• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

האם יחיד 'בביתו' גומר את ההלל בברכה בליל פסח

דעת תורה

Active member
בשו"ת יחוה דעת חלק ה' סימן ל"ד האריך בענין חיוב נשים בהלל בליל פסח, ואלו דבריו העיקריים בענין זה:
ואין לדחות ולומר שלא תיקנו לומר הלל בליל פסח בברכה אלא בבית הכנסת בצבור, משום פרסומי ניסא, אבל ביחיד אין לאומרו, זה אינו, שהרי כתב מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן תפז סק"ח), שההלל של ליל פסח בבית הכנסת מיוסד על אדני פז, ועל דרך האמת יש לו סמוכים דקשוט, ואף מי שנמצא בבית כנסת שנוהגים שלא לומר הלל בליל פסח בתפלת ערבית, רשאי לומר הלל בינו לבין עצמו ולברך עליו, וכמו שכתב הרה"ג המקובל רבי ישראל שלמה לינגו, בכתיבת יד, ושכן קיבל מרבו הרמ"ע מפאנו, וכך נהג הרה"ג מהר"ר נחמן פואה זצ"ל. ע"כ. ודברי הרמ"ע מפאנו מבוארים בספרו אלפסי זוטא (פרק ב' דשבת כד:). ע"ש. ונודע שגם רבינו האר"י בשער הכוונות (דף פא ע"ב) כתב עליו הנפק. ואישר וקיים אמירת ההלל בבית הכנסת. ע"ש. ובתשובה מאהבה חלק א' (סימן צ') העיד בגדלו שרבו הגאון בעל נודע ביהודה, היה נוהג לומר ההלל בליל פסח לאחר התפלה, אף על פי שהקהל שלו נהגו שלא לאומרו כדברי הרמ"א. ע"ש. והגאון רבי חיים פלאג'י בספר רוח חיים (סימן תפז סק"ד) כתב, שאם טעו הצבור ושכחו לומר ההלל בבית הכנסת בתפלת ערבית של ליל פסח, ונזכר היחיד לאחר שבא לביתו, יגמור מיד את ההלל בברכותיו קודם הקידוש. ע"ש. (ויש סיוע לזה מדברי המאירי בפסחים קיז ע"ב ע"ש). ובספר מאורי אור (עוד למועד דף לב ע"א) כתב, שאף על פי שהרמ"א כתב שלא נהגו במדינתו לומר הלל בליל פסח בבית הכנסת, מכל מקום טוב ונכון ליחיד לגמור ההלל בברכה בפני עצמו קודם התחלת הסדר של ליל פסח, ויסוד מוסד לאמירת ההלל בליל פסח, ממה שאמרו בספר התיקונים (תיקון י"ג), מצה שלימה ופרוסה, כנגד הלל גמור והלל לחצאין בליל פסח. וגם על פי הזוהר שתי מצות ופרוסה, שתי מצות כנגד הלל גמור בלילה וביום, והפרוסה כנגד הלל לחצאים, שהסעודה מפסקת בין תחלתו לסופו וכו'. ע"ש. ולפי התיקונים ברור שגם הנשים חייבות בהלל ליל פסח, כמו במצה. (וגם לדברי הזוהר יש לומר כן. ודו"ק). והן אמת כי בשו"ת בית יהודה עייאש חלק ב' (סימן לג) כתב, שאפילו במקומות שנהגו לומר הלל בברכה בליל פסח, לא נהגו כן אלא בצבור, אבל לא ביחיד. ע"ש. והסתמך עליו הרה"ג רבי יוסף ידיד הלוי בשו"ת ימי יוסף בתרא (חלק אורח חיים סימן כג). ע"ש. זהו מפני שלא ראו דברי הרמ"ע מפאנו וסיעתו הנ"ל, אבל בהגלות נגלות דברי הפוסקים הנ"ל, נראה שהעיקר להלכה שגם היחיד יגמור ההלל בברכה. וכן כתב הרה"ג רבי חיים הכהן בספר ערב פסח. ולכן גם הנשים יגמרו ההלל בברכה, קודם הקידוש ע"כ.
ודבריו צע"ג, דהרב ימי יוסף בתרא ראה את דברי הרמ"ע מפאנו המובאים בחיד"א אלא שכתב חילוק בין דבריו לבין דברי מהר"י עיאש
1651121463419.png
1651123725857.png

ומבואר דס"ל לחלק בין יחיד 'בביתו' שאינו גומר את ההלל 'בברכה', וזוהי הוראה הבית יהודה, לבין יחיד 'בציבור' שגומר בברכה וזוהי הוראה הרמ"ע מפאנו.
וכ"כ בספר נטעי גבריאל ח"ב סי' ס"א בשם ר' משה סולובייצ'ק [בנו של הגר"ח מבריסק] לדייק מדברי השו"ע.
1651122748564.png

ודיוק זה נראה גם מדברי הטור בסוסי' תע"ג שכתב ויש מקומות שנוהגין לקרות ההלל בב"ה בציבור כדי שלא יצטרכו לברך עליו בשעת ההגדה ע"כ. ולא כתב ויש מקומות שנוהגין לקרות ההלל לפני קריאת ההגדה וכיו"ב. וגם מרן השו"ע שכתב בסי' תפ"ז גומרין ההלל בצבור, ואמאי הדגיש זאת, לימא גומרין את ההלל, ואנא ידענא דבין בציבור ובין ביחיד? וכדכתב ר' משה סולובייציק הנ"ל.

ובגליון בשו"ת יחו"ד החדש כתוב כך:
וז"ל הרמ"ע ויחיד המדקדק במעשיו אפילו אם שמע מעין שבע מהש"צ יגמור ההלל בינו לבין עצמו ויברך עליו תחילה וסוף ע"כ, ולרבותא נקט הכי, אבל גם אם היה בביתו צריך לאומרו בברכות, וכ"כ בארח"ח בשם הרא"ה וכו' עי"ש.
ולפי האמור ערבך ערבא צריך, דמאן יימר לן דהכי הוא שגם בביתו צריך לומר, ואולי בדוקא קאמר בבית הכנסת וכנ"ל.

ומה שהביא בשם הארח"ח בשם הרא"ה. יש להוסיף שכ"כ גם הריטב"א בסדר ההגדה שאף ביחיד מברך.

אולם לעיל דייקנו מדברי הטור שרק בבית הכנסת.

וכן מתבאר עוד מדברי ר' דוד בונפיד בדף קי"ח סוף עמ' א' בשם הרשב"א [בברכות י"א] שהברכה היא קבועה ברבים ולא בביתו כלל עי"ש.
וז"ל הרשב"א בברכות י"א בסוף דבריו
ולפי הסכמה זו של גאוני עולם ז"ל נראה פירוש הירושלמי שכתבתי למעלה דהכי קאמר שנייה היא שאם שמעה בבית הכנסת יצא והלכך עיקר תקנת קריאתו בבית הכנסת היה ולא בבית ובקריאת ביהכ"נ הוא שתקנו לברך שהיא עיקר התקנה ומצות הקריאה אבל בבית לא ע"כ.

וא"כ נמצא שיש בענין זה של אמירת ההלל בברכה ביחיד בביתו מחלוקת ראשונים בין הרא"ה והריטב"א לרשב"א והטור וסתימת דברי מרן השו"ע.
וגם באחרונים בין הגר"ח פלאגי והמאורי אור לבין הגר"א ובית יהודה והר"י ידיד והר"ם סולוביצי'ק.
וא"כ הוראתו של מרן זצ"ל לומר לנשים בביתם לברך על ההלל צע"ג, דקי"ל סב"ל.
 
נערך לאחרונה:
ראיתי כעת את דבריו.
אולם לא עמד בחילוק בין יחיד 'בציבור' לבין יחיד 'בביתו' שחילק הגר"י ידיד הלוי.
מה שכתב בדעת הרשב"א = אינו נראה, דמזה שהאריך להדיא בבית הכנסת ולא בביתו נראה דבדוקא קאמר. וכמו שנראה יותר מלשון ר' דוד הנ"ל.
כמו כן מלשונות הטור והשו"ע נראה כן שהוסיפו בצבור.
ולפי האמור יש בזה מחלוקת ראשונים ואחרונים וקי"ל סב"ל.
ובפרט שכפי שהעידו הרבה - לא נהגו כן בשנים קדמוניות.

