבץ מבין דברי יתר רבותינו ראשונים וגדולי האחרונים), שעיקר משאם ומתנם בדר"כ אינו אלא מה לברר את דעות קודמיהם ע"מ לעמוד על משקל רוח הדברים, ולידע עפ"ז מהם כללי הפסיקה ודרכי ההכרעה היותר נכונים באותו הנידון ע"פ הגמ' בע"ז ז. ובנדה ט: ועוד כללים הפזורים בש"ס ובראשונים. וקח לך זמן ללמוד דברי רבותינו הראשונים בדרך זו, והודיעני נא מה עלה בידיך.

ולכן בד"כ בזמננו כשחולקים לא חולקים מסברא אלא בראיות מפוסקים ראשונים ואחרונים, וכ"ש שאין זה מחלוקת ישירות על החכם אלא להכריע בין ב' חכמים קיימים [או מערכה שלחכמים כנגד מערכה שניה], ובצירוף שיש ראיות ולא רק ש'רואה' דברי המיקל, אדרבה זוהי דרכה של תורה, וכפי שהאריך @הלוי מדברי הפוסקים בזה.
זה הענין, זה שדנים מכח ראיות, קושיות ותירוצים, דחיות והכרחים, זה עדין לא נותן לזה דין של הלכתא כבתראי, שהרי גם החכמים הקודמים ראו את הסוגיות והמקורות שעל פיהם כעת אנו נושאים ונותנים, וגם הם דנו ונשאו ונתנו על גבי אותם מקורות, והרי ידוע שהרבה יותר ממה שכתבו חשבו וביארו, ודבריהם שבכתב הם התמצית האפשרית, וא"כ מה חידשת להם, ולמה שהראיות שלך יטו את הדין.
אלא ש"ראיה" שדובר בה הרשב"א בתשובה ח"ב סי' שכב, בשביל באמת להכריע על ידה אחרת מהכללים של בדאורייתא להחמיר בדרבנן להקל בגדול בחו"מ לילך אחריו ובשעה"ד להקל כהיחיד וכו', הוא דוקא כשהיא ראיה "חדשה" שנראה וניכר בעליל שגם החכמים הקודמים שסברו אחרת לא ידעו מהם, וגם ניכר לו די בבירור שבכוחם של ראיות חדשות אלו לשנות ההוראה אליבא דאותו חכם גופיה ולפי דרכו ומשנתו שלמדנו מתוך רוח דבריו באותו הנידון, כי אם אין את האמדנא הזו, אז בעצם אינו חולק מכח ראיות, אלא חולק בשיקול הדעת כיצד נכון להכריע בכה"ג, וחזרנו לדין ספד"א לחומרא ודרבנן לקולא וגדול בחו"מ הלך אחריו בענייני שיקול הדעת.
וכן מבואר חילוק זה של המושג "ראיה" מכל לשונות הרשב"א שהעתקתי לעיל שכתב: תשובה, לראשונים שומעין אם חכם הוא שראוי לסמוך עליו, ואין דוחין דברי הראשונים חכמי הדורות בסברא בלא ראיה. שדברי הראשונים שהיו בקיאין ונודעה חכמתם דברים נכונים הם ומקצתן שהן כדברי קבלה. וכבר מסרן הכתוב לחכמים. ואמר לו שמואל לרב אכול משחא דארמאי ואי לא כתיבנא עלך זקן ממרא. וגדולה מכלן שאמר רבי יהושע בתנורו של עכנא כנגד בת קול לא בשמים, ואל החכמים שומעין בכל זמן שהרי כתוב ואל השופט אשר יהיה בימים ההם. ואפילו אומרין על הימין שהוא שמאל כלומר אפילו על מה שיראה בעיניך שהוא ימין והם אומרים שאינה אלא שמאל שמע להם. ורוב הקושיות והויות שבגמרא אינן מן המשנה ומן הברייתא אלא מדברי האמוראין מן החכם המפורסם בחכמתו על דברי מי שאינו גדול כמותו. ורבינו הקדוש שסדר את המשנה וסתם סותמות סתם בכמה מקומות הפך דברי עצמו. וכללות מסרו לנו הלכה כרבי עקיבא מחברו. הלכה כר' מחברו. רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה. רב ושמואל הלכה כרב באיסורי ושמואל בדיני. ואמרו בנדה מאי דעתך לחומרא עביד מיהא כרב דקיימא לן הלכתא כרב בין לקולא בין לחומרא. והיאך כללו לנו הני כללי, ואם יקום אחד ויראה מן דברי זה ודברי זה ויראה בעיניו כדברי השני לא יעשה אלא כדעתו וכסברתו בין כרבי מאיר בין כרבי יהודה או כרב ושמואל. וכבר אמרו דרך כלל עשה לך רב והסתלק מן הספק.
ומיהו פעמים שימצאו קושיא באחד מן הדברים ותקשה להם "כל כך" עד שיעשו כנגד הכלל. שהרי פעמים סותם כרבי מאיר כנגד רבי יהודה ורבי שמעון. ופעמים שהיה רב חולק עם המשנה ואמרו רב תנא הוא ופליג וכו', עכ"ל. ולדבריך נראה שלא יהיה ניתן לפרנס לשונות אלו של הרשב"א, אלא כדאמרן בס"ד.

