• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • בשורה משמחת: בעז"ה עומד לצאת לאור בימים הקרובים ילקוט יוסף ברכות חלק א' החדש. מחיר מוזל לקבוצות הנרשמים מראש (כגון כוללים, קהילות, בתי כנסת וכדו'), לפרטים והרשמה יש לפנות למרכז למורשת מרן במייל: y@moreshet-maran.com

האם מרן הראשל"צ שליט"א חולק על אביו זצ"ל או שפשוט חזר בו?

בנימין לוריא

Administrator
חבר צוות
א. לעניין קבלת שבת.
בילקו"י שבת כרך א' סי' רס"ז סעיף ו' כתב: "בעת שאומרים בואי כלה וכו' בזה מקבלים את השבת לפי מנהגינו".
אולם בחזו"ע שבת ח"א עמ' רצ"ד כתב: "המנהג עתה כמו שכתב מרן בשלחן ערוך (סוף סימן רסא) באמירת מזמור שיר ליום השבת מקבלים עליהם את השבת ואסורים בכל מלאכות השבת".
אז מתי מקבלים שבת למעשה, בבואי כלה או במזמור שיר?

ב. לעניין קידוש לחולה קודם שחרית.
בילקו"י שבת כרך א' סי' רפ"ט סעיף ה' כתב: "חולה שציוו עליו הרופאים לאכול מיד בבוקר קודם תפילת שחרית נכון שיקדש תחילה".
אולם ביבי"א ח"ח או"ח סי' ל"א כתב: "חולה שאוכל קודם תפילת שחרית, מן הדין אינו צריך לקדש קידושא רבה קודם אכילתו".
אך בחזו"ע שבת ח"ב עמ' קמ"ט כתב בהלכה למעלה כמו הילקו"י ובהערות כתב כלשונו ביבי"א.
אז מה יעשה למעשה, יקדש או לא? (ואולי הפשט הוא שמעיקר הדין לא חייב, אך נכון שיקדש)

ג. לעניין ברכה על תקיעת שופר.
בילקו"י ימים נוראים סי' תקפ"ה סעיף ב' כתב: "בשעת הברכות כל הציבור עומד על רגליו ומיד אחר הברכות הקהל יושב".
אולם בחזו"ע ימים נוראים עמ' קכ"ג-קכ"ד כתב: "המנהג פשוט בכל המקומות שאין הציבור עומדים בשעת הברכות שעל השופר".
אז למעשה צריך לעמוד או לא?
וביותר קשה, שהילקו"י עצמו בדיני ציצית ותפילין סי' כ"ה ס"ק ע"א כתב: "ומה שאמרו בירושלמי דכל ברכת המצוות צריך לברך מעומד, היינו אם מצוותן ג"כ מעומד, אבל אם המצווה עשייתה מיושב, גם ברכתה מיושב". וא"כ כתב במפורש את הטעם שהביא מרן זצ"ל בחזו"ע לברך מיושב.
[וראה כאן]

ד. לעניין זמן חליצת התפילין בר"ח.
בילקו"י ציצית ותפילין סי' כ"ח סעיף ו' כתב: "בראש חודש נוהגים לחלוץ את התפילין קודם שמתפללים מוסף וכו' ויחלצום אחר אמירת חצי קדיש ולא קודם הקדיש, ויש בזה סוד נשגב וכן ראוי לנהוג".
אולם בחזו"ע חנוכה עמ' ש"א כתב שאפשר לחלוץ התפילין בר"ח גם קודם הקדיש, וכן הוא ע"פ הפשט, וכך אנו נוהגים.
אז איך ראוי לנהוג למעשה, כמו הפשט וכמנהג מרן זצ"ל לחלוץ קודם הקדיש או כמו הסוד ולחלוץ אחרי הקדיש?