שוב ראיתי שכן דייק הנזירות שמשון מדברי הטור שרק בצבור שייך לברך
1651153494765.png

והביאו בספר מועדים וזמנים ח"ז סי' קע"ט, ושם ג"כ דייק מהגר"א שרק בצבור נתקן משום פרסומי ניסא, והעלה כן [אלא שלאשכנזיות שמברכות על מ"ע שהז"ג כתב שאין למונעם מלברך עי"ש].
 
נערך לאחרונה:
בשו"ת יחוה דעת חלק ה' סימן ל"ד האריך בענין חיוב נשים בהלל בליל פסח, ואלו דבריו העיקריים בענין זה:
..................והן אמת כי בשו"ת בית יהודה עייאש חלק ב' (סימן לג) כתב, שאפילו במקומות שנהגו לומר הלל בברכה בליל פסח, לא נהגו כן אלא בצבור, אבל לא ביחיד. ע"ש. והסתמך עליו הרה"ג רבי יוסף ידיד הלוי בשו"ת ימי יוסף בתרא (חלק אורח חיים סימן כג). ע"ש. זהו מפני שלא ראו דברי הרמ"ע מפאנו וסיעתו הנ"ל, אבל בהגלות נגלות דברי הפוסקים הנ"ל, נראה שהעיקר להלכה שגם היחיד יגמור ההלל בברכה. וכן כתב הרה"ג רבי חיים הכהן בספר ערב פסח. ולכן גם הנשים יגמרו ההלל בברכה, קודם הקידוש ע"כ.
ודבריו צע"ג, דהרב ימי יוסף בתרא ראה את דברי הרמ"ע מפאנו המובאים בחיד"א אלא שכתב חילוק בין דבריו לבין דברי מהר"י עיאש.
פשוט וברור שראה הגר"ע זצ"ל שהרב יוסף ידיד הלוי זצ"ל ראה דברי הרמ"ע שנזכרו בברכי יוסף שכן הביא שהסתמך על הספר בית יהודא שמובא מיד בסיום הבאת דברי הברכי יוסף בשו"ת יוסף בתרא.
וע"כ לומר שנפלה ט"ס ביחווה דעת ותמורת "שלא ראו" צ"ל "שלא ראה"[הבית יהודא עייאש] ואף שאחרי ההגה יש בזה קצת דוחק לשוני עדיף לסבול דוחק הלשון ולא דוחק העניין. וראה להלן.
ומבואר דס"ל לחלק בין יחיד 'בביתו' שאינו גומר את ההלל 'בברכה', וזוהי הוראה הבית יהודה, לבין יחיד 'בציבור' שגומר בברכה וזוהי הוראה הרמ"ע מפאנו.
וכ"כ בספר נטעי גבריאל ח"ב סי' ס"א בשם ר' משה סולובייצ'ק [בנו של הגר"ח מבריסק] לדייק מדברי השו"ע.
חילוק זה בוודאי ראה הגר"ע זצ"ל שכן הוא בא מיד אחרי ציטוט דברי הבית יהודא בשו"ת יוסף בתרא הנ"ל וכנראה לא סבירא לחלק כן בפרט שכל הרואה דברי הרב יוסף בתראה בפנים יראה שאך רק מחמת דברי הבית יהודא כתב לחלק כן ולא סבר כן לעיל מיניה ורק כדי ליישב הבית יהודא עם הפוסקים הוכרח לעשות כן וכל המעיין בבית יהודה הנ"ל יראה שצדקו דברי היחווה דעת שלא ראה הבית יהודא הראשונים הנ"ל שלא הזכירם גם לשיטתו נראה שאין לומר ביחיד בציבור שאם היה כן היה כותב כן להדיא גם בא ליישב המנהג שלא היו אומרים כלל אף לא בבית הכנסת.[וציין בשאלה שהוא נגד מנהג רוב המקומות אם כי הביא להלן היו כבר בדורות קודמים יותר שלא נהגו כן ע"ש].
ודיוק זה נראה גם מדברי הטור בסוסי' תע"ג שכתב ויש מקומות שנוהגין לקרות ההלל בב"ה בציבור כדי שלא יצטרכו לברך עליו בשעת ההגדה ע"כ. ולא כתב ויש מקומות שנוהגין לקרות ההלל לפני קריאת ההגדה וכיו"ב. וגם מרן השו"ע שכתב בסי' תפ"ז גומרין ההלל בצבור, ואמאי הדגיש זאת, לימא גומרין את ההלל, ואנא ידענא דבין בציבור ובין ביחיד? וכדכתב ר' משה סולובייציק הנ"ל.
כבר דחה הרב יוסף ידיד בשו"ת הנ"ל שם שאין לדייק כן. ע"ש.
וכן מתבאר עוד מדברי ר' דוד בונפיד בדף קי"ח סוף עמ' א' בשם הרשב"א [בברכות י"א] שהברכה היא קבועה ברבים ולא בביתו כלל עי"ש.
וז"ל הרשב"א בברכות י"א בסוף דבריו
ולפי הסכמה זו של גאוני עולם ז"ל נראה פירוש הירושלמי שכתבתי למעלה דהכי קאמר שנייה היא שאם שמעה בבית הכנסת יצא והלכך עיקר תקנת קריאתו בבית הכנסת היה ולא בבית ובקריאת ביהכ"נ הוא שתקנו לברך שהיא עיקר התקנה ומצות הקריאה אבל בבית לא ע"כ.
הן כל יקר ראתה עינו של היחוה דעת דברי הרשב"א הללו והקדים תרופה למכה וכתב בסוף הציטוט של הרשב"א בסוגריים ביאור דברי הרשב"א שהסיבה שלא מברכים בבית מפני שחולקין אותו וזה לשון הרשב"א לעיל מיניה:
"
ומכל מקום למדנו להלל שבלילי פסחים שמברכין עליו. וכן נהגו קצת מן הרבנים האחרונים. אבל הגאונים כרב צמח ורב יוסף ורב יצחק בן גיאת זצ"ל הסכימו שאין מברכין עליו עכשיו בהלל שקורין בבית מפני (שקורין) [שחולקין] אותו באמצע. וכתב רב עמרם משמיה דרב צמח: ומה שאמר רביעי גומר עליו את ההלל לומר שאינו מדלג כראש חדש.
...............................

וכן רבותינו בעלי התוספות מסכימין לסברא זו "מפני שחולקין אותו באמצע", דהיאך אפשר שמפסיקין בו באכילה ושתיה ומברכים עליו בתחלתו "לגמור", שהרי אפילו בימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל אין מפסיקין בו אלא מפני הכבוד. ורבינו תם ז"ל לא היה מברך עליו. וכן המנהג. ואמרינן בירושלמי "אם הלכה רופפת היא בידך ראה היאך הציבור נוהג ונהוג כן". ובודאי אילו רצה לקרות כולו בבת אחת בבית הכנסת או בביתו אז חייב לברך עליו כההיא דמסכת סופרים ודירושלמי; תניא בתוספתא בערבי פסחים "בני העיר שאין להם מי שיקרא את ההלל הולכין לבית הכנסת וקורין פרק ראשון, הולכין אוכלין ושותין, חוזרין וגומרין את כולו. אם אין אפשר להם כן גומרין את כולו.

