• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

כוונה בשם "אלוקינו"

האם מהסיבה הזו במהדורה האחרונה של כוונת הלב כבר לא כתוב בכ״מ אחרי אלקים ״תקיף ובעל היכולות כולם״?
(זו שאלה רטורית, אבל אשמח לתשובה מפורטת)
 
צריך להבין עניין מאד חשוב. צורת הכוונה בשם 'אלוהינו' לא חייבת להיות על ידי העברה במחשבה של משפט ההגדרה. כל ההגדרה נועדה כדי שנבין את המושג, אבל לא צריך כל פעם מחדש לחשוב על אותה ההגדרה במדויק. כמו לגבי הכינוי 'מלכנו', די בכך שפעם אחת הסבירו לנו מה משמעות של המלה 'מלך', שזה כולל שלטון כבוד וגדולה, כדי שמכאן והלאה כאשר נאמר 'מלכנו' יעלו במחשבתינו באופן ספונטני כל המחשבות שקשורות למושג 'מלך' בעבורנו. וכך הוא גם בעניין 'אלוהינו', די בכך שנלמד באופן יסודי את המושג ומכאן והלאה המחשבה תדע לקשר מילה זו לתוכן המתאים של המילה ולהרגשה שצריכה להתעורר בתוכנו כל פעם שאומרים אותה. אם כל פעם שקוראים שם 'אלוהנו' מסתכלים בכוונה, זה גורם לפעולה זו להיות טכנית ומרחיקה אותנו מהתכלית שהיא להרגיש יראת השם ואהבתו.
באשר לתשובת מרן הראש"ל, מי שיקרא את המאמר כולו יבין שההגדרה של 'אלוקינו' שכתבנו [שהוא מלכנו המנהיג אותנו ושעיקר השגחתו דבקה בנו] כלול גם העניין שהוא בעל הכוחות כולם, ולכן אין צורך להוסיף את זה, ועדיף לקצר ולתמצת כמה שיותר. ואם היה אפשר הייתי משמיט לגמרי את הכוונה וכותב רק למעלה בראש הדף, שרק מי שזקוק לתזכורת של הכוונה יסתכל, כי עדיף שנגיע לכוונה באופן טבעי ולא מאולץ.
 
באשר לתשובת מרן הראש"ל, מי שיקרא את המאמר כולו יבין שההגדרה של 'אלוקינו' שכתבנו [שהוא מלכנו המנהיג אותנו ושעיקר השגחתו דבקה בנו] כלול גם העניין שהוא בעל הכוחות כולם, ולכן אין צורך להוסיף את זה, ועדיף לקצר ולתמצת כמה שיותר. ואם היה אפשר הייתי משמיט לגמרי את הכוונה וכותב רק למעלה בראש הדף, שרק מי שזקוק לתזכורת של הכוונה יסתכל, כי עדיף שנגיע לכוונה באופן טבעי ולא מאולץ.
אם כן למה מרן בשו"ע כתב לכוון בברכות את הכוונה הזו, אם זה כלול בביאור הנ"ל למה כתב את מה שכתב?
 
זהו המאמר שהיה לעיני הרב שליט"א, ועל זה קבלתי הסכמתו והסכמות שאר הרבנים.

יישר כח גדול על התיקון. מאז ומתמיד הוקשה לי הכוונה המופיעה בסידורים, "תקיף ובעל היכולת", שחסר את הכוונה הפשוטה שהוא מלכנו ומנהיגנו.

מאידך גיסא צ"ע כי הביאור שלך הוא לא פשט השו"ע, כפי שהעיר @שילה אפרהימי, כי בברכות לא מוזכר "אלוקים" אלא "אלוקינו" ובכל זאת השו"ע כתב לכוון תקיף ובעל היכולת וכו'.

וצריך אומץ גדול כדי לקום ולהורות לכ"ע לשנות את הכוונה בזה... (ואני מתפלא גם על הראש"ל שבדרך כלל הוא שמרן ונרתע מחידושים שאביו לא דיבר בהם).

על כל פנים, מאז שראיתי את הביאור שלך אני מחמיר לכוון בשתי הכוונות, תקיף ובעל היכולת, מלכנו ומנהיגנו ומשגיח עלינו וכו'.
 
