חומרות

[abc123]

מתוך ותתענג בדשן (הרב דוד שלום נקי שליט"א)

ותהילות לאל יתברך שז יכנ ו ברוב רחמיו עלינו, לשמוע את מרן זצ"ל
למעלה משלושים שנה, ומעולם לא היה הסגנון דיבור שלו בשיעורים
בלשונות כמו אלו: כדאי להחמיר , וטוב להחמיר, או מה אכפת לך אם
תחוש לדעה זו ולדעה זו. ולמשל, כשדיבר בשיעור, אם מותר לפתוח
בקבוקים וקופסאות שימורים בשבת, לאחר שהביא את הדעות לכאן
ולכאן, ובירר את ההלכה כיד השם הטובה עליו, וסילק את החששות,
והכריע שמותר לפתוח ואין בזה לא בונה ולא סותר, מעולם לא אמר:
"אבל טוב שתחמירו ותפתחו את הבקבוקים והקופסאות לפני שבת ",
(פעם התארחתי אצל קרובי משפחה בשבת, וראיתי את הבן של בעל הבית שהוא
מגדיר את עצמו כבן תייר'ה ש מחמיר בכל דבר ולא פותח בקבוקים בשבת, ולכן הוא
נתן לאחיו הקטן לפתוח את הבקבוק, כאילו אחיו 'גוי שבת' שלו. אבל בבוקר הוא
קם להתפלל תפילת שחרית בשעה 9 שכמעט עבר זמן קריאת שמע גם של הגר"א,
ולא ידעתי למה בקריאת שמע שזה דאורייתא, הוא לא חשש להחמיר לקום יותר
מוקדם. ובכלל, וכי לקום לכתחילה בשעה 9 זה נורמלי?!)
או לפחות "תשתדלו מי שיכול", גם זה לא אמר.

