טבילת כלי חשמל

קורסיה

Well-known member
חיוב טבילת כלי חשמל

שמעתי באומרים לי שיש להקל שלא להטביל כלי חשמל כיון שהם מחוברים לחשמל וחשיבי כשמחוברים לקרקע. ונתתי אל לבי לדרוש ולתור בדין זה, האם אכן יש להם על מה שיסמוך.
הנה בהליכות עולם ח"ז (עמ' רסה) כתב בהלכה שקומקום חשמלי שאם יטבלו במים יתקלקל, יכול לתת אותו במתנה לגוי ויחזור וישאלנו ממנו ופטור מטבילה. ובהערה שם הוסיף שבשו"ת חלקת יעקב (ח"א ס' קכו ובדפוס חדש יו"ד ס' מא) פטר מטבילה, כיון שתשמישו עם הקרקע משום חיבורו לחשמל. ובשו"ת מחזה אליהו (ס' קיב אות י) חלק עליו ומצריכו טבילה משום שהקומקום משמש למים גם אחר ניתוקו. [ואפשר לדחות טענה זו, ע"פ מש"כ בחלקת יעקב יו"ד ס' מג דלפי הפת"ש (קכ סק"ו) בטבילת כלים אזלינן בתר רוב תשמישו]. והוסיף בהלכ"ע, שגם הגרש"ז אויעברך במנחת שלמה (מהדורא ראשונה ח"ב ס' סו אות ד) כתב כדברי החלקת יעקב. ולכן הסיק בהלכ"ע שטוב להחמיר היכא דאפשר להטביל קומקום חשמלי, אך אם חושש שיתקלקל טוב שיתן אותו במתנה לגוי וישאלנו. ע"ש.
אכן סברת החלקת יעקב אינה יחידאה ממש. שבשו"ת מחזה אליהו הנ"ל הסכים עם החל"י בעיקר הדין, רק לעניין קומקום לא ס"ל הכי. וכן בשו"ת בית אב"י (ח"א ס' קיד) בעניין מכונת קפה כתב לפוטרה מטבילה. וחילם מהא דשנינו במסכת כלים (פ"יא, ב) שכלים המחוברים לקרקע אינם מקבלים טומאה. ומבואר ברמב"ם (כלים פ"ט, א) שאף קודם שקבעו אותם הכלים, אינם מק"ט. ע"ש בבית אב"י. ובשו"ת ברכת יהודה (ח"ה ס' ה) כתב להקל מטעם ס"ס, שמא טבילת כלי מתכות דרבנן, ושמא כהפוסקים שכלי חשמל לא בעי טבילה. ואם זה מזלג חשמלי יש לצרף דעת שו"ת בצל החכמה דלקמן, שמזלג חשמלי מעשה עצים וגחלים בעלמא קעביד. ואם זה טוסטר יש לצרף דעת האג"מ (יו"ד ח"ג ס' כד) שפוטר מטבילה. [אמנם המעיין בדברי האג"מ יראה נכוחה שכוונתו למה שקוראים היום מצנם ולא לטוסטר. כי כל טעמו הוא משום שמצנם מטרתו היא רק לייבש פת אפוי בטוב וראוי לאכילת כל אדם, אין להחשיבו צורך הסעודה בשביל מה שיש שרוצים לייבש הפת שנעים להו קצת יותר מאחר שלא חסר כלום להפת גם בלא זה. עכ"ל. ולא לטוסטר שמבשל את הלחם עם הגבינה שבתוכו והופכו לפנים חדשות. וכ"כ בספר הכשרות (עמ' קיז)]. והסיק בברכת יהודה שהמקילים יש להם ע"מ שיסמוכו. ועכ"פ המחמיר לא יברך.
אך יש להעיר על מש"כ להקל מטעם ס"ס, דבב"י (קכ ס"ט) מוכח להדיא שאף שיש ס"ס לא הקל והצריך טבילה בלי ברכה. שהסתפקו בגמרא על גוי שמשכן כלי אצל יהודי שאינו יודע אם דעת הגוי לשקעו אצלו. והוי בעיא דלא אפשטא. והרמב"ם הקל משום דהוי ספק דרבנן. ושאר הראשונים החמירו דהוי ספק דאורייתא. ומרן הש"ע פסק שיטביל בלי ברכה. ואף שיש בזה אותו ס"ס שכתב הברכת יהודה [שמא דרבנן ושמא משכון שאינו יודע אם קבעו אצלו פטור מטבילה] בכל זאת הש"ע לא היקל. לכן א"א לסמוך על ס"ס הנ"ל.

