בגמרא מועד קטן (כה:) נאמר, כי נח נפשיה דרבי יוחנן פתח עליה רבי יצחק בן אלעזר: קשה היום לישראל כיום בא השמש בצהרים. השמש מאירה על כל יושבי תבל, וכשתלמיד חכם שמסתלק, מחשיך היום, על סילוקו של הצדיק הזה מאיתנו.
בספרי (דברים סוף פיסקא שה) נאמר, שכאשר משה רבינו נפטר, היה יהושע הולך ובוכה ימים רבים, וממאן להתנחם. עד שאמר לו הקב"ה, וכי לך לבדך מת, הלא גם לי מת, שמיום שמת אבל גדול הוא לפני, שנאמר (ישעיה כב, יב) "ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד".
כשצדיק הולך מן העולם יש שני הפסדים, יש הפסד לנו הציבור, לתלמידים שלו, לכל הצאן ששמעו בקולו, ונהנו מהלכותיו ודרשותיו. והפסד לכבוד שכינה שמתמעט ח"ו בעולם, וזהו וכי לבדך מת - הלא גם לי מת, זה צער השכינה!
מורי ורבותי, אנחנו עוסקים עכשיו בכבודו של מחותני הגאון רבי יהודה זכר צדיק לברכה, שהכרנו אותו לפני למעלה מחמישים שנה, היינו לומדים בחברותא עוד כשהיה בחור צעיר, אצל חכם יהודה צדקה זצ"ל במשכיל אל דל, יושבים בלילה ולומדים. והוא לא הפסיק ללמוד, שום הפסקה לא רצה לעשות. במשך שנים למדנו ביחד, והוא אהב ללמוד, אהב תורה!
חיבר ספרים נפלאים, רק בשבת למדתי בספרו אבני עזר על אבן העזר, רציתי שיהיה לזכותו. והתפעלתי מאוד, איזה תשובות! הוא ישב בבית הדין הרבה שנים, עשרים ושבע שנים היה ראב"ד בבאר שבע, וכמה פסקים כתב, כמה עגונות התיר, פסולי קהל, והכל צמוד להלכה, וצמוד לדרכו של מרן האבא זצ"ל.
מרן זצ"ל שלח אותו לבאר שבע לפני עשרים ושבע שנים, לך ותפעל! ואי אפשר לתאר את המרץ שהיה לו, בפרט בשבת הגדול ובשבתות מיוחדות, שהיה הולך ברגל ממקום למקום להפיץ תורה בישראל. כמה אהבת ישראל היתה לו, להחזיר אנשים בתשובה, לחזק את האנשים ולקרב אותם.
ביום העצמאות היו לו כמה וכמה שיעורים, והייתי מתפעל איך יכול להחזיק מעמד כך. כל זה מאהבה להרביץ תורה!
זכה וזיכה את הרבים, אם בתורה שבעל פה, בדרשותיו ובהלכותיו, ואם זה בספרים שלו, ספרים יקרים מאוד שכולם נהנים מהם.
אנחנו מבקשים מהמנוח שיעמוד לפני כסא הכבוד - הוא עכשיו עולה למעלה תחת כנפי השכינה - ויתפלל על עם ישראל, שיבטל מעלינו כל גזרות, בפרט גזירת הגיוס שמרחפת כעל כל בני הישיבות. תעמוד לפני כסא הכבוד, ותתחנן, להעביר ממשלת זדון מן הארץ, להעביר את הגזירה הקשה הזו של גיוס בחורי הישיבות.
בהזדמנות זו אנחנו רוצים להכתיר את בנו, רבי אברהם דרעי, "תחת אבותיך יהיה בניך". בתשובה האחרונה ביביע אומר חלק י"א (חחו"מ סי' כו), שנכתבה על פי בקשת מרן זצ"ל, מבואר שיש ירושה ברבנות. ואני יודע שזה היה רצונו של המנוח זצ"ל, הוא רצה שבנו ימלוך תחתיו. אנחנו ממליכים אותו עכשיו, שאף אחד לא יהין חס ושלום להפר את הדבר הזה! נמצא פה ראש העיר והוא שומע את הדברים, שיזדרז לעשות את זה, שיהיה נחת רוח לנפטר.