גם ראה בבית יהודא הנ"ל שהביא מהר"ן שהסיבה שאין ליחיד לברך בביתו אם קורא כי כבר יצא ידי חובה בבית הכנסת ויוצא מדבריו שאם לא שמע בבית הכנסת מברך בביתו וכפסק היחוה דעת לנשים ודוק.
וא"כ נמצא שיש בענין זה של אמירת ההלל בברכה ביחיד בביתו מחלוקת ראשונים בין הרא"ה והריטב"א לרשב"א והטור וסתימת דברי מרן השו"ע.
וגם באחרונים בין הגר"ח פלאגי והמאורי אור לבין הגר"א ובית יהודה והר"י ידיד והר"ם סולוביצי'ק.
וא"כ הוראתו של מרן זצ"ל לומר לנשים בביתם לברך על ההלל צע"ג, דקי"ל סב"ל.
נראה לפי מה שהסברתי לפענ"ד שדברי היחווה דעת מיושבים אין בהם נפתל ועיקש ומיוסדים על אדני פז.
 
וע"כ לומר שנפלה ט"ס ביחווה דעת ותמורת "שלא ראו" צ"ל "שלא ראה"[הבית יהודא עייאש] ואף שאחרי ההגה יש בזה קצת דוחק לשוני עדיף לסבול דוחק הלשון ולא דוחק העניין. וראה להלן.
אינו נכון כלל, דודאי שהבית יהודה לא ראה את דברי הרמ"ע שהובאו בברכ"י, כיון שהיה לפניו, אבל אין שום ראיה שאם היה רואהו היה חוזר בו, שהרי הרב יוסף ידיד ראה את דבריהם והשוה ביניהם, כך שהגהה זו לא מעלה ולא מורידה כלל.
חילוק זה בוודאי ראה הגר"ע זצ"ל שכן הוא בא מיד אחרי ציטוט דברי הבית יהודא בשו"ת יוסף בתרא הנ"ל וכנראה לא סבירא לחלק כן בפרט שכל הרואה דברי הרב יוסף בתראה בפנים יראה שאך רק מחמת דברי הבית יהודא כתב לחלק כן ולא סבר כן לעיל מיניה ורק כדי ליישב הבית יהודא עם הפוסקים הוכרח לעשות כן וכל המעיין בבית יהודה הנ"ל יראה שצדקו דברי היחווה דעת שלא ראה הבית יהודא הראשונים הנ"ל שלא הזכירם גם לשיטתו נראה שאין לומר ביחיד בציבור שאם היה כן היה כותב כן להדיא גם בא ליישב המנהג שלא היו אומרים כלל אף לא בבית הכנסת.[וציין בשאלה שהוא נגד מנהג רוב המקומות אם כי הביא להלן היו כבר בדורות קודמים יותר שלא נהגו כן ע"ש].
אתה עושה מהקושיא תשובה. אתה כותב שע"כ הרב עובדיה ראה ולא סבירא ליה, ולא יעשה כן.
אז מה אם הרב יוסף ידיד כתב כן רק כדי ליישב את דברי הבית יהודה עם הפוסקים? כך היא דרכם של הפוסקים למעט במחלוקות היכא דאפשר.
ובפרט, וזה התחדש לי רק כעת כשעיינתי בבית יהודה בפנים - מה שהבאתי בשם הנזירות שמשון והרב משה סולובייציק לדייק מדברי הטור והשו"ע שרק 'בצבור' גומרים את ההלל - זהו דיוקו של הבית יהודה עצמו, וזהו מקורו כפי שיראה המעיין בדבריו היטב שזהו דיוקו.
1652678450225.png
כבר דחה הרב יוסף ידיד בשו"ת הנ"ל שם שאין לדייק כן. ע"ש.
הוא דחה כן בתחלה לפני שראה את דברי הבית יהודה עי"ש. אולם להאמור כך דייקו גם הבית יהודה עצמו, הנזירות שמשון והרב סולובייציק.
מה שדחה הרב יוסף ידיד דלאו דוקא הוא - צ"ע, דלמה להם לכתוב ולהוסיף מלה זו? רק אם יש הכרח גמור להוציא את הדברים מפשוטם אמרינן דלאו דוקא הוא, אבל בשביל להתאים את דברי הטור לדברי הרא"ה זה לא הכרח להוציא מפשטו.
הן כל יקר ראתה עינו של היחוה דעת דברי הרשב"א הללו והקדים תרופה למכה וכתב בסוף הציטוט של הרשב"א בסוגריים ביאור דברי הרשב"א שהסיבה שלא מברכים בבית מפני שחולקין אות
לכן הבאתי את דברי ר' דוד בשם הרשב"א שכתב שאין מברכים בבית 'כלל', ומשמע שכל התקנה היא בצבור בלבד.
גם ראה בבית יהודא הנ"ל שהביא מהר"ן שהסיבה שאין ליחיד לברך בביתו אם קורא כי כבר יצא ידי חובה בבית הכנסת ויוצא מדבריו שאם לא שמע בבית הכנסת מברך בביתו וכפסק היחוה דעת לנשים ודוק.
אבל הבית יהודה לא הבין כך, ופסק שרק בצבור ולא ביחיד, וכך דייק מדברי הטוש"ע וכנ"ל.
נראה לפי מה שהסברתי לפענ"ד שדברי היחווה דעת מיושבים אין בהם נפתל ועיקש ומיוסדים על אדני פז.
דעת הנזירות שמשון, הבית יהודה, הגר"א, ר' יוסף ידיד והרב משה סולובייצי'ק שמברכים רק בצבור ולא ביחיד.
וכך דייקו מדברי הטוש"ע. וכן נראה מדברי ר' דוד בדעת הרשב"א.
וזה מלבד דעת הרמב"ם והגאונים ורוב הראשונים שכלל לא הזכירו הלל זה דליל פסח, ולדעתם אין מברכים כלל, אלא שאנו נוהגים לברך 'בצבור'. ביחיד לא היה 'מנהג' לברך, אלא 'מחלוקת' האם מברכים או לא.
לעומתם דעת הרא"ה והריטב"א שמברכים גם ביחיד, וכך פסקו הר"ח פלאג'י והמאורי אור.
איך צריכים לפסוק לפי כללי הפסיקה בכגון זה?
 
אינו נכון כלל, דודאי שהבית יהודה לא ראה את דברי הרמ"ע שהובאו בברכ"י, כיון שהיה לפניו, אבל אין שום ראיה שאם היה רואהו היה חוזר בו, שהרי הרב יוסף ידיד ראה את דבריהם והשוה ביניהם, כך שהגהה זו לא מעלה ולא מורידה כלל.
אולי הניסוח שלי לא היה ברור.(ובגלל זה לא הבנתה כוונתי) הכוונה פשוטה שלא ראה הבית יהודה דברי הרמ"א מפאנו וסיעתו(שנזכרו בברכי יוסף) כיוון שלא נדפסו בימיו וזה מה שכתב הגר"ע זצ"ל "ובהגלות נגלות וכו'". וודאי שלא הייתה כוונתי שלא ראה דברי הברכי יוסף ופשוט. והגהתי מוכרחת לדעתי והבוחר יבחר.
גם לא הייתה כוונתי לומר שהרב יוסף ידיד זצ"ל היה חוזר בו אלא שזו מחלוקת בין הגר"ע זצ"ל לרב יוסף ידיד שהרב יוסף ידיד הסתמך על דברי הבית יהודא ואילו הגר"ע זצ"ל חושב שאין זה נכון להסתמך עליו כי אילו היה רואה עוד ראשונים שכתבו כן היה חוזר בו.
אתה עושה מהקושיא תשובה. אתה כותב שע"כ הרב עובדיה ראה ולא סבירא ליה, ולא יעשה כן.
וודאי שראה מה יש לו לכתוב שהרב יוסף ידיד הסתמך על הבית יהודא מבלי לראות מה כתב שורה לפני ושורה אחרי. ביחוה דעת הנ"ל הוא דיבר בקציר'ת האומ'ר ולא הרחיב וסמך על המעיינים במקורות כדרכו בהרבה מקומות.
גם בכמה מקומות שציטט הגר"ע זצ"ל נזכר יחיד בבית הכנסת ולא שת ליבו לזה ובפרט בהערה שציטטת מהיחוה דעת החדש אתה רואה שלא סבירה ליה חילוק זה.
אז מה אם הרב יוסף ידיד כתב כן רק כדי ליישב את דברי הבית יהודה עם הפוסקים? כך היא דרכם של הפוסקים למעט במחלוקות היכא דאפשר.
ובפרט, וזה התחדש לי רק כעת כשעיינתי בבית יהודה בפנים - מה שהבאתי בשם הנזירות שמשון והרב משה סולובייציק לדייק מדברי הטור והשו"ע שרק 'בצבור' גומרים את ההלל - זהו דיוקו של הבית יהודה עצמו, וזהו מקורו כפי שיראה המעיין בדבריו היטב שזהו דיוקו.
לא אמרתי שזה לא בסדר וכי אני מחלק ציונים לרב יוסף ידיד זצ"ל אלא שהגר"ע זצ"ל חושב שהחילוק לא מוכרח ועדיף להשאיר כפי הבנתו שלדעתו היא מוכרחת מאשר ליישב דברי הבית יהודא עם פוסקים שכלל לא ראה אותם.
הצג קובץ מצורף 3457

