הרעיון הוא פשוט
פעם שאל אחד את אחד הרבנים [לא זוכר את שמו כעת] מדוע אצל הבני תורה בבית כנסת יש מלא רעש ובלגן והילדים בחוץ, וההורים אינם משגיחים אליהם כלל, ואילו אצל לא הבני תורה הילדים יושבים ליד ההורים בשקט, ואם יש איזה בעיה ההורה מיד מטפל בה.
א. אתה מתכוון לומר שאותו חכם אמר חלק קטנטן מתוך חינוך ילדים, שבפועל להסתמך על חלק כזה אומר אסון. (דהיינו שאמר כן בשביל להשתיק).
לא הבנתי דבריך כלל
אני מדבר על מנין של בני תורה, ועל פי התיאור שלך זה קצת פחות בני תורה, ודרך אגב לא כל מי שכותב על עצמו מנין בני תורה הוא באמת כך.
לא משנה מי,
מחילה לא כותבים כך.
תגיד אתה רציני? בכל הדורות בעלי מלאכה שונים היו מתפללים בנפרד, כבר בזמן האמוראים (עי' מגילה כו,א מעשה בבית כנסת של טורסיים פירש"י צורפי נחושת וכן בסוכה נא,ב ועוד), וכן יש עדויות לאורך כל הדורות (עי' שו"ת מהרש"ם ח"ו יו"ד סי ס"ד במי שנדר שביתו ישמש ביהכנ"ס של חייטים, ועוד ועוד) וכמובן שבעלי תריסין בני התורה התפללו עם בני מלאכתם.
וגם אם הם מורים להקים קהילות לאברכים..
בקובץ בית יוסף תשפ"ה, יובא בלנ"ד מכתבו של מרן שליט"א בחשיבות קהילת אברכים.
לא זכיתי להבין למה אברך שהולך אחר רבו או ראש ישיבתו שלימדו תורה, נכנס בגדר של "אפיקורוס" ב"מ.
תודה על ההבהרה.
לא הצלחתי להבין איך חיברת חלוקה בבתי כנסיות לפי תרבות ומעמד חברתי לשאלה אם יש עניין עקרוני בהיבדלות תלמידי חכמים מעמלים לפרנסתם ואם כך היה נהוג בעבר
כבר עניתי ש:
היינו שחז"ל הבינו שכשיש עניין לעשות בתי כנסת מופרדים אין בזה שום חסרון ואין שום מקום להתייפייפות הזו של פילוג בין שכבות העם וכו'. ולהבנתי ולהבנת כל אלו שהשיבו כאן לטובת העניין ולהבנת אלפי אלפי האברכים שפועלים לטובת העניין, העניין כאן הוא רב הרבה יותר.
אין שום תועלת רוחנית שיתפללו חייטים עם סנדלרים ולכן אין שום הפסד אם מתפללים בנפרד
דווקא אני מעדיף את השיעורי תורה שבין מנחה לערבית של שבת עם דרשות ומשלים מאשר פלפולים בהלכה.
