• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

יורה דעה סימן ק"ה: ביאור בדברי מרן סעיף א' / דעת הרשב"א בהבלעה והפלטה בכלי שלישי

שילה אפרהימי

Well-known member
א. מאמר ביאור דעת מרן בדין חומץ.
זמן הכבישה ובמה נאמר דין כבוש
דעת הריצב"א הביאוהו הרא"ש והמרדכי דכבוש היינו ששהה בו מעת לעת וכ"כ הר"מ בשמו.

ומאידך כתב המרדכי בשם ר"ת שלא חשיב כבישה עד שישהה בתוכו ג' ימים מעל"ע, וראיה מדברי הגמ' בע"ז (לג.) א"ל רבי ירמיה כך הורה רבי אמי הלכה למעשה [קנקנים של גויים] ממלאן מים שלשה ימים ומערן, ואמר רבא צריך לערן מעת לעת. ע"כ. ומשמע כבולעו כך פולטו, מה בולעו ג' ימים אף פולטו ג' ימים. והיינו דקאמרינן התם (עד: ) שקנקנים של עכו"ם שמכניסם לקיום דברי הכל אסור. ומשמע לר"ת דמכניסו לקיום הוא לכה"פ ג' ימים.

ובגמ' חולין (צז: ) בסוגיא דאטמתא אמר שמואל מליח הרי הוא כרותח כבוש הרי הוא כמבושל. ופירש רש"י – כבוש בחומץ ותבלין. וכן כתב הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תקיד) שאין דין כבוש נאמר אלא דבר שיש לו קיוהא וחריפות כגון מלח וחומץ.

ואילו הרא"ש (ע"ז פ"ה סי' י"א) כתב בשם ריצב"א (וכ"ה בתוס' שלנו) שגם במים חשיב כבוש ומביא ראיה מדאמרינן בחולין (?) בשר בחלב חידוש הוא דאי תרי ליה כולי יומא בחלבא שרי ואי בשיל ליה אסור. ומה חידוש הוא, כל איסורי שבתורה נמי דינם כך, דצונן בצונן לא מיתסר ולא בלע. אלא ודאי זהו חדושו דכל איסורין שבתורה אף על גב דצונן בצונן לא בלע, אם שראו יום שלם נאסרו מטעם כבוש, ובבשר בחלב חדוש הוא דאינו נאסר אלא דרך בישול. עכ"ל. וכ"כ הטור. ולדבריהם בין שיש בו קיוהא כגון חומץ ובין שאין בו קיוהא חשיב כבוש כששהה מעל"ע.

והביא הב"י דברי הרא"ש שכתב בסוף פרק כ"ה (סו"ס מט) דציר של הבשר שנמלח שיעורו הוי כאילו נתנו על האור כדי שירתיח ויתחיל לבשל. אם נכבש בתוך הציר כשיעור זה, נאסר כל מה שבתוך הציר. ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כדי קליפה כדין מליח הרי הוא כרותח. עכ"ל הרא"ש. וכתב על זה - ומשם נלמוד לכבוש בחומץ שעד שישהה כשיעור זה אינו אוסר אלא כדי קליפה. ע"כ.

ומדקדוק בדבריו נראה שלא לומד מדבריו אלא שאין לאסור בחומץ אלא אחרי שיעור כדי שירתיח ולא לפני כן. אבל אין ללמוד מדברי הרא"ש שכבוש בחומץ שיעורו הוא בכדי שירתיח, שהרי לא ראי מליח כראי כבוש. ושונים דיניהם שכבוש בחומץ שיעורו לדעת הרא"ש הוא מעת לעת כמו שנתבאר בדבריו לעיל.

ביאור מסקנת מרן בשו"ע;

ואילו מרן בשו"ע פסק שאם כבשו בחומץ שיעורו הוא בכדי שיתננו על האור וירתיח.
ונתחבטו בזה הפוסקים מניין למד דין זה.

בש"ך ובאר הגולה כתבו שלמד כן מדברי הרא"ש הנ"ל שכשם שכבוש בציר אוסר בכדי שירתיח, כך כבוש בחומץ אוסר בכדי שירתיח. וכן פסק הב"ח.

והקשה על זה הש"ך מדברי הרא"ש לעיל מיניה שהשווה דין חומץ למים ששניהם שיעורם במעל"ע. וכיצד יתכן ללמוד מדבריו לעניין ציר מליח על חומץ.

ועוד הקשה ממה שכתב בסימן שלעיל מיניה (ק"ד א) בדין עכברא בשיכרא שגם בחומץ צריך מעת לעת. ולמד זאת מדברי הרא"ש בשם ריצב"א דלעיל.

