זכית לכוין לדברי רבו של הרוקח
ערכי תנאים ואמוראים רבי יהושע בן לוי
רבי יהושע בן לוי.
גרסינן בשלהי מרובה78) ת"ר עשרה תנאים התנה יהושע וכו' וקא חשיב להו התם. ופרכינן, ותו ליכא, והא [איכא] דרבי יהודה, דתניא רבי יהודה אומר בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרשות הרבים וצוברו כל שלשים יום כדי שיהא נישף ברגלי אדם ובהמה שעל מנת כן הנחיל להן יהושע לישראל את הארץ. והאיכא דרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה, תנאי בית דין הוא שיהא זה יורד לשדה חבירו לקוץ סוכו של חבירו להציל נחילו וכו', והאיכא דרבי יוחנן, דכי אתא רבין א"ר יוחנן אחד אילן הנוטה וכו'. דכולהו תנאי יהושע נינהו ואם כן נפישי להו. ומשני עשרה תנאים רבי יהושע בן לוי אמרן. רב גביהה מתני בהדיא רבי נחום ורבי כיריים79) אמרו משום זקן [אחד] ומנו רבי יהושע בן לוי עשרה תנאים התנה יהושע וכו'.
ותימה דקתני להו בלשון ת"ר ואפילו הכי קא פריך תלמודא ותו ליכא, והדר קא משני רבי יהושע בן לוי אמרינהו. כל שכן דקשה דכיון דאמורא אמרינהו [כל שכן] דאיכא למיפרך והא איכא כל הני דאמרינן. ואי איכא [מאן] דדחיק לשנויי רבי יהושע בן לוי אמרינהו וסבירא ליה כהא ברייתא, אם כן מעיקרא מאי קס"ד למירמי ברייתא אברייתא. לישני האי תנא לא סבירא ליה הא דרבי יהודה ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה. ותו בין ברייתא בין הני תנאי דקא חשבי לתנאי דיהושע בן נון מנליה לרבי יוחנן אילן הנוטה. ומנלן דרבי יהודה ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אית להו הני תנאי. ורבי יהושע בן לוי מניינא מנליה.
ונראה כי רבי יהושע בן לוי זה אין זה רבי יהושע בן לוי תלמידו של רבי חנינא. כדאיתא בפרק הוציאו לו80) אמר ריב"ל לי התיר רבי חנינא לשחוק ולשתות שחלים בשבת. וזה ריב"ל נראה דזקן גדול היה, ובימי התנאים היה, ותלמידו של רבי אלעזר הקפר היה. כדאיתא בפרק כל הצלמים81) אמר רבה בר בר חנה אמר ריב"ל פעם אחת הייתי מהלך אחר רבי אלעזר הקפר בדרך וכו'. וקשה לי לומר כן ששנים היו:
ורבי יהושע בן לוי היה לוי, כדאיתא בכל הבשר82) אמר בר הדיא הוה [קאימנא] קמיה דרבי אמי דאמר לי עד כאן בין לחולין בין לתרומה. ולא תימא משום דרבי אמי כהן הוה, דהא רבי מיעשא83) בר בריה דרבי יהושע בן לוי הוא דאמר משמיה דריב"ל דהוא לוי עד כאן בין לחולין בין לתרומה.
ומעשיו של רבי יהושע בן לוי כמה היו גדולים שלא נשאל על שבועתו מעולם, כדאיתא בהמדיר בסופו84). ובאגדה דעשרת הדברות85) מביא על אותו הפסוק דלא תשא מעשה בריב"ל86) שלא נשבע לשקר מעולם. והיה צדיק גמור. כיון שבא ליפטר מן העולם אמר לו הקדוש ברוך הוא למלאך המות לך ועשה לרבי יהושע כל מה שיבקש ממך. והלך אצלו ומצאו שהיה יושב ועוסק בתורה. אמר לו לרבי יהושע [בן לוי] הקדוש ברוך הוא שלחני אצלך. אמר לו למה. אמר לו גזר הקדוש ברוך הוא ליקח נשמתך וצוני לעשות לך כל מה שתבקש ממני. אמר לו רבי יהושע המתן לי עד שאחזור תלמודי. וכן עשה. כיון שהגיע הזמן בא אצלו. אמר לו הרי אני [להמיתך] בקש ממני כל מה שתרצה ואעשה לך, מפני שגזר עלי הקדוש ברוך הוא שאעשה לך כל מה שתרצה. אמר לו רוצה אני שתראה לי גן עדן. אמר לו הן. לקחו והוליכו לגן עדן. כשהיו בדרך אמר לו תן לי סכינך שלא תבעתיני בדרך. מיד נתנו לו. ובסכין היו בו ג' טיפות של מרה. הטיפה של מות שממנה מתים בני אדם, וטיפה שבה נסרחין, וטיפה שבה פניו מוריקות. והאגדה פליגא אגמרא דידן. דגרסינן בפ"א דמס' ע"ז87) דטיפה של מרה תלויה בחרבו וזורקה לתוך פיו של חולה, ממנה מת ממנה מסריח ממנה פניו מוריקות.
