בירושלמי עבודה זרה פרק ב' הלכה ה' [דף ח' סוע"א]:
"אבל נכרית מיילדת בת ישראל, ותני כן מיילדת מבחוץ אבל לא מבפנים, לא תכניס ידה לפנים שלא תמוק את העובר במיעיה, ולא תשקינה כוס של עיקרין".
ובתוספתא (במכלתין פ"ג) גריס "ולא תשקינה כוס עיקרין שחשודין על הנפשות", וכתב ע"ז הפני משה; משמע שאף שהיא רוצה לשתות כוס של עיקרין, לא תקבל מן הנכרית, מפני שחשודין על שפיכות דמים ושמא תשים בתוכה סם המוות. ע"כ.
ולכאורה יש להעיר דלפי דברי הפני משה, אינו ענין ליולדת ונכרית, אלא אם חשודים הנכרים והנכריות שישימו סם הממית בשתיה, א"כ מה לי כוס של עיקרין ומה לי כוס של בירה וכד', ובכל משקה יהיה צריך למיחש לזה, וחמירא סכנתא מאיסורא. וצ"ע. ולע"ע לא ראיתי למי שעמד בזה.
והעירני חכם אחד שליט"א דאכן כאן כתוב הלכה זו ויש ללמוד מכאן שאסור בכל משקה. וזה דוחק. וגם כי לא מצאנו בדברי הפוסקים שיש ענין להחמיר שלא לשתות מגוי סתם משקה שאין בו איסור יין נסך וכד' או שזהו במסיבה של גויים וכד', וכיעוין ביורה דעה סימן קטז ששם השו"ע והפוסקים מבארים את הדברים האסורים מפני הסכנה ולא ראינו למי שהביא הלכה זו.
ושוב אחר ההתבוננות נראה ליישב בס"ד דדוקא בכוס של עיקרין חיישינן להכי, שאם ח"ו הישראלית תמות, יהיה אפשר לתלות זאת בכוס של עיקרין ולא בגויה. אבל מה שאין כן בשאר משקים. וכפי שמצינו שאין איסור לעמוד ליד גוי שמא יהרגוהו אלא כשיש אפשרות לתלות בעוד דבר חיצוני וכגון בדרך שאזי צריך להתגונן באופנים מסויימים כמבואר בבבלי ובירושלמי לעיל. וזאת משום שאם ח"ו יהרגוהו ויבואו לגוי בטענה, יוכל הגוי לומר לסטים מצאוהו בדרך והרגוהו וכיוצ"ב. ואה"נ הוא הדין והוא הטעם בכוס של עיקרין. ודו"ק.
וה' יתברך האיר עיני ומצאתי ראיה ליסוד זה מדבריו של לוי בירושלמי לקמן (פ"ב ה"ב דף ח' ע"ב בדפוס עוז והדר), שנסתפקה הגמרא מהו מיכחול מינהון? רב אמר מאן דבעי מיסתמיא איסתמי, לוי אמר מאן דבעי לממת ימות. ע"כ. ופירש שם הפני משה (ד"ה לוי אמר מאן וכו') וז"ל; דאפילו סכנת מיתה איכא כשיתן עכו"ם זה סם חריף בתוך הכחול. ע"כ. ומבואר שחוששים שבדברים שאפשר שאם יקרה נזק יתלו בחפצים עצמם ולא בגוי, ועי"ז הגוי משתמט מהנזק לומר שאינו עשה את הנזק אלא החפץ, במקום דשכיח כזה דבר, חוששים. ודו"ק.
אשמח לשמוע חוות דעתכם על הענין.
"אבל נכרית מיילדת בת ישראל, ותני כן מיילדת מבחוץ אבל לא מבפנים, לא תכניס ידה לפנים שלא תמוק את העובר במיעיה, ולא תשקינה כוס של עיקרין".
ובתוספתא (במכלתין פ"ג) גריס "ולא תשקינה כוס עיקרין שחשודין על הנפשות", וכתב ע"ז הפני משה; משמע שאף שהיא רוצה לשתות כוס של עיקרין, לא תקבל מן הנכרית, מפני שחשודין על שפיכות דמים ושמא תשים בתוכה סם המוות. ע"כ.
ולכאורה יש להעיר דלפי דברי הפני משה, אינו ענין ליולדת ונכרית, אלא אם חשודים הנכרים והנכריות שישימו סם הממית בשתיה, א"כ מה לי כוס של עיקרין ומה לי כוס של בירה וכד', ובכל משקה יהיה צריך למיחש לזה, וחמירא סכנתא מאיסורא. וצ"ע. ולע"ע לא ראיתי למי שעמד בזה.
והעירני חכם אחד שליט"א דאכן כאן כתוב הלכה זו ויש ללמוד מכאן שאסור בכל משקה. וזה דוחק. וגם כי לא מצאנו בדברי הפוסקים שיש ענין להחמיר שלא לשתות מגוי סתם משקה שאין בו איסור יין נסך וכד' או שזהו במסיבה של גויים וכד', וכיעוין ביורה דעה סימן קטז ששם השו"ע והפוסקים מבארים את הדברים האסורים מפני הסכנה ולא ראינו למי שהביא הלכה זו.
ושוב אחר ההתבוננות נראה ליישב בס"ד דדוקא בכוס של עיקרין חיישינן להכי, שאם ח"ו הישראלית תמות, יהיה אפשר לתלות זאת בכוס של עיקרין ולא בגויה. אבל מה שאין כן בשאר משקים. וכפי שמצינו שאין איסור לעמוד ליד גוי שמא יהרגוהו אלא כשיש אפשרות לתלות בעוד דבר חיצוני וכגון בדרך שאזי צריך להתגונן באופנים מסויימים כמבואר בבבלי ובירושלמי לעיל. וזאת משום שאם ח"ו יהרגוהו ויבואו לגוי בטענה, יוכל הגוי לומר לסטים מצאוהו בדרך והרגוהו וכיוצ"ב. ואה"נ הוא הדין והוא הטעם בכוס של עיקרין. ודו"ק.
וה' יתברך האיר עיני ומצאתי ראיה ליסוד זה מדבריו של לוי בירושלמי לקמן (פ"ב ה"ב דף ח' ע"ב בדפוס עוז והדר), שנסתפקה הגמרא מהו מיכחול מינהון? רב אמר מאן דבעי מיסתמיא איסתמי, לוי אמר מאן דבעי לממת ימות. ע"כ. ופירש שם הפני משה (ד"ה לוי אמר מאן וכו') וז"ל; דאפילו סכנת מיתה איכא כשיתן עכו"ם זה סם חריף בתוך הכחול. ע"כ. ומבואר שחוששים שבדברים שאפשר שאם יקרה נזק יתלו בחפצים עצמם ולא בגוי, ועי"ז הגוי משתמט מהנזק לומר שאינו עשה את הנזק אלא החפץ, במקום דשכיח כזה דבר, חוששים. ודו"ק.
אשמח לשמוע חוות דעתכם על הענין.