• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

הקשר בין יעקב אבינו לק"ש

מובא בחז"ל שיעקב אבינו בפגישתו עם יוסף לאחר שנים שלא ראה אותו קרא ק"ש, שנא' בפסוק "ויאסר יוסף מרכבתו… ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד" (מ"ו, כט). ומפשט הפסוק משמע שרק יוסף בכה, ופירש"י, ויבך על צואריו עוד - לשון הרבות בכיה... אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל, אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו שהיה קורא את שמע.


אך אין זו הפעם היחידה שמוזכר שיעקב אבינו קרא ק"ש, כי בילקוט ראובני ובמדרש תלפיות מובא בשם מגלה עמקות שיעקב קיים מצוה זו גם במפגש עם עשיו וז"ל:

כשבא לקראת עשו היה קורא את שמע וכמו שאמר מתחלה (בר' לב ה) "כה תאמרון לאדוני לעשו", רמז על כ"ה אותיות שיש בפסוק (דברים ד ו) שמע ישראל וגו', והשתחוה ז' פעמים עד גשתו עד אחיו (בר' לג ג) כי סמאל שרו של עשו יש לו ז' כוחות הטומאה, ובקש להכניע ז' ראשין דיליה, כמו שעשה רב אחא בר יעקב בימי אביי (קידושין לט) (אופן קצ"ב)

אך שבעוד שבפגישה עם עשיו אפשר למצוא טעם הגון ומסתבר מדוע קרא ק"ש שהיה זה משום שמירה והגנה (ראה הערה[1]), אולם בפגישתו עם יוסף לא ניתן לומר טעם זה. ולכן רבים תהו והשתוממו על טעם מדרש נפלא, שלא מובן כלל מה ראה יעקב מדוע קרא את שמע דוקא כשראה את יוסף, שאם קרא משום המצוה, מה ראה לקרוא את שמע דווקא באותה שעה באופן שלא יוכל להפסיק באמצעיתה, ואם הגיע זמנה למה לא חש להקדים לקרותה בטרם יראה את יוסף, ומדוע יוסף עצמו לא עסק בקריאת שמע כיון שהגיע זמנה. עוד יש לתמוה איך יתכן שיוסף לא חשש להפריע ליעקב באמצע קר"ש[2]. ולענ"ד הקושי הגדול ביותר הוא מדוע קרא ק"ש ולא עשה את המעשה המתבקש ביותר במצב זה והוא להודות לה'? והרבה נדחקו בזה המפרשים וישבו את הדברים באופנים שונים, ובעיקר על דרך הדרש, ועיין גור אריה למהר"ל ועוד[3].

אך יש לדעת כלל חשוב, שכמו שלתורה יש הסברים על דרך הדרש וכמובן גם על דרך הפשט, גם לדרש יש הסברים על דרך הפשט. כי בעצם, ההבדל הבסיסי בין הפשט לדרש הוא שהפשט צריך להתאים לכל המקומות הנוספים שמופיע הלשון אותו רוצים לברר או שהעניין צריך להתאים לשאר העניינים המוזכרים בהקשר זה. ואילו הדרש אינו מוגבל בכך. וע"פ אותו עקרון יש לומר שגם לדרש יש הסברים, שאמורים להתאים לכל שאר המקומות שעניין זה מוזכר בשאר הדרשות בו הוא מוזכר. ולכן צריך לברר מה הפשט בדרש זה.

והנה הקשר של יעקב אבינו לק"ש הוא לא רק בקיום המצוה, אלא ממעשה והנהגות יעקב אבינו לומדים כמה הלכות של ק"ש.

איתא ביומא יט ב

רבי אלעזר חסמא אומר הקורא את שמע ומרמז בעיניו ומקרץ בשפתותיו ומראה באצבעו עליו הכתוב אומר ישעיה מג כט "ולא אותי קראת יעקב" (יומא יט ב)[4]

בראשית רבה צח סימן ב

"הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם" – מכאן זכו ישראל לקריאת שמע. בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לשנים עשר בניו, אמר להם: שמעו אל ישראל שבשמים אביכם[5]. שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה? אמרו לו: "שמע ישראל" אבינו. כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה, כך אין בלבנו מחלוקת, אלא: "ה' אלוהינו ה' אחד". אף הוא פירש בשפתיו ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל: זהו שישראל משכימים ומעריבים בכל יום ואומרים: "שמע ישראל" אבינו ממערת המכפלה, אותו דבר שצוותנו עדיין הוא נוהג בנו – "ה' אלוהינו ה' אחד".