ומי שהגיע למדה של בר סמכא בשבילי הפוסקים וגם הוא שקוע בסוגיא ומונח היטב בדברי החכם הקדום כראוי, יודע להבחין אם ניכר בעליל שזוהי ראיה חדשה שלא ידע ממנה ולא עמד עליה, ושלשיטתו גופיה ולרוחו ומשנתו באותו הנידון נראה שהיה חוזר בו מכח אותה ראיה. כדוגמאות שהבאתי לעיל מפסקי מרן שליט"א בשונה מפסקי אביו זיע"א שהבין דאיהו גופיה כך היה מורה ובא.
 
כל המחלוקת היא במדה ואתה סובר שהחולקים עצמם ששמעו אחד את השני ויודעים ראיותיו רשאים לעשות כדעת עצמם היפך הכללים של מסכת ע"ז ז., ובזה כתבתי שברשב"א מבואר בח"א סוף סימן רנג, שאי אפשר.
החולקים עצמם ודאי שיכולים לעשות כל אחד כדעתו, וכפי שמפורש בריטב"א בע"ז ז' בשם הרא"ה וז"ל
והוי יודע דכי אמרינן הלך אחר המחמיר היינו לדידן דכיון דספקא הוא נקטינן בספקא דאוריתא לחומרא אבל לדידהו גופייהו ודאי כיון דשקולין נינהו וכל אחד עומד בשמועתו זה נוהג כדבריו אפילו לקולא וזה נוהג כדבריו והכי מוכח ביבמות פ"ק [וכ"כ הר"ן בחידושיו לחולין מ"ד עי"ש].

הרשב"א שם לא מיירי ב'חכמים עצמם' שנחלקו, אלא בחכם שלישי שלא הגיע לרמת החכמים עצמם, ובזה צריך להצטרף אליהם מדין רוב, אבל החכמים עצמם החולקים ודאי שעושים כל אחד כדברי עצמו וכמבואר בראשונים שהבאתי, ואין בזה חולק.

כך שאני לא מבין אם אתה חולק בזה או מסכים לזה שבלא ראיה כזו שתחזיר אותו בעצמו לפי שיטתו ומשנתו, אי אפשר לעשות כהבנת עצמו.
לפי הבנתי בענין, אם יש לי ראיה ברורה לפי דעתי, גם אם אני יודע שהחכם השני ידחה אותה, או שראיתי שהוא דחה אותה, ולא התיישב על ליבי, ולפי דעתי עדיין היא ראיה ברורה וחזקה ולא רק נטיית הלב, אני עושה כדעתי וכראייתי.
אם לאחר הדחיות של החכם ראיתי שאין דבריי מוכרחים אבל נטיית הלב מורה לא כמו החכם - בזה צריך להגיע לרשב"א שרק אם אני מצטרף עם חכם אחר להיות רוב אני עושה כדעתי, ולא כשאני חולק עליו ישירות.

