הרחקות

[קורסיה]

מרן זצ"ל ביביע אומר ח"ט (יו"ד ס' יב אות ב) כתב שאם אשה נדה אכלה גלידה ע"י מציצה ונותנת את השאר לבעלה, באופן זה דרך העולם להמנע משיורים כאלה, אם הבעל לוקח ואוכל מן השיריים האלה, אין לך קירוב דעת גדול מזה, ויש לאסור. אך אם חתכה בסכין או בכפית חלק מהארטיק, או הגלידה, והנשאר לא נגעה בו לאכול ממנו, מותר לבעלה לאכול הנותר. ע"כ. מה כוונת הרב שכתב 'חתכה' בסכין או בכפית והנשאר לא נגעה בו לאכול ממנו, האם הכוונה כפשטות שאכלה כוס של גלידה בכפית והנותר נתנה לבעלה [כך פסק באבני שהם ח"א עמ' תקנד], או דווקא באופן חתכה מקופסה של גלידה והנותר בקופסה מותר? אכן ביב"א ח"ח (יו"ד ס' יז אות ג) כתב הרב רק אם חתכה וכו'.

באבני שהם (עמ' תקפא ותקפג ובספרו אפיקי מים עמ' נט) פסק שאשה הרגילה לגלות עצמה בשעה שמניקה נחשב זה למקום מגולה ומותר לבעלה להסתכל בראיה בעלמא ולא בהתבוננות. ובמקורות כתב הנידון לגבי דברים שבקדושה, שלפי הישכיל עבדי (ח"ח, כ) שהתיר לקרוא כנגד נשים המגלות זרועותיהן כמו שהתיר הבא"ח לקרוא כנגד אשתו המניקה. ה"ה כאן שמותר. אך בהליכ"ע (ח"א עמ' קכא) חלק עליו ואסר זאת מכל וכל. א"כ מה שהאבני שהם פסק בצורה גורפת שמותר לבעל להסתכל באשתו כשמניקה, לפי דעת רבינו הגדול דבר זה אסור, כי שם בהליכ"ע פסק גם לגבי דברים שבקודשה שאין להתיר לקרוא כנגד אשתו המניקה אפילו בשעת הדחק. א"כ ה"ה כאן. האם הרבנים מסכימים?

 

[שילה אפרהימי]

בעניין המניקה, כמו שנראה בהליכו"ע זכור לי שכך כתב בפירוש בטה"ב, אבדוק בעז"ה.

 

[לביא]

מרן זצ"ל ביביע אומר ח"ט (יו"ד ס' יב אות ב) כתב שאם אשה נדה אכלה גלידה ע"י מציצה ונותנת את השאר לבעלה, באופן זה דרך העולם להמנע משיורים כאלה, אם הבעל לוקח ואוכל מן השיריים האלה, אין לך קירוב דעת גדול מזה, ויש לאסור. אך אם חתכה בסכין או בכפית חלק מהארטיק, או הגלידה, והנשאר לא נגעה בו לאכול ממנו, מותר לבעלה לאכול הנותר. ע"כ. מה כוונת הרב שכתב 'חתכה' בסכין או בכפית והנשאר לא נגעה בו לאכול ממנו, האם הכוונה כפשטות שאכלה כוס של גלידה בכפית והנותר נתנה לבעלה [כך פסק באבני שהם ח"א עמ' תקנד], או דווקא באופן חתכה מקופסה של גלידה והנותר בקופסה מותר? אכן ביב"א ח"ח (יו"ד ס' יז אות ג) כתב הרב רק אם חתכה וכו'.

לא הבנתי את הספיקא הנ״ל, בפשיטות ישנה מחלוקת מהי הסיבה שאנו אוסרים שיורי משקה ומאיזו סברא ואילו שיורי מאכל אנו מתירים והשיורי טהרה מביא את שניהם, א. משום שבד״כ שתיה אדם קץ באחר ששותה ממנו ולכן כששותה משיורי משקה של אשתו הוי חיבה יתרה משא״כ מאוכל של חברו אדם לא קץ בד״כ, טעם ב. משום דבשתיה אי אפשר אלא זה אחר זה, לעומת אכלה בו אפשר לאכול יחד מקערה אחת. לפי כל אחד מהטעמים לא שנא אם אנו דנים את הגלידה כדין משקה או מאכל, כיוון שגלידה דמי בצורת האכילה לשתייה ועוד שיש פה חיבה יתירה כיוון שדרך אדם מקפיד על כך הרב אוסר, לעומת זאת כאשר חותכת א״כ לכל אחד משני הטעמים אין קפידא. מבואר מזה שדווקא בגביע של גלידה וכד׳, דהרי דרך הוא בקופסת גלידה שאפשר לאכול ביחד מאותו קופסא. עיין עוד בטהרת הבית ח״ב. ודו״ק.