דעת שאר הפוסקים
אמנם יש להעיר כמה הערות. חדא דרובא דפוסקי זמנינו לא סמכי על פסק זה של החלקת יעקב וכמעט יחידי הוא בדבר. המחזה אליהו הסכים לסברת החלקת יעקב 'במקרר' שכל תשמישו הוא רק בחשמל. אך בקומקום חלק ע"ז 'שהלא מעבירים הכלי ממקום למקום וגם מחברים אותו למקומות שונים בתוך הבית ולכן לא נראה דבריו בזה ואין לחושבו כמחובר'. ע"ש.
וכן דעת השבט הלוי (חלק ב סימן נז) שכתב - ואל ישיאך לבך להתיר עפ"י מי שרצה לומר דכיון דמחוברים ע"י החוט לכותל נקרא כלי המחובר לקרקע שפטור מן הטבילה, דלענ"ד זה הבל ורעות רוח דהא גופא דכלי תלוש שחברו לקרקע דפטור מן הטבילה ג"כ מפוקפק ועיין ביד אפרים יו"ד שם ובס' ערוך השולחן שם סל"ט ובד"ת ס"ק ה', והא דידן פשיטא דעפ"י הלכה לא נקרא מחובר לענין זה לפטרו מטבילה ואין להאריך בפשוט. ע"ש.
וכ"כ בתשובות והנהגות (כרך א סימן תנ) - ויש פוטרין טוסטר כיון ששימושו כשמחובר לקרקע, ודבריהם תמוהים כיון שהדיוט מכניס ומוציא ועומד לכך אין זה חיבור גמור ליהוי כקרקע, וצריך טבילה כדין.
וכ"כ בשו"ת משנה הלכות (חלק ט סימן קסב) - והנה חכ"א רצה לפטור מטבילה מטעם שהטאוסטער מחובר הוא בקרקע ע"י חוט החשמלי וכיון שמחובר לקרקע אינו מקבל טומאה. ובאמת כי שגגה היא חדא דמה שמחברו ע"י חוט להחשמל פשוט דלא נקרא בשביל זה מחובר לקרקע. ועוד דהא טבילה של כלים אינה משום קבלת טומאה אלא הוא משום גירות דיוצאת מטומאת עכו"ם לקדושת ישראל ועיין מרן חת"ס סימן ק"כ וכו'. הנה מבואר דאפילו העשוי לחברו קבוע בקרקע באמת נמי פליג החת"ס ז"ל דאינו פוטר מטעם זה מטבילה וכל שכן בחוט החשמל שכו"ע מודי בזה דלא מקרי מחובר לקרקע. כן נלפענ"ד. ע"כ.
וכן דעת הגרי"ש אלישיב בקובץ תשובות (ח"א ס' ג). ובשו"ת אבני ישפה (ח"ג ס' עב) כתב שקומקום העשוי מפלסטיק ובתוכו גוף חימום ממתכת יטבול בלי ברכה, משום דדמי לדעת הש"ך (קכ ס"ק יב) בעניין כלי מעץ המחופה חשוקי ברזל שיטביל בלי ברכה. והסכים עמו הגריש"א. וראה לקמן.
וכ"פ בשו"ת בצל החכמה (חלק ה סימן ה) - שחייב בטבילה ובברכה, כי חוץ ממה שהם מבשלים האוכל ע"י כח החשמל שבכלי עצמו שהוא מעשה עץ, הם גם מחזיקים את האוכל ואת המשקין המתבשלים ומורתחים בתוכם, ולא גרעי משאר כל כלי בישול שחייבים בטבילה בשביל כך.
כ"ה באור לציון (ח"ה עמ' רפג). ובאגרות משה (יו"ד ח"א ס' נז) ע"ש מה שמחלק בסוגי הכלים. וכן פשוט לגאון מנחת יצחק (ח"ה ס' קכו אות ב, וח"ט ס' פג). ובשו"ת אבן ישראל (ח"ט ס' עב).
וכך פשיטא ליה להגר"נ קרליץ בחוט שני (טבילת כלים עמ' כב כג) שטוסטר טעון טבילה. וכן מטחנת בשר ודגים שטוחנים מאכלים הראויים מיד לאכילה. ובעמ' מד דן לגבי קומקום חשמלי וכף חשמלית שגוף החימום עשוי מתכת והכלי עצמו עשוי מחומר שאינו חייב טבילה. שיש להטבילו. ולגבי ברכה נשאר בצ"ע. ואם הקומקום עשוי ממתכת ודאי חייב טבילה ובברכה. וקומקום נשלף כתב שם (עמ' נה) שאין צריך להטביל את הבסיס הנשלף.
ובשו"ת שרגא המאיר (ח"ד ס' קה ד"ה מכונה) כתב שכבר דחו שאר גדולי אחרונים דבר זה. ע"ש. וכ"ה בשו"ת קנין תורה בהלכה (ח"ד ס' צ). והגר"מ מאזוז במקור נאמן (ס' תרה ח"ב ס' תריא וכתב שאין צריך להשהות הכלי במים, אלא יוציאו מיד ולהשהותו שלשה ימים ולא יתקלקל כלל). ובשו"ת רבבות אפרים (ח"ב ס' קעב) דחה סברת החל"י, שכל דין מחובר שאינו מקבל טומאה הוא רק אם כל הכלי מחובר, משא"כ בנידון מזלג חשמלי לא מחובר אלא רק חוטי החשמל. ועיקר הכלי משתמשים בו כשהוא תלוש. ע"ש שהאריך. הגר"י רצאבי בש"ע המקוצר (ח"ד ס' קלח, י). וכן פשוט להרב שערי יושר (להרה"ג אשר חנניה ח"ג יו"ד ס"ו) ע"ש. ובספר אור יצחק (להרה"ג יצחק עבאדי ח"ב יו"ד ס' יז אות ג) שרק אם היה מציאות שא"א בשום אופן לחוטי החשמל להיות בלתי מחוברים לקרקע, אז היה מקום לסברא דמחובר. ואין זה המציאות. ועוד מה שמחובר הוא רק גוף החימום, אמנם כל הכלי עצמו אינו צריך את החיבור לקרקע, כלומר הקומקום הוא כלי בפנ"ע גם בלי גוף החימום. ע"ש. וכ"פ בשו"ת מציון תצא תורה (לג"ר אביגדור נבנצל עמ' שיב, שיג).
ובספר טהרת הכלים (נספחים עמ' תעא) הסביר דברי המחייבים טבילה, משום שסתמות המשנה בכלים היא דבר המחובר ממש עם הקרקע, אבל המשמש עם הכלי המחובר לקרקע לא יטהר עד שיהיה מחובר עמו. והביא ראיה ממשנה בכלים (פי"א, ד) הפין והפורנה טמאין, ופירש הרמב"ם הפין, הוא כנף המנעול. והפורנה, המנעול עצמו שבו נכנס הכנף. אלמא אף מנועל הנתלה בדלת לא חשיב מחובר לקרקע. ע"ש.