ה. לעניין הנוסח הנכון בברכת הלבנה.
בילקו"י תפילה כרך ב' בקונטרס נוסחאות התפילה סעיף ק"ז כתב: "בנוסח ברכת הלבנה יש לומר: סימן טוב תהי לנו ולכל ישראל"
אולם בחזו"ע חנוכה עמ' של"א וכן בילקו"י שבת כרך ה' סי' תכ"ו סעיף ט"ז כתב שיש לומר בברכת הלבנה "בסימן טוב תהי לנו".
אז למעשה, האם אפשר לומר שבחזו"ע ובילקו"י שבת לא דייק גבי האות ב' אלא נתכוון לומר שצ"ל תהי ולא תהיה, ובאמת צריך לומר "סימן טוב"?
 
נערך לאחרונה:
ה. בילקו"י תפילה כרך ב' בקונטרס נוסחאות התפילה סעיף ק"ז כתב: "בנוסח ברכת הלבנה יש לומר: סימן טוב תהי לנו ולכל ישראל"
אולם בחזו"ע חנוכה עמ' של"א וכן בילקו"י שבת כרך ה' סי' תכ"ו סעיף ט"ז כתב שיש לומר בברכת הלבנה "בסימן טוב תהי לנו".
אז למעשה, האם אפשר לומר שבחזו"ע ובילקו"י שבת לא דייק גבי האות ב' אלא נתכוון לומר שצ"ל תהי ולא תהיה, ובאמת צריך לומר "סימן טוב"?

הנה אחר כותבי זאת ראיתי שבילקו"י קיצור שלחן ערוך (סי' תכ"ו סעיף ט"ז) כתב להדיא: "אחר הברכה אומרים ג' פעמים בסימן טוב תהי לנו ולכל ישראל, ברוך יוצריך וכו'. והנוסח הנכון לומר סימן טוב תהי לנו וכו'".
 
לא פתחתי את כל הספרים אבל נראה לי פשוט, שכל החזו"ע הנ"ל נכתבו אחרי הילקו"י
תראה במהדורות של ילקו"י החדשות מה כתב בזה
 
בילקו"י שבת כרך א' סי' רפ"ט סעיף ה' כתב: "חולה שציוו עליו הרופאים לאכול מיד בבוקר קודם תפילת שחרית נכון שיקדש תחילה".
אולם ביבי"א ח"ח או"ח סי' ל"א כתב: "חולה שאוכל קודם תפילת שחרית, מן הדין אינו צריך לקדש קידושא רבה קודם אכילתו"
במהדורה החדשה (כרך א' ח"ד עמ' תקעב) פסק כהיבי"א ע"ש באריכות
בילקו"י שבת כרך א' סי' רס"ז סעיף ו' כתב: "בעת שאומרים בואי כלה וכו' בזה מקבלים את השבת לפי מנהגינו".
במהדורה החדשה (כרך א' ח"ב עמ' תנו) כתב שזה רק לחומרא ולא מעיקר הדין

ודאי שילקו"י על ציצית ותפילין יצא לאור הרבה שנים לפני חזו"ע חנוכה
וה"ה לילקו"י תפילה
 
ד. לעניין זמן חליצת התפילין בר"ח.
בילקו"י ציצית ותפילין סי' כ"ח סעיף ו' כתב: "בראש חודש נוהגים לחלוץ את התפילין קודם שמתפללים מוסף וכו' ויחלצום אחר אמירת חצי קדיש ולא קודם הקדיש, ויש בזה סוד נשגב וכן ראוי לנהוג".
אולם בחזו"ע חנוכה עמ' ש"א כתב שאפשר לחלוץ התפילין בר"ח גם קודם הקדיש, וכן הוא ע"פ הפשט, וכך אנו נוהגים.
אז איך ראוי לנהוג למעשה, כמו הפשט וכמנהג מרן זצ"ל לחלוץ קודם הקדיש או כמו הסוד ולחלוץ אחרי הקדיש?
בסידור חזו"ע כתב כמו בחזו"ע לפי הזכור לי
 