ואמנם כבר תירץ מרן ע"ה בתשובה באבקת רוכל (רט''ז) על שתי השאלות. ראשית, שכבוש בחומץ אינו ככבוש בשיכרא, ולא דימו בינו לבין כבוש במים אלא הריצב"א שהביא הרא"ש בלבד. ע"כ. דהיינו - שמה שאמרו בעכברא בשכרא שגם בחומץ צריך מעת לעת אין זה בגלל דימויו לשכר אלא בגלל שנשתנה עכבר משאר דברים שהוא אינו אוסר חומץ אלא במעת לעת, וכפי שחילק שם. וכפי שרואים בגמ' שם שאחר שפשטו דין השכר, שאלו על דין החומץ. וזה ראיה ברורה לזה.

ועל מה שהקשה מדברי הרא"ש לדבי ציר, אין זה קשה כלל וכפי שביארנו בפשיטות לעיל. וכן כתב בתשובת אבקת רוכל דלעיל שאין הדבר כן, שאני לא באתי ללמוד מחומץ לציר להחמיר אלא להקל שבפחות מאותו שיעור לא נאסר אלא כדי קליפה. אבל בכדי אותו שיעור או יותר לא נחיתנא לפירושי שזה כבר נתבאר בתחילת הסימן.

ורצונו לומר שכבר למד מדברי רש"י והרשב"א שאמרינן דין כבוש כמבושל בחומץ, ולא נתנו לו שיעור כלל. והיה ניתן לומר ששיעורו בכל שהוא. לזה הביא דברי הרא"ש בדין ציר מלוח שלכה"פ הוא בכדי שירתיח. שאם במלוח הדין כך, כל שכן שאין לנו להחמיר בכבוש לומר שאסור אפילו בפחות מכדי שירתיח כי אם לאסור בכדי קליפה ותו לא (ואמנם הרשב"א כן השווה דין מליח לחומץ, וזה כפי מסקנת מרן שבין מליח ובין חומץ שיעורן בכדי שירתיח).

ומסקנת דברי הבית יוסף היא שיש להחמיר כמו רש"י ורשב"א לאסור בחומץ וחריף בכדי שירתיח. ולהחמיר כדברי הרא"ש בשם ריצב"א להחמיר בכבישה במים לאסור כששהה מעת לעת. לא כדברי המרדכי בשם ר"ת שלא חשיב כבוש אלא אחר ג' ימים. ולא כדברי רש"י והרשב"א שאין דין כבוש אלא בדבר שיש בו קיוהא.

ב. לדעת הרשב"א בסעיף ב' שכל דבר חם מפליט ומבליע אפי' בכלי שני, האם יש חילוק בין כלי שני לשלישי?
 
..........
ואילו הרא"ש (ע"ז פ"ה סי' י"א) כתב בשם ריצב"א (וכ"ה בתוס' שלנו) שגם במים חשיב כבוש ומביא ראיה מדאמרינן בחולין (?) בשר בחלב חידוש הוא דאי תרי ליה כולי יומא בחלבא שרי ואי בשיל ליה אסור. ומה חידוש הוא, כל איסורי שבתורה נמי דינם כך, דצונן בצונן לא מיתסר ולא בלע. אלא ודאי זהו חדושו דכל איסורין שבתורה אף על גב דצונן בצונן לא בלע, אם שראו יום שלם נאסרו מטעם כבוש, ובבשר בחלב חדוש הוא דאינו נאסר אלא דרך בישול. עכ"ל. .......
כ"כ גם בהגהות שערי דורא(עמ' עח בנד"מ מהדורת דבליצקי) מדאמרינן בחולין וכו'
https://app.otzar.org/book/book.php...657,86658,86659,86660,86676,86677&pagenum=116
וכתב שם בהערה ח' הרב דוד דבליצקי שליט"א וז"ל:
ח. כ"ה בכת"י המבורג של הגמ' חולין קח ע"ב. אבל לפנינו שם איתא רק דחידוש הוא(וערש"י ותוס' שם) והלשון דאי תרו נמצא בפסחים מד ע"ב ונזיר לז ע"א. וכבר העיר ע"כ הגרי"ב.
ומה שכתב חולין קח ע"ב נראה שצ"ל קח ע"א.
 
כ"כ גם בהגהות שערי דורא(עמ' עח בנד"מ מהדורת דבליצקי) מדאמרינן בחולין וכו'
https://app.otzar.org/book/book.php?book=194669&width=-17&scroll=0&udid=0&fs=86657,86658,86659,86660,86661,86662;86657,86658,86659,86660,86661,86677;86657,86658,86659,86660,86676,86662;86657,86658,86659,86660,86676,86677&pagenum=116
וכתב שם בהערה ח' הרב דוד דבליצקי שליט"א וז"ל:

ומה שכתב חולין קח ע"ב נראה שצ"ל קח ע"א.
ישר כח על המקור.
 
חזור
חלק עליון