עוד איתא בספרי דברים פיסקא לא

"שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" – למה נאמר[6]? לפי שנאמר: "דבר אל בני ישראל" (שמות כה ב), דבר אל בני אברהם דבר אל בני יצחק אין כתוב כאן, אלא דבר אל בני ישראל – זכה אבינו יעקב שיאמר דבור לבניו[7]. לפי שהיה אבינו יעקב מפחד כל ימיו ואומר: אוי לי, שמא תצא ממני פסולת כדרך שיצאת מאבותי. אברהם יצא ממנו ישמעאל שעבד עבודה זרה... יצחק יצא ממנו עשו, אבל אני לא תצא ממני פסולת כדרך שיצאת מאבותי... והיה ה' לי לאלהים – שייחל [שייחד] שמו עלי, שלא תצא ממני פסולת מתחילה עד סוף. וכן הוא אומר: "ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל" (בראשית לה כב) – כיון ששמע יעקב כן, נזדעזע. אמר: אוי לי שמא אירע פסולת בבניי, עד שנתבשר מפי הקב"ה שעשה ראובן תשובה. ללמדך שהיה ראובן מתענה כל ימיו עד שבא משה וקבלו בתשובה, שנאמר: "יחי ראובן ואל ימות" (דברים לג ו).

וכן אתה מוצא כשהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא להם לבניו והוכיחם כל אחד ואחד בפני עצמו, שנאמר: "ויקרא יעקב אל בניו, ראובן בכורי אתה, שמעון ולוי אחים, יהודה אתה יודוך אחיך" (בראשית מט א-ח). מאחר שהוכיחם כל אחד ואחד בפני עצמו, חזר וקראם כולם כאחד. אמר להם: שמא יש בלבבכם מחלוקת על מי שאמר והיה העולם? אמרו לו: שמע ישראל אבינו, כשם שאין בלבך מחלוקת, כך אין בלבנו מחלוקת על מי שאמר והיה העולם, אלא, "ה' אלהינו ה' אחד". ועל כן הוא אומר: "וישתחו ישראל על ראש המטה" (בראשית מז לא) – וכי על ראש המטה השתחווה? אלא שהודה ושבח שלא יצא ממנו פסולת. ויש אומרים וישתחו ישראל על ראש המטה, שעשה ראובן תשובה[8]. דבר אחר, שאמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. אמר לו הקב"ה: יעקב, הרי שהיית מתאווה כל ימיך שיהיו בנים משכימים ומעריבים וקורים קריית שמע.

יעקב מייחל שלא יקרה לו מה שקרה לאבותיו שהיה פסול במיטתם (במיתתם) ושכל בניו יהיו שלמים, גם אם לא מושלמים. ייחול זה לא התגשם ויצאה ממנו פסולת, לא רק ראובן ששכב עם בלהה, אלא גם אחים שמכרו אח והחריבו עיר ללא צורך ועוד. הם אמנם עשו תשובה, אך יש לשים לב שמשה הוא שקבל סופית את ראובן. האם מיטתו של יעקב הייתה שלימה? והרי גם ישמעאל עשה תשובה.

יתרה מזו, המדרש אומר שעם ישראל זכה למצות קריאת שמע, רק בזכות יעקב אבינו, שהוא היה הראשון אשר ציוה מצוה זו לבניו. וכך נא' בבראשית רבה צח סימן ג'

"הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם" – מכאן זכו ישראל לקריאת שמע. בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם קרא לשנים עשר בניו, אמר להם: שמעו אל ישראל שבשמים אביכם. שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה? אמרו לו: "שמע ישראל" אבינו. כשם שאין בלבך מחלוקת על הקב"ה, כך אין בלבנו מחלוקת, אלא: "ה' אלוהינו ה' אחד". אף הוא פירש בשפתיו ואמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל: זהו שישראל משכימים ומעריבים בכל יום ואומרים: "שמע ישראל" אבינו ממערת המכפלה, אותו דבר שצוותנו עדיין הוא נוהג בנו – "ה' אלוהינו ה' אחד".