וכן למשל בהלכה
של סחיטת לימון בשבת, אחר שהביא את הדעות והכריע שמותר
כמו שפסק מרן בשלחן ערוך )סימן שכ ס"ו( , אמר מותר ללא שום חשש.
ואדרבה להיפך אני זוכר שמרן אמר, שהוא בעצמו סוחט לימון בשבת,
וגם פעם אמר ש הוא ב עצמו נותן את המים מהמיחם על הקפה בשבת.
(ואשאל אתכם ידידיי, כשמרן השלחן ערוך )סימן שכ ס"ו( פסק שמותר לסחוט לימון
בשבת, וכי מה הורה בביתו לאשתו שלא תסחט כדי לחוש לחולקים?! וכשהרמב"ם
פסק שמותר לחמם תבשיל לח בשבת , כי אין בישול אחר בישול אפילו בלח, וכי מה
הוא הורה לאשתו שלא תחמם, כדי שת חוש לשיטת רש"י שרק ביבש אין בישול אחר
בישול?! ולפני איזה זמן, ראיתי דבר מוזר מאוד באיזו מועצה דתית שהכינו לוח
שנה לזמני קבלת שבת כדי לחלק לתושבי העיר שרובם לצערנו לא כל כך שומרי
תורה ומצוות, וכתבו בצד תזכורות נחוצות לשבת, ואחד הדברים "לפתוח קופסאות
שימורים ובקבוקים לפני שבת". ולפלא בעיניי, שלציבור כזה שהלוואי שישמרו את
השבת כיאות, לא מצאו מה להזכיר להם, רק את החומרות הללו?! ופעם מרן
התבטא בלשון זו: "וכי כל היום נשב ונעשה חומרות וחומרות".
אספר לכם מעשה שסיפר לי עורך דין ירא שמים מבאר שבע שמטפל לצערנו הרב
בענייני ממון בזוגות שרוצים להתגרש, אבל כאדם ירא שמים שאוהב שלום ורודף
שלום, הוא לא מיד קופץ על התיק שבא לו כדי לקבל שלמונים, אלא מנסה להבין
מה רקע הגירושין, ומנסה ליישר את ההדורים ולהרבות שלום בעולם. והנה בשנת
השמיטה שעברה ]תשע"ה[, הגיעו לפניו זוג בעלי תשובה שהסתכסכו והחליטו
להתגרש. לשאלתו, מה הרקע שהביא אותם לגירושין? סיפרה האשה שהם חזרו
בתשובה, אבל מאז כל פעם בעלה בא לה עם חומרה חדשה, אסור ככה ואסור ככה,
והיא כבר לא יכולה לסבול, היא חשבה שכשהיא תחזור בתשובה, יהיה לה נעים
וטוב, כמו בהרבה בתים של חברות שלה דתיות, אבל בעלה משניא עליה את הדת.
ועכשיו שזו שנת השמיטה, היא רוצה לקנות ירקות טובים, כמו שתמיד היא רגילה
לקנות, אבל הוא לא מרשה לה שתקנה בסּופר, אלא צריכים ללכת לחנות מיוחדת
ששם קונים רק סחורה של ערבים פלחים. והסחורה שם, אין בה לא תואר ולא הדר,
מלפפונים שמתאימים לעשות מהם חמוצים, ועגבניות לשקשוקה, ובננו ת לרסק
לתינוק, והוא מ תעקש לקנות רק משם, וזה הקש ששבר את גב הגמל, לכן היא
החליטה שהיא לא רוצה לחיות אתו עוד, נמאס לה, אין לה כח.
אמר לי העורך דין, מיד הבנתי באיזה שיעורים הוא משתתף, ומאיפה הוא שואב את
כל הקו של החומרות וההנהגות שלו. הוא לא דיבר הרבה, רק שאל את הבעל, האם
אתה מכיר את החוברות "בהלכה ובאגדה"? ענה הבעל: כן. האם יש לך חוברת
"מצוות הארץ בהלכה ובאגדה"? ענה הבעל: לא. מיד הוציא העורך דין את החוברת
שלו, ונתן לו במתנה, אמר לו תלמד כאן את כל הענין של ההיתר מכירה, הכל כתוב
כאן לפי הרב עובדיה. הבעל ישב כרבע שעה וקרא וקרא, ותהילות לאל יתברך, הוא
ראה מה דעתם של גדולי הפוסקים מלפני כ-150 שנה ועד דורנו אנו, הוא ראה את
הנימוקים והמקורות, ובחסדי השם הוא השתכנע ואמר לאשתו, אין בעיה, מהיום
אני משנה את הקו בבית, אנחנו עושים הכל כמו הרב עובדיה, מה שמותר מותר,
אני לא יעמיס עלייך שום חומרות, תעשי הכל כמו שכתוב בחוברות "בהלכה
ובאגדה". הוא סיפר לי שברוך השם חזר השלום בבית, וחזרו לביתם באהבה ואחווה
שלום ורעות.
ובשו"ת שערי צדק )יורה דעה סימן ה( כתב בשם מרן זצ"ל: אין הבעל יכול לכוף את
אשתו לקבל עליה חומרה שלא להשתמש אלא במוצרים מסוימים. ואם הבעל אינו
יכול להמשיך בחומרותיו, משום שאשתו אינה רוצה לקבלן, יעשה התרת נדרים על
שלא אמר מראש שנוהג כן "בלי נדר", ויקל גם הוא בדבר, שגדול השלום של הבית
יותר מהחומרות. ע"כ.)
אשרי הלוקח את הדברים לתשומת לבו, ומזכה את הרבים בדרכו של
מרן , ובכך יוכל לקרבם בקל יותר לעבודת השם, ויתקיים בו גם המשך
הפסוק הנ"ל: "בְּ שָ לו ם ּובְּ מִ ישו ר הָ לְַך אִ ּתִ י , וְּ רַ בִ ים הֵּ שִ יב מֵּ עָ ו ן ".

 

[אליהו חמוי]

צ''ב המון פעמים מרן כותב בספריו ונכון להחמיר או והמחמר תבא עליו הברכה וכמדומני שבהלכה הזו עצמה של פתיחת בקבוקים הוא כתב שנכון לפותחם מערב שבת

 

[abc123]

צ''ב המון פעמים מרן כותב בספריו ונכון להחמיר או והמחמר תבא עליו הברכה וכמדומני שבהלכה הזו עצמה של פתיחת בקבוקים הוא כתב שנכון לפותחם מערב שבת

מתוך העלון הנ"ל:

ואמנם בספרים היה מרן זצ"ל פעמים שכותב במקומות מסוימים
לשונות כמו: "המחמיר תבוא עליו ברכה", או ממידת חסידות יעשה
כך וכך, או "מהיות טוב אל תקרי רע" וכיוצא בזה. אבל בשיעורי ם לא
היה מצוי שידבר בלשון כזו כלל, אלא היה חותך את ההלכה ואומר
"מותר", ולא מזכיר מה שכתב בספרו שהמחמיר תבוא עליו ברכה.
5
ונראה שהיה טעמו בזה, כי לא דומה שיעור ב רבים לכתיבת ספר, כי
בשיעור ברבים באים מכל שכבות הציבור, גם אברכים גם המון העם,
וחלילה יכולים להתבלבל. אבל בכתיבת ספר, מי שמעיין בספר ומבין
את כל המהלך והדעות לכאן ולכאן, אף על פי שלהלכה הוא רואה
שדבר זה מותר, אם בכל זאת הוא רוצה לחשוש לעצמו
לדעה החולקת ולהחמיר על עצמו, שיבושם לו ונעשה לו גם 'מי שברך'.

