לגבי שיעור הכזית, יש ראיות רבות בחז"ל שהכזית הוא בגודל של זית שלנו, ולא התקטנו הזיתים:
א. בזבחים (קח.) שואלת הגמרא בעיא ראש בן יונה שאין בו כזית ומלח משלימו לכזית מהו, ברור שאין אף ראש של יונה המתקרב לשליש או חצי ביצה.
ב. אמרו חז"ל (מכות טז) אמר רבא בר רב הונא ריסק תשעה נמלים והביא אחד חי והשלימן לכזית לוקה ו' ה' משום בריה ואחד משום כזית נבילה, ברור כי עשרה נמלים כלל אינם מתקרבים לכחצי או שליש ביצה.
ג. במנחות (כו) אמרה הגמרא רבי יהושע בן לוי סבר אין קומץ פחות משני זיתים ורבי יוחנן סבר יש קומץ פחות משני זיתים (כונתם אם כשר קומץ בפחות משני זיתים, ולא אם מחזיק הקומץ יותר משני זיתים), בקומץ שלנו נכנס בקושי כזית אחד של הגר"ח נאה.
ד. בשבת (עז.) אמרו חכמים דם שיש בו רביעית יכול לקרוש ולעמוד על כזית, מבדיקה שנעשתה מוכח שכשנקרש דם כרביעית נעשה הוא כגודל זית שלנו.
ה. בביצה (טז.) אמר רב יצחק בריה דרב יהודה שמנונית שעל גבי הסכין גוררו וסומך עליו משום ערובי תבשילין והני מילי דאית בהו כזית, כמובן שלא יתכן ששמנונית שעל הסכין תגיע לכדי חצי או שליש ביצה.
ו. בכריתות (כב.) תנן התם הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו אמר זירא אמר רב לא שנו אלא בלב עוף הואיל ואין בו (בדמו רש"י) כזית אבל לב בהמה דיש בו כזית אסור וחייבין עליו כרת, בלב עוף שלנו אין אפילו שיעור כזית שלנו, ובכבש יוצא פחות משיעור כזית של הגר"ח נאה.
והגר"מ אלחרר, רבה של שלומי, הביא בשיעורו ראיות נוספות לכך:
א. פסחים קט"ו: בלע מצה ומרור יחד, כרכן בסיב ובלען. אם לא מדובר בגודל של זית ממש, לא ניתן לבלוע אפילו מצה לבדה. ואיך יתכן לבלוע מצה ומרור יחד?
ב. חז"ל החמירו על הציבור לאכול עוד כזית מצה ומרור זכר להלל, ומשמע שאין זה אלא דבר מועט שאפשר לאכלו רק כ"זכר" ואין מניעה להוסיף עוד שתי כזיתות. אבל בכזיתות של היום מדובר בכמות עצומה.
ג. בתשובות הגאונים סימן רס"ח מובא: "וששאלתם... זית בינוני... הרי אלו שיעורין, ואיך יהי שיעור לשיעור? ואם תאמר במשקל, לא פירשו רבותינו משקל, ולא דקדק הקב"ה עמנו במשקל? וכל אחד ואחד בעשותו לפי דעתו הרי יצא ידי חובתו, ואין צריך ללמוד שיעור מאחר... הכל לפי דעתו של רואה". מכאן למדים ששיעורין פירושו השערה. לא ביקשו שהאדם ימדוד, אלא ישער. והולכים לפי דעת הרואה, והשיעור הוא בזית בינוני. הנפח של זית בינוני שכיום הוא הזית הסורי, הוא 5-6 סמ"ק.
ד. רב האי גאון (שו"ת הגאונים סי' צ"ה) כתב: "תלו החכמים השיעורים בפירות ובביצים שהן קיימין בכל עת ואין משתנים". ולכן שיערו בזיתים, שלא השתנו מאז ועד עתה.
ה. בספר החינוך מצוה כ"א כתב: "ואחר כך היה אוכל כל אחד מעט מצה" (לאפיקומן).
ו. בסדר ההגדה מובא שהמסדר חותך מהמצה כזית לכל אחד מהמסובים.
ז. יהודי תימן קראו לכזית מצה בליל הסדר "ליג'עה" (חתיכה). במרוקו "טרייף" (חתיכה). באשכנז "שטיקלה" (חתיכה). בג'רבה "טרייפה". בטריפולי "טרף" (אולי ע"ד הפסוק עלה זית טרף בפיה). בפרס "ייטיקי" (חתיכה). וכן הלאה.
