בבא״ח פרשת צו אות לב כתב: ואע״כ שאמרנו שצריך לקח כרפס פחות מכזית כדי שלא יתחיב בברכה אחרונה - הנה אם שגה ואכל כזית צריך לברך אחריו בורא נפשות רבות ועם-כל-זה לא יברך על המרור בורא פרי האדמה יען דחשיב מצרכי הסעודה הבאים תוך הסעודה וכו׳ וכו׳ עכ״ל
והמו״ל רבי יוסף חיים מזרחי העיר על נכון שחזר בו הבא״ח בעוד יוסף חי גם אם טעה ואכל כזית, והביאו לשונו התם: ולפיכך לא יברך בורא נפשות רבות אחר ירק זה [=כרפס] אפילו אכל מהירק כזית כדי שלא יצטרך לברך בורא פרי אדמה על המרור וכו׳ עכ״ל
ולכאורה, למרות שהצילו שהבא״ח חזר בו מדין אם טעה ואכל כזית, לא הצילו במה שהמשיך ואמר אח״כ - שהרי בבא״ח כתב דהמרור חשיב צרכי סעודה ולכן לא מברכים עליו, ואילו בעוד יוסף חי חזר בו מכך, ואדרבה, אם ברך בורא נפשות רבות, נראה מדבריו שכן יש לברך בתוך הסעודה.
ואתמהה, למה באמת ייחשב המרור לא כחלק מצרכי הסעודה?
הסברא הראשונה שעלתה לי לראש, הוא שבעוי״ח סבר שהמרור לא חשוב כחלק מהסעודה, הואיל ויש לו חשיבות למצווה בפנ״ע. וכמו בקינוח שאינו חלק מהסעודה, מאותה סברא בדיוק. אך בפלפול חברים דחינו סברא זו, שהרי מנהג העולם להחשיב את הירקות כחלק מהסעודה, וכמו שכתב הבא״ח באבטיח שכיוון שמנהג בג׳דאד לאוכלו עם לחם לא יברכו עליו.
והמו״ל רבי יוסף חיים מזרחי העיר על נכון שחזר בו הבא״ח בעוד יוסף חי גם אם טעה ואכל כזית, והביאו לשונו התם: ולפיכך לא יברך בורא נפשות רבות אחר ירק זה [=כרפס] אפילו אכל מהירק כזית כדי שלא יצטרך לברך בורא פרי אדמה על המרור וכו׳ עכ״ל
ולכאורה, למרות שהצילו שהבא״ח חזר בו מדין אם טעה ואכל כזית, לא הצילו במה שהמשיך ואמר אח״כ - שהרי בבא״ח כתב דהמרור חשיב צרכי סעודה ולכן לא מברכים עליו, ואילו בעוד יוסף חי חזר בו מכך, ואדרבה, אם ברך בורא נפשות רבות, נראה מדבריו שכן יש לברך בתוך הסעודה.
ואתמהה, למה באמת ייחשב המרור לא כחלק מצרכי הסעודה?
הסברא הראשונה שעלתה לי לראש, הוא שבעוי״ח סבר שהמרור לא חשוב כחלק מהסעודה, הואיל ויש לו חשיבות למצווה בפנ״ע. וכמו בקינוח שאינו חלק מהסעודה, מאותה סברא בדיוק. אך בפלפול חברים דחינו סברא זו, שהרי מנהג העולם להחשיב את הירקות כחלק מהסעודה, וכמו שכתב הבא״ח באבטיח שכיוון שמנהג בג׳דאד לאוכלו עם לחם לא יברכו עליו.