יעקב הוא שמחדש את הכינוי: אלוהי ישראל, ככתוב, בראשית לג כ: "וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל".

לפי המהר"ל המלה 'אחד' בק"ש יש בה רמז ליעקב ובניו, כי אל"ף כנגד יעקב, חי"ת ר"ל שמונה בנים מנשים, ודל"ת ר"ל ארבעה אחים מפילגשים. וכשמת יעקב בא לוי במקומו ויוסף נתחלק לשני שבטים ונשארו שמונה. ולפי זה פשוט הוא שכשנפגש יעקב עם יוסף המשלים את החי''ת של אחד, שיעקב יקרא ק''ש ויאמר ה' אחד.

אפילו שמו של יעקב 'ישראל' מוזכר בק"ש.

מדוע בני יעקב לא נזהרו מלקח מבנות כנען​

נאמ' בתורה: "ואשביעך בה' א"י השמים וא"י הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני

אשר אנכי יושב בקרבו".

יש להבין אחר שכה הקפיד אברהם מליקח אשה לבנו מבנות כנען היאך נשא הוא עצמו את הגר שהיתה מצרית[9].

עוד יש להבין למה יצחק לא הזהיר את עשיו מלישא מבנות כנען, [ובייחוד שהלא טעה בו וחשבו לצדיק] וכן את יעקב הזהיר מלישא מבנות כנען רק אחר שרבקה העירתו לזה, וכלה"כ: "קצתי בחיי מפני בנות חת, אם לוקח יעקב אשה כאלה מבנות הארץ למה לי חיים".

עוד יש להבין, דהלא הקפידא של אברהם ליקח מבנות כנען הוא אף על צדקניות כבנות ענר אשכול וממרא אחר דאינן מיוחסות. וכן מצינו שלא נתרצה לאליעזר שישא יצחק את בתו מצד שאין ארור מדבק בברוך, ומשמע שמצד מעשיה הייתה ראויה. ואילו רבקה העירה את יצחק להזהיר ליעקב מצד רשעותן של בנות חת[10]. וא"כ אי"ז מצד הקפידא של אברהם ולעומת זאת כשהזהיר יצחק ליעקב איתא במדרש שהזהירו אפי' על צדקניות כבנות ענר אשכול וממרא - הרי א"כ שלא הייתה אזהרתו מצד דברי רבקה אלא מצד הקפידא של אברהם, ולמה א"כ לא הזהיר ליעקב על זה עד לעת זו.

עוד יש להבין היאך נשאו השבטים מבנות כנען (וכדאיתא ברש"י ס"פ ויחי נ' י"ב) אחר שכה הקפידו האבות בזה.

ישוב לכל הקושיות​

כדי ליישב כל זאת יש לחזור אחורה לתחילת פרשת ויצא, שם מסופר שלאחר שראה יעקב מראות אלקים, הוא נודר נדר, "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים: וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ."

והשאלה הגדולה שנשאלת כיצד אמר יעקב "אם יהיה אלהים עמדי", וכי יש ספק בכך, ועוד האם עד עכשיו ח"ו לא היה לו לאלהים.

ורש"י פירש והיה י״י לי לאלהים – שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף, שלא ימצא פסול בזרעו, כמו שאמר: את אשר דברתי לך (בראשית כ״ח:ט״ו). והבטחה זו הבטיח לאברהם: להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך (בראשית י״ז:ז׳).

ורש"י הזה קשה מאד להבנה במבט ראשון, כי מה הקשר בין להיות לי לאלהים לבין שלא ימצא פסול בזרעי.

והנה הגירסא במדרש שייחד שמו עלי.

וברבינו בחיי הקשה על כך וז"ל:

ועד עתה אינו לאלהים ח״ו. ורש״י ז״ל פירש שלא ימצא פסול בזרעי, ואין אני יודע היכן רמוז דבר זה באומרו והיה וגו׳. ועוד הבטחה זו תמיד היא תלויה ועומדת ואימתי יהיה קץ הגבול לעשות האבן מצבה. והנכון הוא שנתכוון לומר שיתיחד אליו שם ה׳ לאלהים כדרך שנתיחד על אבותיו (פסוק י״ג) אלהי אברהם אלהי יצחק גם יאמר עליו אלהי יעקב, והוא אומרו לי לאלהים פי׳ לי בייחוד. ודבר גדול דבר יעקב בזה, ותמצא שכן היה דכתיב (ל״ג כ׳) ויקרא לו אל אלהי ישראל ואחר כך שלם נדרו אשר נדר לעשות אבן הזאת.