חבל שלא קוראים את המאמר ואז היו מבינים את כוונת השו"ע לאשורה.
ובאשר לדעת מרן ז"ל, לאחרונה התגלה שמרן ז"ל כן גילה דעתו בנושא זה [מופיע בקובץ המעיין שיצא לאור על ידי מנחם מנדל כשר ז"ל], וכאשר הראנו את זה לרב שליט"א והוא שמח מאד על כך. גם הרב שמעון ללוש שליט"א הביע דעתו בנושא זה באחד השיעורים האחרונים, ואישר שכך היא הכוונה הנכונה.
 

קבצים מצורפים

  • הסכמה ר עובדיה לאלקינו.pdf
    833 KB · צפיות: 5
נערך לאחרונה:
חבל שלא קוראים את המאמר ואז היו מבינים את כוונת השו"ע לאשורה.
אם כן למה מרן בשו"ע כתב לכוון בברכות את הכוונה הזו, אם זה כלול בביאור הנ"ל למה כתב את מה שכתב?
אה"נ שלא היה פנאי בידי לקרוא את המאמר כולו לעומק ועל כן שאלתי את כת"ר לתת תשובה מתומצתת כאן, גם מחמת שראיתי לרב הראש"ל שליט"א שלא נחה דעתו מזה גם במכתב וגם בע"פ (בכנס של קול תבונה).
וגם כעת כשראיתי מש"כ על דעת מרן עדיין לא מיישבו כראוי אלא דוחקו במחכ"ת. ושמא לא הבנתי כראוי את מה שביאר בפנים יואיל נא מר לחזור על הביאור כאן בבהירות שהלא על מנת כן באנו בצל קורתו.
 
חבל שלא קוראים את המאמר ואז היו מבינים את כוונת השו"ע לאשורה.
ובאשר לדעת מרן ז"ל, לאחרונה התגלה שמרן ז"ל כן גילה דעתו בנושא זה [מופיע בקובץ המעיין שיצא לאור על ידי מנחם מנדל כשר ז"ל], וכאשר הראנו את זה לרב שליט"א והוא שמח מאד על כך. גם הרב שמעון ללוש שליט"א הביע דעתו בנושא זה באחד השיעורים האחרונים, ואישר שכך היא הכוונה הנכונה.
לא זכיתי להבין איך יצא מדברי מרן הללו לגבי כוונת אלהינו בכ״מ, התם מיירי בק״ש דווקא שצריך לקבל עול מלכות שמיים ולא רק לכוון בעלמא. והיינו בשביל לצאת י״ח ק״ש. אבל אה״נ שיש לכוון ג״כ תקיף בעל היכולת ובעל היכולות כולם. ולכאורה לא טרח לציין זאת מרוב הפשיטות.
(אני מדבר על הקובץ המצורף כמובן)

עריכה: אחרי עיון חוזר ונשנה של המכתב הנ״ל אני מבין איך אפשר להבין אחרת, אך לבי נוקף שמה שהערתי בתחילה הוא הפשט הנכון בדברי מרן זצוק״ל, ואשאיר ההערה למען שהמעיינים ישפטו.
 