הוא דחה כן בתחלה לפני שראה את דברי הבית יהודה עי"ש. אולם להאמור כך דייקו גם הבית יהודה עצמו, הנזירות שמשון והרב סולובייציק.
מה שדחה הרב יוסף ידיד דלאו דוקא הוא - צ"ע, דלמה להם לכתוב ולהוסיף מלה זו? רק אם יש הכרח גמור להוציא את הדברים מפשוטם אמרינן דלאו דוקא הוא, אבל בשביל להתאים את דברי הטור לדברי הרא"ה זה לא הכרח להוציא מפשטו.
אכן הם דייקו ולגר"ע זצ"ל לא סבירא ליה ובוודאי שהבין כדברי הרב יוסף ידיד שכתב שזו ההבנה הנכונה.
לכן הבאתי את דברי ר' דוד בשם הרשב"א שכתב שאין מברכים בבית 'כלל', ומשמע שכל התקנה היא בצבור בלבד.
הבאתי דברי הרשב"א בפנים וכן ציין בסוגריים הגר"ע זצ"ל ביחוה דעת הנ"ל. ואין קושייא מהרשב"א אם כן על היחווה דעת, ואדרבא סייעתא לשיטתו שכותב במפורש וז"ל:
"ובודאי אילו רצה לקרות כולו בבת אחת בבית הכנסת או בביתו אז חייב לברך עליו"
ואף מה שכתב בסוף כפי שהבאת ממנו שלא לברך בבית כבר הרשב"א כאמור ביאר דברי עצמו לעיל מיניה שהסיבה מפני שחולקין אות באמצע(אבל אם גומרים כולו על הסדר יש לברך) וכמו שכתב הגר"ע ביחוה דעת ואין חדש תחת השמש.

אבל הבית יהודה לא הבין כך, ופסק שרק בצבור ולא ביחיד, וכך דייק מדברי הטוש"ע וכנ"ל.
נכון אבל אולי אם היה רואה עוד ראשונים שכותבים שאפשר לברך ביחיד היה דוחה דיוק זה ומסביר אחרת. גם יש לזכור שכל עיקרה של תשובת הבית יהודא ליישב מה שבמקומו עשו נגד מנהג רוב המקומות.
דעת הנזירות שמשון, הבית יהודה, הגר"א, ר' יוסף ידיד והרב משה סולובייצי'ק שמברכים רק בצבור ולא ביחיד.
וכך דייקו מדברי הטוש"ע. וכן נראה מדברי ר' דוד בדעת הרשב"א.
וזה מלבד דעת הרמב"ם והגאונים ורוב הראשונים שכלל לא הזכירו הלל זה דליל פסח, ולדעתם אין מברכים כלל, אלא שאנו נוהגים לברך 'בצבור'. ביחיד לא היה 'מנהג' לברך, אלא 'מחלוקת' האם מברכים או לא.
לעומתם דעת הרא"ה והריטב"א שמברכים גם ביחיד, וכך פסקו הר"ח פלאג'י והמאורי אור.
איך צריכים לפסוק לפי כללי הפסיקה בכגון זה?
נגד כל האחרונים הנ"ל והדיוקים יש את דברי הראשונים שהזכירו בפירוש כן וכן הר"ן שמשמע ממנו כן והרשב"א וכן עוד אחרונים וכן יש את הבית יהודה שמציין שכן מנהג רוב המקומות. ודעת הגר"ע זצ"ל שכן הלכה לפי איך שהוא מבין כללי הפסיקא ושיש לברך.
גם אם לדעתך כיוון שיש אחרונים שחולקים ולפי דיוקים וכדו' אין לברך (ובאמת שאם נכנס לדיון בכללי הפסיקה קשה להגיע להסכמה) עדיין אני לא רואה "צע"ג" על הגר"ע זצ"ל אחרי מה שכתבתי.(ולדעתי דבריו מייושבים כהוגן ואין אני מסיים שכן הלכה כי לא הגעתי להוראה אלא אני מניח הדברים למעיין).
 
אין דברי @נוריאל נראים לי, ובפרט שאנו דנים בענין סב"ל, שלא מספיק שלא יהיה הכרח גמור לא לברך, אלא צריך שיהיה הכרח גמור לברך. וכאן לא נראה לפי המקורות הנ"ל שיש הכרח גמור לברך. והבוחר יבחר.
 
אין דברי @נוריאל נראים לי, ובפרט שאנו דנים בענין סב"ל, שלא מספיק שלא יהיה הכרח גמור לא לברך, אלא צריך שיהיה הכרח גמור לברך. וכאן לא נראה לפי המקורות הנ"ל שיש הכרח גמור לברך. והבוחר יבחר.
אתה כמובן לא חייב להסכים ואכן הבוחר יבחר.

רק חבל שבכל ההערות שלך הצגת רק צד אחד. וזה מטעה את הקורא.
למשל הבאת את הדיוק מהש"ע ובטור אך לא ציינת שהרב יוסף ידיד כתב לדחות הדיוק הנ"ל.[ואם נעלם ממך היית צריך לציין זאת].
הבאת דברי הרשב"א והתעלמת מדבריו המפורשים שכל מה שכותב שלא יברך יחיד כיון שחולקין אבל יחיד שגומר את ההלל חייב לברך.[ובזה שכתב שחייב לברך הרי מכאן תשובה מוצאת לדעות שהלל זה הוא רק מנהג ולא חיוב ואין לברך
והתימה היותר גדולה שלא ציינת שהגר"ע זצ"ל הביא הרשב"א והתייחס לדבריו.
ומסתמא כן יש לבאר בכוונת ר' דוד בונפיד תלמידו של הרמב"ן שהבאת ואמ"א.[שוב חיפשתי באוצר(אין לי ואני רואה רק 150 עמ' ראשונים של ספרים שלא בחבילות)לראות אם יביאו דבריו וראיתי בספר דעת חכמה שמביא דבריו ומבין בו כדכתבתי וז"ל(של הדעת חכמה):
...ומבואר שכיוון שבירך על ההלל בבית הכנסת אין צריך לברך על ההלל שבביתו ואם שתי דיני הלל הם ונפרדו זה מזה ביסודם היה ראוי לברך ב' פעמים וע"כ שיסוד הלל שבבית הכנסת הוא מדין הלל הנאמר על ההגדה אלא שתיקנו לאומרו בבית הכנסת וכנ"ל וכן מתבאר מדברי הרמב"ן פסחים קיח והרשב"א ברכות יא ורבינו דוד בונפיד פסחים שם שאם קרא הלל בביה"כ יצא כבר ידי חובת הלל ואינו צריך לחזור על ההלל בבית אלא כדי לסדרו על ההגדה ע"ש....
הרי שהבין בדבריהם שהסיבה שלא מברכים כי כבר יצא בבית הכנסת ולפי זה מי שגומר ההלל בביתו חייב לברך כדברי הרשב"א. גם למה שיגיד ר' דוד בונפיד אחרת מדברי הרשב"א המפורשים. וילמד סתום מן המפורש.[ועכ"פ אשמח אם תצרף צילום של כל דבריו בעניין].