 

[לביא]

והנני עתה בא לענות להמשך דברי מר:

באבני שהם (עמ' תקפא ותקפג ובספרו אפיקי מים עמ' נט) פסק שאשה הרגילה לגלות עצמה בשעה שמניקה נחשב זה למקום מגולה ומותר לבעלה להסתכל בראיה בעלמא ולא בהתבוננות. ובמקורות כתב הנידון לגבי דברים שבקדושה, שלפי הישכיל עבדי (ח"ח, כ) שהתיר לקרוא כנגד נשים המגלות זרועותיהן כמו שהתיר הבא"ח לקרוא כנגד אשתו המניקה. ה"ה כאן שמותר. אך בהליכ"ע (ח"א עמ' קכא) חלק עליו ואסר זאת מכל וכל. א"כ מה שהאבני שהם פסק בצורה גורפת שמותר לבעל להסתכל באשתו כשמניקה, לפי דעת רבינו הגדול דבר זה אסור, כי שם בהליכ"ע פסק גם לגבי דברים שבקודשה שאין להתיר לקרוא כנגד אשתו המניקה אפילו בשעת הדחק. א"כ ה"ה כאן. האם הרבנים מסכימים?

הנה באמת אם יעיין מר בהליכו״ע ח״ו עמ׳ קלו יראה שהרב התיר מעיקר הדין ראיה באשתו נדה במקומות המכוסים, ומה שהביא מר מהליכו״ע ח״א לא קשיא, אך לפני כן אבאר לך את הסיבה שהרב נקט ״מעיקר הדין״.

(יסלח לי מר על חוסר דיוק, הריני כותב רוב הדברים בע״פ)

הנה בטור סימן קצה איתא ז״ל: אסור להסתכל בעקיבה של אשתו נדה וה״ה מקומות המכוסים שבה ע״כ, והב״י כתב שמקור דינו הוא מנדרים כ ע״א שם איתא אסור להסתכל בעקיבה א״ר יוסף באשתו נדה אמר ריש לקיש מכוון כנגד מקום הטינופת, וכתב הב״י דס״ל לטור שלאו דווקא עקיבה אלא אף שאר מקומות המכוסים מריש לקיש שלא מדובר בעקיבה ממש אלא האיזור המכוסה, א״כ ה״ה שאר איזורים, וכתב שכן כתב הרשב״א. ואח״כ בא לבאר דין הסתכלות באיזורים הלא-מכוסים, והביא ראיה מדהתירו חז״ל לאשה להתקשט לבעלה, והביא עוד ראיה מהרמב״ם שכתב ז״ל: ומותר לאדם להביט באשתו כשהיא נדה ואע"פ שהיא ערוה ואף על פי שיש לו הנאת לב ממנה בראייה הואיל והיא מותרת לו לאחר זמן אינו בא בזה לדבר מכשול אבל לא ישחוק ולא יקל ראש עמה שמא ירגיל לעבירה. עכ״ל. וכן פסק בשו״ע קצה סעיף ז כלשון הטור שאסור להסתכל במקומות המכוסים שבה.

אך הנה באבן העזר סימן כא הביא ב״י את הרה״מ שמבאר שהרמב״ם מתיר הסתכלות אף במקומות המכוסים, וכן פסק שם בסעיף ד כלשון הרמב״ם, וקי״ל כל מקום שהשו״ע נקט כלשון הרמב״ם ומבאר בב״י את כוונתו, כן כוונתו בשו״ע, וא״כ סותר מרן את עצמו מאבה״ע ליו״ד דביו״ד כתב שבאזורים המכוסים אסורים בהסתכלות. והנה אף שאנו יכולים לפלפל בראית מרן הב״י ביו״ד מהרמב״ם בשו״ע פסק כן להדיא.

מרן הגר״ע תרץ בטהרת הבית ח״ב (במהדורה החדשה) עמ׳ קסז דבאבה״ע נקט לקושטא דמילטא ואילו ביו״ד נקט לחומר, ושם בעמוד קסד בפסק כתב דאף שמותר מעיקר הדין מותר להסתכל באיזורים המכוסים של אשתו נדה, מ״מ יש להחמיר, לא נקט דתבע״ב לפי התירוץ הנ״ל.

והנה שם בעמוד קסז-קע פלפל הרב בנשי דעלמא אי יש חילוק בין ראיה להסתכלות ע״ש. ושם הביא דברי ר׳ יונה שכתב שאסור להסתכל בטפח של אשה ערווה שמא יבוא להרהר בה. כלומר, אף שאשתו נדה מותרת בהסתכלות כשאומר דברי קדושה איסורא איכא. ומכאן יבואר דברי הרב בהליכו״ע ח״א דאסר קריאת שמע נגד טפח מגולה, דאסור לומר דברי קדושה נגד טפח באשה ערווה ואף באשתו בהסתכלות, אך בראיה בעלמא מותר. ודו״ק.

(והריני זאת למודעי כי ח״א איננו בידי ועל כן איני יכול לעיין בו כדבעי, בח״ו עיינתי בו היטב ומביא חלקית דבריו ממה שכתב בטהרת הבית, שם ביאר יותר ואף תירץ את הראב״ד שמשאיר על פניו בצ״ע בטהרת הבית, ועיין שם בטהרת הבית עוד בעמודים קסד עד קע).