נערך לאחרונה:
אה"נ שלא היה פנאי בידי לקרוא את המאמר כולו לעומק ועל כן שאלתי את כת"ר לתת תשובה מתומצתת כאן, גם מחמת שראיתי לרב הראש"ל שליט"א שלא נחה דעתו מזה גם במכתב וגם בע"פ (בכנס של קול תבונה).
וגם כעת כשראיתי מש"כ על דעת מרן עדיין לא מיישבו כראוי אלא דוחקו במחכ"ת. ושמא לא הבנתי כראוי את מה שביאר בפנים יואיל נא מר לחזור על הביאור כאן בבהירות שהלא על מנת כן באנו בצל קורתו.
ראשית כל הרב הראשל"צ קרא בעצמו את המאמר וגם נתן לרב חגי שושן שליט"א לעבור על כל המקורות לראות שאכן הובאו בשלמותם בלי שינוי, ורק אז הסכים לתת הסכמה. כמו כן הוא ראה לאחרונה את הסכמת הרב ז"ל למאמרו של הרב כשר, ששם הביא את דעת כל הראשונים בעניין זה, והרב כשר כתב שהרב ז"ל קרא את כל המאמר והסכים עימו. כמו כן יש שם הסכמה של הרב שלמה זלמן אוירבעך זצ"ל.
באשר לדעת מרן הבית יוסף, הנה הטור שהוא מקור דברי מרן, דיבר על שם 'אלוקים' ולא על שם 'אלוקינו'. וניתן לראות במאמרנו ששמות אלו הם בעלי משמעות שונה, אף על פי שהשורש משותף. כמו שמוכח מהפסיקתא דרב כהנא, שבאה לבאר את כפילות השם 'אלקים' בפסוק שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי (תה' נ, ז). וז"ל המדרש:
אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי, ר' יוחנן וריש לקיש. רבי יוחנן אמר 'אלהים' אני – דיין אני. 'אלהיך' אני – פטרונך אני, מתקיים [=מגן ומליץ עליך] עליך. וריש לקיש אמר, אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי, [אע"ג ד]פטרונך אני, מה הפטרון מועילה אצל הדִין.
מהמדרש מבואר שגם ר"י וגם ר"ל סוברים שהשם 'אלהיך' משמעותו שונה לחלוטין משם 'אלהים' ללא כינוי, שבעוד ש'אלהים' מבטא מידת הדין, 'אלהיך' הוא פטרונך, כל' רוצה בטובתך ומוכן לעזור ולהגן עליך בכל מצב.
ובפירוש המהרז"ו פירש שם:
אלהים הוא דיין במדת הדין, אלהיך פי' פטרון ומגין עליך (וצ"ל דיינך אני פטרונך). אע"פ שאני דיין, עכ"ז אני מלמד עליך זכות כפטרון. ודעת ר"ל לדרוש בהיפך (ע"פ מדה ל"א) כאילו כתוב אלהיך אני אלהים. וטעם פלוגתתם, שדעת ר"י לדרוש כפי ענין הפסוק שמדבר במתן תורה שזהו זכותן של ישראל, ודעת ר"ל לדרוש כפי ענין הפרשה שרובה דין ותוכחה כמ"ש אש לפניו תאכל ואל הארץ לדין עמו. וכן לא על זבחיך אוכיחך וגו'.
ממדרש זה מוכח אם כן שיש הבדל במשמעות של שם 'אלהים' לבין השם 'אלהיך', שבעוד ששֵם 'אלהים' עניינו דין, השם 'אלהיך' עניינו פטרונות, כלומר משגיח ומגן, כי פרוש המלה 'פטרון' בכל מקום בדברי חז"ל הוא אוהב ומליץ יושר, אשר תפקידו בין להיות מגן ושומר לאוהבו, ולפרוס את חסותו על אלו התלויים בו. ואינו מבטא מידת דין כלל, אלא ההפך הוא, כי שם זה מתנגד למידת הדין כמו הסנגור שמבקש לבטל את הדין ומלמד זכות על הנאשם.
וכן פירש מהרז"ו שם, שלדעת ר' יוחנן 'אלהים' הוא דיין במדת הדין, ו'אלהיך' פירושו פטרון ומגן עליך, כל' אע"פ שאני דיין עכ"ז אני מלמד עליך זכות כפטרון. ודעת ריש לקיש לדרוש בהיפך, כאלו כתוב "אלהיך אני אלהים", וטעם פלוגתתם שדעת ר"י לדרוש כפי ענין הפסוק שמדבר במתן תורה שזהו זכותן של ישראל, ודעת ר"ל לדרוש כפי ענין הפרשה שרובה דין ותוכחה.

וכן מפורש בשהש"ר (פרק ה פס' ט) שהשם אלוה מבטא השגחה, וז"ל המדרש:
מה דודך מדוד. אומרים אוה"ע לישראל, מה אלוה הוא מאלהות [אחרים], מה פטרון הוא מפטרונין [אחרים]. אומרים ישראל לאוה"ע דודי צח ואדום, צח לי בארץ מצרים ואדום למצרים, צח לי בים ואדום להם בים וכו'.

וכן מפורש בב"ר (לך לך מו ט) ובילקו"ש (רמז פב) ששם 'אלוהים' הוא פטרון, וכך נאמר שם על דברי ה' לאברהם אבינו "והייתי להם לאלוהים... ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך", וז"ל:
ר' יודן אמר אם מקבלים בניך אלהותי אני אהיה להון לאלוהים לפטרון, ואם לאו לא אהיה להון לאלוהים לפטרון... אם מקיימים בניך את המילה אהיה להן לאלוה לפטרון, ואם לאו לא אהיה לפטרון.