כשהגיע לגן עדן אמר לו רבי יהושע העלני מקדם לגן עדן והראני מקומי, העלהו והראהו מקומו, באותה שעה הזכיר רבי יהושע את השם הגדול והנורא הנאמר בשבעים ושתים אותיות וקפץ לתוך גן עדן, ותפס המלאך כנף טליתו ולא השגיח בו רבי יהושע. אמר לו צא ואטול נשמתך. מיד נשבע רבי יהושע ואמר לא אצא מכאן. אמר לו אם כן החזיר לי הסכין. אמר לו איני נותן לך עד שתלך לפני הקדוש ברוך הוא. מיד הלך לפני הקדוש ברוך הוא, אמר לפניו רבש"ע כך וכך עשה לי ריב"ל. אמר לו לך בכל מקום שדר שם, אם תמצא שנשבע לשקר הוצא אותו משם ותהא שבועתו בטילה. אם לא נשבע לשקר מימיו גם שבועה לא תהא בטילה והניחהו לשם. הלך מלאך המות וסיבב כל המקומות ולא מצא שנשבע לשקר מימיו, מיד הניחוהו שם. ועוד (היה) [הוא] שם בחיים בגן עדן. אמר לו החזיר לי הסכין, אמר לו איני נותנה לך, יצתה בת קול ואמרה לו החזיריהו לו שצריך לבריות. אמר לו רבי יהושע איני נותנה לך עד שתשבע לי שלא תטול נשמתן של בני אדם בפרהסיא88) ונשבע לו. מה עשה מלאך המות הלך ועמד לפני ר"ג אמר לו ראה מה עשה לי חבירך. א"ל ר"ג מה עשה לך סיפר לו כל המעשה. אמר לו ר"ג יפה עשה לך. שוב אמר לו רבן גמליאל בבקשה ממך בא ואשלחך אצלו ואמור לו לרבי יהושע שיחפש כל גן עדן וגיהנם איך [הם] אוצרותיהם וחדריהם, אם יש בגן עדן גוי ואם יש בגיהנם ישראל.
מיד הלך רבי יהושע וחפש כל גן עדן ומצא שם שבע כתות של צדיקים, כת אחת הרוגי מלכות כגון ר"ע וחביריו, כת שניה טבועי ים וכו' נראה לי אותן שנשבו לקלון והשליכו את עצמן אל הים כדאמרינן באגדה דנזיקין89): כת שלישית רבן יוחנן בן זכאי וחמשת תלמידיו. נ"ל דנתקיים חלומו של רבן יוחנן בן זכאי שאמר לתלמידיו שראה בחלומו ונתנה עליו בת קול עלו לכאן עלו לכאן אתם ותלמידיכם ותלמידי תלמידיכם מזומנים לכת שלישית נראה לי כדאיתא בפרק אין דורשין בעריות90): כת רביעית שירד הענן וכסה הגן. כת חמישית בעלי תשובה. כת שישית תינוקות שלא טעמו טעם חטא. כת שביעית ענוים וקדושים שיש בהן מקרא ומשנה ודרך ארץ. ועליהם הכתוב אומר91) וישמחו כל החוסים בך וכו'. והקב"ה יושב ומבאר להן התורה וכו'. ובאותה אגדה מסיים שלח לר"ג ע"י מלאך המות.
ואחר כך הלך רבי יהושע למקומו בגן עדן. ואליהו זכור לטוב מכריז לפניו פנו מקום לבר ליואי. הלך ומצא לרשב"י דיתיב אתליסר בסתרקי פיזא וכו'. ובבראשית רבה92) פרשת הקשת בענין אחר. ובשוחר טוב93) מזמור נאום פשע לרשע מעשה בריב"ל שהיה עוסק בדברי תורה [עם אליהו זכור לטוב] והיו במערת רשב"י ונתקשה ר' יהושע בן לוי בהלכה אמר לו [אליהו] זכור לטוב מבקש אתה לשאול אותה מרשב"י, בוא ואני מעמיד אותו לך. מיד הלכו וקרא אליהו זכור לטוב לרשב"י. מיד ענה אותו. אמר לו, רבי יהושע בן לוי בא לשאול לך בהלכה. ולא היה חפץ. אמר לו [אליהו] זכור לטוב כדאי הוא בן לוי לראותך, צדיק הוא. אמר לו אילו היה צדיק [לא] היה הקשת נראה בימיו. למה, שכל ימיו של רבי שמעון בן יוחאי לא נראתה הקשת וי"א אף דורו של חזקיהו, [ובדורו של צדקיהו היו יודעים שם המפורש שנאמר כה אמר ה' אלהי ישראל הנני מיסב את כלי המלחמה אשר בידכם, איזהו כלי המלחמה זה שם המפורש].