מדברי התוס' והב"ח שהובאו באות ד' שבקובץ המצורף לעיל, מתבאר שהכרעותיהם אכן נעשים ע"פ הכללים המבוארים בע"ז ז. ויתר הכללים הנמשכים מהם, "ומפורש שם שאינו על דעת עצמם ונטיית לבם והבנתם", זולת אם ימצאו ראיות מכריעות וכדומה כנ"ל דהדרינן להלכתא כבתראי.
כבר כתבתי מה שנראה לי בדעתם.

כבר בזה גופא עסק שם הב"ח לדון על הכרעת התוס' בין מחלוקת רש"י ור"ת בדין ניצוק חיבור או לא חיבור, והעיר עליהם כיצד הכריעו לכאורה אחרת מהכללים, והתאמץ לבאר את הכרעתם שבעצם אינה אחרת מהכללים אלא ע"פ הכללים, ע"ש. ואם כדבריך שהכרעות היפך זולתם מצויים לרוב מפה לפה וכו' וכו' א"כ מה לו כי ילין על דוגמא אחת זעירה, ומשמע שבכל המחלוקות שלמד ועסק בהם ראה בהם הכרעות "על פי כללי ההכרעה" ולא כדעתם והבנתם נגד השאר בלי כללים.
אדרבה לפי דבריי הדברים מובנים כמין חומר.
ברוב הפעמים תוס' יש להם דעה עצמית שדוחים אחד ומקיימים השני, ובזה אין שום קושיא, אלא עושים כדבריהם בין להקל בדאוריתא ובין להחמיר בדרבנן.
אולם שם התוס' לא הכריעו בראיות כאף צד, ולכן היה מתבקש שיפסקו לקולא בדרבנן, ולכן הקשה הב"ח מדוע לא עשו כן.

הייתי שמח לדוגמאות, זה היפך הגמ' ע"ז ז.,
אין לי כרגע. צריך לחפש. אולי @הלוי יוכל לסייע בזה, מקורות שהראשונים חולקים על קודמים להקל בדאוריתא ולהחמיר בדרבנן.
שוב נזכרתי בנושא הידוע של מחלוקת תוס' עם בה"ג בענין מי ששכח לספור העומר יום אחד.
איך תוס' חלקו על בה"ג, מה עם סב"ל? מפורש שכיון שברור ופשוט להם [תימה גדולה ולא יתכן] בסברא [ולא רק 'נראה להם שאינו כן'] דלא כבה"ג אז אין 'כללי פסיקה' של סב"ל ולבטל דבריהם מפני בה"ג שדבריו דברי קבלה וכדומה, אלא חלקו הם והבאים אחריהם על בה"ג.
וע"ע בשבת ע"ט ע"ב ברמב"ן ובר"ן ובב"י יו"ד סי' רע"א בענין כתיבת ס"ת על דוכסוסטוס, שהרמב"ם פוסל, והרמב"ן שם חלק עליו בקושיות וראיות, וכן הר"ן [בסתמא מהרמב"ן] עי"ש. והרי הוא פסול דאוריתא, ולא נמנעו מלחלוק עליו.
וכן מפורש בדברי הרמ"א ביו"ד סי' רמ"ב ס"ג בשם תה"ד וז"ל אבל מותר לחלוק עליו [על רבו] באיזה פסק או הוראה, אם יש לו ראיות והוכחות לדבריו שהדין עמו ע"כ. וגם לש"ך שם שחולק ע"פ מהרי"ק - כתב להדיא שלאחר מותו שרי עי"ש [והיעב"ץ חולק על הש"ך בדעת מהרי"ק עי"ש]