מקור נוסף לכך הוא בספרי (דב' ו ד) המבאר כי השם 'אלוהים' מורה על היותו שולט ומושל על כל הבריאה בכלל ועל אומות העולם בפרט, ואילו שם זה שבא עם כינוי, כגון 'אלוהינו', מבטא יחס מיוחד ומועדף, המורה על חיבור ודבקות (ובלשון חז"ל נקרא 'יחוד'), ולכן שם זה מיוחד דוקא לעם ישראל. וז"ל המדרש:
ה' אלוהינו, למה נאמר, והלא כבר נאמר ה' אחד, ומה ת"ל אלוהינו? אלינו הוחל שמו ביותר [ובמכילתא שמות כג יז הנוסח: עלינו יִחד שמו ביותר]. כיוצא בו: 'שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' אלוהי ישראל' (שמ' לד כג), והלא כבר נאמר את פני האדון, ומה ת"ל ה' אלהי ישראל? על ישראל הוחל שמו ביותר. דבר אחר: ה' אלקינו בעוה"ז, ה' אחד בעוה"ב, וכן הוא אומר (זכריה יד ט) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

מלבד מקורות אלו, ישנם עוד עשרות ראשונים שכתבו יסוד זה, אבל כדאי מאד לעיין בדברי המבי"ט (בית אלוקים שער היסודות פרק ששי עי"ש) שהבאנו, שם נקט ממש כלשון הטור, ובנוסף ביאר שם אלוקנו, כמו שכתבנו בדיוק.
הדברים הם פשוטים ולא צריכים הוכחות מעבר לזה, אבל טרחנו והרחבנו במאמר בראיות רבות נוספות כי יש מתעקשים ומחפשים טענות סרק ופלפולי הבל כאשר הפשט בזה ברור כשמש. ואמר לי רב גדול (אשר גם הוא גילה דעתו בזה בספריו אך מטעמים שמורים עימו אינו יוצא בהסכמות כלל) כי כל הטוען שלדעת מרן הב"י שם 'אלוקים' ושם 'אלוקינו' שווים משים את מרן כטועה בדבר משנה!!!
 
לא זכיתי להבין איך יצא מדברי מרן הללו לגבי כוונת אלהינו בכ״מ, התם מיירי בק״ש דווקא שצריך לקבל עול מלכות שמיים ולא רק לכוון בעלמא. והיינו בשביל לצאת י״ח ק״ש. אבל אה״נ שיש לכוון ג״כ תקיף בעל היכולת ובעל היכולות כולם. ולכאורה לא טרח לציין זאת מרוב הפשיטות.
(אני מדבר על הקובץ המצורף כמובן)

עריכה: אחרי עיון חוזר ונשנה של המכתב הנ״ל אני מבין איך אפשר להבין אחרת, אך לבי נוקף שמה שהערתי בתחילה הוא הפשט הנכון בדברי מרן זצוק״ל, ואשאיר ההערה למען שהמעיינים ישפטו.
אכן בק"ש צריך לקבל עומ"ש, וזה כמובן כלול בשם 'אלוקינו', שמשמעותו שהוא 'מלכנו'. רק בשאר התפילה והברכות אין חיוב להביא עצמו להכרה זאת, אלא מספיק הידיעה שיש לנו קשר ושייכות אליו ית'. ואכן מכל הראשונים שהבאתי משמע שאין כוונה שונה לשם 'אלוקינו' בק"ש ולשם זה בשאר מקומות. ולא יתכן שמרן יחלוק על רשב"א מפורש ללא סיבה מספקת כאשר אין דעה שונה בשאר הראשונים.
 
יש הבדל במשמעות של שם 'אלהים' לבין השם 'אלהיך'
ייש״כ על הראיות מהמדרשים.
אבל לכאורה (ואני כותב זאת במעט עצלנות בלי להביא מקורות מדוייקים, לא כמו שכת״ר הביא) אנו תמיד אומרים שיש חילוק בין תפילה וברכות גופא ללשונות הפסוקים וכדאיתא בחיד״א. ומטעם זה ג״כ כתב מרן זצוק״ל שאין לשנות מסגול לפתח בפרי הגפן, וכל שאר השינויים, מפני שבתפילה אנו לא הולכים על פי דקדוקי המקרא. וא״כ על פניו נבוא נגיד ג״כ שבכוונת התפילה יש לחלק בין מה דאיתא בפסוקים לכוונת התפילה.