ח. יש פוסקים שהבינו שצריך לבלוע שתי כזיתות בבת אחת (לאחר שלעס את שתיהן). איך זה יתכן, אם לא מדובר בכזית של 5 גרם?
ט. יש פוסקים שכתבו שצריך להגיע לאפיקומן כשהוא רעב. איך זה יתכן, אחר כל הכזיתות שכל אחד 27 גרם?
וכן אמר הרב מאזוז בדרשתו (נדפס בעלון "בית נאמן" פרשת אמור תשפ"ב):
"היום התברר שמה שאנחנו אומרים שכזית זה 27 גרם זו טעות, כי כזית זה פשוטו כמשמעו כמו הזיתים שיש בימינו, והזית הכי גדול שיש בימינו הוא 13 סמ"ק, אבל לא 27 גרם.
"וזה אמרתי מלבי בתחילה, ואחר כך ראיתי שכמה ראשונים אומרים ככה (עיין בס‘ ה‘ נסי ח“ב חלק השו“ת סי‘ מ“ט). למה? כי חכמי הספרדים מעולם לא שאלו כמה זה כזית, על שיעור ביצה ראינו שדנו, אבל על כזית לא שאלו. והתוספות (בחולין דף ק“ג ע“ב ד“ה חלקו) הם הראשונים שאמרו כמה זה כזית, והוכיחו ממקומות אחרים שכזית זה חצי ביצה.
"ולמעשה אין מי שראה כזית בעולם שהוא חצי ביצה, תקח את הביצה הכי קטנה, ותקח את הזית הכי גדול זה לא יהיה חצי. אלא שהתוספות לא הכירו זיתים. הודיעו לי שבמקום מסויים בצרפת, כל האזור ממעלה פלונית עד מעלה פלונית, אין שם זיתים. ויש לי הוכחה לזה מתוס‘ פסחים (דף ל“ו ע“א ד“ה מה) ועירובין (דף י“ח ע“ב ד“ה מרורין) שהם כותבים שהזית הוא מתוק, רק האילן מר. לא יתכן כדבר הזה.
"מישהו שמע דבר כזה זית מתוק?! אבל יש אנשים עקשנים שאומרים שהזיתים של התוספות היו מתוקים...
"איפה נעלמו הזיתים האלה? אומרים לך: נעלמו, מה נעשה להם?!... הבן איש חי כותב (ש“א פרשת פינחס אות ב‘) שהזיתים מרים, ופשט הגמרא שהזיתים מרים, וגם רש“י פירש שהזית מר, בשבת דף נ‘ (ע“ב ד“ה לפצוע) רש“י אומר שפוצעים את הזיתים כי הם מרים, ושוברים אותם עם סלע או אבן כדי להפיג מעט את מרירותם. וכי זו הכוונה על האילן? ודאי שעל הפרי. אלא שהתוספות לא הכירו את הזית, ולכן חשבו שהזית מתוק.
"ולמה חשבו שהזית מתוק? למדתי את זה מדברי מורה אחד שהיה אצל הרב פינסון - רבי מאיר מימון ע“ה שנפטר לפני שנה בן 95. בנו של רבי שמעון מימון שהיה רב בגאבס, הוא היה נותן להם שיעורים בעברית, וכתב להם מה ההבדל בין פרי לירק? אם תאמר שפרי זה פרי עץ, וירק זה מה שגדל באדמה, זה לא נכון, כי יש פרי אדמה כמו אבטיח שנקרא פרי אדמה, א“כ מה זה פרי? אז הוא כתב להם ככה: כל דבר שנאכל כמות שהוא זה פרי, וכל דבר שאינו נאכל רק על ידי בישול או כבישה במלח וכדומה זה ירק (כמו גזר או לפת וכדומה), וכנראה זו הייתה החשיבה של התוספות שכיון שהזית זה פרי, (כמו שמוכח בברכות דף ל“ה ע“ב), אם כן הוא לא צריך לא מליחה ולא כבישה ולא שום דבר. הוא נאכל כמו שהוא. ומזה למדו התוספות שהזית הוא מתוק.
"ולמעשה זה לא ככה אלא הזית הוא מר, וככה פשט הגמרא. וגם רש“י יודע שהזית הוא מר, ויתכן שקיבל את זה מרבותיו, או שהוא היה גר בצרפת במקומות שגדלו בהם זיתים. ולכן כיון שהזית מר והזיתים הם קטנים, שיעור כזית הוא קטן כמו בימינו. יש טוענים שמצאו זיתים שהיו בצפת לפני 2000 שנה בזמן החורבן, והגודל שלהם כמו זית הכי קטן שלנו, אבל זו גוזמא, אולי נאמר שגודל זית זה עשרה סמ"ק".