ואם כך ניתן למצוא קשר ראשון בין יעקב לק"ש, כיון שק"ש היא מבטאת את הקשר והחיבור והיחס בין עם ישראל לקב"ה, וזאת בשם 'אלהינו', כמו שאומר המדרש, לא ייחדתי שמי אלא עליכם.

אך עדיין קשה מה שאומר רש"י בהמשך שלא ימצא פסול בזרעי.

וליישב כל זה נקדים השאלה, מדוע נקראו כלל ישראל בשם בני ישראל על שם יעקב אבינו ולא נקראו על שם אברהם או יצחק. ופתח לתשובה איתא בשבת (קמו.).

א"ר אבא בר כהנא עד שלשה דורות לא פסקה זוהמה מאבותינו, אברהם הוליד את ישמעאל, יצחק הוליד את עשיו, יעקב הוליד י"ב שבטים שלא היה בהם שום דופי ע"כ.

הרי דנשתנה יעקב מאברהם ויצחק שכל תולדותיו שייכים לאומה הישראלית, מה שאין אצל אברהם ויצחק, דאברהם הוליד את ישמעאל שאינו שייך לאומה הישראלית[11], ויצחק הוליד את עשיו שאינו שייך לאומה הישראלית[12], וזהו שחז"ל מה שחז"ל מכנים זוהמה ופסולת. ולכן באברהם ויצחק טרם הושלם יסוד האומה שכל תולדותיה ישתייכו אליה, דהתולדות שמצד הזוהמה לא יחשבו על כלל ישראל. ולעומת זאת ביעקב נשלם יסוד בנין האומה הישראלית וממנו כל תולדותיו, ואף מי שלא יהיו מעשיו ראויין שייכים לאומה הישראלית, שרק ממנו והלאה פסקה הזוהמה, וכל התולדות יחשבו על אומה זו. ומובן לפי"ז למה נקראים כלל ישראל על שם יעקב ולא ע"ש אברהם ויצחק כיון שרק ממנו הושלם יסוד האומה שכל תולדותיה יחשבו בניה ולכך נקראים בני ישראל, דמישראל ואילך כולנו בנים לאומה הזו.

ואחר זאת יראה לומר דהא דהקפיד אברהם כל כך שלא לישא מבנות כנען הוא מצד שלא רצה שיהיה מזרע חם המקולל בכלל יסוד האומה הישראלית. ולכך הקפיד אף על צדקניות כבנות ענר אשכול וממרא אחר שסו"ס הם מזרע חם.

ויתכן לומר שכל קפידא זו הייתה רק טרם הושלם יסוד האומה אבל אחר שנשלם היסוד באופן שמעתה כל התולדות יהיו שייכים לעם ישראל גם אם ישאו מבנות כנען לא יהא בזה היזק לכלל אחר שהיסוד לעם נבנה מזרע טהור. ולכך מעתה יוכלו ליקח מזרע חם אם יהיו צדקניות וראויות מצד מעשיהם. ובזה א"ש הא דהשבטים נשאו נשים מבנות כנען ולא חשו לקפידת אברהם ויצחק בזה.

ומה שנשא אברהם עצמו את הגר שהייתה מזרע חם יעויין באוה"ח הקדוש שכתב (י"ז ה') שידע אברהם ברוה"ק שעיקר בנים שלו הם אשר תלד לו שרה וא"כ ידע שיסוד כלל ישראל יהיה ממה שתלד שרה וא"כ מה שתלד הגר לא יתערב ביסוד האומה[13].