ה הענין, זה שדנים מכח ראיות, קושיות ותירוצים, דחיות והכרחים, זה עדין לא נותן לזה דין של הלכתא כבתראי, שהרי גם החכמים הקודמים ראו את הסוגיות והמקורות שעל פיהם כעת אנו נושאים ונותנים, וגם הם דנו ונשאו ונתנו על גבי אותם מקורות, והרי ידוע שהרבה יותר ממה שכתבו חשבו וביארו, ודבריהם שבכתב הם התמצית האפשרית, וא"כ מה חידשת להם, ולמה שהראיות שלך יטו את הדין.
אלא ש"ראיה" שדובר בה הרשב"א בתשובה ח"ב סי' שכב, בשביל באמת להכריע על ידה אחרת מהכללים של בדאורייתא להחמיר בדרבנן להקל בגדול בחו"מ לילך אחריו ובשעה"ד להקל כהיחיד וכו', הוא דוקא כשהיא ראיה "חדשה" שנראה וניכר בעליל שגם החכמים הקודמים שסברו אחרת לא ידעו מהם, וגם ניכר לו די בבירור שבכוחם של ראיות חדשות אלו לשנות ההוראה אליבא דאותו חכם גופיה ולפי דרכו ומשנתו שלמדנו מתוך רוח דבריו באותו הנידון, כי אם אין את האמדנא הזו, אז בעצם אינו חולק מכח ראיות, אלא חולק בשיקול הדעת כיצד נכון להכריע בכה"ג, וחזרנו לדין ספד"א לחומרא ודרבנן לקולא וגדול בחו"מ הלך אחריו בענייני שיקול הדעת.
אני דיברתי על ראיות כגון אלו שכבודו הבין שהם ראיות 'חזקות', וכפי שיראה כבודו במה שהעליתי למעלה כמה נושאים שיש שם דברים חדשים עי"ש.
אלא שאני מוסיף ש'פעמים' [לא תמיד], אני משוכנע שלא יחזור בו החכם מחמת דרך הפסיקה וכדומה, ואני גם משער איזה תשובות הוא ידחה את הטענות, ואעפ"כ עדיין נראה לי שכיון שלפי דעתי אין דחיות אלו מספיקות - חשיב ראיה ברורה. רק אם אני יודע שע"י דחייתו את הראיה אשאר רק 'בנטיית הלב' בזה אה"נ א"א להכריע 'אם אני חולק עליו ישירות ולא מקיים את דברי הקודמים שהוא חלק עליהם', וכפי שכתבתי לעיל.
 
נערך לאחרונה:
לרבנים החשובים הרב @דעת תורה והרב @הלוי.
סתם בשביל לשמח אותנו, נשמח אם תציגו כאן איזה "ראיה" עצומה שמצאתם לאיזה פסק של מרן זיע"א.
ידועה המחלוקת לגבי כת הדרדעים הכופרים בתורת הקבלה ודעת מרן זצ''ל שהם כשרים, והבאנו לזה כאן ראיות שחלקם מרן זצ''ל לא הביאם.
 

קבצים מצורפים

  • בדין הדרדעים אם נחשבים ככופרים.pdf
    394.8 KB · צפיות: 10
ידועה המחלוקת לגבי כת הדרדעים הכופרים בתורת הקבלה ודעת מרן זצ''ל שהם כשרים, והבאנו לזה כאן ראיות שחלקם מרן זצ''ל לא הביאם.
ייש"כ, שימחתני.
בעבר דנתי בזה עם איזה ידיד, לגבי הרב קאפח, וחשבתי להביא ראיה מכך שבכמה מקומות בספריו הזכיר את ספר הזוהר.
ואחר זמן האיר את עיני א' מידידי לד' החת"ס והיעב"ץ במטפחת ספרים שהבאת, ואמר לי שחלק מהדרדעים סוברים כך. וחלק סוברים דברים אחרים.
 