ועוד אמר בדרשתו (נדפס בעלון בית נאמן פרשת בשלח תשע"ט):
"דיברנו גם על שיעור כזית, העולם יודעים שכזית זה חצי ביצה, אבל יש הרבה מה לדבר בנושא הזה. מקרוב הביאו לי דפים שנדפסו בקובץ המועדים של מוריה (ח"א עמ' ס"ה שנת תשס"ה). הוא מביא מה שכותב המרדכי (פסחים קט"ו ע"א) כורכן בבת אחת ואוכלן, פירוש כזית מצה חרוסת ומרור, ושיעור כזית חצי ביצה.
והחכם שלא ידוע שמו כותב: 'וקשיא, היאך מחזיק בית הבליעה כ"כ הא אמרן (עי' כריתות י"ד ע"א) שיעור בית הבליעה כביצה. ואם שיעור כזית חצי ביצה, איך אפשר לאכול שני 2 כזיתים של מצה ומרור וחרוסת. ויש לומר שאוכל מרוסק מחזיק יותר מכביצה. ולי הכותב אינו קשה, כי ראיתי זיתים בארץ ישראל בירושלים, אפילו שישה אינם גדולים כביצה'. (זה מכתב יד ה"ש, ראשי תיבות היכל שלמה).
והנה החכם האשכנזי הזה כותב שאמנם אצלם באשכנז אין זיתים ואמרו להם שזה חצי ביצה, אבל הוא היה פעם בירושלים וראה שאפילו ששה זיתים אינם מגיעים לגודל כביצה. זו עדות שאין כמוה. וזה חוץ ממה שכתב ראבי"ה (ברכות סימן ק"ז) וכל היכא שצריך כזית צריך שיהיה מאכל בהרווחה, לפי שאין אנו בקיאים בשיעור זית, כדי שלא תהיה ברכה לבטלה. והנה הוא כותב מפורש שאנחנו לא בקיאים בשיעור הזה. וכי יש דבר יותר מזה?!
והנה החכם הזה כותב כאן: אני הייתי בירושלים בארץ ישראל, וראיתי זיתים ששישה מהם עוד לא מגיעים לכביצה. מישהו אמר לי שלעולם התוספות הכירו זיתים, אבל הבעיה שלא היו יודעים אם השיעור "כזית גדול או קטן". אבל אם יש בעיה כזאת, אז כשאמרו שהזית זה חצי ביצה הרי לא יודעים אם זה כביצה גדולה או קטנה, וא"כ לא עשינו כלום בזה, התוספות היו צריכים לומר כמה סמ"ק. אבל לא אמרו כלום רק דברים פשוטים.
תלמיד חכם אחד כתב ב'יתד המאיר' שזה ביאור פשטני מדי לומר שהתוספות לא הכירו את הזיתים. וא"כ מה הפרוש שלו? שיש סוג של זיתים מתוקים והתוספות מדברים עליהם. איפה מצאת את הזיתים האלה? בגן עדן? אולי בחלום... אבל גם אם נאמר כדבריו, הרי רוב הזיתים בעולם כולם מרים, וא"כ למה התוספות נדחקים לפרש שהגמרא שאמרה יהיו מזונותי מרורים כזית הכוונה כמו העץ ולא הפרי? שיאמרו שהגמרא מדברת על הזית כפשוטו, והכונה על הזיתים המרים. אלא מוכרח שהתוספות לא הכירו את הזיתים... כ"כ פשוט הדבר הזה. למה להתעקש?!
ועוד ראיה לזה, שחכמי הספרדים מעולם לא שאלו כמה זה הזית, והרי בדרך כלל דברים שמחדשים בצרפת מגיעים לספרד, כי הספרדים תמיד היו שומעים מה שכתבו התוספות, וא"כ למה לא נמצא אף אחד מחכמי הספרדים, לא הרמב"ן ולא הרשב"א ולא הריטב"א וגם לא הרמב"ם, שיכתבו כמה גודל של הזית. ולא רק זה, אלא הפרי חדש (סימן תפ"ו) כותב שלדעת הרמב"ם הביצה יותר משלש זיתים. וכ"כ הגר"א שם. ואמנם האריכו להכריע בין התוספות ובין הרמב"ם, אבל עכ"פ זו דעת הרמב"ם.