גילוי נאות:
א. לצערי לא יצא לי לעבור על כל הקונטרס (עדיין), וייתכן כי עמדת על זה התם.
ב. כשמתבוננים באמת זו לא קושיא חזקה וייתכן שהיא מה׳טענות סרק׳ שכת״ר העלה, אך עדיין.
 
יש אכן כלל שלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. אבל כלל זה אמור רק לגבי מקומות שיש סברא שמשמעות המילה בזמן חז"ל היתה שונה ממשמעותה במקרא, ובמקרה של שם אלוהינו אין שום סברה כזו וגם לא יכול להיות סברה כזו, כיון ששם זה הוא מיסודי הדת, ולא יתכן שישתכח משמעותו האמיתית, כי בלעדי הבנה בזה לא ניתן להבין את הדברה הראשונה ולא את שמע ישראל. עיין במאמרנו.
 
נערך לאחרונה:
יש אכן כלל שלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. אבל כלל זה אמור רק לגבי מקומות שיש סברא שמשמעות המילה בזמן חז"ל היתה שונה ממשמעותה במקרא, ובמקרה של שם אלוהינו אין שום סברה כזו וגם לא יכול להיות סברה כזו, כיון ששם זה הוא מיסודי הדת, ולא יתכן שישתכח משמעותו האמיתית, כי בלעדי הבנה בזה לא ניתן להבין את הדברה הראשונה ולא את שמע ישראל. עיין במאמרנו.
זה לא מעניין של ״ישתכח משמעותו האמיתית״, אלא מעניין שאע״פ שיש הבדל פרשני ודרשני בין השמות, לעניין ברכות ותפילה אין לחלק. (וזה העניין ה״רעיוני״ שבאתי לומר, לא במדויק כמו בשאר מקומות כמו שכת״ר הרגיש)
אה״נ שאפשר להכניס כוונה נוספת, אבל לעקור לגמרי דברי הטור זה דבר קשה לשמוע. וזה נכלל בקושית הראשל״צ בהסכמה לקונטרס הנ״ל ז״ל: אך היות ודעת מרן השו״ע שהלך בדרכו של הטור שפירש בתיבת אלוקים פרושו תקיף ובעל היכולת כלומר בעל הכוחות כולם וכוונה זו יש לכוין גם בברכות שבהם לכאורה מוזכר גם תיבת אלהינו וכו׳ ע״כ והיינו שפשט השו״ע שאין חילוק בין השמות, והתירוץ שהוא מביא בשם כבודו הוא: ולכן העלה כב׳ הרב המחבר באומרנו בברכות ובק״ש ׳אלוהינו׳ יש לכוון: ״מלכנו ומנהיגנו המשגיח ומגןמ עלי בכחו הגדול״ שבזה נכלל גם כוונת הטור ומרן השו״ע ושאר הראשונים עכ״ל והיינו, שאה״נ יש להכניס את ההבדל בין הפרושים לכוונת השמות, אבל לא לעקור לגמרי את הכוונה הפשוטה שכתוב בשו״ע.
ואולי אפילו יש להוכיח מדברי הראשל״צ הנ״ל שודאי שאת הכוונה הפשוטה של תקיף בעל היכולת וכו׳ חייבים לכוון, אך את הכוונה בין השמות צריך רק להדביק ולהכניס ללב, כפי שכבודו אומר. ולעולם הכוונה הפשוטה שודאי צריך לכוון הוא מ״ש בטור ושו״ע.
 
