הערות והארות במסכת בבא בתרא

דב״ש

Active member
בבא בתרא ב:

ת"ש כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר ש"מ היזק ראיה שמיה היזק ״הזיקא דרבים שאני ודיחיד לא״ ת"ש אין חולקין את החצר עד שיהא בה ד' אמות כו׳

לכאורה ״ודיחיד לא״ כפל לשון הוא ומיותר, ואפשר ״ודיחיד לא״ הוא חלק של השאלה הבא וכוונת הגמרא ודיחיד לא, בתמיה, ת״ש כו׳ ועיין בזה.
 
בבא בתרא ב:

ת"ש כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר ש"מ היזק ראיה שמיה היזק ״הזיקא דרבים שאני ודיחיד לא״ ת"ש אין חולקין את החצר עד שיהא בה ד' אמות כו׳

לכאורה ״ודיחיד לא״ כפל לשון הוא ומיותר, ואפשר ״ודיחיד לא״ הוא חלק של השאלה הבא וכוונת הגמרא ודיחיד לא, בתמיה, ת״ש כו׳ ועיין בזה.
בוודאי שכך שמהו הואו דויחיד לא
שאם זה חלק מהתירוץ הול''ל היזקא דרבים שאני דיחיד לא.
 
ב"ה, מתוך ספרי גא"י
גמ' השותפין שרצו לעשות מחיצה "בחצר". נ.ב. בחי' הרשב"א הק' דהמילה חצר לכאו' מיותרת, ואמאי התנא לא כתב בכללות דהשותפין שרצו לעשות מחיצה בונים את הכותל באמצע. ותי' דבדוקא נקטי' חצר לומר שיש חילוקי דינים בין חצר לגינה ובקעה. ועוד מיישב דלמ"ד גודא נקטנו בדוקא חצר לאפוקי "בית" דשם לכ"ע היז"ר שמ"ה. ע"ש בדבריו.

אולם ע' בשטמ"ק שהביא בשם הגליון שהביא שרש"י ג"כ נתקשה בקושיית הרשב"א, ולכן כ' רש"י "חצירות כו' לפני הבתים" להשמיע רבותא שלמ"ד גודא לא רק שמאחורי הבית אין היז"ר [דהיינו יש היז"ר אך לאו שמ"ה] אלא אפי' בחצר שלפני הבית ששם עושים את רוב התשמישין הצנועים, בכ"ז היז"ר לאו שמ"ה. ולמ"ד פלוגתא באנו להשמיע דלא רק בחצר שמאחורי הבית שעשוי למחסן, היז"ר שמ"ה [שהרי לא יודע מתי חברו נכנס כדי שיסתתר ממנו] אלא אפי' בחצר שלפני הבית דהו"א שיטען לו חברו שיעשה את התשמישין הצנועים בתוך הבית שהרי הוא רואה מתי הוא נכנס, בכ"ז לא יכול לטעון זאת, והיז"ר שמ"ה.
 
ב"ה, עוד מתוך ספרי גא"י

רד"ה השותפין, וכל חצירות ששנו חכמים "לפני" הבתים הן ורוב תשמישן בחצר. נ.ב. והמהר"ם עמד על דברי רש"י שכתב "לפני" הבתים, משום דכל ההיז"ר הוא דוקא לפני הבתים ע"ש. והנה לפ"ז מקשים העולם דמשמע שרש"י נקט דהיז"ר שמיה היזק וכמ"ד מחיצה פלוגתא ולכן כ' רש"י חצרות שלפני הבתים כיון דרק לפני הבתים יש היז"ר. וזה תמוה היאך נקט רש"י כבר בתחילת פירקין כמ"ד היז"ר שמ"ה הרי בגמ' איכא מח' בזה. כך מקשים העולם. וע' באח' מה שישבו.

אך יש להעיר על דבריהם שברש"י לא מוכרח כלל דס"ל דהיז"ר שמ"ה, דאם כדבריהם אמאי לא כתב רש"י שמחיצה היא פלוגתא כמ"ד היז"ר שמ"ה, ומזה מוכח דרש"י לא התכוון בדבריו לפסוק כן.
 
דף ד.

רש״י ד״ה שישא - שיש ירוק שקורין ביי"ש
ומרמרא - שיש לבן
כוחלא - שיש ״צבוע כעין״ כחול

לכאורה משמע מרש״י דליכא מציאות של שיש כחול רק צובעים אותו כחול.
 