 

[אליהו חמוי]

יישר כח
על כיוצ''ב יש להמליץ "דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה"

 

[יוסף דהן]

מצורף באותו ענין אך יותר בהרחבה
ויש גם מאמר על חומרות בקובץ בית יוסף של השנים האחרונות

 

[בחור_צעיר]

סכנות בחומרות:
1. גאוה
2. מוציא לעז על הראשונים
3. על חשבון בין אדם לחברו
4. חסרון באמונת חכמים (רבך התיר לך!)
5. מבזבז זמנו על חסידויות במקום על מצוות דאורייתא ודרבנן שטרם מקיימם בשלימות.
6. מבזבז זמנו על חומרות במקום לתקן המידות הרעות במחשבה דיבור ומעשה, שזה חובה מעיקר הדין(נקיות מסילת ישרים)
7. שלום בית
8. בדידות
9. חוסר כח השפעה על הציבור עקב היבדלותו מהם בחומרותיו
10. לחץ.
11. עצבות.
12. זלזול בהלכה והתמקדות במה "נחשב"
13. בזבוז ממון מיותר, שאחר כך פוגע בדברים חשובים יותר.
14. זלזול בזולת, פגם באהבת ישראל שלא מחמירים כמוך, למשל לשון הרע על מי שלא מחמיר.
15. עיוות התורה. מציג לאחרים את החומרות כחובה
16. בעלי בתים חושבים שהוא צדיק מפני חומרותיו, ומבקשים תורה מפיהו, והוא אינו ראוי לזה, ויוצאים מזה תקלות שונות.

הוסיפו נא אם יש עוד.

 

[יוסף דהן]

ראה גם בילקוט טהרה עמ' שצח בנושא: היחס לקולות חומרות בהלכה.

והיה על זה מאמר לפני כמה שנים בקובץ בית יוסף.

 

[abc123]

ראה גם בילקוט טהרה עמ' שצח בנושא: היחס לקולות חומרות בהלכה.

והיה על זה מאמר לפני כמה שנים בקובץ בית יוסף.

כמה עמ' מדבר על זה שם?

 

[יוסף דהן]

2

 

[יוסף דהן]

ובמבוא כתב אם נכון לומר שמי שלא מחמיר נפשו פגומה
וכן אם הקולות של מרן זצ'ל הם גם לבני תורה

 

[abc123]

2

אפשר לצלם לנו?
לא דחוף הלילה. אפשר גם מחר או מוצ"ש או ראשון.

ספוילר

עדיפות לעכשיו חחח

 

[יוסף דהן]

 

[נאמן מר"ן]

זה השם הכה"ח בס קנח

 

[יוסף יצחק]

(פעם התארחתי אצל קרובי משפחה בשבת, וראיתי את הבן של בעל הבית שהוא מגדיר את עצמו כבן תייר'ה ש מחמיר בכל דבר ולא פותח בקבוקים בשבת, ולכן הוא
נתן לאחיו הקטן לפתוח את הבקבוק, כאילו אחיו 'גוי שבת' שלו. אבל בבוקר הוא קם להתפלל תפילת שחרית בשעה 9 שכמעט עבר זמן קריאת שמע גם של הגר"א,
ולא ידעתי למה בקריאת שמע שזה דאורייתא, הוא לא חשש להחמיר לקום יותר מוקדם. ובכלל, וכי לקום לכתחילה בשעה 9 זה נורמלי?!)

סיפור עם מסר מוזר.
בסיפור מופיע אברך שמדין "בדאורייתא הלך המחמיר" לא רצה לפתוח בקבוק.
לכן נתן לאחיו הקטן (דכיון שיש מתירים מותר ע"י קטן כמוש"כ הרמ"א סי' רנ"ט ס"ז)
כעת הופיע תרעומת על כך שכמעט ביטל מ"ע דק"ש מדאורייתא.
והשאלה - מה הקשר?
א. גם לו יצוייר והיה מבטל לגמרי ק"ש בזמנה אין זה מתיר לעבור על איסורים אחרים.
ב. למעשה לא ביטל, אלא "כמעט" ביטל, רק שלא קם מספיק מוקדם, כלומר, לא עבר שום איסור, אז מה התרעומת? צע"ג...

 

[יוסף יצחק]

אמר לי העורך דין, מיד הבנתי באיזה שיעורים הוא משתתף, ומאיפה הוא שואב את כל הקו של החומרות וההנהגות שלו. הוא לא דיבר הרבה, רק שאל את הבעל, האם
אתה מכיר את החוברות "בהלכה ובאגדה"? ענה הבעל: כן. האם יש לך חוברת "מצוות הארץ בהלכה ובאגדה"? ענה הבעל: לא. מיד הוציא העורך דין את החוברת
שלו, ונתן לו במתנה, אמר לו תלמד כאן את כל הענין של ההיתר מכירה, הכל כתוב כאן לפי הרב עובדיה. הבעל ישב כרבע שעה וקרא וקרא, ותהילות לאל יתברך, הוא
ראה מה דעתם של גדולי הפוסקים מלפני כ-150 שנה ועד דורנו אנו, הוא ראה את הנימוקים והמקורות, ובחסדי השם הוא השתכנע ואמר לאשתו, אין בעיה, מהיום
אני משנה את הקו בבית, אנחנו עושים הכל כמו הרב עובדיה, מה שמותר מותר, אני לא יעמיס עלייך שום חומרות, תעשי הכל כמו שכתוב בחוברות "בהלכה
ובאגדה". הוא סיפר לי שברוך השם חזר השלום בבית, וחזרו לביתם באהבה ואחווה שלום ורעות.​

עוד סיפור מוזר ומקומם.
במקום להסביר לאישה שעליה לנהוג כפי בעלה, והוא נוהג כפי רבותיו מהם הוא שומע שיעורים, ואל לה להשוות לחברותיה שנוהגות כרבנים אחרים. במקום זה, הלך זה השוטה, והמיר לו את הרבנים לרבנים אחרים, והפך את מרן זצ"ל למיקל שעושה מהיהדות משהו נח וקליל (אמנם מרן זצ"ל היה מתבטא כך, ותופס כח דהיתרא, אבל מה שהיה מתלוצץ מן החומרות היה זה מילתא דבדיחותא, ותו לא, וכי גיחך על עשרות רבנים שפסקו אחרת?! ודאי שלא! רק רצה להעמיד את פסקו באופן חד וחזק לשומעי לקחו). ולדוגמא "היתר מכירה" רבו בו הדעות, ואין זה חדש שיש אוסרים בתוקף וכך שמע אותו הבעל בשיעורים שהלך, ולפתע אומרים לו שיכול להקל כמוש"כ האי ספרא שכל בית ישראל נשען עליו "בהלכה ובאגדה"... הוי לאוזניים שכך שומעות.
[צריך לזכור שחוזר בתשובה צריך לנהוג כפי הרבנים שהחזירו אותו בתשובה, גם אם הוא ספרדי ורבותיו אשכנזיים]​

 

[הגרי''ש הצעיר]

סכנות בחומרות:
1. גאוה
2. מוציא לעז על הראשונים
3. על חשבון בין אדם לחברו
4. חסרון באמונת חכמים (רבך התיר לך!)
5. מבזבז זמנו על חסידויות במקום על מצוות דאורייתא ודרבנן שטרם מקיימם בשלימות.
6. מבזבז זמנו על חומרות במקום לתקן המידות הרעות במחשבה דיבור ומעשה, שזה חובה מעיקר הדין(נקיות מסילת ישרים)
7. שלום בית
8. בדידות
9. חוסר כח השפעה על הציבור עקב היבדלותו מהם בחומרותיו
10. לחץ.
11. עצבות.
12. זלזול בהלכה והתמקדות במה "נחשב"
13. בזבוז ממון מיותר, שאחר כך פוגע בדברים חשובים יותר.
14. זלזול בזולת, פגם באהבת ישראל שלא מח ירים כמוך.
15. עיוות התורה. מציג לאחרים את החומרות כחובה

הוסיפו נא אם יש עוד.

