בספיקות הגמרא כרכו בסיב
א.
הגמרא מסתפקת בכרכו בסיב והוציא את העובר האם קדוש בבכורה ומבואר ברש''י שהספק הוא האם הויא חציצה או לא ומבאר באגרו''מ שהצד שלא יהיה חציצה כיון שהויא לצורך הוולד כדי לחממו וכיו''ב יש לדון שלא הויא חציצה וראיתי שואלים אטו אדם שלובש בגדים במקווה לצורך חיממו אטו לא יהיה חציצה.
אבל ברבינו גרשום מבואר שהספק לענין לפטור את השני מבכורה שאם כרכתו בסיב הוי חציצה א''כ הבא אחריו יהי קדוש בבכורה וידוע לשאול בבי מדרשא שהלא אפילו יוצא דופן קיי''ל שהבא אחריו פוטר מן הבכורה ק''ו כאן שיצא עם חציצה.
ומבארים בזה [עין שחיטת חולין] שלפי רש''י הסוגייא היא משום חציצה לגבי קדושת פט''ר אבל פשיטא שהוולד נחשב ילוד אבל לפי רבינו גרשום יסוד הדברים שכרכו בסיב אנו רואים זאת כאילו הוא לא נולד אלא שיצא מאליו כיון שלא נולד בצורה הרגילה וממילא כיון שאין אנו רואים אותו שנולד ממילא הבא אחריו יהיה בכור.
מבואר ברש''י שהוציאתו חולדה היינו כרכתו ובפשטות כוונתו שזה אותו ספק של כרכתו אחותו, ולכאורה צ''ב דכרכתו אחותו שם יש סברא שזה אורחיה ולכן שייך לומר שלא יהיה חציצה וכאן אינו שייך ודומה לכרכו בסיב ואפש''ל שכל היכא שנתיילד ע''י מיילד נחשב אורחיה ולכן גם חולדה נחשב אורחיה כיון שאינו תלוי האם אורחיה בפועל אל שכל שנעשה ע''י מיילד אורחיה.
ולכאורה יש לשאול לרש'י שהוא חציצה ובוודאי שפטר את הריחם וא''כ מה הצד שאם תחזיר החולדה יהי קדוש הלא כבר פטר את הרחם ומה שייך שיקדשו והלא מבואר ברש''י שהספק בחולדה הוא אותו ספק של כרכתו אחותו שהוא מדין חציצה וא''כ כיצד יש צד שאם תחזיר החולדה יהיה קדוש הלא כבר פטר את הרחם קודם אלא שהיה שם חציצה
ושמעתי לבאר בזה שכל מה שרש''י ביאר שהספק של חולדה הוא כמו כרכתו שהוא ספק דחציצה זה רק בשלב של הגמרא שהחולדה הוציאה את הוולד ולכן אני רואה את הלידה למפרע וממילא שייך להסתפק בדין חציצה אבל היכא שהחולדה החזירה לבית הרחם באמת בכגון דא הספק האם באמת נחשב שהוא הצליח להחזיר את העובר למקום ועל הצד הזה באמת אין לידה מעיקרא אלא עכשיו זה לידה ולכן ע''ז רש''י בוודאי לא אמר היינו כרכתיה אלא רק לאחר שיצא.
אבל באמת אפשר לבאר בכל הסוגיא באופן אחר בדעת רש'י שהיסוד של פטר רחם הוא שהוולד שיוצא הוא יוצא בכוחו ובמגעו אבל היכא שכרכו בסיב אע''פ שפשיטא שנקרא ילוד אבל כיון שהוא לא פתח בגופו אין הוא נחשב פטר רחם ולפי''ז מובן מדוע כאשר החולדה החזירה לרחם את הוולד האם יהיה קדשו או לא
נמצא בדעת רש''י שלכו''ע נחשב ילוד אלא שהבנו שתי דרכים בביאור הספיקות האם כוונתו שיש כאן פט''ר רק יש חציצה אינו מקדש אבל בביאור השני מבואר שהספק שאינו נחשב פט''ר כלל.
אבל כל זה שיטת רש''י אבל ברבינו גרשום מבואר שהספק גם בכרכו בסיב האם השני שיבוא אחריו יהיה פטור מבכורה או לא ולפי דבריו צריך לבאר שכיון שכרכו בסיב וכיו''ב אי''ז נחשב לידה כלל שכיון שלא יצא כצורתו אין אנו רואים כאן כלל לידה, ומביאים מהחזו''א שעל הצד שהשני בכור גם האמא בלידה ראשונה אל תהיה טמאה כיון שאין אני רואה כאן לידה .
ובאמת שיש להקשות טובא שהלא קיי''ל שאפילו יוצא דופן ואח''כ יצא דרך רחם השני פטור מהבכורה וכיצד יכול להיות שאם הראשון יצא דרך רחם עם סיב השני פטור וצ''ע.
עכ''פ יש כאן מחלוקת גדולה שיש בה הרבה נפק''מ מה הדין כרכו בסיב או כרתו אחותו וכו' האם הוא נחשב ילוד לענין פי שניים בבכורת וכן לענין מילה בשבת שלרש''י פשיטא שנחשב ילוד ויקבל פ''ש וכו' ואילו לפי רבינו גרשום זה גופא הספק ולכאורה הנידון הזה גם במלקחיים לפי דעת רבינו גרשום שאינו ילוד יש לדון וצריך לדון גם מצד חציצה במקצת.
ב.
הגמרא בבכורות ט: חמורה שהולידה שני זכרים לרבנן אחד קדוש והגמרא שואלת לימא שמקצת רחם מקדש שהלא אחד מהזכרים מעכב חלק מהרחם ובפסוק כתוב פטר כל רחם שצריך שכל הרחם יקדש ומתרצת הגמרא מין במינו אינו חוצץ ולכאורה הגמרא כאן מסתפקת בכותלי בית הרחם שנפתחו שכיון שאין מגע אפשר שאינו קדוש ולכאורה שם אע''פ שמין במינו אינו חוצץ אבל למעשה לא נגע בכתלים ואולי אפשר לומר שמבואר בגמרא שכיון שמין במינו אינו חוצץ נחשב כחד והרי הוא כאילו נגע בכתלים וכעי''ז בר''ה ששופר מוצאים את העצם ואם עשה חור בעצם בעצם יש בעיה של חציצה מהאויר לשופר כיון שהאויר עובר דרך העצם והגמרא אומרת כיון שהוי מין במינו אינו חוצץ והרי זה כאילו נחשב שנגע בשופר ומבואר שמין במינו הרי נחשב כאילו נגע.
אבל לפי האמור לעיל בדעת רש''י שאפשר לומר שאין כוונתו שהמגע בפועל מקדש אלא כיון שהוא יוצא כדרך הרי זה פטר רחם אבל אם יש סיב וכיו''ב לא נחשב כאילו פטר את הרחם וממילא אפש'ל שכיון שיש כאן שתיים שהדרך לצאת ביחד ממילא הרי זה לידה כדרכו.
ג.
יש לעיין הגמרא מסתפקת האם בפרוץ מרובה על העומד סגי שיעבור דרך עומד ולכוארה הלא כיון שהרוב פרוץ ממילא בהכרח שרוב העובר לא יעבור דרך רחם והרי צריך פטר כל רחם ונראה לור שבאמת הדין שהעובר יעבור בכל הרחם שקיים ואם מה שקיים הוא קצת הרי הוא עבר ברחם שקיים.
א.
הגמרא מסתפקת בכרכו בסיב והוציא את העובר האם קדוש בבכורה ומבואר ברש''י שהספק הוא האם הויא חציצה או לא ומבאר באגרו''מ שהצד שלא יהיה חציצה כיון שהויא לצורך הוולד כדי לחממו וכיו''ב יש לדון שלא הויא חציצה וראיתי שואלים אטו אדם שלובש בגדים במקווה לצורך חיממו אטו לא יהיה חציצה.
אבל ברבינו גרשום מבואר שהספק לענין לפטור את השני מבכורה שאם כרכתו בסיב הוי חציצה א''כ הבא אחריו יהי קדוש בבכורה וידוע לשאול בבי מדרשא שהלא אפילו יוצא דופן קיי''ל שהבא אחריו פוטר מן הבכורה ק''ו כאן שיצא עם חציצה.
ומבארים בזה [עין שחיטת חולין] שלפי רש''י הסוגייא היא משום חציצה לגבי קדושת פט''ר אבל פשיטא שהוולד נחשב ילוד אבל לפי רבינו גרשום יסוד הדברים שכרכו בסיב אנו רואים זאת כאילו הוא לא נולד אלא שיצא מאליו כיון שלא נולד בצורה הרגילה וממילא כיון שאין אנו רואים אותו שנולד ממילא הבא אחריו יהיה בכור.
מבואר ברש''י שהוציאתו חולדה היינו כרכתו ובפשטות כוונתו שזה אותו ספק של כרכתו אחותו, ולכאורה צ''ב דכרכתו אחותו שם יש סברא שזה אורחיה ולכן שייך לומר שלא יהיה חציצה וכאן אינו שייך ודומה לכרכו בסיב ואפש''ל שכל היכא שנתיילד ע''י מיילד נחשב אורחיה ולכן גם חולדה נחשב אורחיה כיון שאינו תלוי האם אורחיה בפועל אל שכל שנעשה ע''י מיילד אורחיה.
ולכאורה יש לשאול לרש'י שהוא חציצה ובוודאי שפטר את הריחם וא''כ מה הצד שאם תחזיר החולדה יהי קדוש הלא כבר פטר את הרחם ומה שייך שיקדשו והלא מבואר ברש''י שהספק בחולדה הוא אותו ספק של כרכתו אחותו שהוא מדין חציצה וא''כ כיצד יש צד שאם תחזיר החולדה יהיה קדוש הלא כבר פטר את הרחם קודם אלא שהיה שם חציצה
ושמעתי לבאר בזה שכל מה שרש''י ביאר שהספק של חולדה הוא כמו כרכתו שהוא ספק דחציצה זה רק בשלב של הגמרא שהחולדה הוציאה את הוולד ולכן אני רואה את הלידה למפרע וממילא שייך להסתפק בדין חציצה אבל היכא שהחולדה החזירה לבית הרחם באמת בכגון דא הספק האם באמת נחשב שהוא הצליח להחזיר את העובר למקום ועל הצד הזה באמת אין לידה מעיקרא אלא עכשיו זה לידה ולכן ע''ז רש''י בוודאי לא אמר היינו כרכתיה אלא רק לאחר שיצא.
אבל באמת אפשר לבאר בכל הסוגיא באופן אחר בדעת רש'י שהיסוד של פטר רחם הוא שהוולד שיוצא הוא יוצא בכוחו ובמגעו אבל היכא שכרכו בסיב אע''פ שפשיטא שנקרא ילוד אבל כיון שהוא לא פתח בגופו אין הוא נחשב פטר רחם ולפי''ז מובן מדוע כאשר החולדה החזירה לרחם את הוולד האם יהיה קדשו או לא
נמצא בדעת רש''י שלכו''ע נחשב ילוד אלא שהבנו שתי דרכים בביאור הספיקות האם כוונתו שיש כאן פט''ר רק יש חציצה אינו מקדש אבל בביאור השני מבואר שהספק שאינו נחשב פט''ר כלל.
אבל כל זה שיטת רש''י אבל ברבינו גרשום מבואר שהספק גם בכרכו בסיב האם השני שיבוא אחריו יהיה פטור מבכורה או לא ולפי דבריו צריך לבאר שכיון שכרכו בסיב וכיו''ב אי''ז נחשב לידה כלל שכיון שלא יצא כצורתו אין אנו רואים כאן כלל לידה, ומביאים מהחזו''א שעל הצד שהשני בכור גם האמא בלידה ראשונה אל תהיה טמאה כיון שאין אני רואה כאן לידה .
ובאמת שיש להקשות טובא שהלא קיי''ל שאפילו יוצא דופן ואח''כ יצא דרך רחם השני פטור מהבכורה וכיצד יכול להיות שאם הראשון יצא דרך רחם עם סיב השני פטור וצ''ע.
עכ''פ יש כאן מחלוקת גדולה שיש בה הרבה נפק''מ מה הדין כרכו בסיב או כרתו אחותו וכו' האם הוא נחשב ילוד לענין פי שניים בבכורת וכן לענין מילה בשבת שלרש''י פשיטא שנחשב ילוד ויקבל פ''ש וכו' ואילו לפי רבינו גרשום זה גופא הספק ולכאורה הנידון הזה גם במלקחיים לפי דעת רבינו גרשום שאינו ילוד יש לדון וצריך לדון גם מצד חציצה במקצת.
ב.
הגמרא בבכורות ט: חמורה שהולידה שני זכרים לרבנן אחד קדוש והגמרא שואלת לימא שמקצת רחם מקדש שהלא אחד מהזכרים מעכב חלק מהרחם ובפסוק כתוב פטר כל רחם שצריך שכל הרחם יקדש ומתרצת הגמרא מין במינו אינו חוצץ ולכאורה הגמרא כאן מסתפקת בכותלי בית הרחם שנפתחו שכיון שאין מגע אפשר שאינו קדוש ולכאורה שם אע''פ שמין במינו אינו חוצץ אבל למעשה לא נגע בכתלים ואולי אפשר לומר שמבואר בגמרא שכיון שמין במינו אינו חוצץ נחשב כחד והרי הוא כאילו נגע בכתלים וכעי''ז בר''ה ששופר מוצאים את העצם ואם עשה חור בעצם בעצם יש בעיה של חציצה מהאויר לשופר כיון שהאויר עובר דרך העצם והגמרא אומרת כיון שהוי מין במינו אינו חוצץ והרי זה כאילו נחשב שנגע בשופר ומבואר שמין במינו הרי נחשב כאילו נגע.
אבל לפי האמור לעיל בדעת רש''י שאפשר לומר שאין כוונתו שהמגע בפועל מקדש אלא כיון שהוא יוצא כדרך הרי זה פטר רחם אבל אם יש סיב וכיו''ב לא נחשב כאילו פטר את הרחם וממילא אפש'ל שכיון שיש כאן שתיים שהדרך לצאת ביחד ממילא הרי זה לידה כדרכו.
ג.
יש לעיין הגמרא מסתפקת האם בפרוץ מרובה על העומד סגי שיעבור דרך עומד ולכוארה הלא כיון שהרוב פרוץ ממילא בהכרח שרוב העובר לא יעבור דרך רחם והרי צריך פטר כל רחם ונראה לור שבאמת הדין שהעובר יעבור בכל הרחם שקיים ואם מה שקיים הוא קצת הרי הוא עבר ברחם שקיים.