ובספר הנ"ל מתרץ חבילות חבילות של קושיות מכל מיני מחברים בספרים וקבצים על הדין הזה של היחווה דעת בטוטו"ד הנה קישור:
ואף שלדעתו הוא חידוש סיים שודאי שמי שמברך יש לו אילן גדול לסמוך עליו ע"ש.

גם מה שסיימת שחייב להיות הכרח גמור כדי לברך זה לא מדויק שהרי אם כן לא נמצא ידינו ורגלינו בדיני ברכות כי תמיד יהיו ספיקות ומחלוקות.
 
רק חבל שבכל ההערות שלך הצגת רק צד אחד. וזה מטעה את הקורא.
חבל שאתה מוציא לעז עלי לחינם בלי לעיין היטב בדבריי.
למשל הבאת את הדיוק מהש"ע ובטור אך לא ציינת שהרב יוסף ידיד כתב לדחות הדיוק הנ"ל.[ואם נעלם ממך היית צריך לציין זאת].
אכן, לא ראיתי את דברי הרב יוסף ידיד, [ולא הבנתי מה הייתי צריך לציין אם לא ראיתי את דבריו].
בכל אופן כבר כתבתי בתשובה הקודמת שהוא כתב את דבריו לפני שראה את דברי הבית יהודה שהוא עצמו כן דייק מהטוש"ע, והרב יוסף ידיד הסכים לדבריו למעשה, אז למעשה הוא כן סובר את הדיוק הזה.
כמו כן הבאתי עוד כמה אחרונים שדייקו את הדיוק הזה, ובעיני הוא דיוק טוב ונכון, ואין דבריו הראשונים של הרב יוסף ידיד נראים בדחייתו, דדוחק גדול הוא שגם הטור וגם השו"ע יוסיפו מלת 'בצבור' ללא צורך כלל.
הבאת דברי הרשב"א והתעלמת מדבריו המפורשים שכל מה שכותב שלא יברך יחיד כיון שחולקין אבל יחיד שגומר את ההלל חייב לברך.[ובזה שכתב שחייב לברך הרי מכאן תשובה מוצאת לדעות שהלל זה הוא רק מנהג ולא חיוב ואין לברך
אני הבאתי את דברי ר' דוד בשם הרשב"א שכתב שלא לברך בביתו 'כלל', וגם הוספה זו נראה שבאה לשלול כל ברכה בביתו, ולאחר מכן הבאתי את דברי הרשב"א 'בסוף דבריו', ולא את 'תחלת' דבריו מה שאתה הבאת ומה שהביא הרב עובדיה, ולכן מה שכתבת
והתימה היותר גדולה שלא ציינת שהגר"ע זצ"ל הביא הרשב"א והתייחס לדבריו.
אין שום תימה, דאני הבאתי את 'סיום' דברי הרשב"א ביחד עם פירוש דברי ר' דוד בדבריו.
אם אתה מבין אחרת זה ענין אחר, אבל לומר שהתעלמתי וכו' - זה פשוט אי הבנת הדברים.
גם מה שסיימת שחייב להיות הכרח גמור כדי לברך זה לא מדויק שהרי אם כן לא נמצא ידינו ורגלינו בדיני ברכות כי תמיד יהיו ספיקות ומחלוקות.
זוהי טענה מוזרה. כאן רוב הצדדים מורים לא לברך. ראשית, כל המנהג לברך בצבור הוא רק בספרד המאוחרת, בספרד הקדומה לא נהגו, וגם בשאר ארצות לא נהגו, וגם הרמב"ם והגאונים לא נהגו. אז דיינו שאנו מברכים היכן שמפורש להדיא שנהגו בספרד שזה בצבור.
ביחיד זה מחלקות בראשונים, וגם גדולי האחרונים כתבו להדיא שלא מברכים, אז המחלוקת היא שקולה ולא איזה דעת יחיד לא לברך.
אם כאן לא נאמר סב"ל, היכן נאמר?

בכל אופן, עיקר טענתי הראשונה היתה בדברי הרב עובדיה בדעת הרב יוסף ידיד הלוי בדעת הבית יהודה, שהיא למעשה עיקר הטענה כאן שמשנה את התמונה בדברי האחרונים בזה. ובזה הינך מודה שיש כאן הערה, וצריך להגיה הגהה שאינה עוזרת.
מה גם שלא הזכיר את דברי הנזירות שמשון בדעת מרן וגם את דברי הגר"א בדעת מרן שרק בצבור מברכים, ואת דברי הרב סולוביציק, בדעת מרן.
 
חבל שאתה מוציא לעז עלי לחינם בלי לעיין היטב בדבריי.
לא ראיתי בהערתי הוצאת לעז רק הערה על אופן הצגת הדברים אם יש בדברי הוצאת לעז חוזרני בי ולא זו כוונתי ומחילה. אם כי אינני רואה אחרי הסבריך יישוב להערתי אבל אין עניין לדוש בזה.
אכן, לא ראיתי את דברי הרב יוסף ידיד, [ולא הבנתי מה הייתי צריך לציין אם לא ראיתי את דבריו].
אחרי שהערתי מדבריו היה מן הראוי לציין זאת כלומר להראות פנים למעיר ולא לתת הרגשה בדיון שלא משנה מה אומר לא תשתנה דעתך בשום פרט הרי סוף סוף הובא לידיעתך מידע שלא ידעת וא"כ אין זה משנה אם בסוף חזר בו הרי כך הוא הבין שהדברים מוכרחים כפי שהוא ציין שכן מוכרח[גם אם אחר כך חזר בו] וכנראה שכך הבין הגר"ע זצ"ל.(וזה עיקר הנידון היה ליישב דעת הגר"ע זצ"ל)
בכל אופן כבר כתבתי בתשובה הקודמת שהוא כתב את דבריו לפני שראה את דברי הבית יהודה שהוא עצמו כן דייק מהטוש"ע, והרב יוסף ידיד הסכים לדבריו למעשה, אז למעשה הוא כן סובר את הדיוק הזה.
כמו כן הבאתי עוד כמה אחרונים שדייקו את הדיוק הזה, ובעיני הוא דיוק טוב ונכון, ואין דבריו הראשונים של הרב יוסף ידיד נראים בדחייתו, דדוחק גדול הוא שגם הטור וגם השו"ע יוסיפו מלת 'בצבור' ללא צורך כלל.
בסדר אבל יש בהבנתו הראשונה יישוב לדברי היחוה דעת וזה חשוב(ויש גם ישוב אחר שראיתי שכתבו שרק כתב כלשון הטור וליה לא סבירא ליה ולענ"ד לא צריך אחר דברי הרשב"א שבציבור מברכים וביחיד לא(כי חולקין) וכתבו הטור והשו"ע כדברים הללו של הרשב"א ובאמת מי שלא אמר בציבור וגומר ביחיד בביתו שוב חייב לברך כדברי הרשב"א.
ועכ"פ אחרי שכן כתבו הראשונים עדיף לומר לענ"ד כמו ההבנה הראשונה של הרב יוסף ידיד מאשר לעשות חילוק בין הבית יהודא לראשונים הנ"ל אחר שלא ראם גם הוא לא ציין בדבריו כלל שביחיד בציבור כן יברך וגם זה דוחק.
אני הבאתי את דברי ר' דוד בשם הרשב"א שכתב שלא לברך בביתו 'כלל', וגם הוספה זו נראה שבאה לשלול כל ברכה בביתו,
כבר הראיתי שאינני לבד בהבנה זו וילמוד סתום מן המפורש כבר הרשב"א ביאר דבריו לעיל וגם כתב בפירוש שחייב לברך ומן הסתם כוונת הרב דוד תלמיד הרמבן כדברי הרשב"א(ואשמח שתביא צילום דבריו אם אפשר).
ולאחר מכן הבאתי את דברי הרשב"א 'בסוף דבריו', ולא את 'תחלת' דבריו מה שאתה הבאת ומה שהביא הרב עובדיה, ולכן מה שכתבת

