בשו"ת יחוה דעת חלק ה' סימן ל"ד האריך בענין חיוב נשים בהלל בליל פסח, ואלו דבריו העיקריים בענין זה:
ואין לדחות ולומר שלא תיקנו לומר הלל בליל פסח בברכה אלא בבית הכנסת בצבור, משום פרסומי ניסא, אבל ביחיד אין לאומרו, זה אינו, שהרי כתב מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן תפז סק"ח), שההלל של ליל פסח בבית הכנסת מיוסד על אדני פז, ועל דרך האמת יש לו סמוכים דקשוט, ואף מי שנמצא בבית כנסת שנוהגים שלא לומר הלל בליל פסח בתפלת ערבית, רשאי לומר הלל בינו לבין עצמו ולברך עליו, וכמו שכתב הרה"ג המקובל רבי ישראל שלמה לינגו, בכתיבת יד, ושכן קיבל מרבו הרמ"ע מפאנו, וכך נהג הרה"ג מהר"ר נחמן פואה זצ"ל. ע"כ. ודברי הרמ"ע מפאנו מבוארים בספרו אלפסי זוטא (פרק ב' דשבת כד:). ע"ש. ונודע שגם רבינו האר"י בשער הכוונות (דף פא ע"ב) כתב עליו הנפק. ואישר וקיים אמירת ההלל בבית הכנסת. ע"ש. ובתשובה מאהבה חלק א' (סימן צ') העיד בגדלו שרבו הגאון בעל נודע ביהודה, היה נוהג לומר ההלל בליל פסח לאחר התפלה, אף על פי שהקהל שלו נהגו שלא לאומרו כדברי הרמ"א. ע"ש. והגאון רבי חיים פלאג'י בספר רוח חיים (סימן תפז סק"ד) כתב, שאם טעו הצבור ושכחו לומר ההלל בבית הכנסת בתפלת ערבית של ליל פסח, ונזכר היחיד לאחר שבא לביתו, יגמור מיד את ההלל בברכותיו קודם הקידוש. ע"ש. (ויש סיוע לזה מדברי המאירי בפסחים קיז ע"ב ע"ש). ובספר מאורי אור (עוד למועד דף לב ע"א) כתב, שאף על פי שהרמ"א כתב שלא נהגו במדינתו לומר הלל בליל פסח בבית הכנסת, מכל מקום טוב ונכון ליחיד לגמור ההלל בברכה בפני עצמו קודם התחלת הסדר של ליל פסח, ויסוד מוסד לאמירת ההלל בליל פסח, ממה שאמרו בספר התיקונים (תיקון י"ג), מצה שלימה ופרוסה, כנגד הלל גמור והלל לחצאין בליל פסח. וגם על פי הזוהר שתי מצות ופרוסה, שתי מצות כנגד הלל גמור בלילה וביום, והפרוסה כנגד הלל לחצאים, שהסעודה מפסקת בין תחלתו לסופו וכו'. ע"ש. ולפי התיקונים ברור שגם הנשים חייבות בהלל ליל פסח, כמו במצה. (וגם לדברי הזוהר יש לומר כן. ודו"ק). והן אמת כי בשו"ת בית יהודה עייאש חלק ב' (סימן לג) כתב, שאפילו במקומות שנהגו לומר הלל בברכה בליל פסח, לא נהגו כן אלא בצבור, אבל לא ביחיד. ע"ש. והסתמך עליו הרה"ג רבי יוסף ידיד הלוי בשו"ת ימי יוסף בתרא (חלק אורח חיים סימן כג). ע"ש. זהו מפני שלא ראו דברי הרמ"ע מפאנו וסיעתו הנ"ל, אבל בהגלות נגלות דברי הפוסקים הנ"ל, נראה שהעיקר להלכה שגם היחיד יגמור ההלל בברכה. וכן כתב הרה"ג רבי חיים הכהן בספר ערב פסח. ולכן גם הנשים יגמרו ההלל בברכה, קודם הקידוש ע"כ.
ודבריו צע"ג, דהרב ימי יוסף בתרא ראה את דברי הרמ"ע מפאנו המובאים בחיד"א אלא שכתב חילוק בין דבריו לבין דברי מהר"י עיאש
ומבואר דס"ל לחלק בין יחיד 'בביתו' שאינו גומר את ההלל 'בברכה', וזוהי הוראה הבית יהודה, לבין יחיד 'בציבור' שגומר בברכה וזוהי הוראה הרמ"ע מפאנו.
וכ"כ בספר נטעי גבריאל ח"ב סי' ס"א בשם ר' משה סולובייצ'ק [בנו של הגר"ח מבריסק] לדייק מדברי השו"ע.