ד. לעניין זמן חליצת התפילין בר"ח.
בילקו"י ציצית ותפילין סי' כ"ח סעיף ו' כתב: "בראש חודש נוהגים לחלוץ את התפילין קודם שמתפללים מוסף וכו' ויחלצום אחר אמירת חצי קדיש ולא קודם הקדיש, ויש בזה סוד נשגב וכן ראוי לנהוג".
אולם בחזו"ע חנוכה עמ' ש"א כתב שאפשר לחלוץ התפילין בר"ח גם קודם הקדיש, וכן הוא ע"פ הפשט, וכך אנו נוהגים.
אז איך ראוי לנהוג למעשה, כמו הפשט וכמנהג מרן זצ"ל לחלוץ קודם הקדיש או כמו הסוד ולחלוץ אחרי הקדיש?
אצל מרן רבינו שליט"א נוהגים לחלוץ לאחר הקדיש.
שאלו את זה בעבר את מרן שליט"א, ואינני זוכר מה ענה במדוייק, אלא באופן מעומעם, ואיני רוצה לכתוב דברים שאינם מדוייקים.
 
ד. לעניין זמן חליצת התפילין בר"ח.
בילקו"י ציצית ותפילין סי' כ"ח סעיף ו' כתב: "בראש חודש נוהגים לחלוץ את התפילין קודם שמתפללים מוסף וכו' ויחלצום אחר אמירת חצי קדיש ולא קודם הקדיש, ויש בזה סוד נשגב וכן ראוי לנהוג".
אולם בחזו"ע חנוכה עמ' ש"א כתב שאפשר לחלוץ התפילין בר"ח גם קודם הקדיש, וכן הוא ע"פ הפשט, וכך אנו נוהגים.
אז איך ראוי לנהוג למעשה, כמו הפשט וכמנהג מרן זצ"ל לחלוץ קודם הקדיש או כמו הסוד ולחלוץ אחרי הקדיש?
בתוכנית "אור השבת" של פרשת "תצווה" (והודפס בעלון של פרשת "כי תשא") כתב בעניין זה הרב שמעון ללוש שליט"א:
ההכרעה בזה תלויה בכל מקום לגופו. כי מרן זצ"ל כתב בחזו"ע (חנוכה, עמ' שא), שלפי המקובלים והפוסקים צריך להוריד את התפילין אחרי הקדיש, אבל הוסיף שלא בהכרח זה חוזר על החצי קדיש הזה, אלא עיקר החשיבות שלא תהיה לפני קדיש תתקבל. ומוסיף מרן זצ"ל, שלפי הדין אפשר לכתחילה להסיר את התפילין לפני הקדיש, ורבינו האר"י נהג להסיר את התפילין אחרי החצי קדיש, אבל אין הכרח שזה לפי הסוד. וכאשר הרב "חסד לאברהם" כתב שיש ענין לפי הסוד, הוא ביאר שצריך שלא להוריד לפני קדיש תתקבל.
ולכן לגבי החצי קדיש אין הכרח שזה לפי הסוד, וגם לפי הפשט אין ענין הלכתי. ולכן כותב מרן זצ"ל, לפעמים במציאות הדבר לא מסתדר כ"כ טוב מבחינה טכנית, וכך הכל יהיה בניחותא וברוגע, מרן זצ"ל כותב בחזון עובדיה שם שהוא בעצמו נוהג בצורה הזו.
אבל עדיין, מקום שיכולים לחלוץ את התפילין לאחר החצי קדיש, כמו רבינו האר"י, ולהרוויח לעשות גם את דעת הברכי יוסף שהרב הביא שם, וגם שהכל יתנהל בנחת, שלא יהיו חפוזים להתחיל מיד עמידה, שאז בלית ברירה משליכים את התפילין איך שבא, וגם עומדים להתפלל מתוך בהילות וחופזה, אלא ימתינו כדקה או שתיים, שיהיה זמן לחלוץ את התפילין ברוגע, ולהניח אותם בכבוד ובנחת בתיק התפילין, או אפילו שיספיקו לקפל אותם
ולהניח בבתים, אז בודאי שעדיף להם לנהוג כך.
וכן מרן הראש"ל שליט"א השיב בזה כל פעם לגופו, שלפני כמה שנים נשאל בזה ע"י מתפללי בהיכ"נ של ידידינו הרה"ג ארז מלכא שליט"א, שמנהיג בקהילתו אצלנו באלעד הכל עפ"ד מרן זצ"ל, וגם במנהג זה הנהיג כמו מרן זצ"ל לחלוץ קודם הקדיש, ושאלו אם טוב עושים, והשיב להם שאיך שיעשו זה טוב, אבל אם לא תהיה מחלוקת שיעשו כמו מרן זצ"ל. ובמכתב מאוחר יותר לשואל אחר השיב, שמרן זצ"ל לא התכוון שיותר ראוי להסיר את התפילין לפני החצי קדיש, ובודאי דעתו שאם אפשר לעשות לפי כל הדעות ולהסיר את התפילין לאחר החצי קדיש, וזה גם לא יגרום לבלבול וללחץ, אז זה בסדר גמור, ועדיף יותר.
למסקנה: זאת אומרת, שלמעשה ההוראה בזה, אם אפשר גם אחרי החצי קדיש וגם שיהיה הכל בנחת ורוגע, שהתפילין לא יתבזו, יתחילו עמידה בצורה מכובדת ורגועה, כך עדיף. אבל אם אין שליטה, כמו שמצוי הרבה, עדיף להנהיג כמו מרן זצ"ל, לחלוץ לפני החצי קדיש. וכ"ז במידה שלא יהיה מחלוקת, וגדול השלום.
 