אין שום תימה, דאני הבאתי את 'סיום' דברי הרשב"א ביחד עם פירוש דברי ר' דוד בדבריו.
אם אתה מבין אחרת זה ענין אחר, אבל לומר שהתעלמתי וכו' - זה פשוט אי הבנת הדברים.
מן הסתם רוב מי שקרא דבריך לא פתח כל המקורות אלא הסתמך עליך הקורא דבריך מקבל את הרושם שמרן זצ"ל לא ראה הרשב"א או לא התייחס לדבריו ולא היא.
ועכ"פ אין שום צע"ג עליו אחרי שראה גם ראה וביאר דברי הרשב"א על פי דברי עצמו.(אתה יכול לחלוק אבל מה צע"ג גדול בזה??)
זוהי טענה מוזרה. כאן רוב הצדדים מורים לא לברך. ראשית, כל המנהג לברך בצבור הוא רק בספרד המאוחרת, בספרד הקדומה לא נהגו, וגם בשאר ארצות לא נהגו, וגם הרמב"ם והגאונים לא נהגו. אז דיינו שאנו מברכים היכן שמפורש להדיא שנהגו בספרד שזה בצבור.
ביחיד זה מחלקות בראשונים, וגם גדולי האחרונים כתבו להדיא שלא מברכים, אז המחלוקת היא שקולה ולא איזה דעת יחיד לא לברך.
אם כאן לא נאמר סב"ל, היכן נאמר?
וכי כשכותבים שלא אומרים סב"ל אחר המנהג הוא רק במנהג שנהגו כל ישראל? ודאי שלא.
גם ייתכן והאחרונים שכתבו לא לברך לא ראו דברי הראשונים הנ"ל ועכ"פ זו טענת הגר"ע אפשר לחלוק אבל אין כאן צע"ג על שיטתו.
בכל אופן, עיקר טענתי הראשונה היתה בדברי הרב עובדיה בדעת הרב יוסף ידיד הלוי בדעת הבית יהודה, שהיא למעשה עיקר הטענה כאן שמשנה את התמונה בדברי האחרונים בזה. ובזה הינך מודה שיש כאן הערה, וצריך להגיה הגהה שאינה עוזרת.
ההערה שהודיתי בה היא שאכן הרב יוסף ידי הלוי ראה הראשונים הנ"ל ולענ"ד חייב להגיה כי לא ייתכן לומר אחרת זכותך לא להסכים אבל גם אם היה כדבריך שאין להגיה וטעה הגר"ע בזה(שהוא דוחק גדול לומר כן ועל פחות מכך היה ראוי לכתוב ט"ס) עדיין וכי בגלל שהרב יוסף ידיד הלוי בחר לחלק בין דברי הרב בית יהודא לראשונים זה אומר שהגר"ע היה מסכים? הרי צדק בטענתו שהבית יהודא לא ראה הראשונים הנ"ל וטענתו שמן הסתם היה חוזר בו בעינה עומדת והוא דוחק לומר שהבית יהודה סובר שיחיד בציבור יכול לברך מה שלא נזכר בדבריו ועדיף לומר שהסביר כן כי לא ראה דבריהם ובגלל שהרב יוסף ידיד הלוי הבין אחרת נראה לך שמרן היה עושה סב"ל עד שיש לזעוק עליו צע"ג?
מה גם שלא הזכיר את דברי הנזירות שמשון בדעת מרן וגם את דברי הגר"א בדעת מרן שרק בצבור מברכים, ואת דברי הרב סולוביציק, בדעת מרן.
דברי היחוה דעת היו בקצי'רת האומ'ר כאמור כדרכו כמה פעמים ביחוה דעת ובהרבה נושאים שמקבילים ביחוה דעת ליביע אומר רואים איך ביביע אומר שהרחיב הביא יותר דעות וביאר יותר הטענות ואין לתמוהה שלא הביא אלא פשוט שלא סבירא ליה דיוק זה נגד פשטות הראשונים כפי שהוא מבין אותם.
ושוב אפשר לחלוק אבל אני לא רואה צע"ג.

אני מתקשה לנהל דיון כשהצד השני לא מוכן לזוז בפסיק מדבריו ולפחות אפשר לכתוב דברי הגר"ע קצת יותר מובנים כעת אך עדיין על משמרתי אעמודה וצ"ע בדבריו.

אבל בסדר כל אחד ודרכו הוא וכשם שפרצופיהם וכו'.

עכ"פ מחילה[באמת] אם דברי היה בהם כדי להוציא לעז.
 