ד:

הוצא אמר רב נחמן סינופי יריכי מלבר וניעבד מלגיו עביד נמי חבריה מלבר ואמר דידי ודידיה הוא אי הכי השתא נמי גייז ״ושדי ליה״

יש לעיין מדוע דוקא אצל הוצא נקט הגמרא ושדי ליה וצע"ק
 
ד:

הוצא אמר רב נחמן סינופי יריכי מלבר וניעבד מלגיו עביד נמי חבריה מלבר ואמר דידי ודידיה הוא אי הכי השתא נמי גייז ״ושדי ליה״

יש לעיין מדוע דוקא אצל הוצא נקט הגמרא ושדי ליה וצע"ק
לכארוה כי אינו שווה כ"כ.
 
דף ד.
רש״י ד״ה שישא - שיש ירוק שקורין ביי"ש
ומרמרא - שיש לבן
כוחלא - שיש ״צבוע כעין״ כחול

לכאורה משמע מרש״י דליכא מציאות של שיש כחול רק צובעים אותו כחול.
אך בסוכה (נא:) כתב רש"י: שיישא. שייש צבוע לא לבן ולא שחור אלא כעין ירוק בלע''ז בי''ש: ומרמרא. שייש לבן: כוחלא. שייש צבוע ככחול.
 
נערך לאחרונה:
דף ד.

רש״י ד״ה שישא - שיש ירוק שקורין ביי"ש
ומרמרא - שיש לבן
כוחלא - שיש ״צבוע כעין״ כחול

לכאורה משמע מרש״י דליכא מציאות של שיש כחול רק צובעים אותו כחול.
אך בסוכה (נא:) כתב רש"י: שיישא. שייש צבוע לא לבן ולא שחור אלא כעין ירוק בלע''ז בי''ש: ומרמרא. שייש לבן: כוחלא. שייש צבוע ככחול:
אולי בעברית של רש"י צבוע היינו בצבע בעברית דידן?
 
אך בסוכה (נא:) כתב רש"י: שיישא. שייש צבוע לא לבן ולא שחור אלא כעין ירוק בלע''ז בי''ש: ומרמרא. שייש לבן: כוחלא. שייש צבוע ככחול:
גם שם יש לעיין מדוע האריך ״לא לבן ולא שחור״ ועיין
 
יא. בגמ' הוסיפו לו כ"ב שנה, יש לפרש לפי מש"פ רש"י כאילו קיים עולם מלא היינו חייו וחיי זרעיותיו, א"כ עולה לחשבון שקיים כ"ב נפשות שהרי שבעה בנים כ"א יוליד לכל הפחות בן ובת לקיים פו"ר הרי י"ד נפשות ועוד ח' דאשה וז' בניה עולה כ"ב,
עוד יש לפרש לפי הגמ' ב"ק [פג.] הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחת והיתה אשה מעוברת ביניהם וראויה להשלים ונבח בה כלב והפילה נמצא זה [בעל הכלב] גורם לשכינה שתסתלק מישראל, א"כ הוא הדין לצד הטוב שאם החיה נפש אחת יכול לגרום לשכינה שתשרה בישראל ולכן הוסיפו לו כ"ב שנה כנגד כ"ב אלף שיש בהם השראת השכינה,
 
יא. בגמ' הוסיפו לו כ"ב שנה, יש לפרש לפי מש"פ רש"י כאילו קיים עולם מלא היינו חייו וחיי זרעיותיו, א"כ עולה לחשבון שקיים כ"ב נפשות שהרי שבעה בנים כ"א יוליד לכל הפחות בן ובת לקיים פו"ר הרי י"ד נפשות ועוד ח' דאשה וז' בניה עולה כ"ב,
עוד יש לפרש לפי הגמ' ב"ק [פג.] הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחת והיתה אשה מעוברת ביניהם וראויה להשלים ונבח בה כלב והפילה נמצא זה [בעל הכלב] גורם לשכינה שתסתלק מישראל, א"כ הוא הדין לצד הטוב שאם החיה נפש אחת יכול לגרום לשכינה שתשרה בישראל ולכן הוסיפו לו כ"ב שנה כנגד כ"ב אלף שיש בהם השראת השכינה,
ברוך שכוונת להחתם סופר ז״ל
 
דף יד.