ובעניין יצחק שלא הזהיר לבניו יתכן עפ"י הנזכר דיצחק סבר מתחילה שכבר בו פסקה הזוהמה דהרי טעה בעשיו וחשבו שאף הוא כבר מהאומה הנבחרת[14]. וכיון שסבר שכבר נשלם יסוד האומה על ידו תו אין צורך להשמר מבנות כנען מצד יחוסן, ולא שייך בזה את קפידת אברהם וכנתבאר. ולכך לא מצא לנכון להזהיר בניו מלהנשא לבנות כנען ורבקה אחר שראתה שאין יצחק מזהיר לבניו אף שאביו כה דאג לזה הבינה שיודע אשר הוא עושה ולא באה לומר לו שיזהיר בניו על כן ומה שאמרה קצתי בחיי מפני בנות חת וכו"' הוא מצד מעשיהן ובזה סברה שיתכן שאין יצחק יודע ממעשי בנות חת אחר שהוא ספון בביתו ולכן אמרה לו שאף אם סבור שמצד יחוסן כבר אין מניעה מלידבק בהן סו"ס מצד מעשיהן אינה רוצה שישא יעקב מהן. ויצחק בשלב זה אחר מעשה הברכות כבר הבין שעשיו אינו מהאומה הנבחרת[15] וכיון שכן ראה שעדיין לא נשלם יסוד האומה וא"כ עדיין יש ליזהר מלישא מבנות כנען מצד יחוסן ולכן מיד הזהיר ליעקב שלא יקח אשה מבנות כנען וכדאיתא במדרש שהזהירו אף על צדקניות כבנות ענר אשכול וממרא.



וכך איתא בספר פחד יצחק פסח (מאמר מט) שאף על פי שאין קורין אבות אלא שלשה ועם השלישי שבאבות נגמרה דרגת האבהות בכנסת ישראל ומכאן ואילך מתענפת דרגת השבטיות ממדרגת האבהות מ"מ מצינו ביוסף שאף שהיה אחד מן השבטים אבל היה לו גם בחינת דמיון לאבות. ומצינו שעל ידו של יוסף קרויים כל ישראל בניה של יוסף בני אפרים. ומבאר שם שלכן פרשת מיתתו של יוסף נאמרה בסיום בראשית ונשנית בתחילת שמות בעוד שמיתתם של שבטים לא נאמרה כי אם בתחילתו של ספר שמות והענין הוא שכתב הרמב"ן בהקדמה לספר שמות כי בראשית הוא ספר האבות ושמות הוא ספר הבנים לכן כיון שמדרגתו של יוסף היא שבטיות קרובה לאבות ומציאותו במצרים נבחנת בשתי בחינות בחינת בנים ובחינת אבות גם יחד בעוד שאר השבטים אין בהם כי אם מדרגת הבנים ומפני כל שייכת מיתתו של יוסף בשני הספרים גם בספר בראשית וגם בספר שמות ואילו שאר השבטים אין בהם כי אם בחינת בנים לא בא ענינם בספר בראשית כי אם בקשר המאורעות של האבות ושל יוסף הנה מיתתם שאינה קשורה למאורעות האבות לכן מובאת רק בספר שמות. ובאמת מסיים ספר בראשית במיתת יוסף מפני שהוא המאורע האחרון בדרגת האבות עיין שם ומרומז שתי הבחינות של יוסף בברכת יעקב ליוסף תהיינה לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו לראש יוסף היינו בתורת שבט ולקדקד נזיר אחיו היינו בתורת אב.

ועיין שם שמבאר בטוב טעם בחינת יוסף הצדיק בתורת אב שהוא משלים בחינת אב של יעקב וחשבתי שאף שיעקב היה אב שהלך בגלות בכל זאת אופן גלותו היה גלות עם מחיצות וכמו שאמרו חז"ל שיעקב תיקן תחומים שקבעו מחיצות להבדיל עצמו בגלות מלהיות מעורב בין הגויים וזה היה עצת יעקב וישבו בארץ גושן כדי שיהיה בדד ונבדל ממצרים וכמו שמבאר ההעמק דבר בתחילת ספר שמות ותמלא הארץ אותם והחידוש של יוסף הצדיק שאף שנתערב באומות בלי מחיצות בכל זאת נשאר במדרגת יוסף הצדיק ומחידוש זה התפעל יעקב אבינו ע"ה ואמר עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות שלא האמין עד שראה בפועל בעיניו שיוסף הצדיק נשאר בצדקו.