נערך לאחרונה:
אחרי שהערתי מדבריו היה מן הראוי לציין זאת כלומר להראות פנים למעיר ולא לתת הרגשה בדיון שלא משנה מה אומר לא תשתנה דעתך בשום פרט הרי סוף סוף הובא לידיעתך מידע שלא ידעת וא"כ אין זה משנה אם בסוף חזר בו הרי כך הוא הבין שהדברים מוכרחים כפי שהוא ציין שכן מוכרח[גם אם אחר כך חזר בו] וכנראה שכך הבין הגר"ע זצ"ל.(
האם אתה ציינת לאחר שהערתי לך שלא ידעת מהסוף של הרב ידיד שחזר בו מכח הראיה שהובאה בבית יהודה, שאתה חוזר בך ולא ידעת מזה?
מה שכתבת שאין זה משנה אם חזר בו - אלו דברים שלא ראוי לאומרם, ואתה עוד רוצה שאני אחזור בי מחמת דברים תמוהים כאלה?
לומר שמחבר שבתחלה חשב איזה מהלך, ולבסוף חזר בו מכח דברי מי שגדול שלא ראם בתחלה, והם הם הדברים המסתברים, ומה שכתב בתחלה זה דוחק עצום, לומר על זה ש'אין זה משנה שחזר בו', ובפרט שהבאתי חברים רבים לדיוק הזה, אז לומר שכך הבין הרב עובדיה 'מן הסתם', בעוד שלא הזכיר מלה וחצי מלה מכל המהלך הזה, והראיה מהשו"ע והדיוק והדחיה, ולומר שכל זה בכלל 'קיצר בדברים', בעוד שאלו הדברים העיקריים בסוגיא, מה דעת השו"ע, ורק בזה יקצר?. אם נראה לך שאני הוא שצריך לחזור בי, אז באמת אין לי מה להמשיך לדון.
וכתבו הטור והשו"ע כדברים הללו של הרשב"א ובאמת מי שלא אמר בציבור וגומר ביחיד בביתו שוב חייב לברך כדברי הרשב"א.
ועכ"פ אחרי שכן כתבו הראשונים עדיף לומר לענ"ד כמו ההבנה הראשונה של הרב יוסף ידיד מאשר לעשות חילוק בין הבית יהודא לראשונים הנ"ל אחר שלא ראם גם הוא לא ציין בדבריו כלל שביחיד בציבור כן יברך וגם זה דוחק.
הטור והש"ע לא הזכירו כלל מדברי הרשב"א. הטור כתב מה שהוא ראה 'בפועל' בספרד. לא מה שכתוב בראשונים 'שכך דעתם'. יש הבדל גדול בין 'מה דעת הראשונים שצריך לפי דעתם לנהוג', לבין מה 'שבפועל נהגו'.
בפועל לא שמענו ש'נהגו' לקרוא ביחיד. כל העדות היא רק על 'ציבור'. ולכן אין דעת הרשב"א [גם אם הוא סובר שאומרים ביחיד] קשורה לדעת הטוש"ע שהם דברו על 'המנהג'.
להבין שלאו דוקא כתבו בצבור, זוהי הבנה שאומרים אותה רק אם נמצא סתירה בטוש"ע עצמם, אבל לא משום שמצאנו ראשון אחר שלא קשור לדעתם ולעדותם נשנה את דבריהם.
הרי גם פעם בזמנם היו נשים. נשים לא התחדשו רק בזמננו. גם פעם היו חולים וזקנים שלא הלכו לבית הכנסת, אבל למה כתבו שאומרים 'בצבור' שזה מטעה. יכתבו כפי שכתבו בשאר המקומות 'אומרים את ההלל', וכדומה, ואנו נדע שבין ביחיד בין בצבור. האם זה לא דיוק מספיק חזק בצירוף המנהג הפשוט שאכן נשים או יחידים בביתם לא היו אומרים את ההלל?
מן הסתם רוב מי שקרא דבריך לא פתח כל המקורות אלא הסתמך עליך הקורא דבריך מקבל את הרושם שמרן זצ"ל לא ראה הרשב"א או לא התייחס לדבריו ולא היא.
ועכ"פ אין שום צע"ג עליו אחרי שראה גם ראה וביאר דברי הרשב"א על פי דברי עצמו.(אתה יכול לחלוק אבל מה צע"ג גדול בזה??)
כבר כתבתי שהצע"ג זה לא על הרשב"א אלא על ר' יוסף ידיד הלוי.
על שאר הדברים הערתי עוד, ואתה יכול לקרוא לזה סתם צ"ע או צע"ק כרצונך.
מי שקורא את דבריי בודאי יפתח את היחו"ד, אין לי מה להסתיר. כל מי שירצה לענות - הדבר הראשון שיעשה זה לפתוח את היחו"ד.
אני לא כתבתי תשובה הלכתית מתחלה ועד סוף, אני בסה"כ הערתי את הדברים שהרב עובדיה לא הזכיר, את מה שהוא הזכיר כל אחד יכול לראות.
וכי כשכותבים שלא אומרים סב"ל אחר המנהג הוא רק במנהג שנהגו כל ישראל? ודאי שלא.
גם ייתכן והאחרונים שכתבו לא לברך לא ראו דברי הראשונים הנ"ל ועכ"פ זו טענת הגר"ע אפשר לחלוק אבל אין כאן צע"ג על שיטתו.
אדרבה, היא הנותנת. כך 'מנהג כל ישראל' שנשים לא היו אומרות בביתם את ההלל. דוק ותשכח בכל תשובתו של הרב עובדיה 'שאף אחד מהפוסקים'!! לא כתב שנשים יאמרו בביתם. יש רק ב' פוסקים שהם ר' חיים פלאגי והמאורי אור שכתבו שגם יחיד בביתו יאמר, זוהי דעתם האישית, אבל מנהג ודאי שאין בזה, ואדרבה רבים כתבו לא לומר, אז איך אתה הופך את הקערה על פיה?
וכי בגלל שהרב יוסף ידיד הלוי בחר לחלק בין דברי הרב בית יהודא לראשונים זה אומר שהגר"ע היה מסכים? הרי צדק בטענתו שהבית יהודא לא ראה הראשונים הנ"ל וטענתו שמן הסתם היה חוזר בו בעינה עומדת והוא דוחק לומר שהבית יהודה סובר שיחיד בציבור יכול לברך מה שלא נזכר בדבריו ועדיף לומר שהסביר כן כי לא ראה דבריהם ובגלל שהרב יוסף ידיד הלוי הבין אחרת נראה לך שמרן היה עושה סב"ל עד שיש לזעוק עליו צע"ג?
קודם כל ההערה שלי היא על הצגת הדברים.
שנית, כל מי שמתבונן בדברי הרב עובדיה רואה שהוא לא התבסס רק על הרשב"א כפי שאתה מנסה להציג את זה. הוא הביא 'חבל אחרונים' כמו הרמ"ע והחיד"א ועוד, ולפ"ז כתב שהבית יהודה לא ראם והיה חוזר בו.
חילוק הרב ידיד הוא לא 'דוחק' או 'המצאה'. זו 'מציאות'. הרמ"ע והחיד"א דיברו להדיא על 'יחיד בבית הכנסת'. למה הם לא דיברו על יחיד 'בביתו', הרי כפי שכתבתי בכל עיר בעולם יש יחידים בביתם שלא מתפללים בית הכנסת, ובפרט נשים, אז למה דיברו דוקא על זה? ואתה רואה שהרב עובדיה בגליון הוצרך לכתוב שדברי הרמ"ע הם 'לאו דוקא', וזוהי הקושיא הגדולה, איך אפשר לומר 'לאו דוקא' על חילוק שהוא קיים, ולברך בעקבות חילוק זה. הרי אם הוא כן בדוקא אז זה אומר שהוא סובר שא"א לברך, וכי יש ראיה שחילוק זה לאו דוקא. האם זה 'דוחק' לומר חילוק זה. הרי אדרבה מזה שהם כתבו דוקא במקרה זה זה אומר שביחיד לא יברך, ואדרבה זהו החילוק הפשוט.
דברי היחוה דעת היו בקצי'רת האומ'ר כאמור כדרכו כמה פעמים ביחוה דעת ובהרבה נושאים שמקבילים ביחוה דעת ליביע אומר רואים איך ביביע אומר שהרחיב הביא יותר דעות וביאר יותר הטענות ואין לתמוהה שלא הביא אלא פשוט שלא סבירא ליה דיוק זה נגד פשטות הראשונים כפי שהוא מבין אותם.
ושוב אפשר לחלוק אבל אני לא רואה צע"ג.
כאן הקיצור הוא בדברים המהותיים ביותר. א. דעת הטוש"ע וכפי שהבינוהו רוב האחרונים וכפי שהסכים גם הרב יוסף ידיד במסקנתו ולא כמו שפירש בתחלה, וכל זה לא הובא בתור נידון ביחו"ד.
ב. החילוק בין יחיד בביתו ליחיד בצבור שמשנה את ההבנה ברמ"ע ובחיד"א ועוד אחרונים, והופך את הבית יהודה מדעת יחיד לדעת רבים.
ג. אי הבאת דברי האחרונים כמו הנזירות שמשון הגר"א והר"מ סולובייציק שהם מהוים משקל חשוב בהכרעת הענין.
אני מתקשה לנהל דיון כשהצד השני לא מוכן לזוז בפסיק מדבריו ולפחות אפשר לכתוב דברי הגר"ע קצת יותר מובנים כעת אך עדיין על משמרתי אעמודה וצ"ע בדבריו.
אני מתקשה לנהל דיון עם מי ש'החליט' שאני הוא זה שצריך לזוז מדבריי, ואם איני עושה כן [מחמת שהטענות של העונה אינם עונות 'כלל'] אז אני נקרא עקשן. זוהי שיטה ידועה להפוך את הצד השני ל'אינו מודה על האמת' [למרות שאין שום סיבה להודות. מלבד 'ההו"א' של הרב יוסף ידיד לא הוספת כלום בכל אריכות דבריך], ובזה לסיים את הנידון כאלו ידך על העליונה.
בכל אופן ישר כח על הניסיון להצדיק דברי מי שגדול, ושכרך כפול מן השמים.
 
נערך לאחרונה:
האם אתה ציינת לאחר שהערתי לך שלא ידעת מהסוף של הרב ידיד שחזר בו מכח הראיה שהובאה בבית יהודה, שאתה חוזר בך ולא ידעת מזה?
צודק הייתי צריך לכתוב.
מה שכתבת שאין זה משנה אם חזר בו - אלו דברים שלא ראוי לאומרם, ואתה עוד רוצה שאני אחזור בי מחמת דברים תמוהים כאלה?
לא הבנת דברי, לא התכוונתי שכביכול זה לא מעניין שחזר בו וודאי שהוא פוסק גדול ות"ח חשוב וזה מאוד חשוב אם חזר בו אלא שלענייננו התכוונתי שזה לא משנה כלומר אתה פתחת בזה שדברי היחוה דעת לא מובנים ואחרי שיש את ההבנה שכתב הרב יוסף ידיד אפשר שכך הבין הגר"ע ואף שחזר בו אין זה משנה כי אני לא צריך ששניהם יסכימו אני רק מנסה להבין פיסקו של הגר"ע זצ"ל.