ודע: שזה בעיקר שורש המחלוקת שיש בכל הנושאים שעולים כאן בפורום, אני הקטן והרב דעת תורה והרב אמת ליעקב והרב כהן [בעבר שהיה כותב כאן] טוענים שדרכנו היא דרכו של מרן זיע''א ובזה אנו נחשבים תלמידיו כי הוא סלל לפנינו דרך להגיע להוראה בהקדמתו ליביע אומר, וכך היתה גם דרכו של בניו הרב יעקב זצ''ל ולהבדיל בין החיים הרב דוד שליט''א. אולם יש הנוקטים ללכת אחר מרן זיע''א בביטול דעתינו וזו הנהגת הרב שמעון ללוש שליט''א ע''פ הרשל''צ הרב יצחק יוסף שליט''א, וכך גם דרכם של רבי אברהם יוסף והרב אהרן בוטבול שליט''א. אנחנו יותר מתחברים לדרך הראשונה שכתבתי וזה לא עושה אותנו תלמידי מרן פחות מכם. אני אישית יכול לספר על עצמי שאני אהבתי את מרן זצ''ל בלב ונפש, וכשהניף את הדגל לחזק את תנועת ש''ס נכנסנו למערכה כמו חיילים, סגרנו את הספר והלכנו לעשות נפשות. את עיקר דרך הלימוד שאבנו משיעוריו וספריו. וכשמרן זצ''ל נפטר לבית עולמו הזלנו דמעות כמה ימים, ולאחר תקופה כתבתי על מרן כתבה שהודפסה בספר לזכרו של מרן.
כמה צער היה למרן בחייו מ"תלמידים" שכאלה.
איפה מצינו עוד תלמידים שמנסים לקעקע כל פסקיו של רבם?! זו בדיחה עלובה שהמציאו אנשי דלא מעלי, כי ידעו שאם יצאו נגד מרן במוצהר, רוב ככל הציבור הספרדי בארץ ובעולם, לא ישגיחו בהם כלל, והיו כלא היו.
אם היו מדמיינים לרגע את "רבם" בעל השמועה עומד כנגדם, האם כל דיבורם עמו היו לסתור את פסקיו?! אחרי שהרב היה קולט את המגמתיות בוודאי שלא היה חפץ בקרבתם. זה תלמיד שאינו הגון.
מה ההשוואה לרב דוד שבאין ספור מקומות חיזק את פסקי אביו, ומעולם לא עלה על דעתו לעשות כדבר הזה ולפרסם סדרת מאמרים וכדו' לסתור פסקי אביו הגדול.
לחזק את תנועת ש"ס לא צריך להיות תלמיד של מרן בשביל זה, צריך להיות יהודי טוב שאכפת לו מהיהדות.
לצערנו יש כאלו שעשו את מרן רשכבה"ג חבר שלהם. ולומדים תורה כדי להתגדל, ננס ע"ג ענק. אוי לו לדור שאלו "תלמידיו" של גדול הדור.
מן הסתם כבודו עמל בתורה וגדול ביראת ה', וחבל שנסחף אחרי הלך זה.
לסיכום, הפותח את פורום "מורשת מרן", חפץ לראות את תלמידי מרן זיע"א האמיתיים דנים בדבריו, ומחזקים פסקיו מטענות של מחברי הזמן וכדומה. וגם אם יש שאלות, ותמיד תו"כ לימוד יש שאלות וחוסרי הבנה, שהכל יעשה מתוך התבטלות ורצון אמיתי להבין ולהשכיל. ולא שום דבר אחר. ומי יתן ויפלו הדברים על אוזן שומעת.
 
לסיכום, הפותח את פורום "מורשת מרן", חפץ לראות את תלמידי מרן זיע"א האמיתיים דנים בדבריו, ומחזקים פסקיו מטענות של מחברי הזמן וכדומה. וגם אם יש שאלות, ותמיד תו"כ לימוד יש שאלות וחוסרי הבנה, שהכל יעשה מתוך התבטלות ורצון אמיתי להבין ולהשכיל. ולא שום דבר אחר. ומי יתן ויפלו הדברים על אוזן שומעת.
אמת, וזה עיקר הנקודה לדידן, וכבר עורר בזה הגר"ש ללוש בכ"מ כאן. ולכן ג"כ פירסמו את התקנון עם סעיף ו' כמדומה.
 