בבראשית רבה94) [אליהו] זכור לטוב ורבי יהושע בן לוי הוו תניין כחדא, כי מטין שמועה דרבי שמעון בן יוחאי אמרין (קאמרה) [הא מרה] דשמעתא ניזיל ושאיליניה. עלה [אליהו] זכור לטוב לגביה א"ל מאן עמך א"ל גדול הדור הוא רבי יהושע בן לוי וכו': ובחלק95) ריב"ל אשכחיה לזכור לטוב דיתיב אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי וכו': ותמיד היה זכור לטוב מצוי אצלו, כדמוכח באלו הן הגולין96) ובתלמוד ירושלמי פרק האשה97), במעשה דעולא בר קושר98).
ואף על פי שקשה לי לומר ששנים היו, מתוך קושיות אחרות הוזקקתי לכתוב כך, דגרסינן בבראשית רבה פרשת ואלה ימי שני אברהם99) כתיב עוז והדר לבושה ותשחק ליום [אחרון], כל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להן לעתיד לבוא, ומראה להן הקדוש ברוך הוא עד שהן בעולם [הזה], ונפשן שביעה והן ישינים וכו'. ומייתי לה כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי, בשעת סילוקן של צדיקים הקדוש ברוך הוא מראה להן מתן שכרן:
זבדי בן לוי ורבי יהושע בן לוי ורבי יוסי בן פטרוס1) תלתהון אמרין תלתי קראי כד דמכין. חד אמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא. כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו. וחד מינהון תערוך לפני שולחן נגד צוררי. וחד מינהון אמר כי טוב [יום] בחציריך [מאלף]. ורבנן אמרי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. הוי בשעת סילוקן [של צדיקים] הקדוש ברוך הוא מראה להן מתן שכרן שהוא מתוקן [להן] לעתיד לבוא. הה"ד יקר בעיני השם המותה לחסידיו לפיכך ותשחק ליום אחרון. אבל בירושלמי2) [גריס] חד מינהון אמר על זאת יתפלל כל חסיד, וחד אמר וישמחו כל חוסי בך, וחד אמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. הרי משמע שרבי יהושע בן לוי נפטר לגן עדן על מיטתו. וגם במדרש שוחר טוב3) על אותו פסוק וישמחו כל חוסי בך ר' זבדי בן לוי ורבי יוסי בן פטוס ורבי יהושע בן לוי, שלשה [אלה] קראו שלשה פסוקים הללו בשעת סילוקן מן העולם:
וכל סיום שיתא סדרי משנה שמסיימין בנחמה, כגון סדר מועד4) ומחה השם דמעה מעל כל פנים סוף מועד קטן. וסדר נשים וישמור משמרתי וכו' בספרים שלנו5), אבל לא בסדר המשנה6). וסדר ישועות תלמיד חכם קודם לכהן גדול [עם הארץ7)]. וסדר קדשים ברוך המקום ברוך הוא שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן8). ומסכת קינים9) בישישים חכמה וגו'. רבי שמעון בן עקשיא הוא דאמר לההיא בבא. וכל הסיומים במשנה הן [דברי התנא] ולא דברי אמורא. אבל סיום סדר טהרות10) גרסינן, אמר רבי יהושע ב"ל עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. א"ר שמעון בן חלפתא אין לך כלי שמחזיק ברכה אלא השלום שנאמר השם יברך את עמו בשלום. בסיום מסכת עוקצין בבבא זו. ופשיטא דרבי שמעון בן חלפתא תנא היה וזקן היה, דגרסינן11) אמר לו לרבי שמעון בן חלפתא מפני מה [לא] הקבלנו פניך ברגל כדרך שהקבילו אבותיי לאבותיך אמר לו סלעים נעשו גבוהים וכו'. ומקדים במשנה דברי רבי יהושע בן לוי לדבריו. ובברייתא שאנו שונין12), שנו חכמים בלשון המשנה, אין בה דברי אמוראים אלא כולה דברי תנאים ואנו אומרים אריב"ל13) בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב וכו'. ובברייתא דבי [אליהו] זכור לטוב דריב"ל שנויה14).
מכל אלו הראיות משמע דרבי יהושע [בן לוי שנים היו]. אחד מהן היה תנא ואחד מהן היה אמורא. מיהו רבי יהושע בן לוי שנכנס לגן עדן בחייו אמורא [היה], שהרי [רב] חיננא בר פפא שושבינו היה, כדאיתא בשלהי פרק המדיר15) רבי יהושע נכנס בחייו לגן עדן כדאיתא התם ובכל מקום הלכה כמותו. כך קבלנו. וכן פסק רבינו תם16) ז"ל. [ב]ההיא דמגילה פרק אחרון17) דפליגי איהו ורבי יוחנן בבית הכנסת לעשותו בית המדרש. כמו שכתבנו למעלה בסדר יוחנן:
ובכמה מקומות18) אריב"ל בשם בר קפרא. וגם תלמידו של רבינו הקדוש היה, דגרסינן בפ"א דזבחים הלכה הפסח והחטאת19), אריב"ל בעלייה זו שמעתי מרבי20) שטבילת אצבע מפגלת. גרסינן בפרק המפקיד הלכה המפקיד אצל חבירו חבית של יין21), א"ר יוחנן משום רבי יוסי בן נהוראי משונה שליחת יד האמורה בשומר חנם. הרי רבי יוחנן אמר משום רבי יוסי בן נהוראי. וגרסינן באלו טריפות הלכה שמוטת ירך בעוף22), שאל רבי יוסי בן נהוראי את ריב"ל קדירת קנה בכמה אמר לו משנה שלימה שנינו וכו'. עד א"ל ועל דא את סמיך והלא הלכה רווחת בישראל שמוטת ירך בעוף טריפה וכו' לאפוקי מרבי חנינא דאמר כשרה. וקיי"ל כריב"ל כדמסיק התם. מ"מ מדלא א"ל ועל דא מר סמיך אלא את סמיך, ש"מ שהיה זקן כמותו. כל ההלכות הללו משמעותן אינו יכול (לבלט) [לעמוד] על הבירור. ומן השמים יאירו עיני ויסייעוני לברר הנכונה.
ומיהו אצל רבי חנינא שהיה רבו אין הלכה [כמותו], דהכי גרסינן בפרק אלו עוברין23), אמר רב יוסף הא [נשי] דידן נהוג למיפא קפיזא קפיזא בפסחא. אמר ליה אביי מאי דעתיך לחומרא, חומרא דאתי לידי קולא [היא], דקא מפקע ליה מחלה. א"ל דעבדן כרבי אליעזר דתניא רבי אליעזר אומר הרודה ונותן לסל [הסל] מצרפן לחלה. ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר. איני והאמר ריב"ל לא שנו אלא ככרות של בבל שנושכות זו את זו אבל כעכין לא. והא איתמר עלה א"ר חנינא אפילו כעכין. אלמא רב יוסף ואביי כרבי חנינא סבירא להו אפילו למעשה.
גרסינן בפ"א דברכות24) ויאמר לא תוכל לראות את פני תנא משמיה דריב"ל א"ל הקדוש ברוך הוא למשה כשרציתי לא רצית וכו'. וי"ס [דגרסי] תנא משום רבי יהושע בן קרחה: מיהו בפרק שלשה שאכלו הלכה נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן גרסינן25) א"ר אסי קטן המוטל בעריסה מזמנין עליו. ופרכינן והא תנן נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן. ורוב ספרים כתוב בהן, הוא דאמר כי האי תנא26) דאריב"ל אף על פי שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו אבל עושין אותו סניף לעשרה. לפום ריהטא ולכאורה משמע שקורא לריב"ל תנא. מ"מ כי מעיינינן בלישנא [מוכח כי] אמורא הוא, דאם הוא היה תנא היה לו לשנות דרך משנה וברייתא ריב"ל אומר. שכך לשון ברייתא ומשנה בכל מקום, [ודרך לומר אצל] אמורא רבי פלוני או רב פלוני אמר. ואם כן אכתי קשיא מתניתין בין לרבי אסי בין לריב"ל אם אמורא היה. הילכך הפירוש כך הוא, הוא דאמר כי האי תנא, דהא דאריב"ל אף על פי שאמרו, הן תנאים ששמע ריב"ל מהן, שיעשו אותו סניף. כי כבר ביררנו כי ריב"ל תלמיד תנאים היה. והירושלמי27) כך הוא, רבי סימון בשם ריב"ל ורבי יוסי בן שאול בשם רבי קטן עושין אותו סניף לעשרה. והיינו התנא דרבי היה תנא. ובכל מקום הלכה כריב"ל. וכן פסק רבינו תם מההיא דמגילה28) דחלוקין הוא ורבי יוחנן בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש דפסקינן כריב"ל. ולי הסודר נראה כי ודאי כך הוא. וכן משמע בהחולץ29) גבי גוי ועבד הבא על בת ישראל, דאיכא כמה תנאים ואמוראים דפליגי אי הולד ממזר או כשר. ומסקנא מייתי רב יוסף ראייה להכשירם מרבי יהושע בן לוי ולא מרב ושמואל ובר קפרא ורב אפס אלא מריב"ל משום דהילכתא כותיה.