לומר שמחבר שבתחלה חשב איזה מהלך, ולבסוף חזר בו מכח דברי מי שגדול שלא ראם בתחלה, והם הם הדברים המסתברים,
כך טוען הגר"ע על הבית יהודא שכתב כן כי לא ראה הראשונים.
וכעת יש להוסיף ולחדד שלא ראה דברי הרשב"א בפנים רק אלו המובאים בר"ן ולכן לא ראה שכותב שיחיד שגומר ההלל בביתו חייב לברך ואולו ראה אולי לא היה כותב כן.
עוד יש לומר שלא כתב שאין לברך ביחיד רק שלא נהגו.
ומה שכתב בתחלה זה דוחק עצום,
לדעתך זה דוחק עצום אבל הוא כתב שזה מוכרח ולא ראה בזה דוחק.
לומר על זה ש'אין זה משנה שחזר בו', ובפרט שהבאתי חברים רבים לדיוק הזה, אז לומר שכך הבין הרב עובדיה 'מן הסתם', בעוד שלא הזכיר מלה וחצי מלה מכל המהלך הזה, והראיה מהשו"ע והדיוק והדחיה, ולומר שכל זה בכלל 'קיצר בדברים', בעוד שאלו הדברים העיקריים בסוגיא, מה דעת השו"ע, ורק בזה יקצר?. אם נראה לך שאני הוא שצריך לחזור בי, אז באמת אין לי מה להמשיך לדון.
לא אמרתי שאתה צריך לחזור בך מכל הדברים אבל למשל בדברי הרשב"א נראה שיכלת קצת להסכים אבל שוב כנראה כשם שפרצופיהם. וכו'.
הכל בסדר.
הטור והש"ע לא הזכירו כלל מדברי הרשב"א. הטור כתב מה שהוא ראה 'בפועל' בספרד. לא מה שכתוב בראשונים 'שכך דעתם'. יש הבדל גדול בין 'מה דעת הראשונים שצריך לפי דעתם לנהוג', לבין מה 'שבפועל נהגו'.
בפועל לא שמענו ש'נהגו' לקרוא ביחיד. כל העדות היא רק על 'ציבור'. ולכן אין דעת הרשב"א [גם אם הוא סובר שאומרים ביחיד] קשורה לדעת הטוש"ע שהם דברו על 'המנהג'.
להבין שלאו דוקא כתבו בצבור, זוהי הבנה שאומרים אותה רק אם נמצא סתירה בטוש"ע עצמם, אבל לא משום שמצאנו ראשון אחר שלא קשור לדעתם ולעדותם נשנה את דבריהם.
הרי גם פעם בזמנם היו נשים. נשים לא התחדשו רק בזמננו. גם פעם היו חולים וזקנים שלא הלכו לבית הכנסת, אבל למה כתבו שאומרים 'בצבור' שזה מטעה. יכתבו כפי שכתבו בשאר המקומות 'אומרים את ההלל', וכדומה, ואנו נדע שבין ביחיד בין בצבור. האם זה לא דיוק מספיק חזק בצירוף המנהג הפשוט שאכן נשים או יחידים בביתם לא היו אומרים את ההלל?
אפשר לשאול את זה על הרבה הלכות שכתובות בשו"ע והאחרונים מסייגים ומוסיפים ומחלקים.
כבר כתבתי שהצע"ג זה לא על הרשב"א אלא על ר' יוסף ידיד הלוי.
על שאר הדברים הערתי עוד, ואתה יכול לקרוא לזה סתם צ"ע או צע"ק כרצונך.
בסדר.
מי שקורא את דבריי בודאי יפתח את היחו"ד, אין לי מה להסתיר. כל מי שירצה לענות - הדבר הראשון שיעשה זה לפתוח את היחו"ד.
אני לא כתבתי תשובה הלכתית מתחלה ועד סוף, אני בסה"כ הערתי את הדברים שהרב עובדיה לא הזכיר, את מה שהוא הזכיר כל אחד יכול לראות.
זה לא נכון רק מי שרוצה להשיב אולי יפתח אבל רוב האחרים מן הסתם יקראו ותו לא ויקבלו רושם מוטעה.
לא משנה אתה לא חייב להסכים זו צורת ההסתכלות שלי.
אדרבה, היא הנותנת. כך 'מנהג כל ישראל' שנשים לא היו אומרות בביתם את ההלל. דוק ותשכח בכל תשובתו של הרב עובדיה 'שאף אחד מהפוסקים'!! לא כתב שנשים יאמרו בביתם. יש רק ב' פוסקים שהם ר' חיים פלאגי והמאורי אור שכתבו שגם יחיד בביתו יאמר, זוהי דעתם האישית, אבל מנהג ודאי שאין בזה, ואדרבה רבים כתבו לא לומר, אז איך אתה הופך את הקערה על פיה?
הרשב"א כתב כן נראה ברור גם מהרן ועוד ראשונים.
קודם כל ההערה שלי היא על הצגת הדברים.
שנית, כל מי שמתבונן בדברי הרב עובדיה רואה שהוא לא התבסס רק על הרשב"א כפי שאתה מנסה להציג את זה. הוא הביא 'חבל אחרונים' כמו הרמ"ע והחיד"א ועוד, ולפ"ז כתב שהבית יהודה לא ראם והיה חוזר בו.
חילוק הרב ידיד הוא לא 'דוחק' או 'המצאה'. זו 'מציאות'. הרמ"ע והחיד"א דיברו להדיא על 'יחיד בבית הכנסת'. למה הם לא דיברו על יחיד 'בביתו', הרי כפי שכתבתי בכל עיר בעולם יש יחידים בביתם שלא מתפללים בית הכנסת, ובפרט נשים, אז למה דיברו דוקא על זה? ואתה רואה שהרב עובדיה בגליון הוצרך לכתוב שדברי הרמ"ע הם 'לאו דוקא', וזוהי הקושיא הגדולה, איך אפשר לומר 'לאו דוקא' על חילוק שהוא קיים, ולברך בעקבות חילוק זה. הרי אם הוא כן בדוקא אז זה אומר שהוא סובר שא"א לברך, וכי יש ראיה שחילוק זה לאו דוקא. האם זה 'דוחק' לומר חילוק זה. הרי אדרבה מזה שהם כתבו דוקא במקרה זה זה אומר שביחיד לא יברך, ואדרבה זהו החילוק הפשוט.

כאן הקיצור הוא בדברים המהותיים ביותר. א. דעת הטוש"ע וכפי שהבינוהו רוב האחרונים וכפי שהסכים גם הרב יוסף ידיד במסקנתו ולא כמו שפירש בתחלה, וכל זה לא הובא בתור נידון ביחו"ד.
ב. החילוק בין יחיד בביתו ליחיד בצבור שמשנה את ההבנה ברמ"ע ובחיד"א ועוד אחרונים, והופך את הבית יהודה מדעת יחיד לדעת רבים.
ג. אי הבאת דברי האחרונים כמו הנזירות שמשון הגר"א והר"מ סולובייציק שהם מהוים משקל חשוב בהכרעת הענין.
אני חושב שבדברי לעיל התייחסתי לכל הנ"ל והבוחר יבחר.
אני מתקשה לנהל דיון עם מי ש'החליט' שאני הוא זה שצריך לזוז מדבריי, ואם איני עושה כן [מחמת שהטענות של העונה אינם עונות 'כלל'] אז אני נקרא עקשן. זוהי שיטה ידועה להפוך את הצד השני ל'אינו מודה על האמת' [למרות שאין שום סיבה להודות. מלבד 'ההו"א' של הרב יוסף ידיד לא הוספת כלום בכל אריכות דבריך], ובזה לסיים את הנידון כאלו ידך על העליונה.
חלילה לא החלטתי שאני צודק. רק היה נראה בעיני כמה דברים מוכרחים ואתה רק כתבת "אני לא מסכים". ונוצר לי הרושם הנ"ל ועכ"פ אני מתנצל שוב את ההתנסחות הלא מוצלחת שלי ולא היה ראוי לכתוב לך כך סליחה.
בכל אופן ישר כח על הניסיון להצדיק דברי מי שגדול, ושכרך כפול מן השמים.
תודה רבה ושוב סליחה אשתדל לנהל דיון יותר ענייני להבא ולהמנע מציונים(שנכתבו אמנם בתמימות אבל יצא לי מה שלא כיוונתי וחלילה לי מכך).
 
חזור
חלק עליון