ודיוק זה נראה גם מדברי הטור בסוסי' תע"ג שכתב ויש מקומות שנוהגין לקרות ההלל בב"ה בציבור כדי שלא יצטרכו לברך עליו בשעת ההגדה ע"כ. ולא כתב ויש מקומות שנוהגין לקרות ההלל לפני קריאת ההגדה וכיו"ב. וגם מרן השו"ע שכתב בסי' תפ"ז גומרין ההלל בצבור, ואמאי הדגיש זאת, לימא גומרין את ההלל, ואנא ידענא דבין בציבור ובין ביחיד? וכדכתב ר' משה סולובייציק הנ"ל.
ובגליון בשו"ת יחו"ד החדש כתוב כך:
וז"ל הרמ"ע ויחיד המדקדק במעשיו אפילו אם שמע מעין שבע מהש"צ יגמור ההלל בינו לבין עצמו ויברך עליו תחילה וסוף ע"כ, ולרבותא נקט הכי, אבל גם אם היה בביתו צריך לאומרו בברכות, וכ"כ בארח"ח בשם הרא"ה וכו' עי"ש.
ולפי האמור ערבך ערבא צריך, דמאן יימר לן דהכי הוא שגם בביתו צריך לומר, ואולי בדוקא קאמר בבית הכנסת וכנ"ל.
ומה שהביא בשם הארח"ח בשם הרא"ה. יש להוסיף שכ"כ גם הריטב"א בסדר ההגדה שאף ביחיד מברך.
אולם לעיל דייקנו מדברי הטור שרק בבית הכנסת.
וכן מתבאר עוד מדברי ר' דוד בונפיד בדף קי"ח סוף עמ' א' בשם הרשב"א [בברכות י"א] שהברכה היא קבועה ברבים ולא בביתו כלל עי"ש.
וז"ל הרשב"א בברכות י"א בסוף דבריו
ולפי הסכמה זו של גאוני עולם ז"ל נראה פירוש הירושלמי שכתבתי למעלה דהכי קאמר שנייה היא שאם שמעה בבית הכנסת יצא והלכך עיקר תקנת קריאתו בבית הכנסת היה ולא בבית ובקריאת ביהכ"נ הוא שתקנו לברך שהיא עיקר התקנה ומצות הקריאה אבל בבית לא ע"כ.
וא"כ נמצא שיש בענין זה של אמירת ההלל בברכה ביחיד בביתו מחלוקת ראשונים בין הרא"ה והריטב"א לרשב"א והטור וסתימת דברי מרן השו"ע.
וגם באחרונים בין הגר"ח פלאגי והמאורי אור לבין הגר"א ובית יהודה והר"י ידיד והר"ם סולוביצי'ק.
וא"כ הוראתו של מרן זצ"ל לומר לנשים בביתם לברך על ההלל צע"ג, דקי"ל סב"ל.
ואין לדחות ולומר שלא תיקנו לומר הלל בליל פסח בברכה אלא בבית הכנסת בצבור, משום פרסומי ניסא, אבל ביחיד אין לאומרו, זה אינו, שהרי כתב מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן תפז סק"ח), שההלל של ליל פסח בבית הכנסת מיוסד על אדני פז, ועל דרך האמת יש לו סמוכים דקשוט, ואף מי שנמצא בבית כנסת שנוהגים שלא לומר הלל בליל פסח בתפלת ערבית, רשאי לומר הלל בינו לבין עצמו ולברך עליו, וכמו שכתב הרה"ג המקובל רבי ישראל שלמה לינגו, בכתיבת יד, ושכן קיבל מרבו הרמ"ע מפאנו, וכך נהג הרה"ג מהר"ר נחמן פואה זצ"ל. ע"כ. ודברי הרמ"ע מפאנו מבוארים בספרו אלפסי זוטא (פרק ב' דשבת כד:). ע"ש. ונודע שגם רבינו האר"י בשער הכוונות (דף פא ע"ב) כתב עליו הנפק. ואישר וקיים אמירת ההלל בבית הכנסת. ע"ש. ובתשובה מאהבה חלק א' (סימן צ') העיד בגדלו שרבו הגאון בעל נודע ביהודה, היה נוהג לומר ההלל בליל פסח לאחר התפלה, אף על פי שהקהל שלו נהגו שלא לאומרו כדברי הרמ"א. ע"ש. והגאון רבי חיים פלאג'י בספר רוח חיים (סימן תפז סק"ד) כתב, שאם טעו הצבור ושכחו לומר ההלל בבית הכנסת בתפלת ערבית של ליל פסח, ונזכר היחיד לאחר שבא לביתו, יגמור מיד את ההלל בברכותיו קודם הקידוש. ע"ש. (ויש סיוע לזה מדברי המאירי בפסחים קיז ע"ב ע"ש). ובספר מאורי אור (עוד למועד דף לב ע"א) כתב, שאף על פי שהרמ"א כתב שלא נהגו במדינתו לומר הלל בליל פסח בבית הכנסת, מכל מקום טוב ונכון ליחיד לגמור ההלל בברכה בפני עצמו קודם התחלת הסדר של ליל פסח, ויסוד מוסד לאמירת ההלל בליל פסח, ממה שאמרו בספר התיקונים (תיקון י"ג), מצה שלימה ופרוסה, כנגד הלל גמור והלל לחצאין בליל פסח. וגם על פי הזוהר שתי מצות ופרוסה, שתי מצות כנגד הלל גמור בלילה וביום, והפרוסה כנגד הלל לחצאים, שהסעודה מפסקת בין תחלתו לסופו וכו'. ע"ש. ולפי התיקונים ברור שגם הנשים חייבות בהלל ליל פסח, כמו במצה. (וגם לדברי הזוהר יש לומר כן. ודו"ק). והן אמת כי בשו"ת בית יהודה עייאש חלק ב' (סימן לג) כתב, שאפילו במקומות שנהגו לומר הלל בברכה בליל פסח, לא נהגו כן אלא בצבור, אבל לא ביחיד. ע"ש. והסתמך עליו הרה"ג רבי יוסף ידיד הלוי בשו"ת ימי יוסף בתרא (חלק אורח חיים סימן כג). ע"ש. זהו מפני שלא ראו דברי הרמ"ע מפאנו וסיעתו הנ"ל, אבל בהגלות נגלות דברי הפוסקים הנ"ל, נראה שהעיקר להלכה שגם היחיד יגמור ההלל בברכה. וכן כתב הרה"ג רבי חיים הכהן בספר ערב פסח. ולכן גם הנשים יגמרו ההלל בברכה, קודם הקידוש ע"כ.