מהי דעת הגרש"ז אויערבך
ויש להעיר עוד, דאף הגרשז"א במנחת שלמה שם סמך על סברא זו רק בצירוף פירוק הכל, באופן כזה המבטל את הכלי מתשמישו ואינו ראוי לשימוש אלא ע"י אומן. [ע"ש שהחוט והתקע שהם מחוץ לכלי לא מהני. אך חוטי החשמל שבתוך הכלי ממש שפיר חשיבי כגוף הכלי. ועוד בכלי שאינו חשמלי, לא מהני עצה זו דפירוק דלא דמי לנקב בכלי [ב"י יו"ד קכ סק"י, א], ועכ"פ לא יברך אם עשה כן]. ותימה הוא שבהליכ"ע הביא דעתו כמסכים לדברי החלקת יעקב לחוד. וראיתי בילקו"י חנוכה (מהדורת תש"פ בחלק המכתבים עמ' תשלג) שכתב שכל מה שהביא דבריו הוא כדי לאפוקי מסברת המחזה אליהו שיש לחלק בין קומקום לשאר כלי חשמל. ולזה הביא מש"כ במנחת שלמה שסברת החלקת יעקב איירי גם בקומקום ולא רק בכף חשמלי. ולכן בהליכ"ע לא כתב וכ"פ וכו', אלא רק העתיק את סברתו דעיקר שימושו של הכלי וכו', ואף שהמנח"ש לא ניח"ל להקל בלא צירוף פירוק הכלי, מ"מ בהליכו"ע סבר דאפשר לסמוך על סברא זו בלבד. ובאמת גם בהלכ"ע לא רצה לסמוך להקל על שיטת החלקת יעקב, ולכן כתב שיש להקנות לגוי, אך בשעת הצורך אפשר לסמוך על הסברא הנ"ל. ע"ש. ולענ"ד קשה לומר פירוש כזה. משום שבמנחת שלמה כלל לא דן על קומקום, אלא על כלי חשמל בכללות. ועל אף שלא חילק מ"מ לא כתב להדיא שיש להקל בקומקום כדי שנביא ממנו ראיה. ועוד שלשון הליכ"ע משמע שדעת המנח"ש לפסוק לגמרי כדעת החלקת יעקב. וצ"ע.
וראיתי בספר באר מים חיים – טבילת כלים (עמ' שמח) שדן בדעת הרב הליכ"ע. והביא ששמע מהרב במשך שנים בשיעוריו שכלי חשמל יתנם לגוי ולא יצא מפיו לפוטרם לגמרי. ועוד פירש שמש"כ בהליכ"ע בסוף ההערה שטוב להטביל. ואם א"א להטבילו, טוב שיתנו לגוי. דכוונתו שסברת החלקת יעקב דחהו המחזה אליהו שהרי הקומקום משמש למים גם לאחר ניתוקו מהחשמל. והמנח"ש לא סמך על סברא זו בלבד. לכן כתב שאין להקל ליתנו לגוי או לפרקו, אלא יחמיר להטבילו. אך אם עלול להתקלקל, יכול להקל וליתן לגוי [שדעת הט"ז בס"ק יח שאין היתר של נתינה לגוי לעולם אלא רק לפי שעה]. ע"ש. ולענ"ד גם דבריו קשים, שכל מה שכתב לא מוזכר כלל בהליכ"ע. חדא שהרב דחה את סברת המחזה אליהו, ועוד לא הוזכר שם כלל עניין הפירוק.
אך בלא זה אפשר להסביר בפשטות, שכוונתו שטוב יותר להטביל הקומקום מאשר לתת לגוי. אך אם חושש שיתקלקל, יתנו לגוי [ומש"כ 'טוב' שיתנו לגוי לאו דוקא הוא]. וזה מסביר מדוע לא כתב שכלי חשמל פטורים מטבילה לא בהלכה למעלה ולא בהערות. ואף בסוף ההערה שכתב את פסק ההלכה לא הזכיר כלל שיש לפוטרו. ואולי דעתו שאפשר לסמוך על דעה זו כשיש עוד צירוף וכדעת המנח"ש.

פירוק הכלי
מ"מ ישנה אפשרות לפוטרו מטבילה ע"פ מש"כ הרבה מפוסקי זמנינו שאם יהודי יפרק את הכלי באופן שמבטל ממנו שם כלי ואח"כ יחברו, אין צריך להטבילו. דהנה בשו"ת באר משה (ח"ד ק) כתב שאם א"א להטביל כלי חשמל אפשר שימסור הכלי לחשמלאי יהודי שיפרקו ויבטלו מתורת כלי שלא יהיה ראוי לשימוש ואח"כ ירכיבנו מחדש, וצריך דוקא מעשה אומן ולא ע"י אדם רגיל שאינו אומן, וע"י זה נחשב כאילו הכלי נעשה ע"י ישראל ופטור מטבילה. ע"כ. וכ"כ בספר טבילת כלים (פ"ד סע' טז) בשם הגרשז"א. וגם מבואר שם שהוא באופן שמתבטל מלהיות כלי. ובפרק יא סע' נא שפירוק החוט שמחוץ לכלי אינו מועיל. (אכן לעיל הבאתי מתשובתו שעצה זו של פירוק הוא רק בכלי חשמלי שיש לצרף דעת החלקת יעקב).
וכן דעת הגריש"א (קובץ תשובות ח"א, ג וצהר ד, תשנ"ט) שהעצה לזה שאומן ישראל יפרק חלק מן הכלי באופן שיתבטל ממנו תורת כלי, ואח"כ ירכיבם, ושוב אי"צ טבילה.
ודעת הגר"ש וואזנר (קובץ מבית לוי תשנ"ד הערב ב) שיפרקנו בצורה כזאת שצריך מעשה אומן להרכיבו שאז נחשבת ההרכבה מחדש ע"י אומן ישראל. אלא שצריך זהירות רבה כי לא כל פירוק נחשב מעשה אומן. ופשוט שפירוק החוט מהמכשיר אינו מועיל כלום כיון שלא פירק את גוף הכלי. אמנם בשבט הלוי (ח"י ס' קכח) חלק על החכמת אדם שהיקל אם עשה נקב בכלי וסתמו, שאין להקל בזה. ע"ש. ואולי גם הוא יודה שאם פירק את הכלי לגמרי והרכיבו מחדש שיש להקל.
וכ"כ בתשוה"נ (ח"א, ס' תן) שיש עצה לפרקו ולבטלו מתורת כלי לגמרי ונעשה מחדש על ידי אומן ישראל, אבל במפרק מכונה באופן שהדיוט יכול להחזירו לא נפטר, ואדרבה כה"ג דעתי שחייב להחזירו ולטובלו כדרך שימושו דוקא.
וכ"כ בספר הכשרות כהלכה (ח"ב עמ' תח הערה 40) בשם הגר"מ שטרנבוך והגר"מ אליהו.
וכ"כ בחוט שני (הלכות טבילת כלים עמ' מד) ע"פ הב"י (ס' קכ סק"י (א)) בשם מהר"ם וע"פ החכ"א. והוסיף, דלא סגי לבטל את מערכת החשמל מן הכלי באופן שאינו ראוי לשימוש, אף אם רק אומן יוכל לחזור ולתקנו, אלא בעינן קלקול בגוף הכלי. ע"ש. ונראה שדעתו דבעינן קלקול ממש בגוף הכלי כמו לעשות חור. וכן נראה מדבריו בעמ' מה. ובסוף עמ' מד כתב שאם הקומקום עשוי מחומר הפטור מטבילה ורק הגוף חימום הוא מברזל, סגי לפרק את הגוף חימום ביטול של מעשה אומן, וישראל יתקנו ופטור מטבילה.
ובשו"ת מנחת יצחק (חלק ט סימן פג) כתב שאף קלקול שאי אפשר להשתמש בו רק ע"י תיקון ויתקן ישראל שוב א"צ טבילה.
וכן דעת האבן ישראל (ח"ט ס' עב) שיסתור את הכלי באופן שיבטל משימושו ואח"כ יחזירנה אומן ישראל.
ומכל הנ"ל ונראה לענ"ד שפשוט דכוונתם לפירוק הכלי בצורה כזו שאין עליו שם של אותו כלי הקודם וממילא נטהר הכלי. וכמ"ש הרמב"ם בהלכות כלים פ"ו (וכן מצאתי בספר אור ההלכה על יו"ד סימן קכ שכתבו כן). ויתרה מזו חדשו בשו"ת אגרות משה (ח"א סי' נז נח) ומנחת יצחק (ח"ב סי' עב) שאם גוף החשמל אינו בא במגע עם האוכל אינו חייב להטביל החלק החשמלי. ובקובץ מבית לוי (שם ותשנ"ח הערה ט) חידש עוד שלא צריך להכניס את כל החוט שמחובר לחשמל (ועי' בשה"ל ח"ב סי' צו וח"ד סי' צא סי"ב) שכן הורה הגר"י וייס בעל מנחת יצחק.