א. לעניין קבלת שבת.
בילקו"י שבת כרך א' סי' רס"ז סעיף ו' כתב: "בעת שאומרים בואי כלה וכו' בזה מקבלים את השבת לפי מנהגינו".
אולם בחזו"ע שבת ח"א עמ' רצ"ד כתב: "המנהג עתה כמו שכתב מרן בשלחן ערוך (סוף סימן רסא) באמירת מזמור שיר ליום השבת מקבלים עליהם את השבת ואסורים בכל מלאכות השבת".
אז מתי מקבלים שבת למעשה, בבואי כלה או במזמור שיר?

ב. לעניין קידוש לחולה קודם שחרית.
בילקו"י שבת כרך א' סי' רפ"ט סעיף ה' כתב: "חולה שציוו עליו הרופאים לאכול מיד בבוקר קודם תפילת שחרית נכון שיקדש תחילה".
אולם ביבי"א ח"ח או"ח סי' ל"א כתב: "חולה שאוכל קודם תפילת שחרית, מן הדין אינו צריך לקדש קידושא רבה קודם אכילתו".
אך בחזו"ע שבת ח"ב עמ' קמ"ט כתב בהלכה למעלה כמו הילקו"י ובהערות כתב כלשונו ביבי"א.
אז מה יעשה למעשה, יקדש או לא? (ואולי הפשט הוא שמעיקר הדין לא חייב, אך נכון שיקדש)

ג. לעניין ברכה על תקיעת שופר.
בילקו"י ימים נוראים סי' תקפ"ה סעיף ב' כתב: "בשעת הברכות כל הציבור עומד על רגליו ומיד אחר הברכות הקהל יושב".
אולם בחזו"ע ימים נוראים עמ' קכ"ג-קכ"ד כתב: "המנהג פשוט בכל המקומות שאין הציבור עומדים בשעת הברכות שעל השופר".
אז למעשה צריך לעמוד או לא?
וביותר קשה, שהילקו"י עצמו בדיני ציצית ותפילין סי' כ"ה ס"ק ע"א כתב: "ומה שאמרו בירושלמי דכל ברכת המצוות צריך לברך מעומד, היינו אם מצוותן ג"כ מעומד, אבל אם המצווה עשייתה מיושב, גם ברכתה מיושב". וא"כ כתב במפורש את הטעם שהביא מרן זצ"ל בחזו"ע לברך מיושב.