בא נשיב על טענותיך אחת לאחת:
א. גאוה, ובכן ע''ז נאמר 'ויגבה ליבו בדרכי ה'
ב. מוציא לעז על הראשונים - ממה נפשך אם מיירי שהמחמיר הוא נגר כל הראשונים והאחרונים, הרי בודאי אין כאן חומרא, אלא המצאה גרידא. ואם מדובר שיש ראשונים או אחרונים שכתבו כצד אחד, אך יש מיעוט שחולק בענין, בודאי אי''ז מוציא לעז, כי אדרבה הוא שומע כל דברי החכמים ללא יוצא מן הכלל, ועל כן הוא מחמיר.
ג. 'על חשבון בין אדם לחבירו', פשששש א'גרויסע טעיינה, וכי אתה מאמין במה שאתה אומר, תן דוגמא אחת של חומרה שמובאת בפוסקים שהיא על חשבון בין אדם לחבירו, ואם היא מובאת בפוסקים הרי אז אין בעיה של בין אם לחבירו, כגון העונה אמן יהש''ר בכל כוחו קורעים לו גזר די של שבעים שנה, האם תאמר שבגלל שיש כאלו שזה מוציא להם את הריכוז יש לאסור כי אי''ז בין אדם לחבירו.
ד. חסרון באמונת חכמים - הרי אם מיירי באדם מחמיר, בודאי שרבו הוא ג''כ מחמיר, וברור הדבר שאם רבו מיקל בענין מסויים הוא ג''כ מיקל כמהו [הנני מכיר תלמידים של הגרי''ש אלישיב זצוק''ל שהיה מחמיר יחסית להפוסקים האחרונים, ובכל אופן כשהתיר הלכו אחריו בלי לפקפק, אפי' במקום שנחלק על רוב הפוסקים [כגון עישון סגריות בבית הכנסת וכיוצ''ב] וא''כ בודאי שאי''ז זלזול ברבו.
ה. ו. פייק מוחלט, ח''ו מלומר שמי שמחמיר הוא מזלזל בדברים אחרים, ההבדל הוא, שסה''כ הוא משקיע הרבה בכל התחומים, ואתה מציע רק להשקיע בבסיס ואסור להתקדם יותר מזה.


לצערי אין לי את הזמן להמשיך כעת, בל''נ המשיך להשיב לך.
היזהר בלשונך, הרי מרן כתב מאות פעמים, והמחמיר תבוא עליו ברכה, והדבר פשוט וברור, די לזלזל במי שאינו מיקל כמו הוראת מרן, יש כאלו שחולקים ומותר לאותם שחולקים לסמוך על רבותיהם, וחבל שאתה אומר שכל חומרתיהם הם סתם ומיותרות ורק מזיקות. חזור בך בן אדם כי מחר תתחרט מאשר היום תשחק וכו'.

 

[לשמור ולעשות]

סיפור עם מסר מוזר.
בסיפור מופיע אברך שמדין "בדאורייתא הלך המחמיר" לא רצה לפתוח בקבוק.
לכן נתן לאחיו הקטן (דכיון שיש מתירים מותר ע"י קטן כמוש"כ הרמ"א סי' רנ"ט ס"ז)
כעת הופיע תרעומת על כך שכמעט ביטל מ"ע דק"ש מדאורייתא.
והשאלה - מה הקשר?
א. גם לו יצוייר והיה מבטל לגמרי ק"ש בזמנה אין זה מתיר לעבור על איסורים אחרים.
ב. למעשה לא ביטל, אלא "כמעט" ביטל, רק שלא קם מספיק מוקדם, כלומר, לא עבר שום איסור, אז מה התרעומת? צע"ג...

שאלת מה הקשר. והתשובה, אם הוא חש למחמירים למה לא יחוש למג"א בק"ש? למה בהלכה מפורסמת שמרן התיר, והיתר של מרן אצ"ל שהוא מבוסס ולא "שלו", אותו בן תיירה ספרדי נותן הרגשה לא נוחה לבני ביתו, ולהוריו ואחיו שהלכו בזה כמרן. על מי הוא מתנשא בדיוק?! תאר לך בחור שיחליט ללכת כמו מרן בבית של 'בני תיירה', יש הו"א שיחשוב על דבר כזה נגד הוריו הצדיקים? זה נראה לך מתאים? וכאן הם סומכים על מרן פאר הדור והדרו, לא עליך ושכמותך. ועוד אתה קורא למה שמרן התיר "לעבור על איסורים"?

עוד סיפור מוזר ומקומם.
במקום להסביר לאישה שעליה לנהוג כפי בעלה, והוא נוהג כפי רבותיו מהם הוא שומע שיעורים, ואל לה להשוות לחברותיה שנוהגות כרבנים אחרים. במקום זה, הלך זה השוטה, והמיר לו את הרבנים לרבנים אחרים, והפך את מרן זצ"ל למיקל שעושה מהיהדות משהו נח וקליל (אמנם מרן זצ"ל היה מתבטא כך, ותופס כח דהיתרא, אבל מה שהיה מתלוצץ מן החומרות היה זה מילתא דבדיחותא, ותו לא, וכי גיחך על עשרות רבנים שפסקו אחרת?! ודאי שלא! רק רצה להעמיד את פסקו באופן חד וחזק לשומעי לקחו). ולדוגמא "היתר מכירה" רבו בו הדעות, ואין זה חדש שיש אוסרים בתוקף וכך שמע אותו הבעל בשיעורים שהלך, ולפתע אומרים לו שיכול להקל כמוש"כ האי ספרא שכל בית ישראל נשען עליו "בהלכה ובאגדה"... הוי לאוזניים שכך שומעות.

אותו בעל לא המיר את רבותיו, הלא ידעת אם לא שמעת שיש בעלי תשובה מסכנים שאין להם רב אמיתי, יש איזה אברך כמוך שמוסר להם שיעור, ומבלבל להם את המוח נגד מרן, ובא אותו עו"ד ובתבונתו כי רבה הראה לו את דעת מרן גדול הדור והדורות, שאפשר להקל בזה, וכ"ש וכ"ש לצורך שלום בית ששם ה' נמחה עליו, שרבים מהמחמירים יודו להקל. ורואים שאתה לא מבין דבר וחצי דבר, שאתה רוצה לשנות את הראש של האשה שתלך כ"רבותיו". היא הגיעה כבר לעו"ד במטרה להתגרש ממנו!!! לא קולט??
ועשית את הרב הגאון בהלכה ובאגדה שליט"א מתיימר להתגאות, ושיקרת ביודעין, שהרי הלא קראת אם לא ציטטת את דבריו המפורשים בשם העו"ד, שהבעל יראה בחוברת מה פסק הרב עובדיה, ולא תלה בזכותו. ומה לך כי תלין, סתם צרות עין והוצאת ש"ר!

 

[יוסף יצחק]

סתם צרות עין והוצאת ש"ר!

דיברתי על הסיפורים ללא הפרשנות שלהם, אם היו מביאים את הסיפור עם הפרשנות ניחא.
לעצם התגובה. אין שום בעיה להחמיר גם בבית שהולכים לאורו של מרן זיע"א, אם הוא אינו נוהג כמרן זיע"א בכל הוראותיו.
להתחיל לבדוק כל אחד במה מחמיר ובמה לא אלו דקדוקי עניות (הגה בעצמך שלא נמצא שום סתירה במעשיך בכל התרי"ג מצוות? אם אכן כך ברכות יחולו על ראשך, אבל מן הנדירים אתה שהרי "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא")
לא עשיתי את "בהלכה ובאגדה" מתיימר להתגאות, גם ב"ה לא שיקרתי.
רק הבאתי אפשרות אחרת לראות את הסיפורים מזווית אחרת.

 

[עובר ושב]

בספר "ליקוטי מוהר"ן" (תניינא סי' מ"ד) כתב וזה לשונו, "אלו החכמות מפילין מאוד את האדם מעבודת ה', דהיינו מה שחושב וחוקר ומדקדק ביותר, אם הוא יוצא כראוי במה שעושה. כי בשר ודם אי אפשר לו שיצא ידי חובתו בשלמות, ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו (ע"ז ג.), ולא נתנה תורה למלאכי השרת (קידושין נד.). ועל אלו המדקדקים ומחמירים בחומרות יתרות, עליהם נאמר "וחי בהם" ולא שימות בהם (יומא פה), כי אין להם שום חיות כלל, ותמיד הם במרה שחורה מחמת שנדמה להם שאינם יוצאים ידי חובתם במצוות שעושים". וכן כתב בספר שיחות הר"ן וזה לשונו שם, "רבנו ז"ל הזהיר מאד לבלי להחמיר חומרות יתרות בשום דבר... והלואי שנזכה לקיים את כל מצוות התורה כפשוטן ממש בלי שום חומרות". עכ"ל. וכמו כן כתב הרמב"ם בתשובה, "מהראוי להתיר לכל בני אדם כל מה שאפשר להתיר, ולא נטריח עליהם" (תשובות הרמב"ם, תקונים והוספות סי׳ ס"ט).

וכן כתב החיד"א בספרו ברכי יוסף (יורה דעה סי' של"א ס"ק כ'), וזה לשונו: "הרוצה להחמיר בתוך ביתו, הנה מה טוב. אך לאיש אשר אלה לו, יותר טוב אם ישים אל לבו לדקדק בדברים חמורים מאלה, שהם עיקרי הדת ושרשן, ועונשם של מדות. ולכל הדברות אין להורות ברבים להחמיר בדבר שפשט המנהג להקל, ופסקו כן החכמים בתשובותיהם. ובמקום שבעלי 'תשובה' עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים להחמיר לרבים".

וכן כתב בשו"ת שאילת יעב"ץ (חלק ב' סימן קמ"ו): "במה גזרת עליהם מיתה לקרותם רשעים מכשילים את הרבים, בפתאום עשיתם חטאים... אם אינו ישר בעיניך, פרוש מן הבשר. ומה לך לדרך איסור כולל, לאסור על אחרים איסר. וכשם שאסור להתיר את האיסור, כך לאסור את המותר. וסופו להתיר את האיסור, מדנקטיה רמות רוחא יתירא. מי שמך לאיש סורר ומורה... מי קבלך עליו לגזור גזירה. ולהיות מתעבר על ריב לא לו, ריב לא ידע יחקרהו. ולא על בני האי לבד עוותה גזרתך הקשה, כי יצא הדבר להבזות בעלי תורה בעיני עמי הארצות".

וכן הרב מבריסק שידוע כמחמיר גדול, ראה מש"כ עליו בספר "עובדות והנהגות לבית בריסק" (ח"ב עמ' צ"ו) בענין החומרות בהלכה, וזה לשונו: "מרן הגרי"ז זצ"ל לא היה מקפיד בחג הסוכות, לשתות תה רק בסוכה... ובעיני ראיתי פעמים שהיו מכינים למרן הגרי"ז תה, והיו מניחים את הכוס בחדר, והיה שותה ללא חשש... ופעם אחת שאלו אדם אחד על כך... ענה לו מרן הגרי"ז: "אנו לא מהמחמירים" (כי הרמב"ם כתב "ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' מים הרי זה משובח"). ועוד שם (ח"א עמ' ל"א): "סיפר לי [הגרי"ז] באותה הזדמנות, כי פעם קרא האבא מרן הגר"ח זצ"ל להדיין דבריסק הגאון רבי שמחה זליג זצ"ל, וביקש ממנו כי תמיד כאשר יפסוק, לא יפסוק עם חומרות, אלא רק ע"פ ההלכה, כי האבא לא אהב חומרות".

ובספר "קדושה ומלכות" (עמ' ע"ט) סיפר שבא לדבר עם הגרש"ז אויערבאך בענין רבנותו בקיבוץ חפץ חיים, ואמר לו הגרש"ז: "לציבור תפסוק רק כפי הדין, בלי חומרות. אם תרצה להחמיר לעצמך, או שיהיו שם כמה בעלי בתים שרוצים להחמיר, שיערב להם. אבל לציבור - רק לפי הדין".

ומובא בספר "מגד מגדות עולם" (ח"א עמ' פ"ד): "הייתי נוכח כאשר נשאל הגרש"ז אויערבאך זצ"ל על מי שנוהג בחומרא מסויימת אשר עיקר מנהג העולם הוא להקל, אבל מאידך הוא רוצה להקל לאשתו שלא תנהג כמותו, האם יש טעם לחלק בינו לבין אשתו שהוא יחמיר כרצונו, אבל אשתו תסמוך על מנהג העולם? והשיבו הגרש"ז זצ"ל "בשלמא האברך המחמיר מסתמא למד את כל הסוגיא עם כל הראשונים, ונראה לו מהסוגיא להחמיר, שפיר יש בידו להחמיר, אבל אשתו שלא למדה את הסוגיא אין לה סיבה להחמיר נגד מנהג העולם ועיקר ההלכה".

וכן כתב מרן הגר"ש משאש בהערות להסכמת הגר"י משאש על ספרו "מזרח שמש": "דבר זה מפורש בירושלמי (פ"ח דסוטה הלכה ב'), "כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור", ובש"ס דברכות (כח) משם ר"נ בן הקנה, בכניסתו לביהמ"ד "ולא על טהור טמא", וביו"כ אנו מתוודים על זה "את אשר טהרת טמאתי", וברוקח (סי' כ"ט) "עוון המתיר את האסור כעוון האוסר את המותר"... ובספר תשובה מאהבה (סי' קפ"א) הביא דברי השדי חמד דעונש המחמיר שלא כדין מרובה מהמיקל שלא כדין... ומפרשים בזה כל הפורץ גדר ישכנו נחש, דקאי גם על המחמיר יותר מגדר של רז"ל...