טעם אחר לפטור קומקום מטבילה
ולעיל הבאתי משו"ת אבני ישפה (ח"ג ס' עג) שכתב שיש לדון לפטור את הקומקום מטעם חדש. ראשית נראה שכל דבריו איירי בקומקום שהיה עד לפני כמה שנים שגוף החימום היה גלוי, ולא כמו היום שגוף החימום נסתר.
דהנה מרן הש"ע (קכ, ו) פסק שכלי עץ שיש לו חשוקים של ברזל מבחוץ שמעמידין אותו, אינו טעון טבילה. ועפ"ז כתב באבני ישפה שכמו שבכלי עץ כל הקיום הוא מהחשוקי הברזל ובכל זאת פטור, ה"ה לגוף החימום, שהרי בלי הגוף חימום לא יקנו את הקומקום, נמצא שהגוף חימום הוא המעמיד. ועוד שהחוט יוצא דרך נקב מתוך הקנקן ונקב זה נסתם ע"י מתכת. ולכן גם מצד המציאות המעמיד של המים בתוך הכלי הוא מתכת. ולכן הסיק שיש להטבילו בלא ברכה ע"פ הש"ך (ס"ק יב).
ואם כנים הם הדברים יוצא שלדעת הש"ע שם אין צורך להטביל כלל את הקומקום. שכתבו כמה אחרונים (ט"ז סק"ט. פר"ח ס"ק טז. גר"א ס"ק יז. ערוך השלחן סעיף כח שכן המנהג להקל) שמרן חזר בו מהב"י ולא מצריך טבילה כלל. אברא שיש אחרונים שהחמירו כדברי הב"י להטבילו בלי ברכה (ש"ך וע' זבחי צדק ס"ק לז בשם עוד פוסקים) וה"ה כאן.
אמנם שני טעמים נזכרו בראשונים (תוס' ע"ז עה: ד"ה הלכתא ורא"ש שם פ"ה ס' לה) לפטור כלי עץ זה. חדא שנראה שפוסקים שאין הולכים אחר המעמיד. ואף למ"ד דאזלינן בתר המעמיד, לא בעי טבילה 'כיון דאין משתמש במקום הברזל' לא הויא דומיא דכלי סעודה דמדין. עכ"ל הרא"ש. ומשמע שאם משתמש במקום הברזל חייב בטבילה אף אם העץ מעמידו. וכן מתבאר בב"י (שם סעיף ז) שהכל הולך אחר מקום שמשתמש בו המשקה. א"כ אין להקל מטעם זה בקומקום בימינו.
וכן ראיתי בשו"ת בצל החכמה (ח"ה ס' ה) שכתב לפטור מזלג חשמלי כיון דקעביד מעשה עצים וגחלים בעלמא. מ"מ לעניין טוסטר וקומקום כתב שודאי שהם חייבים. דכיון שמכניסים לתוכם אוכלין או מים ומרתיחים ומבשלים אותם בהם, דין הוא שהם חייבים בטבילה ובברכה, כי חוץ ממה שהם מבשלים האוכל ע"י כח החשמל שבכלי עצמו שהוא מעשה עץ, הם גם מחזיקים את האוכל ואת המשקים המתבשלים ומורתחים בתוכם, ולא גרעי משאר כל כלי בישול שחייבים בטבילה בשביל כך. ע"ש.

עוד בדעת הרב עובדיה יוסף
כיון שהמקילים נסמכו על אילן גדול מרן הגרע"י זצ"ל, שבתי לבדוק מה דעתו למעשה. והעירו את תשומת לבי שנראה מדבריו בחזון עובדיה שבת (ח"ב עמ' נו) שלא סמך על החלקת יעקב למעשה. דשם הביא דעות אחרוני זמנינו האם מותר לקדש בכוס חד פעמי. והסיק שמעיקר הדין מותר. וזאת מטעם שכיון שכלי גמור הוא וחשוב הוא ששותים ממנו בשעת סעודות גדולות, אין טעם לפוסלו. אך בחלק מהפוסקים שהובא שם דנו לעניין טומאה, שמהרמב"ם (כלים פ"ה, ז) מוכח שכלי שחשב לאכול את מה שבתוכו ולזרקו אינו מקבל טומאה. וא"כ גם הכא אינו חשיב כלי וא"א לקדש עליו. ונחלקו בזה פוסקי דורנו האם ראיה זו נכונה והאם יש לדמות טומאת כלים לקידוש. ומדבריו שם בחזו"ע נראה דס"ל שאין לדמות טומאת כלים לקידוש.
ובהמשך כתב דנקפ"מ לענין טבילת כלי אלומיניום חד פעמיים שיש להטבילם בלי ברכה. ולסייעתא לדבריו הביא מש"כ בשו"ת יהודה יעלה (יו"ד ס' רטז) שאין מדמים טומאת כלים לטבילת כלים. ואף כלי שאינו מקבל טומאה חייב בטבילה. אך הרב הסיק שיטביל בלי ברכה וע' לקמן.
אכן בשו"ת חלקת יעקב הנ"ל שפסק שמזלג חשמלי פטור מטבילה משום שסמך סמיכה בכל כחו על תשובת שב יעקב (ח"א ס' לא) שפטר מטבילה דבר המחובר לקרקע משום שלדעתו יש לדמות טבילת כלים לטומאת כלים, והתם אינו מקבל טומאה. ולכן כיון שמזלג זה נעשה רק להשתמש כשהוא מחובר לכותל (חשמל) אין מקבל טומאה ופטור מטבילה. אח"כ כתב שמהר"י אסאד (שו"ת יהודה יעלה יו"ד ס' רטז) חלק עליו, אך הוסיף החלקת יעקב 'כמדומה אנן נוהגין להקל גם בשם (במיחם שקובעו בתנור) וניד"ד עדיפא ממיחם שאי אפשר להשתמש רק כשקבוע בכותל'.
א"כ דעת לנכון נקל להבין שאם כל התירו של החלקת יעקב בנוי על מחלקות השב יעקב ומהר"י אסאד, לכן בחזו"ע נראה דחשש למהר"י אסאד ודעימיה שאין לדמות טבילת כלים לטומאת כלים. ולכן יש לחייב בטבילה כלים חד פעמיים. אך פסק שיטבול בלי ברכה כנראה משום שחשש לדעת החולקים לענין ברכה. ואם היתה דעתו לפסוק כדעת החלקת יעקב לא היה מצריך להטביל כלים חד פעמיים.
כל שכן בעניין טבילת קומקום שרבו כמו רבו הפוסקים שמחייבים טבילה ללא שום צד היתר.

קומקום נשלף יש להטבילו לכל הדעות
עוד נראה לומר, שכל מה שכתב בהליכ"ע שאף בקומקום יש צד לפוטרו, הוא רק בקומקום שהיה מצוי בעבר שמתוך גוף הקומקום היה יוצא חוט המתחבר לחשמל. וכיון שרוב תשמישו הוא ע"י החשמל חשיב כמחובר לקרקע.
אך בימינו אין מצוי קומקומים כאלה, אלא רק קומקום נשלף, שכל מה שמחובר לחשמל הוא רק החלק התחתון שלו. ואילו הקומקום עצמו המכיל את המים נשלף ומטלטל. נראה שיש לחייבו בטבילה לכל הדעות.
וזאת משום שבתשובת שב יעקב נסמך על המשנה בכלים (פרק יא, ב) שכל דבר המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה. וכן למדו ממשנה זו לעניין שאיבת מים למקוה (יו"ד רא סעיף מח) שאם הצינור מחובר לקרקע מותר לשאוב לתוכו מים למקוה. וכיון שמוכח מהטור (יו"ד ריש קכ) שאין להחמיר בטבילה זו טפי מטבילת טמאה, א"כ ה"ה בטבילת כלים שכל המחובר לקרקע פטור מטבילה. ע"ש באורך.
וא"כ אפשר לדמות קומקום שאינו נשלף, למחובר לקרקע. אך קומקום המצוי בנינו הנשלף איך אפשר לומר 'שהוא' מחובר לקרקע, הרי מטלטל הוא לכל דבר ומחזיק בתוכו מים. אלא הגדרתו היא כמונח על דבר המחובר לקרקע.
ואם נאמר דאעפ"כ כיון שרוב ככל תשמישו הוא רק לחמם מים, והתחתית נעשית רק לקומקום ולא לשום צורך אחר, ובלעדי התחתית אין לאדם צורך בקומקום, ולכן חשיב כמחובר לקרקע. א"כ נאמר כן גם לגבי סירי בישול. דרוב תשמישו (אם לא כולו) הוא לבשל, ובכדי לבשל צריך לשים אותו על האש, והרי הכיריים מחוברים לגז המחובר לקרקע ובלעדי כל זה אין לאדם כל שימוש בסירים. ויהיה פטור מטבילה. וזה ודאי אינו נכון ולא ראינו לאף פוסק שיאמר כן.
אלא מחובר לקרקע הוא רק אם 'הכלי עצמו' יהיה מחובר לקרקע. וכל מחלוקת הפוסקים הנ"ל לגבי קומקום היתה רק בסוג הקומקום שהיה קיים בתקופתם שהיה מחובר ישירות לחשמל בלי תחתית. כנלענ"ד.

טבילת מיני בר ומכונת קפה
ויש לדון במכשירי מיני בר למים קרים וחמים המחוברים לקיר ע"י צינור מים. וחיבורו הוא חיבור אמיץ יותר וקבוע ואין שום רגילות לטלטלו. האם חייב בטבילה.
בחוט שני (טבילה עמ' מד) כתב שאין טעם ברור לפוטרם מטבילה, משום שזה כלי עצמי ואין תשמישו עם הקרקע, אלא שצריך להכניס בו מים, ע"כ יש לעשות בו נקב שמקלקלו מתורת כלי ויהודי יתקנו. ע"ש.
אכן, נראה שמנהג העולם להקל בזה וצריך לחפש טעם למנהג ההיתר.