והגר"א בביאורו על משלי (כב, ט) כתב ששיעור כזית הוא שלש עשיריות של ביצה. הרשב"א (משמרת הבית דף צ"ו ע"א) כותב שזה רבע ביצה, והריטב"א (שבת מהדורת הרב קוק עמ' תתרכ"א) כותב שזה שתות ביצה. איך יתכן שחכמי ספרד כל אחד כותב שיעור אחר? אלא שהם הכירו את הזית, ואחד לקח זית הכי גדול וראה שזה שליש ביצה, ואחד לקח זית קצת יותר קטן וראה שזה רבע ביצה, ואחד לקח כזית קטן מאד וראה שזה שתות ביצה (כמו שראה אותו החכם בירושלים).
אבל אף אחד לא שאל כמה זה ולא הביאו ראיות משום מקום, כי הם הכירו את הזיתים, "לשמע אוזן שמעתיך ועתה עיני ראתך" (איוב מ"ב נ'). לכן כיון שאנחנו יודעים שחכמי הספרדים הכירו את הזית שהיה קטן, א"כ לא צריכים להחמיר עשרים ושבע גרם... כי לפי האמת הכזית הרבה פחות ממה שכתבו התוספות (חולין ק"ג ע"ב בד"ה חלקו) שזה חצי ביצה, וזה כשליש ביצה, ויתכן אפילו פחות מזה...
לכן אם אדם רוצה להחמיר שיקח עשרים ושבעה גרם, אבל אם הוא לא יכול או שיש לו רק שלושה עשר או חמשה עשר גרם, יכול לברך על זה ברכת המזון בשופי. ומי שרוצה לזכור את זה, "זית" במספר קטן זה שתים עשרה, ו"כזית" זה בערך קצת יותר משנים עשר גרם, אז תוסיף עוד קצת".
חזינן שבעבר נקט הרב מאזוז 12 גרם, וכעת נקט 10 סמ"ק (שהם לכל היותר 6 גרם במצות מכונה דקות - שישית מצת מכונה), ופסק במפורש שכזית הוא גודל של זית.
וכן העלה הרב הדר מרגולין בקונטרס שיעורי המצוות, והגר"ע יוסף כתב לו הסכמה נדירה: "לכבוד ידידנו הדגול... ראיתי כמה גליונות מספרו הנפלא הידורי המידות על שיעורי כזית... בעיון רב ובבקיאות נפלאה... והנה זה מכבר עיינתי היטב במאמרו בענין שיעור הדרהם... וסמכתי על דבריו להלכה ולמעשה בספרי".
וכן כתב הגר"א וייס בהסכמה לקונטרס שיעורי המצוות, שאין לנו אלא זית שבזמננו.
וכן כתב הגרמ"מ שפרן בהסכמה שם, שאפשר לסמוך על זית שבזמננו 6 סמ"ק למי שקשה לו, ולכתחילה 20 סמ"ק.
ובעל מחבר פסקי תשובות בהסכמה שם כתב שכך היה המנהג בקהילות קודש פולין, לשער כזית בחצי אגודל.
וכן כתב הרב אבגדר נבצאל בהסכמה שם, שכך נראה לו לדינא, לשער בגודל של זית גדול בימינו.
וכן הרב בניש מח"ס מדות ושיעורי תורה, בהסכמה שם כתב שהחזו"א נוקט שמעיקר הדין שיעור הכזית הוא כגודל זית של ימינו.
ובספר "ארחות רבינו הקהילות יעקב" (חלק ב' עמ' ע"ה) הביא שהסטייפלר שהחזיק מצת יד גדולה, ואמר שיש בה 7 כזיתות בערך. והראה על שליש דף מחברת שהוא גודל של שני כזיתות (ספר הלכות חג בחג), והגדיר זאת כגודל כף היד (בלי האצבעות).
וכן הגרח"ק העיד שהחזו"א בליל הסדר חילק להם כזיתות קטנות, והיה עמו כמה שנים בליל הסדר (שם). ואמר החזו"א שמעיקר הדין כזית הוא בגודל זית בינוני של היום, רק אח"כ התחילו למדוד לפי חלקי ביצה ומזה נתעוררו חומרות.
וכן הביא בקונטרס שיעורי המצוות לליל הסדר מה ששאל להגרש"ז, שדעת הגר"ח מוואלוז'ין שגודל הכזית הוא זית של ימינו, והגרש"ז כתב שאפשר לסמוך על זה גם שלא בשעת הדחק.
וכן הרב דונר העיד שהראה חתיכת מצה שהורה לו הסטייפלר שיש בה כזית (בגודל 10 ס"מ על 8 ס"מ כגודל כף יד ממוצעת ללא האצבעות), וגודלה כגודל חצי שליש מצת מכונה. ואמר הסטייפלר שכך נתן לו החזו"א לאכול.