רב הונא כתב שבעין ספרי דאורייתא ולא איתרמי ליה אלא חד רב אחא בר יעקב כתב חד אמשכיה דעיגלי ואיתרמי ליה יהבו ביה רבנן עינייהו ונח נפשיה

ועיין רש״י בד״ה ולא איתרמי ליה -ארכו כהקיפו. ואח״כ בד״ה איתרמי ליה - ארכו כהקיפו.

ק״ק מדוע חזר רש״י וכפל פירושו אצל איתרמי ליה [ואגב עיין שו״ת מהר״ם פאדווה סימן פד שהעיר על עיקר דברי רש״י מה בעי בזה]
 
בבא בתרא טו.

חזקיה וסיעתו כתבו (ימש"ק סימן) ישעיה, משלי, שיר השירים, וקהלת. אנשי כנסת הגדולה כתבו (קנד"ג סימן) יחזקאל, ושנים עשר, דניאל, ומגילת אסתר.

לכאורה הסימן אצל אנשי כנסת גדולה ק״ק והכי הול״ל ישד״ם סימן וכדומה
 
בבא בתרא טו.

חזקיה וסיעתו כתבו (ימש"ק סימן) ישעיה, משלי, שיר השירים, וקהלת. אנשי כנסת הגדולה כתבו (קנד"ג סימן) יחזקאל, ושנים עשר, דניאל, ומגילת אסתר.

לכאורה הסימן אצל אנשי כנסת גדולה ק״ק והכי הול״ל ישד״ם סימן וכדומה
אם היה סימן הכולל ב' אותיות י' ש' מהסימן הקודם ימש"ק יגרם בלבול, ובטלה מטרת הסימן
 
דף טו:

רש״י ד״ה אליהוא - על כרחך מדייחסיה קרא בשמו [ושם אביו] ושם משפחתו ישראל הוה כו׳

לכאורה תמוה שהרי מבואר ביבמות ס״ב שנכרי אית ליה חייס ומה כוונת רש״י וצ״ע.
 
בבא בתרא טו. חזקיה וסיעתו כתבו (ימש"ק סימן) ישעיה, משלי, שיר השירים, וקהלת. אנשי כנסת הגדולה כתבו (קנד"ג סימן) יחזקאל, ושנים עשר, דניאל, ומגילת אסתר.
לכאורה הסימן אצל אנשי כנסת גדולה ק״ק והכי הול״ל ישד״ם סימן וכדומה
קנד"ג סימן, הן ד' ספרים שכתבו אנשי כנסת הגדולה כדאיתא בסוגייא, ואמנם אין ספק כי לא על חנם נתנו סי' זה ושינו את טעמן שלא כתבו הראשי תיבות, ואפשר לפי שהיה במשמעותו ענין רע שהיה ישד"ם, לכך הם אמרו קנד"ג. וי"ל שכיוונו בזה למ"ש רש"י ז"ל דטעמא שלא כתבו יחזקאל ודניאל ספריהם לפי שהיו בגולה וכשחזרו ועלו כנה"ג לבית ב' אזי כתבום, וידוע דארז"ל בשבת דנ"ב שנה לא נותר אדם ובהמה ודגים בא"י שכולם גלו לבבל, וכולם חזרו חוץ מדג א' ושמו קוליס האספנין דלא מצי סליק, נמצא דלבבל קרי לה ק"ן ד"ג, כלומר קן של דג הנזכר שנשאר שם קנו כנזכר, תדע טעמא שלא כתבו אותם הנביאים ספריהם, לפי שהיו עדיין בק"ן ד"ג כלומר בגולה בבבל. (משכיל לדוד להר"ד פארדו ז"ל במאמר סימנין דרבנן)
 
דף טז:

רש״י ד״ה ושט את הבכורה - וביזה את העבודה שהיתה בבכורות שט תרגום של בזיון מדוע הקילתני (שמואל ב יט) תרגום יונתן אשטתני

לכאורה תמוה מדוע ממרחק תביא לחמו ולא ציין לתרגום אונקלוס על הפסוק ויבז עשו את הבכורה - ושט עשו בכורתא וכ״ה המלא הרועים ור״מ שטראשון וצ״ע
 
חזור
חלק עליון