ד. לעניין זמן חליצת התפילין בר"ח.
בילקו"י ציצית ותפילין סי' כ"ח סעיף ו' כתב: "בראש חודש נוהגים לחלוץ את התפילין קודם שמתפללים מוסף וכו' ויחלצום אחר אמירת חצי קדיש ולא קודם הקדיש, ויש בזה סוד נשגב וכן ראוי לנהוג".
אולם בחזו"ע חנוכה עמ' ש"א כתב שאפשר לחלוץ התפילין בר"ח גם קודם הקדיש, וכן הוא ע"פ הפשט, וכך אנו נוהגים.
אז איך ראוי לנהוג למעשה, כמו הפשט וכמנהג מרן זצ"ל לחלוץ קודם הקדיש או כמו הסוד ולחלוץ אחרי הקדיש?

ה. לעניין הנוסח הנכון בברכת הלבנה.
בילקו"י תפילה כרך ב' בקונטרס נוסחאות התפילה סעיף ק"ז כתב: "בנוסח ברכת הלבנה יש לומר: סימן טוב תהי לנו ולכל ישראל"
אולם בחזו"ע חנוכה עמ' של"א וכן בילקו"י שבת כרך ה' סי' תכ"ו סעיף ט"ז כתב שיש לומר בברכת הלבנה "בסימן טוב תהי לנו".
אז למעשה, האם אפשר לומר שבחזו"ע ובילקו"י שבת לא דייק גבי האות ב' אלא נתכוון לומר שצ"ל תהי ולא תהיה, ובאמת צריך לומר "סימן טוב"?
יש עוד דוג'
א אם לומר על הניסים בב''ב וכן שאר מצוות יום פורים שלדעת מרן כן ולדעת הרשלצ יאמר על הנסים אך קריאת מגילה המחמיר יחמיר לעצמו בצנעא ומרן הרב עובדיה זצל לא כתב כן ואולי כי השיב בקצרה לקובץ יתד המאיר
ב. וכן לגבי הגומל אם פקקים מצטרפים אך אין ממש ראיה כי לדעת מרן הגרעי זה רק שמועה שהביאו משמו
ג. ברכת קורנפלקס שעפי המובא בהלכב זה אדמה לפעמים לדעת מרן ולדעת הרשלצ תמיד שהכל
ד. ברכת בצל.
ה. ברכת מלח
אם משיהו צריך מקורות יכול לבקש
 
נערך לאחרונה:
ב. וכן לגבי הגומל אם פקקים מצטרפים אך אין ממש ראיה כי לדעת מרן הגרעי זה רק שמועה שהביאו משמו
ג. ברכת קורנפלקס שעפי המובא בהלכב זה אדמה לפעמים לדעת מרן ולדעת הרשלצ תמיד שהכל
ד. ברכת בצל.
ה. ברכת מלח
אם משיהו צריך מקורות יכול לבקש
אפשר לקבל מקורות
 
אפשר לקבל מקורות
ראה בספר אוצר הברכות (שהובא כאן),
עמ':
עה
קז
תס

לגבי ברכת בצל עי' תשובת מעין אומר לעומת מה שנתבאר בילקוי
לגבי מלח שילקוי אומר שהכל ומרן אומר לא לברך
שדעת רשלצ לגבי ים לברך גומל על פחות מעב דקות ולרשלצ לא כמו שכתב בתשובה בקובץ בית יוסף האחרון
 
 
מתוך השיעור השבועי פרשת ויקרא תשפ"ב (העלון של שבוע לאחמ"כ)
מתוך עלון השיעור השבועי פרשת צו תשפ''ב.png

וכן חזר על כך בשיעור השבועי פרשת ראה תשפ"ב
מתוך עלון השיעור השבועי פרשת שופטים תשפ''ב.png

וכן אמר בשיעור השבועי פרשת האזינו תשפ"ג
 
נערך לאחרונה:
ג. לעניין ברכה על תקיעת שופר.
בילקו"י ימים נוראים סי' תקפ"ה סעיף ב' כתב: "בשעת הברכות כל הציבור עומד על רגליו ומיד אחר הברכות הקהל יושב".
אולם בחזו"ע ימים נוראים עמ' קכ"ג-קכ"ד כתב: "המנהג פשוט בכל המקומות שאין הציבור עומדים בשעת הברכות שעל השופר".
אז למעשה צריך לעמוד או לא?
וביותר קשה, שהילקו"י עצמו בדיני ציצית ותפילין סי' כ"ה ס"ק ע"א כתב: "ומה שאמרו בירושלמי דכל ברכת המצוות צריך לברך מעומד, היינו אם מצוותן ג"כ מעומד, אבל אם המצווה עשייתה מיושב, גם ברכתה מיושב". וא"כ כתב במפורש את הטעם שהביא מרן זצ"ל בחזו"ע לברך מיושב.
וכעי"ז הוא לגבי עמידה בברכות קריאת המגילה. (למרות שקריאת המגילה אין לה דין שתיאמר בישיבה כמו תקיעת שופר דמיושב...)
שבילקו"י (סי' תר"צ ס"ב) כתב: "יש נוהגים שכל הקהל הנמצא בבית הכנסת עומד על רגליו בשעת הברכות של המגילה, ואחר כך יושבים וקוראים המגילה. ויש נוהגים שהקהל יושב בין בשעת קריאת המגילה בין בברכותיה. וכל מקום יעשו כמנהגם. [והמנהג אצלינו שהקהל עומד בעת הברכות, ומיד אחר הברכות יושב].
ובחזו"ע כתב: "יש נוהגים שכל הקהל הנמצא בבית הכנסת עומד על רגליו בשעת הברכות של המגילה, ואחר כך יושבים וקוראים המגילה. ויש נוהגים שהקהל יושב בין בשעת קריאת המגילה בין בברכותיה. ונהרא ונהרא ופשטיה. והנוהגים לעמוד בברכות, גם כשקוראים לנשים טוב שיעמדו בעת הברכות. השליח צבור צריך לברך ולקרות המגילה מעומד מפני כבוד הצבור".
ובמקורות למטה כתב: "כן פסק בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' קב), ושכן עמא דבר. וכ"כ המגן אברהם (ר"ס תרצ) ועוד אחרונים. אולם הרד"א (דף טו ע"ג) כתב, שאין לחוש לעמוד בברכות מקרא מגילה. וכ"כ הכנה"ג (סי' תרצב) להעיר ע"ד הרמ"ע, שאנו לא נהגנו כן. וע' להגר"ח פלאג'י בספר מועד לכל חי (סי' לא אות עו), שהביא מ"ש הבית עובד שכל הקהל צריכים לעמוד בעת ברכות המגילה, והשיג עליו שלא ראה מ"ש הכנה"ג שאין המנהג כן. וכ"כ בספר תפלה לדוד ובספר אורה ושמחה. ע"ש. וכבר כתב הפני יהושע (מגילה כא.), נלע"ד שא"צ לברך ברכות המצות מעומד אלא באותם מצות, שעיקר מצותן מעומד, כגון ציצית, ועומר, והלל, וכיו"ב. אבל מקרא מגילה שעיקר מצותה א"צ מעומד לכל הקהל, כל שכן ברכתה שא"צ מעומד. ע"ש. וכ"כ הגאון יעב"ץ בספר מור וקציעה (סי' ח), דמה שהקשה המג"א שם, מדקי"ל שמותר לברך על הפרשת החלה מיושב, כדאיתא במתני' (חלה פ"ב מ"ב, ובברכות כד.), לק"מ, שמצות הנעשות בישיבה, אין נראה לברך עליהן מעומד, שלא כדרך המצוה שעליה נתקנה הברכה, ורק מצוה שיש להקפיד לעשותה מעומד, כגון ציצית ושופר ועומר וכיו"ב, אע"פ שאם עשאה מיושב יצא, מ"מ יש לברך עליהן מעומד. ע"ש. וע"ע בספר אליה רבה (סי' ח סק"ב). וכ"כ הגר"ש קלוגר בחכמת שלמה (סי' ח). לפ"ז פשוט שמכיון שעיקר קריאת המגילה לקהל מיושב, גם ברכתה נאה לה בישיבה. וע"ע במש"כ בשו"ת יחוה דעת (חלק ה סי' ד), ובמ"ש אלי ידידנו הגרא"י ולדינברג בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טז סי' ב). ע"ש. הילכך יפה נהגו אצלינו לברך על מקרא מגילה כשהקהל כולו יושב, חוץ מהשליח צבור. ואף שבשו"ת זבחי צדק ח"ג (סי' קנח), וכן בשו"ת רב פעלים ח"ד (סי' לג) כתבו שמנהגם בבגדאד שכל הקהל עומד בשעת ברכות המגילה, אתרא דנהוג נהוג. ואנו שלא נהגנו לעמוד, נאה לנו לברך ברכות המגילה כשהקהל יושב. וכ"כ הגרצ"פ פראנק בשו"ת הר צבי ח"ב (סי' קל), שנראה לו ברור כדברי הפני יהושע שא"צ לעמוד בברכות המגילה. ע"ש. וכן עיקר".

ואמנם בזה שניהם כתבו את ב' האפשרויות, ובילקו"י רק כתב ש'המנהג אצלנו' שעומדים בברכות.

וכאן כתב בילקו"י במקורות:
1678214879415.png
 
ועוד דוג' שהיא לכאורה סתירה
לגבי טלטול ביו"ט
שהחזו''ע מתיר לצורך קצת
ובילקו'י יו'ט מבואר שאף ללא צורך מותר

אשמח לדעת מה המסקנא
 
וכעי"ז הוא לגבי עמידה בברכות קריאת המגילה. (למרות שקריאת המגילה אין לה דין שתיאמר בישיבה כמו תקיעת שופר דמיושב...)
שבילקו"י (סי' תר"צ ס"ב) כתב: "יש נוהגים שכל הקהל הנמצא בבית הכנסת עומד על רגליו בשעת הברכות של המגילה, ואחר כך יושבים וקוראים המגילה. ויש נוהגים שהקהל יושב בין בשעת קריאת המגילה בין בברכותיה. וכל מקום יעשו כמנהגם. [והמנהג אצלינו שהקהל עומד בעת הברכות, ומיד אחר הברכות יושב].
ובחזו"ע כתב: "יש נוהגים שכל הקהל הנמצא בבית הכנסת עומד על רגליו בשעת הברכות של המגילה, ואחר כך יושבים וקוראים המגילה. ויש נוהגים שהקהל יושב בין בשעת קריאת המגילה בין בברכותיה. ונהרא ונהרא ופשטיה. והנוהגים לעמוד בברכות, גם כשקוראים לנשים טוב שיעמדו בעת הברכות. השליח צבור צריך לברך ולקרות המגילה מעומד מפני כבוד הצבור".
ובמקורות למטה כתב: "כן פסק בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סי' קב), ושכן עמא דבר. וכ"כ המגן אברהם (ר"ס תרצ) ועוד אחרונים. אולם הרד"א (דף טו ע"ג) כתב, שאין לחוש לעמוד בברכות מקרא מגילה. וכ"כ הכנה"ג (סי' תרצב) להעיר ע"ד הרמ"ע, שאנו לא נהגנו כן. וע' להגר"ח פלאג'י בספר מועד לכל חי (סי' לא אות עו), שהביא מ"ש הבית עובד שכל הקהל צריכים לעמוד בעת ברכות המגילה, והשיג עליו שלא ראה מ"ש הכנה"ג שאין המנהג כן. וכ"כ בספר תפלה לדוד ובספר אורה ושמחה. ע"ש. וכבר כתב הפני יהושע (מגילה כא.), נלע"ד שא"צ לברך ברכות המצות מעומד אלא באותם מצות, שעיקר מצותן מעומד, כגון ציצית, ועומר, והלל, וכיו"ב. אבל מקרא מגילה שעיקר מצותה א"צ מעומד לכל הקהל, כל שכן ברכתה שא"צ מעומד. ע"ש. וכ"כ הגאון יעב"ץ בספר מור וקציעה (סי' ח), דמה שהקשה המג"א שם, מדקי"ל שמותר לברך על הפרשת החלה מיושב, כדאיתא במתני' (חלה פ"ב מ"ב, ובברכות כד.), לק"מ, שמצות הנעשות בישיבה, אין נראה לברך עליהן מעומד, שלא כדרך המצוה שעליה נתקנה הברכה, ורק מצוה שיש להקפיד לעשותה מעומד, כגון ציצית ושופר ועומר וכיו"ב, אע"פ שאם עשאה מיושב יצא, מ"מ יש לברך עליהן מעומד. ע"ש. וע"ע בספר אליה רבה (סי' ח סק"ב). וכ"כ הגר"ש קלוגר בחכמת שלמה (סי' ח). לפ"ז פשוט שמכיון שעיקר קריאת המגילה לקהל מיושב, גם ברכתה נאה לה בישיבה. וע"ע במש"כ בשו"ת יחוה דעת (חלק ה סי' ד), ובמ"ש אלי ידידנו הגרא"י ולדינברג בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טז סי' ב). ע"ש. הילכך יפה נהגו אצלינו לברך על מקרא מגילה כשהקהל כולו יושב, חוץ מהשליח צבור. ואף שבשו"ת זבחי צדק ח"ג (סי' קנח), וכן בשו"ת רב פעלים ח"ד (סי' לג) כתבו שמנהגם בבגדאד שכל הקהל עומד בשעת ברכות המגילה, אתרא דנהוג נהוג. ואנו שלא נהגנו לעמוד, נאה לנו לברך ברכות המגילה כשהקהל יושב. וכ"כ הגרצ"פ פראנק בשו"ת הר צבי ח"ב (סי' קל), שנראה לו ברור כדברי הפני יהושע שא"צ לעמוד בברכות המגילה. ע"ש. וכן עיקר".

ואמנם בזה שניהם כתבו את ב' האפשרויות, ובילקו"י רק כתב ש'המנהג אצלנו' שעומדים בברכות.

וכאן כתב בילקו"י במקורות:
הצג קובץ מצורף 7536
גם לגבי המנהג בעמידה בברכות תקיעת שופר נחלקו אותו דבר.
 
בחזו"ע (פורים, עמ' נה) הביא את הראשונים שכתבו שאם לא השמיע לאזניו יצא, וכתב על דבריהם "מ"מ לדידן אין לנו אלא דברי מרן". עכ"ל.
אולם בילקו"י פורים הנד"מ (עמ' תצד) כתב שבדיעבד אם ביטא בשפתיו, אע"פ שלא השמיע לאזניו יצא. [וע"ש בהערה שלאחר שהאריך הרחיב בזה, סיים שמשנה זו צריכה עיון]. ואולי סובר שלעניין שב ואל תעשה אפשר לחלוק על רבי אבה'ו. אך עיין במה שהבאתי כאן במשנתו של הראש"ל, שהיכא שהדבר נעשה בראיות נכוחות שפיר דמי לחלוק, כדרכה של תורה. [כמובן לא כל אחד]. ע"ש.
וע"ע בס' מועדי ה' פורים (עמ' קב, ד"ה ובאמת. ובעמ' רלה-רלו) מה שכתב בנידוננו. וצ"ע.
 
מרן שליט"א בוודאי יכול לחלוק על אביו, בוודאי בעניינים אלה.
אבל על אף קלותם החסית של עניינים אלו, הדבר בהחלט חידוש בעיני, ובפרט משום שנראה שהוא נחרד מכך חולקים על מרן זצ"ל (למרות שמתבססים על משנ"ב וכד').
 
דוגמ' נוספת לשרשור
שלדעת היבי''א כאשר יש לי פרי ושוקולד אני מכוון בפרי להדיא שלא לפטור השוקולד ואז מברך שהכל (כך הבין הרב ליוש שליט''א מהנדפס בגליון של המהדורא החדשה לגבי פרי ובננה).
ואילו הרשלצ בתשובה שהרב אושרי שליט'א העלה כאן סובר שיש לכוון להדיא לפטור בעץ את השוקולד והרי התשובה נכתבה לאחר יביע אומר זה.
 
נערך לאחרונה:
חזור
חלק עליון