ויהי רצון ש"בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים" (ישעיהו כה, ח), ונזכה לתחיית המתים ולגאולה שלימה, אמן ואמן.
בספרי (דברים סוף פיסקא שה) נאמר, שכאשר משה רבינו נפטר, היה יהושע הולך ובוכה ימים רבים, וממאן להתנחם. עד שאמר לו הקב"ה, וכי לך לבדך מת, הלא גם לי מת, שמיום שמת אבל גדול הוא לפני, שנאמר (ישעיה כב, יב) "ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד".
כשצדיק הולך מן העולם יש שני הפסדים, יש הפסד לנו הציבור, לתלמידים שלו, לכל הצאן ששמעו בקולו, ונהנו מהלכותיו ודרשותיו. והפסד לכבוד שכינה שמתמעט ח"ו בעולם, וזהו וכי לבדך מת - הלא גם לי מת, זה צער השכינה!
מורי ורבותי, אנחנו עוסקים עכשיו בכבודו של מחותני הגאון רבי יהודה זכר צדיק לברכה, שהכרנו אותו לפני למעלה מחמישים שנה, היינו לומדים בחברותא עוד כשהיה בחור צעיר, אצל חכם יהודה צדקה זצ"ל במשכיל אל דל, יושבים בלילה ולומדים. והוא לא הפסיק ללמוד, שום הפסקה לא רצה לעשות. במשך שנים למדנו ביחד, והוא אהב ללמוד, אהב תורה!
חיבר ספרים נפלאים, רק בשבת למדתי בספרו אבני עזר על אבן העזר, רציתי שיהיה לזכותו. והתפעלתי מאוד, איזה תשובות! הוא ישב בבית הדין הרבה שנים, עשרים ושבע שנים היה ראב"ד בבאר שבע, וכמה פסקים כתב, כמה עגונות התיר, פסולי קהל, והכל צמוד להלכה, וצמוד לדרכו של מרן האבא זצ"ל.
מרן זצ"ל שלח אותו לבאר שבע לפני עשרים ושבע שנים, לך ותפעל! ואי אפשר לתאר את המרץ שהיה לו, בפרט בשבת הגדול ובשבתות מיוחדות, שהיה הולך ברגל ממקום למקום להפיץ תורה בישראל. כמה אהבת ישראל היתה לו, להחזיר אנשים בתשובה, לחזק את האנשים ולקרב אותם.
ביום העצמאות היו לו כמה וכמה שיעורים, והייתי מתפעל איך יכול להחזיק מעמד כך. כל זה מאהבה להרביץ תורה!
זכה וזיכה את הרבים, אם בתורה שבעל פה, בדרשותיו ובהלכותיו, ואם זה בספרים שלו, ספרים יקרים מאוד שכולם נהנים מהם.
אנחנו מבקשים מהמנוח שיעמוד לפני כסא הכבוד - הוא עכשיו עולה למעלה תחת כנפי השכינה - ויתפלל על עם ישראל, שיבטל מעלינו כל גזרות, בפרט גזירת הגיוס שמרחפת כעל כל בני הישיבות. תעמוד לפני כסא הכבוד, ותתחנן, להעביר ממשלת זדון מן הארץ, להעביר את הגזירה הקשה הזו של גיוס בחורי הישיבות.
בהזדמנות זו אנחנו רוצים להכתיר את בנו, רבי אברהם דרעי, "תחת אבותיך יהיה בניך". בתשובה האחרונה ביביע אומר חלק י"א (חחו"מ סי' כו), שנכתבה על פי בקשת מרן זצ"ל, מבואר שיש ירושה ברבנות. ואני יודע שזה היה רצונו של המנוח זצ"ל, הוא רצה שבנו ימלוך תחתיו. אנחנו ממליכים אותו עכשיו, שאף אחד לא יהין חס ושלום להפר את הדבר הזה! נמצא פה ראש העיר והוא שומע את הדברים, שיזדרז לעשות את זה, שיהיה נחת רוח לנפטר.
ויהי רצון ש"בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים" (ישעיהו כה, ח), ונזכה לתחיית המתים ולגאולה שלימה, אמן ואמן.