ודבריו צע"ג, דהרב ימי יוסף בתרא ראה את דברי הרמ"ע מפאנו המובאים בחיד"א אלא שכתב חילוק בין דבריו לבין דברי מהר"י עיאש
ומבואר דס"ל לחלק בין יחיד 'בביתו' שאינו גומר את ההלל 'בברכה', וזוהי הוראה הבית יהודה, לבין יחיד 'בציבור' שגומר בברכה וזוהי הוראה הרמ"ע מפאנו.
וכ"כ בספר נטעי גבריאל ח"ב סי' ס"א בשם ר' משה סולובייצ'ק [בנו של הגר"ח מבריסק] לדייק מדברי השו"ע.
ודיוק זה נראה גם מדברי הטור בסוסי' תע"ג שכתב ויש מקומות שנוהגין לקרות ההלל בב"ה בציבור כדי שלא יצטרכו לברך עליו בשעת ההגדה ע"כ. ולא כתב ויש מקומות שנוהגין לקרות ההלל לפני קריאת ההגדה וכיו"ב. וגם מרן השו"ע שכתב בסי' תפ"ז גומרין ההלל בצבור, ואמאי הדגיש זאת, לימא גומרין את ההלל, ואנא ידענא דבין בציבור ובין ביחיד? וכדכתב ר' משה סולובייציק הנ"ל.
ובגליון בשו"ת יחו"ד החדש כתוב כך:
וז"ל הרמ"ע ויחיד המדקדק במעשיו אפילו אם שמע מעין שבע מהש"צ יגמור ההלל בינו לבין עצמו ויברך עליו תחילה וסוף ע"כ, ולרבותא נקט הכי, אבל גם אם היה בביתו צריך לאומרו בברכות, וכ"כ בארח"ח בשם הרא"ה וכו' עי"ש.
ולפי האמור ערבך ערבא צריך, דמאן יימר לן דהכי הוא שגם בביתו צריך לומר, ואולי בדוקא קאמר בבית הכנסת וכנ"ל.
ומה שהביא בשם הארח"ח בשם הרא"ה. יש להוסיף שכ"כ גם הריטב"א בסדר ההגדה שאף ביחיד מברך.
אולם לעיל דייקנו מדברי הטור שרק בבית הכנסת.
וכן מתבאר עוד מדברי ר' דוד בונפיד בדף קי"ח סוף עמ' א' בשם הרשב"א [בברכות י"א] שהברכה היא קבועה ברבים ולא בביתו כלל עי"ש.
וז"ל הרשב"א בברכות י"א בסוף דבריו
ולפי הסכמה זו של גאוני עולם ז"ל נראה פירוש הירושלמי שכתבתי למעלה דהכי קאמר שנייה היא שאם שמעה בבית הכנסת יצא והלכך עיקר תקנת קריאתו בבית הכנסת היה ולא בבית ובקריאת ביהכ"נ הוא שתקנו לברך שהיא עיקר התקנה ומצות הקריאה אבל בבית לא ע"כ.
וא"כ נמצא שיש בענין זה של אמירת ההלל בברכה ביחיד בביתו מחלוקת ראשונים בין הרא"ה והריטב"א לרשב"א והטור וסתימת דברי מרן השו"ע.
וגם באחרונים בין הגר"ח פלאגי והמאורי אור לבין הגר"א ובית יהודה והר"י ידיד והר"ם סולוביצי'ק.
וא"כ הוראתו של מרן זצ"ל לומר לנשים בביתם לברך על ההלל צע"ג, דקי"ל סב"ל.
נערך לאחרונה: