לכבוד ל"ג בעומר הילולת ר' שמעון בר יוחאי.
מה מקור הפתגם "שעת אכילה שעת מלחמה"?
מה מקור הפתגם "שעת אכילה שעת מלחמה"?
חידה: שעת אכילה שעת מלחמה
- Thread starter בנימין לוריא
- תאריך התחלה
- צופים 4
פִּתָרוֹן
כמובן, איפה?
מתוך עלון שלימות התורה:
שעת אכילה הוא שעת מלחמה
וכך מספר רבי שמעון בר יוחאי )במאמר הינוקא סעיף כ"ד(: יום אחד
הלכתי אני והחברים למלון אחד, והיה שם ילד אחד כבן חמש שנים, קם
וערך לנו, הוא מעצמו, מנורה ושולחן, כאילו היה בן עשרים שנה. וערך
השולחן בכל מיני מאכל ומשתה, ואמר: הרי העמידו חכמים שבעל הבית
בוצע וארח מברך, אבל צעיר אני לימים ואתם ישישים, על כן זחלתי ואירא
מחוות דעי אתכם עד שאקח מכם רשות. אמרו לו: אמור בני, מלאך ה'.
אמר לנו הינוקא: אתם רוצים לחם מעדנים בלי מלחמה, או לחם במלחמה?
כי כך אמרו חכמי המשנה, "שעת אכילה הוא שעת מלחמה". ואם רצונכם
שתהיה מלחמה עליה, לא יאכל אף אחד אלא מי שינצח המלחמה, הוא
יאכל ויבצע לכולם.
אמרו לו החברים: אתה קטן, בני, ועוד לא תדע איך שרים גבורים עורכים
מלחמה, בחרב, ובנענוע החרב, ברומח, בקשת, בחצי הקשת, בקלע, באבני
הקלע.
ענה לנו הינוקא: אל יתהלל חוגר כמפתח, כי ודאי כל כלי המלחמה הינם
על ידי "קריאת שמע". א. חרב – כמו שכתוב כל האומר ק"ש על מיטתו
כאילו אוחז חרב פי פיות. וכן מרומז בחרב שם הויה, י' ראש החרב, שני
פיות החרב הם כנגד ה' ה' , גוף החרב כנגד ו' . ב. רומח – מרמז ל רמ"ח
מילים שבקריאת שמע. ג. מגן מרמז לג' המלאכים שר"ת שלהם מג"ן :
מ יכאל ג בריאל נ וריאל. ד. קשת מרמז על היסוד שיורה חיצים. ה. קלע
מרמז לקריאת שמע שיש בו ה' אבני קלע כנגד חמשת המילים: שמע
ישראל ה' אלקינו ה'. )ועיין בהמשך הדברים שם(.
מדוע שעת אכילה היא שעת מלחמה? ומה הקשר בין קריאת שמע
לאכילה?
אלא, משל למה הדבר דומה? לאדם שרוצה להאכיל את התרנגולים
והאפרוחים שבחצרו, במאכלים משובחים. הבעיה, שמיד כשמוציא את
האוכל לחצר, באים חתולי הרחוב והכלבים לאכול ממזונותיהם של
התרנגולים. מה עושים? צריכים למצוא תחבולה איך שהתרנגולים
והאפרוחים יאכלו בלי הפרעות. – ובשביל זה צריך "מלחמה".
השפע הנמשך על ידי האכילה של היהודי, הוא שפע עצום הנקרא "מוחין
דגדלות"! וכשיורד השפע לעולמות, מיד יש בלאגן גדול מהכוחות של
הצד השני, שגם כן רוצים לחטוף ולקבל מהשפע. וכנגד זה צריכים לערוך
"מלחמה" בחרב קשת ורומח, כדי שהשפע יגיע רק לעולמות הקדושה, ולא
חלילה לעולמות של "זה לעומת זה" שהם הפך הקדושה.
ואצל האדם הגשמי זה מתבטא ב"תאות האכילה", כלומר שהיצר הרע
מפתה את האדם שיאכל שלא בקדושה, דהיינו על כלים של "רצון לקבל
לעצמו", ולשם מילוי ביטנו בלבד! וכאן נצרכת המלחמה, כדי להצליח
"להעלות את האכילה" על ידי כוונת הברכה, שתהיה אך ורק על מנת
להשפיע את השפע הראוי בעולמות העליונים.