אין כוונה נוספת! מי שקורא את המאמר ורואה את לשונות כל הראשונים ללא יוצא מן הכלל מבין שיש כוונה אחת ויחידה שהיא כוללת הכל. על כן בקשתי לפני שמגיבים שיקראו את הכל, כמו שכל הרבנים שנתנו הסכמות טרחו וקראו והבינו שאין כאן שום עקירה. אך כיון שאני מעריך שלמרות זאת לא כל המגיבים יעיינו במאמר אצטט לשון רשב"א בעניין כוונת שמע ישראל בתפילה שאינו נותן מקום לפרשנויות אחרות:
"שמע ישראל, כולל ג' ענינים, שנצטוינו לשמוע וללמוד וחיקור היטב אם יש ראיה סותרת ח"ו. ואחר שנבא מתוך השמיעה אל החקירה באמת תביאנו החקירה ותכריחנו הכרח אמתי לקבל ולהאמין כי הוא ית' נמצא וכן הוא משגיח על פרטי מעשינו. והוא אומרו 'אלהינו' שלטון אלהות מנהיג ודיין. כמו "נתתיך אלהים לפרעה", תרגם אנקלוס 'רבה'. "אלהים לא תקלל", תרגום 'דיינא'. ולפי שהמתפלספים משתבשין וגוזרין שהוא ית' אינו משגיח בפרטים התחתונים ואפי' במין האנושי, והוא כדעת האומרים: עבים סתר לו ולא יראה וחוג שמים יתהלך, על כן אמר 'אלהינו' כי הוא משגיח בנו. ומצטרף לזה שהוא מנהיגנו ולא כוכב ולא מזל ולא שר משרי מעלה רק הוא ית'. ושהוא הבדילנו לשמו ולקחנו לחלקו, כאומרו בהנחל עליון גוים וכו' כי חלק ה' עמו".

וכדי להראות שאין בזה מחלוקת אביא לשונות שאר הראשונים בקיצור (בקונטרס זה יותר בארוכה)
א] הרד"ק עה"ת (בראשית שם, ותהלים לג יב): אלהים- "שהוא שם שופט ומושל ומנהיג, ולפי שהוא לרבים נקרא בלשון רבים, כי מצאנוהו שם לגדולי העם ושופטיו ומנהיגיו ושם למלאכים ולכוכבים וכו'", עי"ש [וכן כתב רבנו בחיי בריש בראשית על דרך הדרש, עי"ש]. ובתהלים הוסיף ומשגיח על הכל.
ב] בעל המאורות בספרו מלחמת מצוה (בריש מסכת ברכות) בביאור פסוק ראשון של ק"ש: "ה' אלוהינו - כלומר שהוא משגיח בנו להנהיגנו כפי הראוי לנו לפי מעשינו וכפי גזירת משפטי חכמתו ורצונו, כי לשון 'אלוהים' מורה על זה, כלומר שהוא שופט ומנהיג, כמו אלוהים לא תקלל ומתרגם דיינא" וכו' עי"ש.
ג] דרשות הר"ן (דרוש תשיעי בבאור הפסוק אנכי ה' אלוקיך): אני הוא אותו מחוייב המציאות - מנהיגך, והוא פירוש אלהיך".
ד] רבי נתן בר' שמואל הרופא (מבחר מאמרים פ' ואתחנן): 'אלהינו' כלומר שופטינו ומלכנו ומנהיגנו, ועוד נאמר ה' אחד כלומר שזה הנמצא שהוא שופטנו הוא אחד.
ה] ר' יעקב אנטולי מחכמי פרובנס בספר מלמד התלמידים (פר' ויחי):"לידע שיש אלוה, כל' שיש נמצא מחויב המציאות, ושהוא מושל בכל, ומנהיגו, ושהוא אחד אמתי, לא ישיגנו לא גוף ולא כח בגוף".
ו] האהל מועד (שער ראשית חכמה קי"ג ע"ב): "ה' אלוהינו כלומר מנהיגנו ושופטנו המשגיח בנו", עי"ש.
ז] תלמיד הריטב"א (ספר ארבעה קנינים מאמר התשובה): "ולכוין בשם אלהינו שאחר שהוא יתברך מצוי שהשגחתו היא פרטית בישראל".
ח] המאירי בפרושו על תהלים: "כי הוא ה' אלהינו" (קה) רצונו לומר משגיח בנו בפרט.
ט] הספורנו עה"ת (ויק' כב לג) : "המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים - להיות מנהיג אתכם בלתי אמצעי, כמשפט הנבדלים מחומר".
י] הרמ"ק ז"ל בפרדס רימונים (שער א' פרק ט') הוא 'אלהינו' פי' משגיח בפרטיות בנו..
יא] ספר כוונות התפילה לר' יום טוב ליפמן מילהויזן: פירוש המלה 'אלוהינו' בשמע ישראל הוא שהוא אלוה שלנו כלומר מנהיגנו לטוב ולרע לאין סוף (כלומר תמיד).
יב] רלב"ג עה"ת (דב' ה, ד): "ה' אלהינו", צוה בזה להאמין כי מי שנקרא שמו ה' הוא אלהינו, רוצה לומר שהוא מנהיג אותנו ומשגיח בנו.
יג] ספר העיקרים (ג' יח): כי דבור "אנכי ה׳ אלהיך" רוצה לומר שהשם יתברך הוא משגיח בנו ומנהיג אותנו, וזה לשון אלהיך, רוצה לומר מנהיג אותך, וסיים "אשר הוצאתיך מארץ מצרים", כלומר אנכי הוא שהשגחתי בך להוציאך מארץ מצרים.
יד] עקידת יצחק (דב' ו ד) וזה להיות הראשון [אנכי ה' אלוהיך] מורה על אמיתת מציאות אלוה משגיח רוצה ויכול.
טו] ספר התמיד לרבנו ראובן בן חיים (רבו של המאירי) "אתה הוא ה' האלהים" - המשגיח, כי שהוא כשהוא בוחר באישי בני אדם השגחה היא באמת. "אשר בחרת באברם" - מתחיל בקדמון אמונתנו. "ושמת שמו אברהם" - וזה היה לעדות השגחה כאשר שינה שמו, וכן כתבנו כי אמונת ההשגחה אחת מפינות חזקות לדתנו.
טז] רבי יוסף חיון בן ר' אברהם הנשיא (בפירושו מילי דאבות על אבות פ"ב משנה טז) ומכללם השגחתו ומורה על זה 'אלהינו', כי השגחתו מיוחדת בנו.
יח] רבי אליעזר מגרמייזא בעל הרוקח (פירושו לאתה הראת לשמחת תורה. מובא בקובץ סיני קכד) "ה' אלהינו ה' אחד" ה' - זה מדת רחמים. אלהינו - פטרון שלנו. פירוש אב ואדון שלנו.].
יט] ספר צדה לדרך לר' מנחם בן אהרן אבן זרח: ושמע ישראל היא קריאה לישראל לשמוע ולהבין ולקבל עליהם עומ"ש בלא ספק...והוא להאמין שהאל מחוייב המציאות, וזה יורה שם יו"ד ה"א וא"ו ה"א שהוא הווה והיה ויהיה, ושהוא אלהינו ומשגיח בנו, ובפרט על כל איש ואיש.
כ] רבי אברהם בן שלמה (שמואל ב' כב ל) "כי בך ארוץ גדוד, באלהי אדלג שור" כלומר בהשגחתך אשר לוותני ארוץ אחרי האויבים ואשברם, ובשמך אדלג בחומות להנצל מרִשתם, כמו מדלג על ההרים (שה"ש ב ז). וכל זה הפלגה בעוצם ההשגחה וגודל ההגנה אשר תלווהו מאת ה' ית', על ענין ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו.