אמנם כל זה דוקא לגבי אחרים, אבל לגבי עצמו ודאי שיכול להחמיר... ובפ"ג דביצה (כא) "מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן ומקילין לכל"... ובהרבה מקומות בש"ס "איהו דאחמיר אנפשיה אבל לכ"ע שרי"... ולהחמיר לעצמו צריך שני תנאים, תנאי ראשון - רק ביש מקום לחומרא, שיש דעות להחמיר אף דהלכה ככמיקל, או משום סייג ופרישות או איזה צורך קצת, אבל אם אין שום דעה לאסור וגם אין שום צורך, זה נקרא הדיוט וגם חסיד שוטה... תנאי שני, דדוקא בהיותו לבדו, אבל בפני רבים אסור לנהוג להחמיר משום יוהרא, ולפני אדם גדול בר נידוי הוא" (ע"ש שהביא עוד מקורות רבים לכל הנ"ל).

וכן בגליון בית נאמן (317) אמר הגר"מ מאזוז, "יש היום כל מיני ספרים וכו', וכל אחד מתחרה בחבירו, כל מי שיכול להחמיר יותר מחבירו הרי זה משובח. אבל באמת הוא לא משובח אלא "מסובך", ולמה? כי הם מבלבלים את המח של בני האדם. אם יש מישהו שמחמיר, הם כותבים "ויש מחמירים", או "כדאי להחמיר". לא, תכתוב את ההלכה המקורית ע"פ הפוסקים המקובלים... ולא תחמיר על כל העולם בגלל איזה חכם בסוף העולם שמחמיר, "ותחמרה בחמר ובזפת". וכי זו חכמה להחמיר? כל אחד יכול להחמיר".

"אל תלכו עם האנשים האלה שמחפשים חומרות מתחת לאדמה. לא ככה עושים... היה חכם אחד שנשאל שאלה וכתב שאסור, והראה את זה למורנו הרב בוגיד סעדון ע"ה. והוא אמר לו: זו לא חכמה להגיד אסור, החכמה היא להתמודד עם זה, אולי תמצא דרך להתיר... רבי דוד בן בארון, הרב הראשי של תוניס, אמר לאבא ע"ה פירוש כזה על הפסוק: "כי אם הסוס אסור והחמור אסור, ואהלים כאשר המה" (מלכים ב, ז' י'). מי שאינו יודע ללמוד, הוא כמו סוס וחמור, שכל דבר אסור. הסוס - אסור, והחמור - אסור... אבל מי שהוא יושב אהלים, "כאשר המה" - דבר שמותר מותר, ודבר שאסור אסור, ולא מפחדים לכתוב מותר".

וכן הרה"ג ר' מרדכי כהן, ראש ישיבת "אור ודרך", הביא בספרו "הרב עובדיה שלי" (קורות חייו של הגר"ע יוסף), שהגר"ע ראה אחד מעלוני השבת ובו כתוב על הלכה מסויימת "יש להחמיר", והגיה בצידו: "ואין להחמיר, והמחמיר חמור חמורותיים, רובץ בין המשפתיים".

וכן אמר הראשון לציון הרב יצחק יוסף (נדפס בגליון "השיעור השבועי" פרשת פנחס תשפ"ב): "אע"פ שקיבלנו הוראות מרן, אבל במקום צורך גדול יכולים לעשות שלא כמרן, לא הולכים ראש בקיר... היה אחד שרצה לאסור וכו', ובא אלי עם כל מיני ראיות לאסור... אמרתי לו, איך אתה יכול לאסור, אתה נמצא בבני ברק, אבל תראה במקומות רבים בעולם - ניו יורק ועוד, הרבה חכמים ואנשים מעם ישראל מקילים בזה, וכי כולם עושים איסור? אדרבה, תיכנס לעובי הקורה ותתיר".

ועוד שם (נדפס בגליון "השיעור השבועי" פרשת תרומה תשפ"ג): "לפני כארבעים וחמש שנה הייתי בליל כיפור אחרי התפלה בביתו של מרן [הגר"ע יוסף], וביקש ממני להביא שו"ת מהרש"ם חלק א'. הוא פתח בעמוד הראשון והראה לי שהיה מונח שם פשקוויל צהוב ישן, ובו חרם על הגאון המהרש"ם, כי היה מיקל הרבה, היה לו כוחא דהיתרא (כמובן בדרך התורה ולא 'ומקלו יגיד לו'), אבל היו כמה שלא אהבו את זה וחתמו על החרם. אמר לי מרן, אתה מכיר אחד מהרבנים האלו? לא, כל מיני שמות שאנחנו אפילו לא יודעים לבטא... אמר: אתה רואה? כל אלה שיצאו נגד המהרש"ם אבד זכרם, אבל הגאון המהרש"ם חי וקיים לעד". עכ"ל.

 

[מוח חושב]

יש"כ גדול למראה מקום העשיר יש"כ !