הנה נחלקו האחרונים האם יש לפטור יורה שקבועים בקרקע. וזוהי מחלוקת השב יעקב ומהר"י אסאד הנ"ל. וכן החכמת אדם (כלל עג' יג) ס"ל לחייבו בטבילה. וכ"כ החת"ס בחידושיו ליו"ד (ס' קכ סעיף ה). אמנם כתב הערוך השלחן (יו"ד קכ, לט) שני טעמים לפטור את היורות הללו. א) שאינם בכלל כלי סעודה דכלי סעודה לא מקרי אלא כשמטלטלין אותם ממקום למקום. ב) עוד אפשר לומר דכל כלי שהיא גדולה יותר מדאי והיא עשויה שממנה ישפכו לכלים קטנים ג"כ אינה נקראת כלי סעודה והיא כלי אוצר ולא כלי סעודה. ולכן לא ראינו מעולם שיטבילו חביות גדולות של מתכות האצורים בהם מים או שארי משקין דכיון שהיא גדולה יותר מדאי אינה נקראת כלי סעודה דכלי סעודה הוי מה שמשמשין בהם אצל התנור ובבית המבשלות ובשלחן האכילה ולא הכלים הגדולים שלהם מיוחד מקום בפ"ע. עכ"ל.
ושני הטעמים הללו ישנם במכשירי המיני בר. שאינם מטלטלים אותם ממקום למקום ויש להם מקום מיוחד בפני עצמו, ובשונה מקומקום שכן מטלטלים אותם תדיר. ועוד שהם כלים גדולים כמו כלי אוצר, שממנה שופכים לכלים קטנים. ולפי שני טעמים אלו יהיו פטורים מטבילה.
מלבד זאת, אפשר לומר מסברא, שמכשירים אלו כמעט דומים לברז המחובר לקיר, שכיון שמחוברים בחיבור קבוע שאינו זז ממקומו לעולם. ורק ע"י חיבור זה אפשר להשתמש. ועדיפא משאר מכשירי חשמל שמחובר בחיבור קל לחשמל.
ועוד אפשר לצרף סברא שאם יהודי הוא זה המחברו לצינור המים בקיר הוי גמר מלאכה ע"י יהודי [כן ראיתי בספר השלחן כהלכתו עמ' תג'].
אמנם ראיתי למי שרצה לצרף דעת האגרות משה (יורה דעה חלק ג סימן כד) לגבי מצנם שכתב שכיון שהפת אפוי בטוב וראוי לאכילת כל אדם אין להחשיבו צורך הסעודה בשביל מה שיש שרוצים לייבש הפת שנעים להו קצת יותר מאחר שלא חסר כלום להפת גם בלא זה. ע"ש. וה"ה במים חמים שראויים לשתיה. אך אינו צודק בזה כלל. שהרי כבר באג"מ ציין לדברי הברייתא בע"ז (עה:) דאיתא שמחמי חמין חייבים בטבילה. ודייק מזה דגם הם צריכים טבילה משום שצורך גדול הוא לכל האינשי מים חמין יותר ממים צונן, וא"כ אין לנו אלא מחמי חמין שהוא צורך גדול לכולי עלמא. אבל יבוש הפת ע"י הטואסטר שאף להרגילין בזה אינו דבר נחוץ ורובא דעלמא ורוב אכילות אף להרגילין בזה הוא פת האפוי כמו שהוא אין להחשיבו כלי דצורך סעודה. עכ"ל. ומפורש יוצא שחימום מים הוי כלי סעודה וחייב בטבילה. אך במכשיר שרק מקרר מים אפשר לומר שגם האג"מ יודה להקל ע"פ סברתו.

ועוד צירוף חשוב להקל הוא ע"פ מש"כ בשו"ת נודע ביהודה (מהד"ת יורה דעה סימן קט) לחלק ג' חילוקים במקבל טומאה במחובר לקרקע וז"ל -
א כלי שלגוף תשמישו א"צ לקרקע ואין הקרקע מסייעתו בתשמישו אפילו חיברו לקרקע קודם גמר תקונו כשנגמר תקונו מקבל טומאה אפילו כשהוא מחובר לקרקע וזהו דף של נחתומין שקבעו בדלת וכרבנן דר"א (משנה כלים טו, ב).
ב דבר שתשמישו עם הקרקע שאחר שנתחבר בקרקע עקר תשמישו הוא עם סיוע המחובר בקרקע אז אפי' קודם חבורו כיון שעשאו לחברו בקרקע אינו מקבל טומאה והוא הדלת והנגר והמנעול וכל השנויין במשנה ב' פי"א דכלים הנ"ל:
ג גם דבר שהוא נעשה מתחלתו להיות תשמישו עם הקרקע אבל לא להתחבר בקרקע והוא התנור של מתכת שזה נעשה מתחלתו להעמידו ומסיק על הארץ בתוכו והוא ניסק ואופה הלחם שמדבק סביב התנור בפנים כמעשה התנורים של חרס. בזה קודם שחיברו בקרקע מקבל טומאה כיון שלא חיברו ולא נעשה על דעת לחברו אבל אחר שנתחבר לקרקע אף שלא עשאו מתחלה לחברו נלע"ד שאינו מקבל טומאה ועדיין לא קבעתי בזה הלכה לחלוטין עיין ברמב"ם פט"ו מהל' כלים הל' וי"ו: עכ"ל.
ועפ"ז ניתן לומר שמכשירי מיני בר ומכונת קפה אפשר לשייכם לחלוקה השניה שכתב שכל דבר שתשמישו עם הקרקע שאחר שנתחבר בקרקע עקר תשמישו הוא עם סיוע המחובר בקרקע. וגם כאן יש לו חיבור עם הקרקע (אמנם לא חיבור גמור אך חיבור קבוע ויציב) וכל תשמישו הוא עם הקרקע שצינור המים מכניס לו מים באופן קבוע.
ויש עוד להאריך בזה ולא כתבתי אלא להעיר תשומת לב המעיינים.

אשר על כן להלכה קומקום חשמלי בימינו חייב בטבילה לכל הדעות.
אמנם שאר כלי חשמל שמחוברים ישירות לחשמל כמו טוסטר, מצנם וכד' לדעת רוב ככל פוסקי זמנינו יש להטביל. והרוצה לחוש לדעות הפוטרים מטבילה כיון דמחובר לקרקע לא יברך.
והנלע"ד כתבתי. וה' יאיר עינינו בתורתו ומשגיאות יצילנו.
 

