האם אפשר שאדם יחמיר על עצמו בהיתר המכירה, שהוא מקסימום איסור דרבנן לרוב ככה"פ,
ומאידך גיסא יסמוך על פאה נכרית שלדעת רוב ככה"פ הוא איסור דאורייתא????
גם פאה נכרית
לדעת רוב ככל הפוסקים (99.9) היא איסור דרבנן. למעשה רוב הפוסקים מתירים לבישת פאה, למעלה ממאה ושלושים, וכנגדם כמה עשרות אוסרים (ביביע אומר הזכיר כשלושים), רובם מהדורות הקודמים שדיברו על אשה אחת או שתיים בשכונתם שפרצו גדר. וכאמור, אסרו רק מדרבנן.
והזכיר זאת מרן הגאון רבי שלום משאש, שרוב ככל הפוסקים האוסרים פאה נכרית אסרו רק מדרבנן, ועוד הוסיף שאפילו גילוי ראש עצמו יש הסוברים שהוא מדרבנן, וזה לשונו בשו"ת שמש ומגן (ח"ב): "גם בגילוי ראש דאשת איש עצמה, מצינו לסוברים שהיא מדרבנן, ואף שההלכה אינה כן ובכל הפוסקים קראוה דת משה שהיא מן התורה, עכ"ז נוסיף ממנה הרבה חולשת איסורא דפאה נכרית, והדרן למילתין, דכיון דאיכא מחלוקת הפוסקים, וטעמי האוסרים פג טעמם
, יש לומר ברווח גדול ספק דרבנן להקל".
וכדבריו כתבו פוסקים רבים, ראה בפמ"ג סי' ש"ג משבצות זהב ס"ק ט': "עיקר הספק בדבריהם לקולא".
וכן כתב הגר"ש קלוגר בספרו שנות חיים סי' שט"ז.
וכן כתב בשו"ת לבושי מרדכי מה"ת יורה דעה סי' קס"ח: "מש"כ כת"ר שהוא דאורייתא, לא אדע מי מן הפוסקים האחרונים שיסבור כן".
וכן כתב בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב' סי' פ"ח: "אף האוסרין פאה נכרית אינו מאיסור התורה".
והגאון רבי יצחק יוסף שליט"א הביא (בהסכמתו לקונטרס "לברך ולהדליק") מהגרש"ז אויערבאך בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' מ"ד), "שאם בא אדם לשאול שאלה משני חכמים, ואחד מהם אוסר ואחד מתיר, כיוון שאמרו (ע"ז דף ז) "בשל סופרים הלך אחר המיקל", אף אם האוסר עומד וצווח ככרוכיא על המתיר שהוא טועה, מכל מקום כיוון שגם המתיר הוא חכם שהגיע להוראה, אם לאחר גמר הויכוח בין האוסר והמתיר, יחזור שוב השואל וישאל אותם 'איך עלי להתנהג', מסתבר שגם האוסר צריך לומר לו שהדבר מותר".