וכל זה עוד לפני דברי כל האחרונים שדברו בזה במפורש, עיין בגר"א באדרת אליהו ואתחנן, והמבי"ט שער היסודות.

והנה גם אם נאמר שאין כן דעת מרן השו"ע, מ"מ יצא שדברי הטוש"ע הם דעת יחיד ממש נגד כל הראשונים (מניתי כאן 20, ובקונטרס ישנם עוד נוספים אבל לשונותיהם ארוכים ורציתי לקצר). וידוע שמרן הגרע"י זצ"ל אחז בשיטה שאילו מרן היה רואה את דעת הראשונים היה חוזר בו, וכאן ודאי שמרן השו"ע לא ראה את כל הראשונים הללו, משום שלא הביאם בב"י, ואף לא נשא ונתן בסוגיא זו כלל. על כן ממה נפשך נגיע לאותה מסקנה.
 
ל כן בקשתי לפני שמגיבים שיקראו את הכל
עברתי על רוב הדברים. ואדרבה, כיוון שהראשל״צ בעצמו הקשה כן אני מעיר מדבריו, שמקשה בהדיא שפשט הטור והשו״ע הוא לא ככבודו שיש לחלק, אלא שיש להכליל את שני הפרושים. ולא מצאתי מזור למה שמקשה בקיצור הדברים שהבאת, דסו״ס י״ל שבתפילה ובברכות עיקר הכוונה הוא מה שאיתא בטוש״ע, אלא שיש להכליל כוונה נוספת כפי שכתב. ומינה דוק מ״ש כת״ר בעמ׳ 11 בדעת הטוש״ע שיש לחלק הואיל ומצינו מדרשים וכו׳, אתה הראת לדעת מדברי הראשל״צ שלא ס״ל הכי, אלא שיש להכליל כוונה נוספת.
וכוונת הראשל״צ שכתב שלכאורה יש לכוון ב׳אלהינו׳ אע״פ שנקט רק ׳אלהים׳ הוא ברור שהרי כל הסימן מדבר על עניין ברכות, וכפי שכת״ר בעצמו הרגיש בקונטרס הנ״ל.

