לכאורה מאחר שמכר יוסף למצרים - מדוע התחזק הרעב יותר?
ומצינו בזה מספר ביאורים:
ומצינו בזה מספר ביאורים:
- הרמב"ן (במהלך א') מבאר שמכר רק לאחר שחזק הרעב מאוד, ולא מיד כשצעקו לפרעה; ולפי"ז כוונת הפסוק שהוא שבר למצרים - בזמן שהתחזק הרעב.
- הרבינו בחיי מבאר שהיו אוכלים ולא היו שבעים. [כמדומה שפעם ראיתי ביאור כי זה כמו "אין פת בסלו", שמכיון שהוא לא יודע אם ישיג יותר - דואג יותר ורעב יותר].
- המלבי"ם מבאר שבתחילה סיפק יוסף לערים, וכל מקום באו למקום המכירה שלו; ונגמר בכל הערים, ונשאר רק אצל יוסף וזהו המשך הפסוקים "וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף".
- הכתב והקבלה ביאר, ש"ויחזק" הכוונה תוקן; ומביא דוגמאות לדבר.
- הספורנו ביאר, שבתחילה היה הרעב רק בלחם, אבל היה מזונות וכדו'; ולאחמ"כ "ויחזק הרעב" גם בשאר מזונות, מלבד הלחם.