כמה צער היה למרן בחייו מ"תלמידים" שכאלה.
ממש לא, ידוע כמה אהב את הרב משה לוי זצ''ל והיה אף קם לכבודו.
מה ההשוואה לרב דוד שבאין ספור מקומות חיזק את פסקי אביו, ומעולם לא עלה על דעתו לעשות כדבר הזה ולפרסם סדרת מאמרים וכדו' לסתור פסקי אביו הגדול.
הרב דוד הי''ו כתב ספר לפי סדר השו''ע ולכן נראה שלא בכל מקום הוא חולק כי בספרו מביא את כל ההלכות על הסדר ואין בכל הלכה חילוקי דעות. אך אם היה הרב דוד מדפיס רק את הערות על אביו, היה נראה הדבר כאילו יש כאן מגמתיות לחלוק, אך האמת היא לא כך כי כונתו לפרסם דברים חדשים. וכך מתנהלים חלק ממחברי הזמן חלקם כותבים רק דברים שיש בהם חידושים מעבר לפסקו של מרן, כי אין טעם להעתיק שוב את פסקי מרן על ספר אחר. ובפרט שלא כל מאמר בא לחלוק להדיא על מרן זצ''ל, הרבה פעמים החידוש הוא לא כפי המנהג הנהוג או המקובל לפסוק וכדו'.

בכל אופן אחרי שכתבתי להדיא שאני אוהב את מרן לא פחות מכם, לא כדאי להכנס כאן בחקירה על הנושא הזה, כי אנחנו רק סוטים מהנושא שדובר קודם לכן, ובפרט שהשיח מתנהל כאן בכבוד הראוי.
 
ממש לא, ידוע כמה אהב את הרב משה לוי זצ''ל והיה אף קם לכבודו.
לאהוב זה לא אומר בהכרח שלא חולקים, מרן גם כיבד ואהב את הרב משאש, למרות שהיה בר פלוגתא מובהק של מרן.
הרב דוד הי''ו כתב ספר לפי סדר השו''ע ולכן נראה שלא בכל מקום הוא חולק כי בספרו מביא את כל ההלכות על הסדר ואין בכל הלכה חילוקי דעות. אך אם היה הרב דוד מדפיס רק את הערות על אביו, היה נראה הדבר כאילו יש כאן מגמתיות לחלוק, אך האמת היא לא כך כי כונתו לפרסם דברים חדשים. וכך מתנהלים חלק ממחברי הזמן חלקם כותבים רק דברים שיש בהם חידושים מעבר לפסקו של מרן, כי אין טעם להעתיק שוב את פסקי מרן על ספר אחר. ובפרט שלא כל מאמר בא לחלוק להדיא על מרן זצ''ל, הרבה פעמים החידוש הוא לא כפי המנהג הנהוג או המקובל לפסוק וכדו'.
הנקודה של @לשמור ולעשות לא בא על עניין שאם כותבים הרבה קושיות, זה מגמתיות. אלא שתלמידי מרן לא אמורים לתקוף את מרן כי ״כך היה דרכו של מרן״, אף הרב דוד כשחלק על מרן עשה זאת אחרי בירור מעמיק של העניין, וכידוע למי שמעמיק בספריו, ולא מחליט להשאיר את מרן בקושיות בלי לברר עד הסוף. וזו דרכו של מרן, ללמוד בדרך של בירור האמת, ולא בדרך של ״מה שנראה לי״ האמת.
מקווה שבזה כל הנקודה הובהרה.
 
לאהוב זה לא אומר בהכרח שלא חולקים, מרן גם כיבד ואהב את הרב משאש, למרות שהיה בר פלוגתא מובהק של מרן.
זה מה שרציתי להבהיר ולאפוקי, שזה שחולקים בהלכה זה לא בהכרח ציער את מרן.
הרב דוד כשחלק על מרן עשה זאת אחרי בירור מעמיק של העניין, וכידוע למי שמעמיק בספריו, ולא מחליט להשאיר את מרן בקושיות בלי לברר עד הסוף. וזו דרכו של מרן, ללמוד בדרך של בירור האמת, ולא בדרך של ״מה שנראה לי״ האמת.
ישנם סוגיות שהעמקנו בהם הרבה מאד חלקם ארכו שבועות מספר, וחלקם כמה חודשים. כך שהמסקנות לא באות כלאחר יד.
 
חזור
חלק עליון