ומה שכת״ר בא לומר שהב״י לא ראה את הראשונים הנ״ל לאו קושיא, דרוב הראשונים שכת״ר הביא באו בדרך פרוש ודרש, ואע״פ שודאי יש לנו לתפוס דבריהם להלכה, אין לנו לדחות מחמת זה דעת הטוש״ע שדיברו על כוונת השמות בברכות ובתפילה, שהכוונה הזו ודאי מעכבת.

וכן מה שהקשה כת״ר בעמ׳ 28 על ביאור הגר״א, לענ״ד לא קשיא, שאדרבה מזה שלא כתב כוונת ׳אלהינו׳ יש לומר מה שכתבתי לגבי דברי מרן לעיל, שבק״ש שאני, ועוד שודאי שיש לכון תקיף בעל היכולת וכו׳, אלא שמפשיטות הדברים לא כתב. וכבודו הרי הסכים לי לכך.

ויש לי עוד מה להאריך בהערות בעזר ה׳ יתברך, אך אלו הנקודות העיקריות שעלו לי ואשמח למענה ישיר להם.
 
א. עיקר הכוונה היא לא מה דאיתא בשו''ע אלא עיקר הכוונה היא השגחה! כמו שיוצא מהמדרשים במפורש וכן מהראשונים. ובכוונה זו כלול שהוא בעל היכולת כיון שכדי להיות אלוה משגיח מחויב שיהיה גם בעל הכוחות כולם, וכפי שכותב האורחות חיים לרא"ש (יום ראשון סימן כו) שהאמונה בהשגחתו הפרטית היא יסוד התורה כולה, ולכן נכלל בה גם יחוד ה' ועניין כוחו שהתגלה ביציאת מצרים (ע"פ דברי הרה"ג משה שטרנבוך בבאורו שם).

ב. כיצד אפשר לומר שהבית יוסף לא התייחס לדברי הראשונים כי רובם דברו דרך פירוש ודרש? וכי כיצד נכריע בהלכה זו אם לא על פי ביאורי המקראות. ועוד שהטור עצמו הביא מקרא כדי לבאר הכוונה הנכונה. וגם לשיטתך, דברי הרשב"א שציטטנו מופיעים בשו''ת שלו, ודברי בעל המאורות הם בספרו מלחמת מצוה שאינו ספר דרוש, והאהל מועד זה ספר הלכה, וספר כוונות התפילה של ר' יום טוב מילהויזן הוא ספר יסוד להבנת יסודות התפילה, וספר צדה לדרך הוא ספר הלכות. לכן ודאי שיש להתחשב בספרים בבואנו לקבוע מה היא ההגדרה המכונה של שם אלוקינו.
ןמה שכתבת שעניין ק''ש שאני, לענ''ד חובת ההוכחה עליך כי הסברה אומרת שלא אמור להיות הבדל בין ק"ש לברכות כי גם הברכות עניינם קבלת מלכות שמים [כפי שכתב באבודרהם], ועוד שאם היה הבדל בעניין כזה חשוב שיש לו נגיעה למצווה דאור' של ק''ש אז כיצד לא טרח אף אחד מהפסוקים לכתוב זאת. וודאי שעל מרן הב''י היה להורות לנו בזה כדי שלא נטעה לחשוב שזה אותה כוונה.

ג. נראה לי שלאחר שמצאנו כי מרן הרב עובדיה זצ''ל גילה דעתו שהוא מסכים למאמרו של הרב כשר, וכן גם הרב שלמה זלמן אוירבעך, ולא היה להם קשה שלא הזכיר כלל דברי השו"ע, וכן לא העירו שהביא ראשונים שאינם ספרי הלכה, על כן נראה שאין כאן ספק כלל.
 
נערך לאחרונה:
חזור
חלק עליון