כי ביצחק יקרא

[בנימין לוריא]

פרוייקט נדיר על הקשר המופלא בין מרן רבינו הגדול זיע"א לבנו ממשיך דרכו מרן הראש''ל הגר''י שליט"א

​

 

[בנימין לוריא]

 

[בנימין לוריא]

"…ואתה צלח רכב ע"ד אמת וענוה צדק…".
מכתב מאת הראשון לציון מרן רבי עובדיה יוסף, אל בנו ממלא מקומו הראשון לציון רבי יצחק יוסף. במכתב ניתן לראות כיצד מכשיר האב הגדול את בנו הצעיר אל התפקיד הרם אליו הוא מייעד אותו. מסמך היסטורי מרגש.
המכתב נכתב בכתב ידו הרהוט והנאה של הרב עובדיה יוסף, בעת כהונתו כרבה הראשי של תל-אביב. וממוען אל בנו רבי יצחק, בעת לימודיו כנער צעיר בישיבת חברון שבירושלים. המכתב רצוף אהבה, ופותח במילים: "לבני יקירי יצחק… הנני מאשר קבלת המשלוח ששלחת ע"י החבר שלך מהישיבה", 'המשלוח' הינו חידושי התורה עליהם עמל יצחק הצעיר ושלחם לאביו הגדול למען יחווה את דעתו עליהם, והרב עובדיה משיב לו "אשתדל לעבור על החומר… ואשלח לך הודעה לאחר הבדיקה… והתיקון שלו". הרב עובדיה ביודעו את התפקידים הרמים המצפים לנער על פי כישוריו, מפציר בו " אבקשך מאד שתשים כל מעינותיך בלימוד תוה"ק [-תורתנו הקדושה]… אביך אוהבך בכל לב, עובדיה".
הרב עובדיה למרות מסירותו הרבה וגעגועיו אל בנו הנמצא בעיר אחרת (באותם הימים נסיעה מירושלים לתל אביב לא הייתה דבר של מה בכך), אינו מתעניין במצבו החומרי של בנו, האם הוא אוכל או ישן כראוי, או כיצד הוא מתאקלם בישיבה תחרותית כישיבת חברון, בחור ספרדי – יחיד כמעט – בין מאות אשכנזים. הוא אינו משתף אותו בחוויות מן הבית, בשלום אמו או אחיו. דבר אחד הוא מבקש ממנו: "שתשים כל מעינותיך בלימוד תוה"ק". הרב עובדיה אינו מצרף למכתב דמי כיס או עוגה ממעשי ידיה של אמא, הוא מצרף למכתבו… זוג תפילין. "ורצו"ב [-ורצוף בזה] התפילין שלך". כך מגדלים גדול בישראל!

 

[יי"ש]

הרב עובדיה אינו מצרף למכתב דמי כיס או עוגה ממעשי ידיה של אמא, הוא מצרף למכתבו… זוג תפילין. "ורצו"ב [-ורצוף בזה] התפילין שלך". כך מגדלים גדול בישראל!

מן הסתם שאין זו הוראה כללית כיצד יש לנהוג גם מדובר בדורות עברו.. וגם באופי וכו'

 

[בנימין לוריא]

 

[אושרי רביב]

מכתב מרגש מאוד...
אי אפשר אבל ללמוד מהמכתב את מה שהיה במחשבה, שמרן לא היה אכפת לו... ידוע לנו על כמה וכמה סיפורים שמרן היה מתעניין בשלום אדם שמישהו אפילו לא היה מעלה בדעתו...
סיפור מעניין שאולי לא ידוע עד כה: בפתח תקווה, נוסדה קרית "חזון עובדיה" בשכונת הדר גנים, לפני למעלה מעשרים שנה. מרן הגיע לחנוכת המקום, והיתה זו הקריה הראשונה בארץ שנקראה על שמו.
כל הרבנים ישבו בבמה, ולרגל המעמד היה גם כן "פדיון פטר חמור".
החמור עמד בצד, מעוטר בכל מיני דברים יפים ששמו עליו. עשו פדיון, והעמידו אותו בצד.
אני מדבר מכלי ראשון, כך סיפר לי אישית אחד הרבנים שהיה נוכח במקום: לפתע, מרן קם ממקומו, לקח אבטיח מהמקום בו ישב, והלך אל כיוון החמור, והחל להאכיל אותו!!!
מרן הסתכל על הקהל ואמר להם: "כולם אוכלים, דשנים, טוב לכם. ומה עם החמור? חתן השמחה מצטער... אף אחד לא שם לב אליו להאכיל אותו, מסכן בטח לא אכל כלום והקיבה שלו מתהפכת"... הקהל היה בהלם...
מרן לא היה אכפת מכבודו האישי בדברים כאלו, אלא לב רחום וחנון...