[1] לגבי זה כתבו הספרים שהסיבה מובנת, כי ידוע שכח וסגולת ק"ש היא ככלי מלחמה, כמו שנאמר שכל הקורא ק"ש על מטתו כאילו אוחז חרב פפיות בידו. וכן דרשו חז"ל בסוטה דף מ"ב ע"א על הפסוק "ודברו השוטרים וכו' שמע ישראל", אפילו לא יש בידכם אלא ק"ש אתם ניצולים מיד אויביכם ולכן כראות יעקב לעשו בא להלחם עמו קרא ק"ש לרמוז רבש"ע אע"פ שקטנתי מכל החסדים ואין בי זכות כי אם ענין ק"ש בלבד ראוי אני שתצילני מיד עשו.
[2] ויש מקשים גם על פשט הפסוק, מדוע לא מוזכר בכי יעקב, כי לא היה מלא התרגשות למראה בנו האהוב, ששנים כה רבות חשבו למת? מדוע התרגש יותר דווקא יוסף, שכבר יודע היה מזה זמן כי אביו חי? והיכן הם רחמי האב על הבן, המרובים מרחמי הבן על האב (סנהדרין עב ע"ב)?
[3] ומובא בעניין זה בשם מרן הגרי"ז ששאל על מדרש זה, שאם הגיע זמן ק"ש למה לא קרא גם יוסף ק"ש? ואחד אמר לפני מרן הגר"ח זצ"ל בשם רב אחד, דמה שקרא יעקב אז ק"ש, הוא מפני שאת יוסף אהב יותר מכל שאר בניו ואחרי שלא ראהו כ"ב שנים, נתעוררה בקרבו אהבתו אל יוסף ביתר שאת בשעת פגישתו עמו, ואת האהבה הגדולה הזאת רצה למסור להקב"ה, ולכן קרא אז ק"ש כדי לחזק בלבו את אהבת ה'.
והגר"ח לא קיבל זאת ואמר, שמדבר על יעקב אבינו כאילו יעקב אבינו היה עומד במדרגתו, והוא מרגיש על עצמו שאצלו זהו נסיון, ודבר גדול לעשות כן, וכי על האבות הקדושים ניתן לומר שהיתה להם אהבה נפרדת לבניהם שאותה היו צריכים למסור להקב"ה, והרי כל אהבתם לבניהם היתה רק מתוך עבודת ה' ואהבתו יתברך.
כעין נוסח זה מובא בספר 'זהב משבא' להגרמ"ש שפירא זצ"ל (עמ' נו) ש'סיפר רבינו הרב זלה"ה מבריסק מעשה שבא אחד מבעלי המוסר לפני אביו רבינו חיים זלה"ה', יעו"ש דברי הביקורת ש'המפרשים כן הרי הם מודדים את יעקב אבינו במדתם הם וכפי כוחם שצריכים לאיזה דבר לעורר אצלם אהבת ה', אבל יעקב אבינו אם רצה לעורר אהבתו להקב"ה אינו צריך ליוסף'. מי הוא ה'רב' אחד', ומה מקור פירוש זה שנדחה בשתי ידים ובתרעומת ע"י מרן הגר"ח זי"ע? המציינים ציינו בזה לדברי השפת אמת [תרל"ז], וז"ל, נודע דברי מהר"ל ז"ל בס' גור ארי' על מ"ש חז"ל יעקב לא נשקו שקרא את שמע. וביאר כי בעת בוא אל הצדיק איזה אהבה ושמחה מכניסו לשמים לאהבת הבורא. לכן קרא אז בכוונה קריאת שמע.
והוסיפו בזה דבאמת במקור הדברים בספר גור אריה עה"ת נראה לכאורה כוונה אחרת בדברי המהר"ל, וז"ל, אמנם יש לדעת ענין קריאת שמע שהיה קורא ובזה יתורץ מה שלא היה קורא יוסף קריאת שמע, לפי שכאשר בא יעקב וראה את יוסף בנו מלך, בא בלבו אהבתו ויראתו של הקדוש ברוך הוא איך מדותיו הם טובות ושלימות, ומשלם שכר טוב ליראיו. וזהו מדת החסידים אשר יקרה להם טוב מתדבקים אל הקדוש ברוך הוא על הטובות והאמת שעשה עמהם. וזהו קריאת שמע שבו נזכר ייחוד מלכות שמים (דברים ו, ד) ואהבתו (שם שם ה). וראוי היה לקרות קריאת שמע כאשר בא אליו יוסף אחר הצער הגדול אשר היה לו בעבורו, ועתה ראה אותו מלך, היה אוהב את הקדוש ברוך הוא אשר עושה לו זה, וקבל מלכותו ואהבתו ויראתו, וזהו נכון למבין.