קריאת שמע – יחוד השם
ההקדמה לקדושת האכילה הוא ע"י המלחמה שעושים בקריאת שמע!
קריאת שמע – ענינה הוא בפרט – יחוד השם ואהבת השם. וזוהי
ההקדמה החשובה לקדושת האכילה! כי בשביל שהאכילה תהיה בקדושה
נטו, בלי שום תערובת של הפך הקדושה – מוכרחים להקדים לזה שני
ידיעות חשובות א. הידיעה הפשוטה: ֲאִני ַמֲא ִמין ֶּּבֱאמּוָנה ְׁשֵלָמה, ֶּשַה ּבֹוֵרא
ְׁשמ ֹו ה ּוא ּבֹוֵרא ּוַמְׁנ ִהיג ְׁלָכל ַה ְּׁברּו ִאים, ְׁוה ּוא ְׁלַב ּדו ָע ָ שה ְׁוע ֹו ֶּ שה
ִי ְׁת ָּבַרך ְׁ
וְׁ יַ עֲ ש ֶּ ה לְׁ כָ ל הַ מַּ עֲ ש ִ ים!
דהיינו להאמין באמונה פשוטה ש"אין עוד מלבדו" וגם את היצר הרע הבורא ברא
אותו למטרה ותכלית כדי שהוא יהיה "משרת לקדושה". ותפקידינו לרתום את יצר
תאות האכילה, על מנת להשפיע נחת רוח לבורא יתברך.
וכמובן, שייחוד השם כולל את ההבנה הבסיסית, שבכל יהודי, בכל מצב
שהוא, יכול להתגלות ייחוד השם בצורה פשוטה ביותר, כמו שכתוב "כי
קרוב אליך הדבר מאוד", ואין צריך כאן אלא שימת לב פשוטה, שהבורא
מחייה את המאכל הזה כל רגע ורגע, והבורא הוא זה שנותן לי את היכולת
לאכול, את הרצון לאכול, והכל מתוך אהבתו אלינו, שרוצה להטיב לנו!
לכבוד הבורא יתברך
הנקודה השניה שיש בקריאת שמע היא מצוות "אהבת השם", כמו
שאומרים בקריאת שמע "ואהבת את ה' אלוקיך"! כי עניין הכוונות של
האכילה - להשפיע שפע בעולמות העליונים, בבחינת "תנו עוז לאלוקים"
– אפשר לתמצת אותם בשלש מילים פשוטות "לכבוד הבורא יתברך"!
מה הפירוש לאכול לכבוד ה'? למשל, אמא טורחת ומתאמצת להכין אוכל
לבן שלה בדיוק כמו שהוא אוהב, הבן, שכבר זמן רב לא היה בבית, וסוף
סוף חוזר הבייתה לכבוד שבת, כמה געגועים יש בלב האמא, וכמה
השקעה, מחשבה טרחה, האמא משקיעה כדי שלבן שלה יהיה האוכל
טעים וערב לחיכו.
הבן, שהיה בישיבה ורוצה "לעבוד" על תאות האכילה, טועם חתיכה קטנה
מהאוכל ולא ממשיך לאכול... כמה אכזבה יש לאמא! היא אומרת לעצמה
"אולי האוכל שהכנתי לא טעים, אולי הוא לא מרגיש טוב" וכל מיני
מחשבות כאלו עולות בליבה.
אבל הבן, שרוצה "לכבד" את אמו, אדרבה, יאכל בתאבון רב, כדי לשמח
את אמא שלו! שכל כך טרחה והכינה והתאמצה עבורו!
בשביל לאכול לכבוד הבורא, מוכרח להקדים לזה "אהבת השם"! כי אדם
שאוהב את עצמו, וכל מעייניו הוא רק לתועלת עצמו, אפילו אדם שכל
מחשבתו היא רק לשם עלייה רוחנית, סוף כל סוף הוא עובד את עצמו,
ואינו יכול בשום פנים לאכול לכבוד הבורא, כי אוכל בשביל תועלת עצמו
בלבד!
אבל האדם שאוהב את השם, ומקיים את המצווה של "ואהבת את ה'
אלוקיך", בפשטות גמורה, באהבה פשוטה להשם יתברך – יכול בקלות גם
כן לאכול לכבוד הבורא בפשטות גמורה!
נשים נא אל ליבנו! להעלות את ההנאה יחד עם הברכה, ולא חס ושלום
להפך – לבלוע את הברכה יחד עם ההנאה... ובזה נזכה "לארקא ברכאן
מעילא לתתא"
(ספישל לרב @יעקב יעקב)
שעת אכילה הוא שעת מלחמה
וכך מספר רבי שמעון בר יוחאי )במאמר הינוקא סעיף כ"ד(: יום אחד
הלכתי אני והחברים למלון אחד, והיה שם ילד אחד כבן חמש שנים, קם
וערך לנו, הוא מעצמו, מנורה ושולחן, כאילו היה בן עשרים שנה. וערך
השולחן בכל מיני מאכל ומשתה, ואמר: הרי העמידו חכמים שבעל הבית
בוצע וארח מברך, אבל צעיר אני לימים ואתם ישישים, על כן זחלתי ואירא
מחוות דעי אתכם עד שאקח מכם רשות. אמרו לו: אמור בני, מלאך ה'.
אמר לנו הינוקא: אתם רוצים לחם מעדנים בלי מלחמה, או לחם במלחמה?
כי כך אמרו חכמי המשנה, "שעת אכילה הוא שעת מלחמה". ואם רצונכם
שתהיה מלחמה עליה, לא יאכל אף אחד אלא מי שינצח המלחמה, הוא
יאכל ויבצע לכולם.
אמרו לו החברים: אתה קטן, בני, ועוד לא תדע איך שרים גבורים עורכים
מלחמה, בחרב, ובנענוע החרב, ברומח, בקשת, בחצי הקשת, בקלע, באבני
הקלע.
ענה לנו הינוקא: אל יתהלל חוגר כמפתח, כי ודאי כל כלי המלחמה הינם
על ידי "קריאת שמע". א. חרב – כמו שכתוב כל האומר ק"ש על מיטתו
כאילו אוחז חרב פי פיות. וכן מרומז בחרב שם הויה, י' ראש החרב, שני
פיות החרב הם כנגד ה' ה' , גוף החרב כנגד ו' . ב. רומח – מרמז ל רמ"ח
מילים שבקריאת שמע. ג. מגן מרמז לג' המלאכים שר"ת שלהם מג"ן :
מ יכאל ג בריאל נ וריאל. ד. קשת מרמז על היסוד שיורה חיצים. ה. קלע
מרמז לקריאת שמע שיש בו ה' אבני קלע כנגד חמשת המילים: שמע
ישראל ה' אלקינו ה'. )ועיין בהמשך הדברים שם(.
מדוע שעת אכילה היא שעת מלחמה? ומה הקשר בין קריאת שמע
לאכילה?
אלא, משל למה הדבר דומה? לאדם שרוצה להאכיל את התרנגולים
והאפרוחים שבחצרו, במאכלים משובחים. הבעיה, שמיד כשמוציא את
האוכל לחצר, באים חתולי הרחוב והכלבים לאכול ממזונותיהם של
התרנגולים. מה עושים? צריכים למצוא תחבולה איך שהתרנגולים
והאפרוחים יאכלו בלי הפרעות. – ובשביל זה צריך "מלחמה".
השפע הנמשך על ידי האכילה של היהודי, הוא שפע עצום הנקרא "מוחין
דגדלות"! וכשיורד השפע לעולמות, מיד יש בלאגן גדול מהכוחות של
הצד השני, שגם כן רוצים לחטוף ולקבל מהשפע. וכנגד זה צריכים לערוך
"מלחמה" בחרב קשת ורומח, כדי שהשפע יגיע רק לעולמות הקדושה, ולא
חלילה לעולמות של "זה לעומת זה" שהם הפך הקדושה.
ואצל האדם הגשמי זה מתבטא ב"תאות האכילה", כלומר שהיצר הרע
מפתה את האדם שיאכל שלא בקדושה, דהיינו על כלים של "רצון לקבל
לעצמו", ולשם מילוי ביטנו בלבד! וכאן נצרכת המלחמה, כדי להצליח
"להעלות את האכילה" על ידי כוונת הברכה, שתהיה אך ורק על מנת
להשפיע את השפע הראוי בעולמות העליונים.
קריאת שמע – יחוד השם
ההקדמה לקדושת האכילה הוא ע"י המלחמה שעושים בקריאת שמע!
קריאת שמע – ענינה הוא בפרט – יחוד השם ואהבת השם. וזוהי
ההקדמה החשובה לקדושת האכילה! כי בשביל שהאכילה תהיה בקדושה
נטו, בלי שום תערובת של הפך הקדושה – מוכרחים להקדים לזה שני
ידיעות חשובות א. הידיעה הפשוטה: ֲאִני ַמֲא ִמין ֶּּבֱאמּוָנה ְׁשֵלָמה, ֶּשַה ּבֹוֵרא
ְׁשמ ֹו ה ּוא ּבֹוֵרא ּוַמְׁנ ִהיג ְׁלָכל ַה ְּׁברּו ִאים, ְׁוה ּוא ְׁלַב ּדו ָע ָ שה ְׁוע ֹו ֶּ שה
ִי ְׁת ָּבַרך ְׁ
וְׁ יַ עֲ ש ֶּ ה לְׁ כָ ל הַ מַּ עֲ ש ִ ים!
דהיינו להאמין באמונה פשוטה ש"אין עוד מלבדו" וגם את היצר הרע הבורא ברא
אותו למטרה ותכלית כדי שהוא יהיה "משרת לקדושה". ותפקידינו לרתום את יצר
תאות האכילה, על מנת להשפיע נחת רוח לבורא יתברך.
וכמובן, שייחוד השם כולל את ההבנה הבסיסית, שבכל יהודי, בכל מצב
שהוא, יכול להתגלות ייחוד השם בצורה פשוטה ביותר, כמו שכתוב "כי
קרוב אליך הדבר מאוד", ואין צריך כאן אלא שימת לב פשוטה, שהבורא
מחייה את המאכל הזה כל רגע ורגע, והבורא הוא זה שנותן לי את היכולת
לאכול, את הרצון לאכול, והכל מתוך אהבתו אלינו, שרוצה להטיב לנו!
לכבוד הבורא יתברך
הנקודה השניה שיש בקריאת שמע היא מצוות "אהבת השם", כמו
שאומרים בקריאת שמע "ואהבת את ה' אלוקיך"! כי עניין הכוונות של
האכילה - להשפיע שפע בעולמות העליונים, בבחינת "תנו עוז לאלוקים"
– אפשר לתמצת אותם בשלש מילים פשוטות "לכבוד הבורא יתברך"!
מה הפירוש לאכול לכבוד ה'? למשל, אמא טורחת ומתאמצת להכין אוכל
לבן שלה בדיוק כמו שהוא אוהב, הבן, שכבר זמן רב לא היה בבית, וסוף
סוף חוזר הבייתה לכבוד שבת, כמה געגועים יש בלב האמא, וכמה
השקעה, מחשבה טרחה, האמא משקיעה כדי שלבן שלה יהיה האוכל
טעים וערב לחיכו.
הבן, שהיה בישיבה ורוצה "לעבוד" על תאות האכילה, טועם חתיכה קטנה
מהאוכל ולא ממשיך לאכול... כמה אכזבה יש לאמא! היא אומרת לעצמה
"אולי האוכל שהכנתי לא טעים, אולי הוא לא מרגיש טוב" וכל מיני
מחשבות כאלו עולות בליבה.
אבל הבן, שרוצה "לכבד" את אמו, אדרבה, יאכל בתאבון רב, כדי לשמח
את אמא שלו! שכל כך טרחה והכינה והתאמצה עבורו!
בשביל לאכול לכבוד הבורא, מוכרח להקדים לזה "אהבת השם"! כי אדם
שאוהב את עצמו, וכל מעייניו הוא רק לתועלת עצמו, אפילו אדם שכל
מחשבתו היא רק לשם עלייה רוחנית, סוף כל סוף הוא עובד את עצמו,
ואינו יכול בשום פנים לאכול לכבוד הבורא, כי אוכל בשביל תועלת עצמו
בלבד!
אבל האדם שאוהב את השם, ומקיים את המצווה של "ואהבת את ה'
אלוקיך", בפשטות גמורה, באהבה פשוטה להשם יתברך – יכול בקלות גם
כן לאכול לכבוד הבורא בפשטות גמורה!
נשים נא אל ליבנו! להעלות את ההנאה יחד עם הברכה, ולא חס ושלום
להפך – לבלוע את הברכה יחד עם ההנאה... ובזה נזכה "לארקא ברכאן
מעילא לתתא"
(ספישל לרב @יעקב יעקב)
נערך לאחרונה:
לשמור ולעשות
Well-known member
זוה"ק (רעיא מהימנא) פרשת עקב דף רע"ב ע"א - וסימנך דף "רעב"...
פִּתָרוֹן