קבצים מצורפים

  • חיוב טבילת כלי חשמל.pdf
    85.6 KB · צפיות: 1
נערך לאחרונה:
ראיתי מי שכתב שבהליכות עולם חלק ז' עמ' רס"ו בהערה, הביא הגר"ע יוסף את דעת הסוברים שכלי חשמלי אינו צריך טבילה, מאחר שהכלי עובד רק כשהוא מחובר לחשמל ונחשב מחובר לקרקע, וצירף להם עוד כמה פוסקים הסוברים שכלים הקבועים במקומם אינם צריכים טבילה כי אינם נקראים כלי סעודה (ומצנם, טוסטר, וקומקום חשמלי עומדים תמיד במקומם, ומעולם לא ראינו שמביאים לשולחן איזה קומקום חשמלי ובוודאי לא טוסטר). ולא דחה דעה זו, וסיים "וטוב להחמיר לטבול" ומשמע שמעיקר הדין התיר, כי כך כל מהלך דבריו בהערה שם - הביא את כל הסברות להקל ולא דחה, וסיים שטוב לטבול.

ועדיין הסתפק בדעת הגר"ע, והזדמן לו לשאול את בנו ר' יצחק, ואמר לו שאכן זו ההבנה הנכונה בדעת הגר"ע.

ולאחר מכן הזדמן לו לפגוש את בנו ר' דוד, ושאל מה דעת הגר"ע, ואמר לו "אומר לך יותר מזה, גם את הכלים החשמליים בביתו מעולם לא טבל".

בהמשך להנ"ל יש לציין לדברי הטור (יו"ד סי' קב): "אין צריכים טבילה אלא לכלי מתכות והן צרכי הסעודה, כגון כוסות וצלוחיות, יורות וקומקומין וכיוצא בהן, שהן מצרכי הסעודה".

ודברי ערוך השולחן (יו"ד, קכ, לט), שכלי סעודה הם כלים שמטלטלין אותם ממקום למקום. אבל כלים גדולים, שמקומם קבוע, אינם בכלל כלי סעודה.

כמו כן יש לציין לדברי ה'תפארת ישראל', שכל כלי שעשייתו על מנת לחברו לקרקע, אינו מקבל טומאה. וכ"כ בשו"ת שב יעקב (תשובה ל"א).

גם ה'חכמת אדם' (ב'בינת אדם') מביא את קושיית התוי"ט (מקואות פ"י מ"י), ומסיק ש"דבר שאינו נגמר להיות כלי עד אחר שנתחבר עם הקרקע, אינו מקבל טומאה".

ולפ"ז, הרי כל כלי חשמלי אינו כלום עד שלא יתחבר לקרקע ע"י הכבל החשמלי, וללא חשמל אפשר לזורקו לפח האשפה.
 
אבל כלים גדולים, שמקומם קבוע, אינם בכלל כלי סעודה
קומקום וטוסטר אינם כלים גדולים, אלא מטלטלים אותם
ומה שהבאת מהפוסקים על מחובר לקרקע, על גופא כתבתי בתשובה בס"ד, א. שכל פוסקי זמנינו לא הסכימו לומר שחיבור לחשמל חשיב כמחובר לקרקע. ב. הגרש"ז לא התיר מטעם זה לבד אלא רק בצירוף פירוק הכלי. ג. יש צד לומר שבהליכות עולם לא ס"ל הכי למעשה. ד. גם אם נאמר שבהלכ"ע הכי ס"ל, נראה מחזו"ע שחזר בו או שלכל הפחות חושש לדעות האחרות
ובקומקום נשלף כבר אין את הסברא להתיר (רק בטוסטר ומצנם)
 
ומה תאמר על מה שכתב בחזו"ע הנ"ל?
ומה תאמר על קומקום נשלף?

בדברי החזו"ע צריך להתבונן. אבל לא אני צריך לענות על זה, אלא ההליכות עולם, ובניו הגאונים ר' דוד ור' יצחק.

לגבי קומקום נשלף, גם אותו לא ראינו מעולם שמביאים לשולחן. מעלת השליפה היא שאפשר למזוג מתוכו בצורה נוחה, אבל עדיין אינו זז ממקומו.

עיקר הענין של חיבור לחשמל, הוא שללא חיבור הכלי אינו עובד ואינו שווה כלום.
 
קומקום וטוסטר אינם כלים גדולים, אלא מטלטלים אותם
ומה שהבאת מהפוסקים על מחובר לקרקע, על גופא כתבתי בתשובה בס"ד, א. שכל פוסקי זמנינו לא הסכימו לומר שחיבור לחשמל חשיב כמחובר לקרקע. ב. הגרש"ז לא התיר מטעם זה לבד אלא רק בצירוף פירוק הכלי. ג. יש צד לומר שבהליכות עולם לא ס"ל הכי למעשה. ד. גם אם נאמר שבהלכ"ע הכי ס"ל, נראה מחזו"ע שחזר בו או שלכל הפחות חושש לדעות האחרות

הוא דן מצד כלים גדולים שמקומם קבוע. אבל הוא הדין לכלים שמקומם קבוע מצד זה שהם צריכים חיבור לחשמל, ולולא חיבור לחשמל אינם עובדים.

ולגבי מה שכתבת,

א. לא כולם.

ב. אה"נ, אבל הגר"ע הביא סברתו להקל ולא דחה. גם שמעתי מאחד המו"צים שהתיר בצירוף זה, לפרק כמה ברגים ולהחזיר.

ג. הצד היחיד הוא לומר שמה שכתב "טוב לטבול" זה טוב לטבול מאשר לתת לגוי, וזה דחוק. בפרט שמהלך העניינים הוא שהביא כל הסברות להקל, ואז כתב "טוב לטבול".

ד. "חזר בו" אמרינן רק כשאין ברירה ממש, ולא בכל פעם שאנו נתקלים בחוסר הבנה. מה גם שכתבתי שרבי דוד העיד שמעולם לא טבל כלים אצלו בבית.
 