[4] במהרש"א מפרש שם ולא אותי קראת יעקב מבואר בכמה מקומות ששם ישראל ע"ש המעלה והחשיבות ושם יעקב ע"ש העקב ושפלות, ולזה בק"ש מתחיל שמע ישראל באם קרא כדינו אבל כשאינו קורא כהוגן כהך דקורא ק"ש ומרמז בעיניו וכו' נקרא בשם יעקב' וקאמר ולא אותי קראת בק"ש שלא נתכוונת כקריאתך.
[5] יש כאן אולי משחק עם "אל ישראל" שבפסוק. כאילו הוא אומר: אל תקרי אֶל בסגול אלא אֵל בצירי. יעקב מדבר על "אל ישראל", על "אביכם שבשמים" ובניו עונים לו עליו (אליו). ראה במדרש שם בסימן ב: "ויקרא יעקב אֶל בניו – ר' יודן אמר: ויקרא יעקב לָאֵל להיות עם בניו". יעקב הוא שמחדש את הכינוי: אלוהי ישראל, ככתוב, בראשית לג כ: "וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". ראה דברינו יעקב וישראל בפרשת וישלח.
[6] המדרש לא שואל מדוע בכלל כתוב: "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד", אלא למה "ישראל"? במה זכה יעקב דווקא?
[7] בכל התורה כתוב תמיד: "דבר אל בני ישראל", אומר המדרש, שאין זה ייחודי לקריאת שמע. ודא עקא, למה באמת לא בני אברהם, בני יצחק (כמו שאנו אומרים למשל בתפילה: "אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב"? ראה דברינו אברהם יצחק ויעקב בפרשת תולדות). מכאן ממשיך המדרש בעיקר תשובתו. ויש לשים לב ללשון המדרש: "זכה אבינו יעקב שיאמר דבור לבניו", האם משתנה כאן הנושא ויעקב הוא שקורא קריאת שמע, או שצריך לתקן את לשון המדרש: "זכה אבינו יעקב שיאמר לו דבור זה ע"י בניו".
[8] לכאורה לפי זה לא מובן מה בעצם התשובה לשאלת המדרש במה זכה יעקב? הרי גם בו יש פסול! האם התשובה של ראובן היא התשובה? האם כל שאר האחים עשו באמת תשובה? ואולי היינו צריכים לתת הזדמנות לישמעאל ועשו שיעשו גם הם תשובה? (ראה המדרשים על ישמעאל שאכן עשה תשובה בחיי אברהם אביו, בראשית רבה לח יב, בבא בתרא טז ע"ב ועוד).
[9] [בתרגום יונתן כתב שהיתה בת פרעה בן נמרוד].
[10] ["כאלה מבנות הארץ", ואיתא במדרש שאחזה בראשן של נשות עשיו ועליהן אמרה כאלה]
[11] כמ"ש "כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק", וכן "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע".
[12] שנאמר "שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו".
[13] ויתכן להוסיף שכיון שכן אדרבה לקח את הגר בכדי שצד הזוהמה שבו ימשך אחריה אחר היותה מזרע חם וכטבע הרע להמשך אל מינו ובכך יצא ממנו ואח"כ אצל שרה כבר יהיה הזרע נקי יותר ואולי זה בבחינת ואבנה אנכי ממנה שאמרה שרה היינו שיצא אצל הגר צד הווהמה ואצלה כבר יהיה בלא זוהמה זו
[14] ולא ידע את הנבואה שנתנה לרבקה מבית שם ולאום מלאום יאמץ. ויתכן דלכך ורבקה אוהבת את יעקב אחר שידעה שעשיו לא יהיה מהאומה הנבחרת.
[15] אולי מפני שנודע לו שעשיו מכר את הבכורה או ע"י שראה היאך נתגלגל העניין שנטל יעקב הברכות או ע"י שראה גהינום פעורה מתחת עשיו וכמו שרואים כשברכו שאמר לו משמני הארץ יהיה מושבך וברש"י זו איטליא"ה של יוון הרי בזה שנשלו מהארץ המובטחת לעם ישראל דהבין שעשיו אינו מהאומה הנבחרת
 
חזור
חלק עליון