לגבי קומקום נשלף, גם אותו לא ראינו מעולם שמביאים לשולחן.
היא גופא מש"כ בתשובה, גם סיר לא ראינו שמביאים לשולחן, גם תבנית של תנור לא מביאים, גם מקלף לא ועוד ועוד

לומר שמה שכתבו 'כל' פוסקי זמנינו זה לא כלום, זו טעות בידך! ואם זו הגישה אינני מוכן לדון
אם הרב פסק כן בצורה ברורה, מדוע לא כתב בהלכה שכלי חשמל פטורים מטבילה? מדוע לא כתב שלכתחילה יטבול, אם א"א יתנו לגוי, ואם א"א לא יטביל, למה דילג על המשפט הכל כך חשוב הזה?

אה"נ כתבתי חזר בו כי אין ברירה, תתבונן על הראיה מחזו"ע ותווכח.
בהצלחה
 
בוודאי שמביאים סיר. אני מכיר בתים שבאופן קבוע מביאים סיר לשולחן, ומוזגים ממנו לצלחות. גם בהלכות סוכה זה מובא, שיש לסלק הסיר לאחר שהתרוקן משום ביזיון. גם תבנית מביאים (תלוי איזה גודל, מתי ואיך). אבל קומקום חשמלי או טוסטר, לעולם לא.

אם תשאל, למה לא פסק במפורש להלכה שפטור מטבילה? פעם שמעתי שהוא עשה כן במתכוון, כדי שיקראו גם את ההערות ולא רק את גוף ההלכה...

ולגבי חזו"ע, ראייתך אינה מוכרחת כלל ואפילו לא ראיתי צורך לדון בזה.
 
מבלי להתייחס כרגע לדיון ההלכתי שאינני מונח בו כרגע, רק אתייחס לעניין המציאותי כעדות אישית. אצלנו בבית ובבית הורי הי"ו מביאים סירים לשולחן. אצל חמי וחמתי הי"ו לא מביאים. קומקום וטוסטר מעולם לא ראיתי ולא שמעתי שמביאים לשולחן. טוסטר כלל לא מזיזים בשעה שמחובר, קומקום נשלף, גם כשמנתקים, משתמשים באזור של החשמל אם זה השיש או שולחן מסוים שקרוב לחשמל.
 
הראיה כל כך לא מוכרחת?
כנראה לא קראת מה כתבתי
ישנה מחלוקת האם כלי שמחובר לקרקע פטור מטבילה או לא. השב יעקב כתב שיש לדמות טבילת כלים לטומאת כלים. ולכן כיוון שכלי המחובר לקרקע טהור מטומאה, ה"ה שפטור מטבילה.
ואילו מהר"י אסאד חלק על היסוד שלו, שאין לדמות טומאת כלים לטבילת כלים. ולכן כלי מחובר חייב בטבילה.
החלקת יעקב שפטר כלי המחובר לקרקע פסק כן מכח השב יעקב
בחזו"ע דן לגבי קידוש בכוס חד פעמי. אחד מהסיבות לפוסלו משום שבטומאת כלים נפסק ברמב"ם שאינו חשיב כלי ואינו מקבל טומאה. והרב הוסיף שיש להטביל תבנית חד פעמית מאלומיניום. וציין למהר"י אסאד הנ"ל. שם בתשובת מהרי"א לא תמצה שום דבר על תבנית חד פעמי אלא רק היסוד הנ"ל, שלא מדמים טומאת כלים לטבילת כלים.
הנה מוכח כשמש בצהרים שהרב חשש לדעתו

ולגבי הסיר ראו בחזו"ע סוכות לגבי הבאת סיר לסוכה ודו"ק
 
נערך לאחרונה:
עכשיו התבוננתי בערוך השלחן מחילה מכבודו הערוך השלחן כתב ההיפך. כל מה שכתב שם זהו לגבי סיר גדול מאוד במ' סאה! כמו שכתב להדיא בהמשך. ולכן כתב במסקנתו- דכיון שהיא גדולה יותר מדאי אינה נקראת כלי סעודה. דכלי סעודה הוי מה שמשמשין בהם אצל 'התנור ובבית המבשלות' ובשלחן האכילה ולא הכלים הגדולים שלהם מיוחד מקום בפ"ע. ע"ש. הרי שכל כלי שמבשלים בו או שאוכלים בו חייב בטבילה. ואין הגדרה כזו שאם מטלטלים אותו לשלחן הוא חייב ואם לא מטלטלים אותו לשלחן פטור.
ומהחכמת אדם אין שום ראיה, שם הוא חייב להטביל יורות גדולות ואין לפוטרם משום שמחוברות לקרקע, וגם לא משום שמחזיקות מ' סאה. ונשאר בצ"ע על מה שנוהגים להקל.
 
והרב הוסיף שיש להטביל תבנית חד פעמית מאלומיניום

כי תבנית חד פעמית היא כלי שמביאים לשולחן לפעמים, וכמו שמביאים סיר.

אבל לגבי כלי חשמל שנה הרב משנתו בהליכות עולם הנ"ל ופסק להקל ע"פ כל הסניפים להקל שהביא שם (גם אם לא סבירא ליה כפוסק מסויים לגמרי, אבל כסניף להקל שפיר דמי).
 
זיל בתר טעמא, מה ההבדל בין סיר גדול לבין סיר קטן? וכי סיר גדול לא מזיזים ממקום למקום בתוך המטבח? אלא שזה מובא לשולחן, וזה לא.

וזה מה שכתב, שסיר קטן הוא גם בבית המבשלות (במטבח) וגם בשולחן, וסיר גדול הוא רק במטבח.
 
מרן שליט''א כתב בכמה מקומות שכלי חשמלי יכול להתקלקל אם יטבילו אתו עיין בילקוט יוסף הלכות ספירת העומר כרגע לא לפני זה אמור להיות בדיני יום פטירת רשב''י ע''ש
 
מרן שליט''א כתב בכמה מקומות שכלי חשמלי יכול להתקלקל אם יטבילו אתו עיין בילקוט יוסף הלכות ספירת העומר כרגע לא לפני זה אמור להיות בדיני יום פטירת רשב''י ע''ש
אה"נ, ואז מקנים לגוי.
בדיוק היום שאלתי רב אם צריך ליידע את הגוי שאני מקנה לו את הכלי, ואיך אח"כ אני יכול לשאול ממנו הרי אין השואל רשאי להשאיל וכו'.
 
חזור
חלק עליון